ב"ה, תמוז
תשפ"ג
טאטוא
הסוכה בשבת ויום טוב
שאלו
אותי כמה פעמים אם ניתן לטאטא את הסוכה בשבת ובחג משאריות אוכל וכדומה, כדי שלא
יבואו נמלים וכדי שיהיה נעים לשבת בסוכה. מפני שאסרו חכמים לטאטא לכלוכים שעל
האדמה בשבת מחשש שיגרום ליישור הקרקע וכן תיקון של תוואי הקרקע כלול במלאכת בונה
שאסורה בשבת (שו"ע שלז, ב ומשנה ברורה).
אבל
אם הניחו מחצלת על הקרקע לכבוד חג הסוכות, אולי לא גזרו חכמים במקרה כזה ויהיה
מותר?
טאטוא
בית מרוצף
הנה
המקורות לגבי טאטוא בית מרוצף. ה'שולחן ערוך' היקל והרמ"א שפוסק לאשכנזים
החמיר. למעשה גם אשכנזים מקילים בנימוק שלא גזרו חכמים לטאטא דירה מרוצפת אם רוב
בתי העיר מרוצפים, כמו בימינו.
שו"ע
אורח חיים שלז, ב
אסור לכבד הבית,
אלא אם כן הקרקע מרוצף. ויש מתירין אפי' אינו מרוצף.
הגה: ויש מחמירין אפי' במרוצף (טור בשם ר"י,
ומרדכי ריש פרק כל הכלים, ור' ירוחם חי"ג וסמ"ג וסה"ת), וכן נוהגין
ואין לשנות.
מיהו, ע"י עכו"ם מותר (רבינו ירוחם
חי"ג), וכן ע"י בגד או מטלית או כנף אווז הקלים ואינו משוה גומות
(אגור). ואסור לכבד הבגדים ע"י מכבדות העשויים מקסמים, שלא ישתברו קסמיהם
(הגהות אלפסי פרק הזורק).
משנה
ברורה
(ו) לכבד הבית -
דמזיז עפר ממקומו. גם משוה הגומות בכיבודו שמתמלאין הגומות שבבית מהעפר והוי בנין.
ואף על גב דאינו מתכוין לאשויי גומות אפ"ה אסור דפסיק רישא הוא, ויש אומרים
דחיישינן שמא מתוך טרדתו לכבד וליפות הקרקע ישכח וישוה הגומות במתכוין.
(ח) אפילו אינו
מרוצף - דס"ל דגם בזה אינו ודאי שישוה גומות ולא גרע מריבוץ דשרי בס"א
וגם למזיז עפר ממקומו ג"כ לא חייש שכשאדם מכבד את הבית אינו מכבד אלא עפר
תיחוח ובזה ליכא משום חופר גומא:
(ט) אפילו
במרוצף - בין באבנים ובין בקרשים דס"ל דבאין מרוצף הוי פסיק רישיה וגזרינן
מרוצף אטו אינו מרוצף ועיין בבאור הלכה:
באור
הלכה סימן שלז סעיף ב
ויש מחמירין
אפילו במרוצף - עיין במ"ב דהטעם הוא משום דגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף, הוא
מסה"ת והעתיקו בט"ז.
והנה לפ"ז אם
כל בתי העיר או עכ"פ רובם [ריב"ש] מרוצפים באבנים או בלבנים [וכ"ש
אם הם מכוסים בקרשים] אפשר דמותר לכבד דלא גזרו על רובה מפני מיעוטה ולא על
עיר זו מפני עיר אחרת.
וכמו שכתבו
בסה"ת וכן התוס' בדף כ"ט ע"ב ד"ה גזירה וגם רש"י סובר כן
ורמז לזה בדף צ"ה ע"א ד"ה זילחא והעתיק דין זה גם הגר"א
בבאורו בשם סה"ת.
אולם יש עוד
סברא אחרת בסה"ת שם דבין הרובדים [היינו בין השורות שבין אבן לאבן] יש חשש
דאשויי גומות אף במרוצפין וסברא זו נזכרת ג"כ לחד תירוצא בתוס' צ"ה
ד"ה שרא זילחא לענין הדחה [אך לא נזכר בדבריהם לענין כיבוד]. ולא אדע מה יענו
בסוגיא דדף קנ"א ע"ב דמשני התם קרקע בקרקע מיחלף דמוכח משם דבמרוצף לא
שייך כלל אשויי גומות ורק מצד מיחלף. ואולי י"ל דשם התקרה של מרחץ נעשה
מקרשים שמהודקין היטב זה לזה ומשא"כ באבנים [ומרש"י שם והרמב"ם
בפכ"ג מוכח דגם באבנים במרוצף לא שייך אשויי גומות].
