נטילת לולב עם קור"א - הרחבה לספר "לימים טובים"

לולב עם קור"א

 

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 93

לרכישת הספר לחצו כאן

 

קור"א הוא השכבה החומה שחופה על חלק מהלולבים בחלק העליון שלהם.

ספרדים רבים נוטלים לולב עם קור"א. מה מנהג האשכנזים בעניין זה?

 

בספרי "לימים טובים" עמ' 93 כתבתי כך:

רבים נוהגים לקנות 'לולב קור"א' שסגור למעלה בקליפה חומה והוא כשר לכתחילה (מאמר מרדכי לרב מרדכי כרמי, תרמה, ד).

לפי האשכנזים, כדאי להסיר קצת מהקליפה בצדדים של הלולב, אבל לא בקצה העליון, כדי שעלי הלולב יתנענעו מעט בזמן נטילתו (ביכורי יעקב א-ט).

נרחיב מעט בנושא.

 

כתב הרב מרדכי כרמי בספרו מאמר מרדכי סימן תרמה ס"ק ד:

ויש מחמירין. מתוך מה שכתבנו בס"ק ג' יתבאר לך דלדעת רוב הפוסקים אין איסור וחשש בזה דהא לפי"רשי ולשאר פי' שהזכירו התוס' ליכא פיסולא בנחלק גב עלה האמצעי ופיסול נחלקה התיומת לא הוי אלא בב' עלין האמצעין ובשדרה ולדעת הרי"ף והרמב"ם וש"פ שנמשך מרן ז"ל אחריהם פשיטא דליכא חששא בהא

ודעת המחמירין שהביא רמ"א ז"ל הוא ע"פ שיטת רש"י שבסמ"ק לחד לישנא שבפירש"י כמ"ש בתה"ד וגם הר"ן ז"ל הזכיר דיעה זו וכתב שראוי להחמיר וכ"כ בא"ח דף קי"ד בשם הרי"ט אשביל"י ז"ל י"עוש.

ונלע"ד דמאחר שמרן ז"ל פסק כדברי הרי"ף והרמב"ם וש"פ וגם לשאר הפירושים אין חשש איסור בדבר אין להקפיד כ"כ אפי' על צד חומרא כי כמה פעמים ראיתי שמפרידין העלין העליונים זה מזה כדי לבדוק אם העלה האמצעי נחלק ונמצא חומרו קולו דהא לפי' הגאונים כל שנפרדו העלין העליונים זה מזה מקרי נחלקה התיומת והרי נמצאים הרבה אצלינו שכלין למעלה בב' עלין והם דבוקים זה בזה ע"י דבר אדום וכמ"ש מרן ז"ל בב"י י"עוש ובבדיקתם אחר העלה האמצעי אם נחלק גבו אם לא הרי הם מפרידין ב' עלין העליונים

ולכן הרוצה לבדוק העלה העליון יזהר שלא להפריד העלין זה מזה אלא יכול לבדוק אותו בראיה בעלמא וכל שרואה שם דיבוק ע"י דבר אדום וכיוצא לא יגע בו כדי שלא להפריד העלין הדבוקים שהרי מן הסתם אז לא נחלק העלה האמצעי ואם נחלק לא נחלק כי אם מעט כנ"ל ועט"ז.

 

כתב בספר ביכורי יעקב סימן תרמה ס"ק א:

עליו. לפעמים נמצאים לולבים, בפרט באותם הגדלים במדינתינו, שמחוברים כל העלים זה בזה ע"י אותו אדום שקורין פאסט בל"א, והלולב עי"ז הוא כמקל.

ולענ"ד אין נכון לטלו כן, שהרי בעינן בלולב טפח כדי לנענע בו יוצא חוץ לאגד, שמה שבתוך האגד אין ראוי לנענוע כמבואר בסוכה דף ל"ב (ע"ב). ומזה הוכיח הריטב"א שם דף ל"ח (ע"א ד"ה אמר רבא וכן ללולב) דנענוע הלולב הוא קשקוש העלין דוקא, ולא כדעת הגאונים שהוא הולכה והבאה לבד, ע"ש. וכיון שמחוברים העלים זה בזה הם כמו בתוך האגד ואין ראוי לנענע, ולכן צריך להפריד רוב העלים. אכן ג' העלים העליונים לא יפריד זה מזה כמש"כ ס"ק ט'.

