יום טוב שני לישראלי ששוהה בחו"ל
יום טוב שני לישראלי ששוהה בחו"ל
יהודי שגר בארץ ישראל ושוהה באחד החגים בחו"ל, עליו לשמור יום
טוב שני כדי לכבד את מנהג המקום, וכדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יום טוב שני בחוץ
לארץ (שו"ע תצו, ג).
מקרה יוצא דופן הוא אם תושב הארץ שוהה בחו"ל במקום שאין בו בכלל
יהודים. אבל לא מצוי שיהודי ישהה בחג במקום שאין בו מניין ותפילות.
למעשה, אין לחלל יום טוב אפילו כשהוא לבד בדירתו (הכרעת הברכ"י,
המ"ב, הראי"ה קוק ורוב הפוסקים). ולכן אין לאכול חמץ במוצאי הפסח (ילקוט
יוסף). אין לקבוע טיסה ליום הזה, אין להשתמש במחשב ובטלפון. אין להדליק אור או
מזגן (הרש"ז אוירבך). ויש מי שהתיר בשעת הצורך הדלקת אור, משום שיכולה
להיראות כמי שנעשתה בהיתר עם שעון שבת (ילקוט יוסף).
יש מתירים לטלטל מוקצה בצינעה, מכיוון שיש מצבים שמותר לטלטל מוקצה
(שבט הלוי, ילקוט יוסף).
יש לעשות הבדלה בצינעה על כוס יין, כי בשביל תושב ארץ ישראל נגמר החג
(אורח משפט קכט). ואם אין אפשרות להבדיל בצינעה, ימתין למוצאי יום טוב שני ויבדיל
עם שאר הציבור.
בני חו"ל עורכים את ליל הסדר גם בלילה השני של פסח. ישראלי
ששוהה בחו"ל בדירה משלו, אין צריך לערוך את ליל הסדר. אבל אם הוא מתארח אצל
תושב חו"ל, ישתתף עמהם בליל הסדר ויכול לקרוא את ההגדה, אבל אינו מברך את
הברכות "על אכילת מצה", מרור והלל. וישראלית שמתארחת תדליק נרות יום טוב
בלילה השני בלי ברכה (ילקוט יוסף).
איך יקיים יהודי מהארץ מצוות תפילין ותפילות יום חול בלי לפגוע במנהג
המקום? הרי בחול המועד עליו להתפלל תפילת חול המועד, ולאחר סיום החג עליו להתפלל
תפילת יום חול. בשונה מתושבי חו"ל שמתפללים תפילת יום טוב.
אפשרות אחת היא להתפלל בדירתו ביחידות עם תפילין (אורח משפט קכט).
לחלופין אפשר להניח בדירה תפילין לכמה דקות ולומר קריאת שמע, ואז ללכת לבית הכנסת להצטרף
קדיש וקדושה, ויתפלל בתפילת לחש תפילת יום חול, וישתדל שלא לעלות לתורה (חיי אדם
קג). ויאמר את ההלל בלי ברכה, ובתפילת מוסף יאמר בשקט פרקי תהלים וכד' ולא יהיה
ניכר שאינו מתפלל עם הציבור (ילקוט יוסף).
אם הוא כהן ובשבילו זה אסרו חג שאין בו תפילת מוסף, יש אומרים שמותר
לו לעלות ולברך כרגיל (ילקוט יוסף ועוד). ויש אומרים שאם יש עוד כוהנים, יאמר בשקט
"ברוך אתה, מלך העולם", בלי שם ה', כי בשבילו אין חיוב של ברכת כוהנים.
ורק אם אין כוהנים אחרים, יברך כרגיל כדי שלא לשנות ממנהג המקום (הראי"ה
קוק).
בית יוסף אורח חיים סימן תצו אות ג
כתב בארחות חיים (בדיני ערבי פסחים ושאר
ימים טובים ס"ה) בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ אסורים לעשות מלאכה ביום טוב
שני בישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיע לישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי
שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע לישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור
בין במדבר בין בישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ובקולי
מקום שיצא משם יש פוסקים שלעולם אינו נוהג כל זמן שדעתו לחזור לעולם עכ"ל.
ודברים אלו נלמדים מעובדא דרמי בר תמרי דפרק כל הבשר (חולין קי.) וצ"ע:
שו"ע אורח חיים תצו, ג
בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים
לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור;
וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו
לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן.
אבל אם הגיעו ליישוב, ואין דעתו לחזור,
נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו
חומרי מקום שהלך לשם.