ולפ"ז
כשבתי העיר כולם או רובם מרוצפים בקרשים אין להחמיר במרוצפים. ובפרט אם נתכבד
מע"ש יש לצרף לזה ג"כ סברת הראב"ד המובא בב"י דס"ל
דאפילו באינו מרוצף לאו פסיק רישיה הוא.
אך מ"מ אין
דבר זה ברור עדיין דאפשר דהמנהג שהביא הרמ"א שנוהגין להחמיר בזה באיסור כיבוד
נתיסד מימי קדמונים משום דחששו לאיסור טלטול מוקצה שמצוי להיות על הקרקע עצמות
וקליפין שאינם ראויים למאכל בהמה וכן משמע קצת ברי"ו חי"ג ובב"ח
ע"ש ולפ"ז בכל גווני אסור.
אולם מדסיים
הרמ"א הטעם להקל בכנף אווז משום דהוא דבר קל ואינו משוה גומות משמע מיניה
דהטעם של המנהג שנהגו להחמיר הוא משום אשויי גומות ולפ"ז אין להחמיר בשכל בתי
העיר מרוצף ובפרט אם נתכבד הבית מע"ש וכנ"ל.
וגם לאיסור
מוקצה אין לחוש אחד משום מה דכתב הרשב"א דמותר לפנותם משום דהוי כגרף של רעי.
ועוד דהו"ל טלטול מהצד ע"י ד"א לצורך שבת וכמו שכתבו האחרונים.
והנה כ"ז
שייך רק לענין איסור אשויי גומות או מוקצה דלית בזה אבל יש עוד חשש אחר משום מה
שכתב השה"ג והובא ברמ"א דמשתבר הקסמים וכן ה"ה ענפי האילנות
שבזמנינו [שקורין בעזע"ם] ואין להתיר אלא במכבדת של ענפי תמרה הרכים שנכפפים
ואין משתברים כמו שכתב בשה"ג וה"ה במה שקורין [בארש"ט] שהוא
ג"כ דבר רך אבל בענפי האילנות יש חשש שבירה.
אכן לפי מה
שפקפקו כמה אחרונים על דברי השה"ג שהביא הרמ"א גם בענפי אילנות אין
להחמיר בשכל בתי העיר מרוצף.
היוצא מכל זה דאם כל בתי
העיר או עכ"פ רובם מרוצפים בקרשים ובפרט אם נתכבד הבית ג"כ מע"ש ורוצה
עתה לכבד הבית בענפי תמרה הרכים או במה שאנו קורין בארש"ט בודאי אין להחמיר
[ומספר כלכלת שבת משמע דבבארש"ט מותר אפילו באינו מרוצף שמשוה בארש"ט
לכנף אווז ועיין מה שכתבנו לקמי'].
ובענפי האילן
שבזמנינו אין ההיתר ברור כ"כ משום חשש שבירת הקיסמים וכמש"כ הרמ"א
ומ"מ מי שמיקל בזה אין למחות בידו דכמה אחרונים מפקפקין ע"ז וכנ"ל:
מכאן
שניתן לטאטא סוכה שנמצאת במרפסת הבית כי דרך מרפסות כיום להיות מרוצפות. אולם לגבי
סוכה שבחצר יש מקום להתלבט ולכך מוקדש הפרק הבא.
טאטוא
חצר מרוצפת וסוכה שבחצר כזו
בספר
'שמירת שבת כהלכתה' (כג, ב) כתב שהרב שלמה זלמן אוירבך התלבט אם ניתן לראות
בחצר המשך של הבית ולטאטא אותה, או שיש לראות אותה כחלק מכלל חצרות העיר שרובן.
הנה דבריו:
אסור לטאטא מקום
שאינו מרוצף, בין בבית ובין בחצר. ואם רוב הבתים באותו המקום אינם מרוצפים - כמו במחנה
- אוהלים - אסור לטאטא את הבית גם כאשר הוא מרוצף.
וחצר אסור לטאטא
אפילו היא מרוצפת, מפני שרוב חצרות העיר אינם מרוצפות, ולכן סוכה הבנויה בחצר אסור
לטאטא אותה,
אפילו שהיא בחצר מרוצפת.