ועיין בט"ז ר"ס תרנ"א (סק"א) דמטעם זה דצריך נענוע כתב שלא יאגוד הלולב למעלה שיעכב נענוע העלין, כש"כ בזה שמחוברים לגמרי, ותמהני שלא הזכירו הפוסקים מזה, ולכן בודאי צריך להפרידם.

וביו"ט נ"ל שאסור להפרידם דהוי מתקן, כמו ממעט ענבי הדס ביום טוב המבואר סי' תרמ"ו (ס"ב):

 

והוסיף הביכורי יעקב בס"ק ט:

העליון. הנה בהא דנחלק התיומת רבו הפירושים. לפי' הגאונים שהביאו התוס' (ב"ק צו. ד"ה נחלקה) הוא שנחלקו ב' עלין כפולים שהם למעלה על השדרה, ודרכן להיות מחובר ע"י אותו דבר אדום שקורין פאסט בל"א. ואם היו מחוברין ונפרדו פסול, אבל כשהיו מפורדין מתחלה כשר, כן כתבו התוס' בשמם... [י.ד וראו עוד בדבריו שהביא 8 שיטות מתי נחלקה התיומת פוסלת]

ומ"מ אם אפשר למצוא לולב שעדיין מחוברין עליו העליונים ע"י אותו אדום שקורין פאסט, הוא מצוה מן המובחר, שבזה יוצא אליביה דכל השיטות. וכש"כ שאין לו להפרידם לראות אם יש להם ב' עלין שוין שקורין ב' תיומות, דגם אם יש להם מ"מ כשר אפילו לב"י אליביה דהגאונים, כיון שעדיין מחוברין הן.

ואם כבר נפרדו עליו העליונים, אזי יש לחוש לפי' הב"י אליבי' דהגאונים, שלא ליקח אותן הלולבים שהשדרה כלתה בב' עלין שוין שקורין ב' תיומת, אם העלין נפרדים עד למטה. אבל אם עדיין מחוברים זה בזה ע"י פאסט מעט למטה סמוך לשדרה, וכש"כ ברובן, א"צ לחוש כלל אפילו לכתחלה...

 

כתב בספר פסקי תשובות תרמה, ג:

ואין לחשוש בלקיחת לולב המכוסה בקורא שמא התיומת חלוקה או סדוקה כהימנק, כי תלינן שמן הסתם לא נחלקה, ואף אם נחלקה לא נחלקה כי אם מעט שאינה נפסלת בכך, אך יש המהדרים לקחת לולב שאפשר לבדוק את תיומתו כי חששו לשיטות הסוברים שנחלקה התיומת או נסדק כהימנק פסול אפילו במשהו (עיין להלן אות ד' ואות י'), וזה מצוי בלולבים שלנו.

ומכל מקום, אלו הלוקחים לולב המכוסה בקורא יש להם יסודות איתנים על מי לסמוך, אך נכון שיסירו את הקורא בצדדי הלולב (ולא בראשו) כדי שיוכלו לקיים מצוות נענועים ע"י כסכוס העלים.

ובהערה 13 ציין:

עיין בשד"ח אס"ד מערכת ארבעת מינים סי' ב' אות א' שכן נוהגים הספרדים שבאר"י לדקדק לקחת לולב סגור בקורא וגם בין האשכנזים יש הלוקחים לולב כזה, ובאוצר מנהגי חב"ד שכן מנהגם

וע"ע ס' אורחות רבנו ח"ב מעמ' רל"ב ולהלן שהחזו"א והגריי"ק זצ"ל היו מקפידים לקחת לולב שאפשר לבדוק התיומת, אך היה פעמים שלא היה מצוי לולב שתיומתו סגורה כהוגן ולקח הגריי"ק זצ"ל לולב עם קורא, ואמר שאף אם יש קורא בין עלי התיומת, אין זה 'נחלקה' דהקורא הוי חיבור, עיין שם בארוכה.