משנה ברורה
(ט) אסורים לעשות מלאכה - דנותנין עליו
חומרי מקום שהלך לשם ואפילו בצנעא אסור וכמו שנתבאר לעיל בסימן תס"ח
ס"ד ומ"מ אם עשה מלאכה אין מנדין אותו:
(י) בישוב - לאפוקי אם יצא מן הישוב ובא
לו למדבר אין צריך להתנהג כמנהג חו"ל כיון שאין דעתו להשתקע שם. כתבו הפוסקים
דישוב נקרא ישוב של ישראל דוקא וכל זמן שלא הגיע לעיר של ישראל א"צ
להתנהג כחומרי אותה המדינה. וכתבו עוד דתוך התחום הוי כתוך העיר וצריך
להתנהג כחומרי אותו מקום:
(יא) אבל אם הגיע לישוב - אפילו לישוב
נכרים דכיון שאין דעתו לחזור נמשך אחרי המדינה שבא לשם מכיון שהגיע לישוב של
ב"א ויש מי שמקיל גם בזה כמו בדעתו לחזור ובעי שיגיע דוקא לישוב של ישראל:
(יב) בין במדבר - ר"ל אחר שנכנס
לישוב אפילו יצא אח"כ למדבר לא נפקע חיובו:
(יג) וכל חוץ לתחום וכו' - ר"ל בין
בדעתו לחזור בין באין דעתו לחזור כל שלא הגיע לתחום הישוב מקרי לא הגיע לישוב
עדיין.
כתבו הפוסקים בני א"י שבאו
לח"ל ודעתו לחזור וחל יום טוב ב' בע"ש א"צ לערב עירובי תבשילין
מפני שהוא דבר שבצנעא ולכן אין צריך לנהוג בזה כחומרי המקום שהלך לשם כיון
שדעתו לחזור
ומטעם זה צריכים הם להתפלל תפלת י"ח
בלחש ביום טוב שני. וכן להניח תפילין בצנעא
כיון שדעתו לחזור נותנין עליהם חומרי המקום שיצאו משם כמ"ש בסי'
תס"ח אבל צריכים ללבוש מלבושי יום טוב מפני שהוא דבר של פרהסיא.
ברכי יוסף אורח חיים סימן תצו ס"ק ג
דין ג. בני ארץ ישראל שבאו לח"ל
אסורים לעשות מלאכה וכו'. הרב ט"ז (ס"ק ב) התיר לעשות מלאכה בצנעא,
ע"ש. ואינו מחוור, דמרן בב"י הביא זה מארחות חיים, ובא"ח (דין
ערבי פסחים ושאר י"ט אות ה) מבואר שעיקר דבריו מהרז"ה בספר המאור,
והרז"ה (פסחים יז א) פסק בהדיא דאף בצנעא אסור. וכ"כ הרדב"ז
(סי' אלף קמח) ומהריק"ש והרב מגן אברהם (ס"ק ד) והרב פר"ח. וכן
עיקר.
הערות על
ברכי יוסף אורח חיים סימן תצו הערה א: בטוב עין סי' י"ד כתב רבינו שמדברי
מרן בתשו' אבקת רוכל סי' כ"ו משמע קצת דבצינעה מותר אבל מלשונו בשו"ע
כאן משמע לאסור. ע"ש.
ערוך השולחן אורח חיים סימן תצו סעיף ד -
ה
סעיף ד: בני א"י שבאו לחו"ל אף
על פי שדעתם לחזור ולא חלה עליהם חומרי מקום שהלכו לשם מ"מ אסורים לעשות
מלאכה ביום טוב שני בישוב מפני המחלוקת כמ"ש בסי' תס"ח וי"א דדווקא
בפרהסיא אבל בצינעא מותר דהא בצינעא ליכא מחלוקת [ט"ז סק"ב ויש"ש] אבל
י"א דמלאכה אסור בכל עניין דא"א לעשותה בצינעא כל כך [מג"א
סק"ד בשם התוס'] ועוד דזהו פריצת גדר בדבר שקבלו כל הגולה ואסור מדינא [שם
בשם המאור] וכן עיקר...
סעיף ה: ... ויש מי שאומר דבן
א"י הבא לח"ל אסור לו לאכול חמץ באחרון של פסח בכל עניין
אפילו דעתו לחזור ונכון הוא דזה גריע ממלאכה.