אבל
בהערה י' הביא בשם רבו:
ושמעתי
מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, דיתכן שאם רוב הבתים מרוצפים, כי אז רואים את
החצר המרוצפת כהמשך לבית המרוצף, גם אם אינה מקורה, ולא גזרינן חצר מרוצפת אטו
שאינה מרוצפת.
בספר
ארחות שבת (חלק א עמוד תצח) הוסיפו שאולי אפשר להקל בסוכה יותר מאשר בחצר רגילה
משום שבסוכה האדם משתמש כמו בביתו לאכילה, שינה וכדומה ואין לדמות אותה לשאר חצרות
העיר אלא לבתי העיר.
למעשה
כתב לי מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר שאפשר להקל.
טאטוא
סוכה שעל גבי מחצלת
עד
כה עסקנו בסוכה מרוצפת שבה אין חשש לתיקון הקרקע. לכאורה סוכה שעל גבי הקרקע, ולכבוד
החג הניחו מחצלת על הקרקע, חמורה יותר, כי יש יותר סיכוי לתיקון הקרקע אם יש
מקומות בסוכה שהמחצלת לא מכסה את הקרקע.
וכך
כתב לי מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר:
אולי בדוחק אפשר
להקל כשיש רצפת פי. וי. סי., כי זה סוג של ריצוף שעושים גם בבתים. פי.וי. סי. משמש
כריצוף גם בבתים, כל בתי החולים והרבה מרכזי קניות וכדומה מרוצפים ב פי.וי. סי. גם
הרבה מטבחים וכדומה בבתים פרטיים. ולכן הוא כמו ריצוף. לעומת זאת מחצלת לא משמשת
בשום מקום כריצוף לבית, וק"ו שלא דשא סינטטי. הם גם לא מתנקים בטאטוא ולא
נשטפים במים כמו רצפה, לעומת פי.וי.סי. שמתנהג כמו רצפה. לכן לדעתי הוא כלול בספק
של הגרשז"א זצ"ל, והם לא.
לכן בדשא סינטטי
או מחצלת איני רואה מקום להתיר [וודאי שלא אדמה]. נראה לי שכיוון שהיא מונחת על
הרצפה, הרואה יחשוב שמותר לטאטא רצפה. לכן שייך הגזירה של אשווי גומות. כמו שגזרו
במקום שרוב הבתים לא מרוצפים גם בבית שמרוצף.
במחצלת לפעמים
ייתכן בלא איסור להרים אותה ולנער אותה בחוץ [תלוי איך המחצלת מונחת, אם הסוכה
נשענת עליה, ועוד דברים]. אבל בדשא סינטטי אני חושב שגם זה אסור. אבל יכול לאסוף
ידנית את הלכלוך הגדול ולהשליך לפח.
בדשא סינטטי אני
חושש לגזירה משום דשא. בעיקר שלפעמים גודלים בדשא הסינטטי עשבים וכדומה, ואז הוא
ממש תולש דאורייתא. וגם אם הוא שם את הדשא רק אתמול אחה"צ בערב יו"ט,
בכל אופן אנשים לא ידעו להבדיל.
מאידך
גיסא, נראה שיש סברא הפוכה, להתיר: מחצלת אינה מחוברת באופן קבע לקרקע ולכן טאטוא
שלה דומה לטאטוא חפץ שפרוס על האדמה ולא גזרו חכמים לגביו. כך נראה מדברי המשנה
ברורה להלן, שרצפה חמורה יותר ממרצפת:
שו"ע
אורח חיים שלח, ה
אין שוחקים
באגוזים, ולא בתפוחים וכיוצא בהן, משום אשווי גומות.
הגה: ודוקא על
גבי קרקע, אבל על גבי שלחן שרי דליכא למגזר שם משום גומות (רבינו ירוחם ח"ז)...
משנה
ברורה שלח, כ
על גבי שלחן
וכו' - וה"ה ע"ג מחצלת או בגד או טבלא ולא גזרינן בכל זה אטו
ע"ג קרקע, דגזירה לגזירה היא. אבל ע"ג קרקע אפילו היא מרוצפת דלא
שייך אשויי גומות ג"כ אסור דקרקע בקרקע מיחלף וגזרינן אטו קרקע שאינו
מרוצף.