 

שינה בנסיעות בחג הסוכות - הרחבה לספר "לימים טובים"

 

סוכה ישנה והלכותיה

 

סוכה ישנה

 

גדר סוכה ישנה

סוכה שנעשתה לשם צל ולא לשם חג הסוכות.

הלכה כבית הלל (בסוכה ט, א) שהסוכה כשרה. שסוכה שנבנתה לשם צל כשרה - שולחן ערוך סי' תרלה.

ואם נבנתה 30 יום קודם החג, מסתמא נעשתה לשם חג ואין צריך לחדש בה (שולחן ערוך תרלו, א).

אומנם הראשונים הביאו דברי הירושלמי (א, ב) לגבי סוכה ישנה, "צריך לחדש בה דבר", דהיינו טפח. היינו שיוסיף מעט סכך כשר לשם מצוה.

 

האם הירושלמי התכוון לעיכובא?

הבית יוסף (תרלו, א) כותב שמשמע מהראשונים שהוא לעיכובא, אבל הר"ן כתב שאינו אלא למצוה מן המובחר.

והדרכי משה סק"א הוסיף שכן כתב ר' ירוחם שהוא למצוה מן המובחר (לכאורה אפשר לדייק מכך שדעת הדרכי משה נוטה להקל. אך במקראי קודש הררי פ"ו הע' קס כתב שבדרכי משה השלם כתב שמהטור משמע לעיכובא, והביא גם דברי הבית יוסף, וציין על סוף דברי הבית יוסף שגם רבנו ירוחם היקל).

לשון הטור והשולחן ערוך היא שסוכה ישנה "כשרה ובלבד שיחדש בה דבר".

אומנם המגן אברהם סק"א כתב שאינו מעכב, וכן משמע בבבלי שלא הזכיר דין זה, ודלא כבית יוסף.

וכן הכריע המשנה ברורה סק"ד לקולא שכך נקטו רוב הפוסקים:

"היינו לכתחלה ולמצוה בעלמא כדי שלא יבואו להתיר אפילו עשאה מתחלה לשם דירה דאז פסול מדאורייתא וכדלעיל בסי' תרל"ה".

והרחיב בשער הציון סק"ד:

"מגן אברהם וט"ז ונהר שלום וחיי אדם ובכורי יעקב, דלא כבית יוסף דסבירא לה דלכל הפוסקים הוא לעכובא".

וערוך השולחן סע' ב אף היקל יותר לעניות דעתי, שכתב:

... אינו מדין תורה ואפילו מדרבנן אין זה הכרח אלא הידור בעלמא [ר"ן ורבנו ירוחם ומגן אברהם] וראיה מדלא הזכירו בגמ' זה וגם בסוכות גנב"ך ורקב"ש שבסי' הקודם לא הזכירו זה ומיהו למצוה מן המובחר פשיטא דגם בשם יש לחדש דבר...

וכן כתב הילקוט יוסף סי' תרלו, שלכתחילה יש לחדש בה דבר למצוה מן המובחר. ואף אם שכחו לחדש בה – יכול לברך לישב בסוכה.

הברכי יוסף סק"א האריך בזה והביא דיון אם לשון "צריך" בירושלמי משמעו חיוב ממש או מצוה לכתחילה או רק מצוה מן המובחר. והביא מכמה גאונים שכתבו שהוא לעיכובא.

מאידך, הביא מהרדב"ז שציין שהרי"ף והרמב"ם שהשמיטו את הירושלמי – סוברים שאינו להלכה. דומני שהחיד"א  עצמו לא הכריע מה הדין בזה. [אך הרב הררי ציין אותו בתור מי שכותב שאינו לעיכובא ויש לעיין שוב בברכי יוסף].

למעשה, נראה שדעת רוב האחרונים להקל, אשכנזים וספרדים, ודלא כשולחן ערוך.

אומנם הרב הררי (ו, נז) כתב שמכיוון שמרן השולחן ערוך החמיר, וכן דעת כף החיים, לכן נכון לספרדים להחמיר בזה יותר, ולא יברכו לישב בסוכה! ובהערות כתב שהמברך יש לו על מה שיסמוך.