וכהן בן א"י שבא לח"ל ודעתו
לחזור לא יעלה לדוכן ביום טוב שני ואם הוכרח לעלות לא יברך אלא יאמר יברכך וגו'
בלא ברכה ובן ח"ל שבא לא"י ואין דעתו לחזור נוהג מיד כאנשי א"י
ואם דעתו לחזור נוהג כבן ח"ל ביום טוב שני בכל דבר [עש"ת]:
חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל
קג
סעיף ג: בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ,
אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני אם הגיעו למקום שיש שם ישוב של ישראל. ואם הוא
תוך התחום, הוי כאילו הוא בתוך העיר, ואפילו דעתו לחזור, דאף על גב דבשאר דברים כל
שדעתו לחזור שרי לעשות בצנעה, מלאכה שאני, דלעולם אי אפשר לעשות בצנעה (תוספות).
ועוד, כיון שזה הוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה, אין לפרוץ בו גדר. ולכן אפילו
מה שאפשר לעשות בצנעה, אסור (בעל המאור)...
סעיף ד: בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ
ועשו מלאכה, אין מנדין אותו, אבל ראוי למנעו ולהחמיר עליו, ובבוקר קודם שיכנס
לבית הכנסת יניח תפילין ויקרא בהם קריאת שמע, דהקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו
מעיד עדות שקר, ואחר כך יכנס לבית הכנסת ויתפלל עמהם תפלת י"ח בלחש.
ומשום שיש בי"ח יותר אריכות מתפלת יום טוב, כדי שלא יהיה היכר, יתחיל להתפלל
קודם שיתחילו וילבש בגדי יום טוב.
וכשחל יום טוב שני בערב שבת, מותר לבשל
לשבת בלא עירוב.
ובליל שני של פסח לא יברך הברכות שמברכין
על הסדר, לא קידוש ולא אשר גאלנו ולא על הלל ולא על מצה ומרור. ויאמר הגדה
כקורא בתורה, ועל כוס ראשון יברך בורא פרי הגפן ויכוין לפטור גם כוס שני, וכן
יכוין בכוס של ברכת המזון. ואם הוא בחדר בפני עצמו, לא יסדר הסדר כלל. וכל זה,
שדעתו לחזור. וכל שאין דעתו לחזור אף על פי שאשתו נשארת שם, הוי כאין דעתו לחזור.
והעוקר דירתו עם אשתו מארץ ישראל לחוץ לארץ אף על פי שדעתו לחזור, דינו כאין דעתו
לחזור (שם במ"א):
שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן קכט
הלכות יום טוב ב"ה ו' אייר
העת"ר ס"ט גאללען לכ' ידידי הנכבד המופלג בתו"י מו"ה מיכל ליב
כ"ץ וב' וכא"ל שלו' וברכה, אחדשה"ט באה"ר.
מכתבו היקר הגיעני באיחור זמן יום אתמול
כי עבר, והנני כעת ממהר להשיבו למען חג השבועות הקדוש הבעל"ט הממשמש לבא,
והשי"ת ברחמיו יפרס סוכת שלומו במהרה על עמו ועולמו וישיבנו בקרוב לאה"ק
ברב שלו' ונחת.
בדבר יום טוב שני של גליות למי שהוא
בחו"ל עם חלק ממשפחתו, הדבר תלוי בדעתו של אדם, מי שמוסכם בדעתו שאפילו אם
ימצא במה להתפרנס בחו"ל מעסק טוב, מ"מ לא יעזב את א"י ודעתו לחזור
זה נקרא דעתו לחזור, ויעשה כבני א"י רק בצנעה כמובן, ע"כ יתפלל של חול
בתפילין בביתו ויוכל לבא אח"כ לבהכנ"ס וילבש בגדי
יום טוב שהוא דבר של פרהסיא, ולא יעשה מלאכה אפילו בצנעה בביתו, ומ"מ
יבדיל בביתו במוצאי יום טוב הראשון כדין א"י, רק שיהי' בצנעה ולא
בפני שום אדם מבני חו"ל. ובענין הליכה לבהכנ"ס =לבית הכנסת=
ביום טוב שני ראוי למנע עצמו כמה שאפשר כדי שלא יקראוהו לעלות לתורה כיון
שאינו מחויב בקריאה של יום ב'. ולענין ב"כ =ברכת כהנים= אם אפשר יותר
טוב להבליע את השם של הברכה שאינו מורגש כ"כ אם הוא עם כהנים אחרים,
כיון שאינו מחויב בתפלת מוסף אין זו מקום נשיאת כפים לדידי'.
והנני בזה ידידו מכבדו ודושה"ט
באה"ר מצפה לתשועת ד' לחדות פנים בשמחה בארץ חמדה. הק' אברהם יצחק ה"ק.