לאור
דברי המשנה ברורה נראה שאין לגזור לטאטא מחצלת או משטח זמני אחר שמונח על גבי
הקרקע.
וכן
כתב לי הרב יוסף צבי רימון כששאלתי אותו על עניין זה שלא נעים לאנשים
להשאיר שאריות אוכל ולכלוכים על רצפת הסוכה: "אם יש מחצלת אפשר לראות זאת
כמרוצף לעניין זה של צער, וכבוד הסוכה".
וכן
כתב לי באריכות בעל 'אורחתיך למדני' והנה דבריו:
שאלה: האם מותר לטאטא
מחצלת או דשא פי.וי.סי וכד' שהוא מונח על קרקע הסוכה, או שמא אף זה בכלל הגזירה
שלא יכבד את הרצפה כמ''ש הרמ''א.
תשובה:
א) כתב
מרן ס''שלז ב, ''אסור לכבד הבית אלא אם כן הקרקע מרוצף, ויש מתירין אפילו אינו
מרוצף.'' וכתב הרמ''א שם, ''ויש מחמירין אפילו במרוצף (טור בשם ר"י ומרדכי
ריש פרק כל הכלים ורבינו ירוחם חלק י"ג וסמ"ג וסה"ת) וכן נוהגין
ואין לשנות...''. ע''ש.
וטעם הגזירה הוא
כמ''ש המ''ב שם ס''ק ז, ''דמזיז עפר ממקומו גם משוה הגומות בכיבודו שמתמלאין
הגומות שבבית מהעפר והוי בנין...''. ע''ש. והטעם שהחמיר הרמ''א אף בקרקע מרוצף הוא
כמ''ש המ''ב שם ס''ק ט, ''דס"ל דבאין מרוצף הוי פ"ר, וגזרינן מרוצף אטו
אינו מרוצף'' ע''ש.
ב) ולכן יש
לחקור לדעת הרמ''א האם מחצלת שעל הקרקע בכלל גזירה זו או לא.
ונראה לומר
שכשגזרו חז''ל מרוצף אטו אינו מרוצף שזה רק במרוצף שהוא מחובר לקרקע שדומה לקרקע
עולם, משא''כ במחצלת שאינה מחוברת לקרקע ואינה דומה לקרקע והיא רק ככלי או כבגד וכו', שבזה לא
גזרו חז''ל אטו קרקע שאינו מרוצף.
וכן נראה ממ''ש
הרמ''א אח''כ
''ואסור לכבד הבגדים על ידי מכבדות העשויים מקיסמים שלא ישתברו קיסמיהם
(הגהות אלפסי פרק הזורק).'' הרי אם לא מפני חשש ''ישתברו הקסמים'' אין איסור לכבד
בגדים. ולכן מה לי אם הבגד אינו פרוש על הקרקע או מה לי אם הוא פרוש על הקרקע,
בכל אופן הוא אינו בכלל הגזירה הנ''ל כיון שהוא אינו מחובר לקרקע ואינו דומה
לרצפה.
וכן נראה ממ''ש בעל
הפלאה בשו''ת גבעת פנחס ס''נו, וז''ל ''אך כל הנ''ל בביטלו לשעתו אבל בביטלו
עולמית נ''ל הדבר פשוט דאין בו חשש חציצה וכדקי''ל בכ''מ דביטלו עולמית הוי
כחד, וראיה מפורשת מעירובין (דף ק''ד) בבוזקין מלח ע''ג כבש דקאמר אי דמבטל
ליה קמוסיף אבנין אי דלא מבטל ליה הוי חציצה, הרי מפורש דהיכא דמבטל ליה ליכא
חציצה אע''ג דמלח לא חזי למזבח... וכהנהו דברים דחשיב במתני' פרק יו''ד דמקוואות
אלו שאין צריך שיבואו בהן מים כסת עגולה וכדור וכו' כיון דמבטל עולמית הוי כחד,
וראיה עוד מכלים המצופין באבר דצריכין טבילה ואין בהם משום חציצה משום דממ''נ אם
הצפוי עיקר הוי כחד וסלקא ליה טבילה שפיר דלא חייץ, ואי גוף הכלי עיקר בטל הצפוי
ולא בעי טבילה כלל...''. ע''ש. הרי כשיש ביטול עולמי ליכא חציצה והוי כחד.