 

סוכה שנשארה מסוכות שעבר, האם נקראת סוכה ישנה?

לשון הטור והשולחן ערוך, שהיא לשון המשנה (ט, א): "ואם עשאה לשם החג, אפילו מתחלת השנה, כשרה בלא חדוש".

נחלקו האחרונים אם הכוונה מתחילת השנה אחרי סוכות, או אפילו מסוכות שעבר.

החיי אדם (קמו, לט) החמיר בזה - למצוה מן המובחר:

"סוכה העומדת משנה לשנה, כשרה, כיון שנעשה פעם אחת לצל. ומכל מקום כיון שעבר החג, הרי בטלה העשיה. ואף על גב דמדינא אין צריך שיעשה לשם סוכה כדאיתא בסימן הקודם, מכל מקום מצוה מן המובחר שיחדש דבר מה בסכך לשם סוכה. ואפילו בטפח על טפח סגי או שילך החידוש על פני כולה. ואפילו רחב כל דהו. והוא הדין בסוכות הנזכרים בסי' הקודם, מצוה לחדש בה דבר. ואם עשאה לשם חג, אפילו מתחלת השנה כשרה ואין צריכה חידוש (תרל"ו)".

המשנה ברורה ס"ק ז הביא את דברי החיי אדם:

"וסוכה העומדת משנה לשנה אף דמתחלה עשאה לשם החג כיון שעבר החג הרי בטלה העשיה וכמו שכתב המ"א בסימן תרל"ח סק"ב ואף על גב דכשרה היא שהרי נעשה מתחלה לשם צל העשיה שהיתה לשם החג נבטלה וע"כ צריך לחדש בה דבר".

ומה שציין למגן אברהם – אבאר את דבריו. כתב הרמ"א תרלח, א לגבי האיסור להשתמש בעצי סוכה במהלך החג:

"וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחד, אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא היא (הגהות אשר"י פרק המביא)".

וע"ז כתב המגן אברהם סק"ב:

"כ' רבנו ירוחם וכל דינו כמו כן בסכה ישנה ואפי' לא חידש בה דבר ולא נעשית לשם סוכה כמ"ש בח"א עכ"ל וצ"ל דעכ"פ ישב בה: ונ"ל דמי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה מ"מ אינה אסורה עד שישב בה בחג אף על גב דכבר ישב בה בשנה שעבר' מ"מ כשעבר החג בטל' קדושת' וצריך מעש' אחר שתחול קדושתה".

אומנם ערוך השולחן תרלו, א כתב:

עי' חיי אדם שכתב דבעשאה לשם חג לשנה הבאה צריך לחדש בה דבר ודבריו תמוהים.

במקראי קודש הררי (ו, הע' קסז) כתב שאת חומרת החיי אדם אפשר היה להבין שמדובר בסוכה שנעשתה מראש "לצל" עי' בלשונו, אך המשנה ברורה וערוך השולחן לא הבינו כך. ולגבי הסיוע שהביא המשנה ברורה מדברי המגן אברהם, העיר שהמגן אברהם כתב זאת לקולא שסוכה משנה שעברה לא נאסרו עציה בשנה זו, ומנין שיאמר זאת גם לחומרא.

עוד כתב במקראי קודש הנ"ל פוסקים נוספים שחלקו על החיי אדם בזה: הגר"ש קלוגר, החזון עובדיה.

הפסקי תשובות סע' א הע' 4 כתב שלכתחילה יש לעשות כמשנה ברורה אך אינו מעכב.

וכן כתב הפניני הלכה ב, יב.

לגבי פרגולה הזכרתי כמה פעמים את הנושא של סוכה ישנה, ראו במאמרי בנושא.

 

שאלתי לפני כמה שנים רבנים אם בפרגולה יש צורך להוסיף בה סכך מדין המשנה ברורה הנ"ל.

מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר אמר לי שזה לא הכרחי.

הרב יוסף צבי רימון אמר לי שיש מעלה לפקפק חלק מהקורות (או להוסיף קצת סכך כאמור), אך אין חיוב כיון שרוב הפוסקים כותבים לא כמשנה ברורה.

למעשה, לעניות דעתי מכיוון ש"יחדש בה דבר" לרוב הפוסקים, וכן הלכה, אינו אלא למצוה מן המובחר. ובנידון של סוכה משנה שעברה דעת רוב הפוסקים שאינה מוגדרת כסוכה ישנה. לכן בצירוף שני אלה נכון להורות שאין צורך לחדש בה דבר. והרוצה להדר (כדעת החיי אדם והמשנה ברורה שני גדולי עולם) יחדש בה דבר.

 

אופן החידוש

הירושלמי כתב טפח. השולחן ערוך והאחרונים ביארו שהכוונה לטפח על טפח.

אולם בטור ראיתי שכתב "... אפילו בטפח על טפחיים סגי". וצריך בירור מנין למד טפחיים. גם לא ראיתי שהאחרונים מזכירים אותו.

דרך נוספת במקום להוסיף סכך כשר חדש, היא לנענע טפח על טפח מהסוכה. כך כותב ערוך השולחן בסע' ב: "והחידוש הוא פשוט שיגביה מעט סכך כשיעור זה ויחזור ויניחנו לשם מצות סוכה". וכן כתב הפסקי תשובות סע' א.

לגבי נענוע, אין צורך בהגבהה טפח או יותר, שכן כתב במקראי קודש הררי (פ"ד העל' קד) שרש"י והשולחן ערוך לא כתבו שיעור, וגם הגר"ז כתב להגביה "מעט" וכן כתב הרב ווזנר ואחרים. ודלא כשו"ת אז נדברו שכתב ג' טפחים.

אומנם כתב הרב הררי שבעינן שיגביה את כל הענף ולא חלקו, דזה לא חשיבא הגבהה. ולא הספקתי לעיין בזה, אבל מ"מ בנידון דידן שהוא רק למצוה מן המובחר ולא לדינא, פשוט לי להקל בזה. כי זו נפקא מינה גדולה לסכך נצח שלא מסתבר לעניות דעתי שצריך להגביה את כל הסכך שבדרך כלל זה קשה ומטריח כי מדובר בסככים של כמה מטרים. אלא די להגביה שיעור טפח על טפח.

סוכה הצמודה לבית ויש גג מעל חלק מהסוכה וצירוף שתי 'הלכה למשה מסיני' - הרחבה לספר "לימים טובים"

 

סוכה הצמודה לבית ויש גג מעל חלק מהסוכה

וצירוף שתי 'הלכה למשה מסיני'

 

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 83

לרכישת הספר לחצו כאן

 

בספרי "לימים טובים" עמ' 83 כתבתי כך:

סוכה הצמודה לבית והגג עובר מעל חלק מהסוכה, מה דינה?

אם הקיר של הבית משמש בתור אחת הדפנות של הסוכה, הסוכה כשרה לפי הכלל "דופן עקומה": רואים את הדופן כאילו היא מתעקמת וממשיכה בגובה עד שמתחברת לסכך הכשר (בסוכה של דופן עקומה, הדופן שמתחת לתקרה צריכה להגיע עד הסכך ולא מספיקה דופן בגובה 80 ס"מ שמעליה יש אוויר. במקרה שלנו הדופן היא הקיר של הבית והקיר מגיע עד לסכך).

זאת בתנאי שהמרחק בין הסכך הכשר (שאין מעליו תקרה) עד לדופן הוא פחות מארבע אמות, כלומר עד 190 ס"מ. ראו איור (קרדיט: מאיר ראש).

  

 

נוסף לכך, צריך שהסכך הכשר יגיע עד המקום שבו מתחיל הגג של הבית, ולא יהיה שטח שפתוח לאוויר השמיים, כי מרווח של שלושה טפחים (24 ס"מ) פוסל את הסוכה (ראו שולחן ערוך תרלב, א ומשנה ברורה ד).

כמו שרואים באיור, אין הכרח שהסכך וגג הבית יהיו באותו גובה. אם למשל הגג בגובה 3 מטרים מהרצפה ואילו הסוכה בגובה 2 מטרים, הסוכה כשרה. הרוצה להדר ימלא את החלק הריק בכיסוי כלשהו, כגון בד או יוטה (ראו אשל אברהם סימן תרלב; פסקי תשובות סע' ד).