וכן הוא ביד שאול
י''ד ס''רעא אות ה, שכתב ''דכן הוא באו''ח ס''שנח וס''שעב וס''תרלג ג, דכל
שביטל לעולם מקרי ביטול, וגם לענין טומאה מיקרי ביטול בזה, ועיין עירובין דף
ע''ח וברמב''ם פ''ז מטומאת מת ה''ו, ותוי''ט פט''ו מאהלות.'' ע''ש. הרי אף בדבר
שהוא אינו מעורב, אלא הוא רק על גב דבר אחר, הוא נחשב כדבר אחד וכחיבור, אם דעתו
לבטל אותו שם לעולם.
וכן יש ללמוד
מהראיות של היד שאול. ולכן בש''ע ס''שנח ב כתב הרמ''א, ''ואם קשה עליו לפרוץ הכותל
י''א דיכול להניח עפר אצל הכותל משני צדדים עד שימעט הכותל מגובה י'... ואף אם
חוזר ולוקח משם אחר כך העפר, הואיל ובטלו שם שבת אחת, ויש חולקים דעפר לא הוי
ביטול אלא אם כן אין עתיד לפנותו לעולם.'' וכן נראה מס''שעב טז, שכתב שם
''חריץ שבין שתי חצרות עמוק י' ורחב ד' אין יכולין לערב יחד, אפילו מלא תבן וקש,
כל זמן שלא בטלו.'' ופירש המ''ב שם בס''ק קכא, ''ואמר לא שקילנא מהכא'', הרי אם
הוא אמר כן, אז שפיר יש בטול אף שאין ''חיבור'' בין התבן והקש והחריץ. וכן הוא
בס''תרלג ג. ע''ש.
ולפי זה אין
לומר בנד''ד שהמחצלת נחשבת כקרקע ממש, שזה אינו כיון דליכא ''ביטול עולמית'',
ובפרט בחג הסוכות שהוא רק לשבעה ימים, ואף הסוכה עצמה היא בנין עראי (סוכה ב.) ולכן
אין לומר שהמחצלת ''הוי כחד'' עם הקרקע.
ג) ואין
לומר בזה לא פלוג, דהיינו שכיון שלדעת הרמ''א גזרו חז''ל הרצפה אטו הקרקע, אז צ''ל
לא פלוג ובין אם הרצפה מחובר לקרקע או לא, עדיין יש לגזור, שזה אינו, שהרי כתוב בשבת
קמט. ''תניא אין רואין במראה בשבת, רבי מאיר מתיר במראה הקבוע בכותל, מ''ש הקבוע
בכותל דאדהכי והכי מדכר, שאינו קבוע נמי אדהכי והכי מדכר, הכא במראה של מתכת
עסקינן וכדרב נחמן... אמר רבה בר אבוה מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם
עשוי להשיר בה נימין המדולדלין.'' וכתב על זה הרי''ף ''ש''מ דמראה שאינה של מתכת
בין קבועה בכותל בין שאינה קבועה שריא, ושל מתכת אסור כתנא קמא ואפילו קבועה
בכותל.'' וכן פסקו הרמב''ם ומרן בש''ע בס''שב יג ע''ש. (ודלא כדעת הבעל
המאור).
וכתב על זה הר''ן
שם, ''במראה של מתכת שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלים, וקסבר ת''ק דאפילו קבועה
בכותל דליכא למיחש בה להשרת נימין אסור לראות בה דסבירא ליה כרבה דאמר גבי נר
דאפילו גבוה שתי קומות דכיון דגזור רבנן לא פליג במילתיה הכא נמי לא פליג בין
קבועה לשאינה קבועה, ורבי דמתיר הקבועה לית ליה דרבה. וקי''ל כתנא קמא ומיהו שאר
המראות אפילו לת''ק שרו דאע''ג דתנא קמא ס''ל כרבה היינו לומר שהשוו מדותיהן במין
אחד אבל להחמיר במין אחר אטו אותו המין שראוי לחוש בו אפילו רבה מודה דלא מחמירין,
תדע דהא אמרינן בפ''ק יב: דאם אדם חשוב הוא מותר, ולא גזרינן אטו שאינו חשוב,
ובשמן נמי חלקו בין משחא לדנפטא ולא גזרו זה מפני זה.'' וכן הוא ברמב''ן שם, והוא
פירש הטעם שאין מחמירין ממין אחד למין אחר הוא מפני ''שא''כ היתה גזירה
לגזירה, אלא באותו המין שגזרו בה גזירה ראשונה הוא.'' וכן הוא ברשב''א
ובריטב''א שם. וכן הוא בב''ח בריש ס''ערה בד''ה אין פולין. ע''ש. מבואר מזה
שכשיש שינוי בגוף החפצא דלא אמרינן לא פלוג, דלא גזרו מין זה אטו מין אחר.