 

הרחבה ומקורות

1. הדיון העקרוני לגבי צירוף שתי 'הלכה למשה מסיני': במקראי קודש הררי לרב משה הררי בסופו הביא קונ' רחב בנושא, והביא שיש אומרים שלעולם אין מצרפים תרי הלכתות (לעניות דעתי לא ברור שיש מי שאומר זאת).

ויש אומרים שלעולם מצרפים ב' הלכתות.

ושיטת רבי עקיבא איגר שרק היכא שהלכה אחת תלויה בשניה אז אין אומרים צירוף.

 

2. מהשולחן ערוך תרל, ט מוכח שאומרים בדופן גם גוד אסיק וגם לבוד, ואפילו לבוד נוסף בסכך.

והסכים לכך המשנה ברורה ולא הביא חולק. אם כן ודאי שלהלכה אין לומר שלא מצרפים תרי הלכתות כיוון שהשולחן ערוך מיקל.

 

3. בדופן עקומה יש כבר מחלוקת גדולה, כאשר הדופן אינה גבוהה ואינה מגיעה לסכך, אם אומרים גוד אסיק ודופן עקומה: הר"ן מחמיר והטור מיקל.

באנצי' תלמודית [דופן עקומה] כתבו שנחלקו האחרונים למה הר"ן פוסל, אם בגלל שיטתו שדופן עקומה זה המשך של הכותל ולכן כשיש רווח אינך יכול ליצור רצף כזה. או כמו שכתב רבי עקיבא איגר מפני שלא אומרים 2 הלכה למשה מסיני ביחד. אמנם עיין להלן ששבט הלוי דחה פירושו.

השולחן ערוך לא התייחס לכך במפורש.

המשנה ברורה תרלב, ד מביא בסתמא להחמיר, ויש אומרים להקל. ובמשנה ברורה תרלג, כ מפורש להחמיר.

אמנם שבט הלוי נוטה להקל אבל  למעשה גם הוא כתב שזה 'בשעת הדחק' ושיש מקום לא לברך שם מספק, משמע שלכתחילה לא נקל בזה.

הנה דבריו בשו"ת שבט הלוי חלק ו סימן עה:

... ולהלכה אם נפסוק באין דפנות מגיעות לסכך דין דופן עקומה דעת הט"ז כהטור להקל, והמגן אברהם העתיק דברי הר"ן להחמיר ולפי מה שביאר הגרעק"א דלא אמרינן ב' הלכות היכא דצריכים זל"ז אם כן יש סתירה בדברי מגן אברהם מיני' ובי' דבסק"א העתיק דברי הר"ן, ובמגן אברהם ס"ק ב' לענין חביט רמי ולבוד ביחד כ' דלא אמרינן לבוד וחביט להחמיר והוא כתוס' עירובין ט' ע"א ומשמע דמעיקר הדין אמרינן ב' הלכות יחד, ובמחה"ש שם הרגיש בזה, ומש"כ לחלק בין הלכה דחביט להלכה דלבוד, לא זכינו לעמוד על טעמו, - אבל למה שכתבתי בטעם השני דהר"ן כ' כן דלית לי' כלל גוד אסיק לענין סוכה וטעם דמועיל דופן עשרה דכך הלכה בסוכה, ואם כן א"ש דלהלכה ודאי אית לי' למגן אברהם ב' הלכות ושאני אין דפנות מגיעות לסכך.

והשתא דאתינא להכי הרי העתיק השולחן ערוך סי' תר"ל ס"ו דיש מכשירים בשפת הגג משום גוד אסיק, ואף על גב דהתם לא קיי"ל כן להלכה היינו משום דאין מחיצות ניכרות כלל דעשה על הגג בשפת הבית, אבל במחיצות גבוהות עשרה סוגיא דעלמא כהריטב"א סוכה ט"ז דטעם דמספיק עשרה טפחים מחיצה הוא משום גוד אסיק, וכבר האריך בפני יהושע סוכה ד' ע"ב לתמוה על מש"כ הר"ן דלית לן גוד אסיק בסוכה, ועוד מצדד בפ"י שם דדוקא מדרבנן לית לן גוד אסיק אבל מה"ת גם בסוכה מהני לכו"ע יעש"ה, - ואם כן בפלוגתת הטור והר"ן פה ההלכה נוטה למש"כ הטור להכשיר דו"ע באין דפנות מגיעות בשעת הדחק עכ"פ.

ואפי' למש"כ הגרעק"א דפלוגתתם אם אמרינן ב' הלכות ביחד וכמש"כ ג"כ בחמד משה מכ"מ סתימת השולחן ערוך ושתיקתו על מש"כ הטור להקל משמע דהסכים למש"כ הטור וכט"ז, ומידי ספיקא עכ"פ לא נפקא וחייב לשבת אם אין לו סוכה אחרת, רק לענין ברכה יש מקום שלא לברך מספק דברי הר"ן.

גם הרב אהרן איזנטל רבה של חספין אמר לי שיש להחמיר בזה.

בהסבר המחלוקת כתב הרב הררי שהר"ן הסביר שתליא בגדר דופן עקומה: אם הדופן ממשיכה דרך הדופן עקומה (בצורת האות ר) אזי צריך שיהיה רצף, אבל אם הדופן שבצד כאילו זזה ומתחברת ישירות לסכך הכשר, אז אומרים גוד אסיק כמו בכל מקרה של דופן רגילה. והר"ן סובר כאפשרות הראשונה ולכן מחמיר.

הרב הררי הביא הסבר אחר לדעה המקילה - הבית יוסף בדעת הטור, שאין הפסק אויר פוסל אלא בגג הסוכה ולא בדופן. ולא הבנתי מה נקודת המחלוקת לפי זה.

והנה רבי עקיבא איגר טוען שהר"ן מחמיר כי לא אומרים תרי הלכתות התלויות זו בזו כמו כאן: כל עוד לא השלמת את הדופן בגוד אסיק, אינך יכול לומר דופן עקומה אל הסכך.

הרב הררי דן אם לפי זה יש לפסול לפי הר"ן מקרה מצוי של סוכה שעשויה מחוטי לבוד עד י' טפחים. שצריך לומר בה גם לבוד וגם גוד אסיק. כנגד השולחן ערוך שהוזכר לעיל. אם זה נכון – אז מוכח שהמשנה ברורה לא סובר כרבי עקיבא איגר בהבנת דעת הר"ן, כי בסע' ט לא הביא חולק על השולחן ערוך בדין הזה, ואילו בדין דופן עקומה הביא מחלוקת ואף החמיר.

ונראה שיש ראיה פשוטה יותר – המשנה ברורה כתב (תרלב, ד) שאם הדופן קרובה לסכך ויש רווח של פחות מג' טפחים, אולי לכולי עלמא כשר. ורבי עקיבא איגר (לפי המובא בפסקי תשובות סע' ג) חולק על זה כי לא אומרים ב' הלכתות. כעת נציג דעתו.

המשנה ברורה תרלב, ד הביא בסתמא את דעת המגן אברהם והר"ן להחמיר בדופן עקומה שלא לומר גוד אסיק, ובתור יש אומרים הביא את הט"ז ע"פ הטור שמיקל. ובסימן תרלג, כ הביא רק כר"ן. אם כן הוא מכריע לחומרא.

לאור מה שכתבנו מקודם, נראה שהמשנה ברורה מבין בר"ן שבדופן עקומה דווקא יש קפידה שנוכל לראות דופן שלמה כדי לומר שהיא מתעקמת.

וכך הבנתי גם את החזון איש (שהביאו הרב הררי ועוד) שאומר שאפשר שדווקא בדופן עקומה יש קפידה של הלכות ולא בשאר דברים. אבל לא ראיתי דבריו בפנים.

למעשה יש להחמיר בזה, כמו שהבאנו מהמשנה ברורה, והרב הררי כתב שכן נראה מכה"ח, החזון איש וספר הסוכה.