ולכן י''ל שמחצלת היא
כמין אחר לגמרי מהאבנים או הקרשים של הרצפה, וגם היא כמין אחר מצד שזה מחובר לקרקע
וזה אינו מחובר לקרקע, ולכן אין להחמיר כדי לומר לא פלוג. ולפי זה נראה שאין חשש
לכבד את המחצלת, אף שהיא ע''ג הקרקע.
ד) ונראה
שיש לדמות נד''ד למ''ש מרן ס''שלו א, ''אין עולים באילן בין לח בין יבש ואין נתלים
בו ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל גזרה שמא יעלה ויתלוש.'' ופירש המ''ב שם
ס''ק א, ''בין יבש - ואפילו אם כבר נתייבש לגמרי שאין בו שום לחלוחית כלל וגם נשרו
עליו וענפיו ופירותיו דלא שייך בו אח"כ שום חשש תלישה אפ"ה אסור בכל
גווני משום סייג וגדר...''. ע''ש.
הרי כשהאילן עדיין
מחובר לקרקע יש לגזור יבש אטו לח, וזה דומה לגזירת רצפה אטו הקרקע עצמו, אבל
כשהאילן אינו מחובר לקרקע אלא הוא רק מונח על הקרקע לא מצינו איסור במי שרוצה
לעלות בו שאין לחוש לשמא יתלוש כיון שהאילן אינו מחובר לקרקע, ולא מצינו שגזרו
חז''ל אילן שאינו מחובר לקרקע אטו אילן שמחובר לקרקע. וכן י''ל במחצלת שאינה מחוברת לקרקע שאין לגזור בה אטו
שמא הוא יבוא לכבד הקרקע עצמו.
וכן יש ללמוד להתיר
ממ''ש מרן ס''שלח ה, ''אין שוחקים באגוזים ולא בתפוחים וכיוצא בו משום אשויי
גומות.'' וכתב הרמ''א שם, ''ודוקא על גבי קרקע אבל על גבי שלחן שרי דליכא למגזר שם
משום גומות (רבינו ירוחם חלק ז').'' ופירש המ''ב שם ס''ק כ, ''ע"ג שלחן וכו'
- וה"ה ע"ג מחצלת או בגד או טבלא ולא גזרינן בכל זה אטו
ע"ג קרקע דגזירה לגזירה היא, אבל ע"ג קרקע אפילו היא מרוצפת דלא
שייך אשויי גומות ג"כ אסור דקרקע בקרקע מיחלף וגזרינן אטו קרקע שאינו מרוצף.''
ע''ש.
הרי רק במרוצף שהוא
מחובר לקרקע יש לגזור, משא''כ במחצלת שאינה מחובר לקרקע שאין לגזור אטו הקרקע.
וידוע הוא שדרך שימוש במחצלת היא ע''ג הקרקע. ולכן ה''ה בנד''ד שאין לחוש לכבד
מחצלת שהיא ע''ג הקרקע כיון שהיא אינה מחוברת לקרקע.
ה) ויש
לצרף עוד טעם להתיר, שכתב הביאור הלכה ס''שלז ד''ה ויש מחמירין, ''ויש מחמירין
אפילו במרוצף: עיין במ"ב דהטעם הוא משום דגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף... אולם
יש עוד סברא אחרת בסה"ת שם דבין הרובדים [היינו בין השורות שבין אבן לאבן]
יש חשש דאשויי גומות אף במרוצפין...''. ע''ש. ולפי זה י''ל שבשטיח או בדשא פי.וי.סי,
שאין בהם ''בין הרובדים'' ממילא שאין לחוש לכבד אותם לטעם זה.
וכ''ש שיש להתיר לסתם
במרן הנ''ל וק''ו לדעת היש מתירין. וכ''ש שיש לאזיל לקולא בזה כיון שגזירת רצפה
היא רק מדרבנן. (וכל הנ''ל לדעת הרמ''א, אבל לדעת מרן פשוט הוא להתיר
בנד''ד.)
ואסיים בכבוד רב, מחבר
הספר אורחותיך למדני