 

4. חבוט רמי. מצוי שקיר הבית משמש כדופן לסוכה ויש בקצהו בליטה של הגג מחוץ לבית ואז אנו נזקקים לדין דופן עקומה. בד"כ הגג גבוה במטר או יותר מגובה הסוכה. האם אמרינן דופן עקומה וגם חבוט רמי?

הרב הררי (עי' עמ' 830 ובפ"ה הע' סו-סז) כותב שלפי המחמירים בכל מקרה של ב' הלכות – פסול. אך לפי הרבי עקיבא איגר נראה שמותר כי דופן עקומה הוא דין בדופן וחבוט רמי הוא דין בסכך (עי' להלן בפסקי תשובות). כל שכן שלשאר הדעות שאומרים ב' הלכות, שיש להכשיר כאן.

ולעניות דעתי, כל מי שרואה בדופן עקומה דין מיוחד שבו צריך רצף של דופן – גם כן מסתבר שיקל כאן כי אין שום חסרון בדופן.

מי כתב על כך במפורש? האשל אברהם בוטשאטש הקל, וזו לשונו:

... מה שאין כן כשיש הגעה מכותל לגג בתוך ד' אמות מהסוכה, הגם שהגג גבוה הרבה ומופלג יותר מד' אמות בגובה מהסכך, על כל זה שייך בזה חביט רמי, והרי זה כאילו הוא בשווי עם הסוכה תוך ד' אמות, והרי הסוכה כשירה. וכן משמע שם לשון הפנים מאירות ז"ל שכשאין הדפנות מגיעות לגג דוקא איירי, ע"ש. וכן הוא כדי שלא לאפושי פלוגתא, והרי הט"ז ז"ל [ס"ק א] מכשיר גם כשאין מגיעות לשום גג, והגם שראוי להחמיר בכזה שהוא דאורייתא, על כל זה נראה ששייך חביט רמי לכולי עלמא בהנ"ל.

הזכירו אותו הרב הררי, והפסקי תשובות בסי' תרלב. ואילו ה'בני דוד' (פאלקון) והשדי חמד שמביא דבריו, החמירו שאפילו לפי המקילים לעיל (הט"ז והטור) דווקא כאן יש להחמיר יותר. ולא עיינתי בדבריהם להבין  מה הסברא בזה.

בפסקי תשובות סע' ד הביא דיוק מהמשנה ברורה להקל:

משנה ברורה סק"ה: ואם הוא עקום למעלה, ולמטה בסמוך לו יש קורה, ועם הקורה יהיה ד' אמות, אף על פי שאינו נמשך הקורה ממנו ג' טפחים, כיוון דבגובה רחוק ממנו ג' טפחים, אין מצטרפין, דלא אמרינן חבוט רמי ולבוד להחמיר.

מדברי משנ"ב אלו נלמד עוד כלל לענין דופן עקומה המצויה מאד בינינו, בסוכה שאחת משלשה דפנותיה היא מחיצת הבית, וגג הבית (או המרפסת של השכן) בולט למעלה גבוה מעל הסוכה, שאמרינן חבוט רמי וכאילו הגג נמצא בקו ישר עם הסכך ואמרינן דופן עקומה (אם הוא פחות מד' אמות) והסוכה כשירה.

(הערה 22: ... ובשו"ת ארץ צבי סי' מ"ח תולה הדבר במחלו' הנ"ל אי אמרינן תרי הלכתא, אמנם עפ"י דברי שו"ת רעק"א הנ"ל גם בנידו"ד ליכא חסרון דתרי הלכתא כי כל הלכה לא צריכה את השניה, ודו"ק).

אמנם יש המפקפקים בזה ולדבריהם אין אומרים דופן עקומה אאם כן הסכך הפסול והסכך הכשר באותו גובה.

לאור מה שכתבנו, נראה לכאורה שבדין זה יש מקום להקל מצד הדין. וטוב להחמיר כשאפשר למלא את החלק שמתחת לתקרה בסכך פסול כלשהו כדי שיהיה רצף בין הסכך הכשר ועד הקיר.

רוצה להיות שמח! פשר מצוות השמחה בסוכות