מריבות בזוגיות ושעות מסך של ילדים (ראיון)

 

"ראש יהודי" - דיני גילוח הזקן ופאות הראש עם מקורות

 לסיכום המקוצר לחצו כאן.

המיוחדת במינה - מצוות ״הקהל״

 למה פעם בשבע שנים מתכנסים כולם? 

למה ראש הממשלה (המלך) הוא זה שקורא בתורה?

שו"ת חול המועד

 

שו"ת חול המועד

הרב יוני דון-יחייא

 

מועדים לשמחה!!

 

"חול המועד" הוא פרק זמן מיוחד במינו, חלקו קודש וחלקו חול, כפי שמעיד עליו השם שלו.

זו ההזדמנות המיוחדת שנפתחת בפנינו בחול המועד, לחיות באוירת חג מרוממת בתוך חיי העולם הזה.

 

איך מבטאים את שמחת המועד בפועל?

נכון לכתחילה, לגברים ונשים, לאכול פת פעמיים ביום, בוקר בערב, בכל יום של חול המועד כדי לכבד את החג (מ"ב תקל, א). ואין בכך חובה למי שאינו מעוניין לאכול פת (גר"ז קפח, י).

טוב לשתות גם רביעית יין לכבוד המועד (עי' פסק"ת תקל, ה).

 

האם אומרים את ההוספות של החג בברכת המזון?

אומרים "יעלה ויבוא". ובסוכות "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". 

אבל לא מוסיפים בחול המועד "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו טוב" (מ"ב תצ, ה). הטעם לכך הוא שחול המועד נקרא "קודש", אבל אינו "יום טוב" שאסור לגמרי במלאכה.

אבל בברכה מעין שלוש ("על המחיה") מוסיפים "ושמחנו ביום חג המצות/הסוכות הזה" (כף החיים רח, סו).

 

האם מותר לגהץ?

מי שלא הספיק לגהץ לפני החג, יכול לגהץ מה שנחוץ למועד עצמו. אך אין למסור לחנות מקצועית (פסק"ת תקמא, ג).

 

האם אפשר לעשות שיעורי בית ועבודות ללימודים?

אין כותבים שלא לצורך בחול המועד (שו"ע תקמה, א). אבל "דבר האבד" מותר, כלומר שאם יתעכב עם הכתיבה ייגרם לו נזק כלשהו.

ולכן אם יש לאדם אפשרות לעשות שיעורי בית או עבודות לאחר החג, כגון שהם דורשים השקעה מועטת, ידחה את כתיבתם. אבל אם נדרשת השקעה מרובה, ודחייה עלולה לגרום לו ללחץ או לפגיעה בציונים וכד' – מותר לכתוב במועד.

 

לפתור תשבצים?

חכמים התירו דבר שהוא "לצורך המועד", דבר שאדם נהנה לעשותו במועד. ולכן מותר לפתור תשבצים (הרב יוסף צבי רימון).

 

אז מי שאוהב בנייה יכול לבנות ספסל ולהרכיב ארון?

לא. יצירת כלים ובנייה היא מלאכה שאין עושים במועד.

שו"ת דיני ישיבה בסוכה

תודה ל-Effi B על התמונה

 

ב"ה

שו"ת ישיבה בסוכה

הרב יוני דון-יחייא

 

היכן מדליקים נרות שבת וחג?

אין להדליק נרות בסוכה אלא בבית, כי בדרך כלל הרוח מכבה אותם וגם מחשש שריפה ח"ו (ועי' מ"ב תרלט, ח).

 

מה עושים אם חלק מהסכך עף מהרוח?

בחול המועד אפשר לתקן. ביום טוב ובשבת אסור לתקן את מבנה הסוכה. אם הסוכה לא נפסלה, יאכל בחלקים של הסוכה שיש בהם סכך. ואם אין אפשרות לכולם לשבת מתחת לסכך, או שהסוכה נפסלה, מסתבר שמותר לבקש מגוי שיתקן. משום שחכמים התירו שבות דשבות במקום מצוה (שו"ע שז, ה; מ"ב שמ, ג).

 

מה חייבים לעשות דווקא בסוכה?

נשים פטורות מסוכה (שו"ע תרמ, א). לגבי גברים, שני הדברים המרכזיים שחייבים לעשות בסוכה הם אכילה ושינה.

 

אילו מאכלים חייבים בסוכה?

אכילת לחם או מיני מזונות (עוגות, ספגטי, פתיתים וכד') בכמות של יותר מ'כביצה', חייבת בסוכה (ילקוט יוסף תרלט, יד; פניני הלכה; ועי' מ"ב תרלט, טו). שיעור 'כביצה' הוא נפח של שתי קופסאות גפרורים. בלחם למשל, מדובר בפרוסת לחם אחת.

האוכל בשר או דגים בכמות של סעודה ששבע ממנה, ראוי שיאכל בסוכה (מ"ב טו).

שאר דברים כגון פירות, ירקות ומים מותרים מחוץ לסוכה גם בכמות גדולה. והמהדר לאכול ולשתות כל דבר בתוך הסוכה, תבוא עליו ברכה (שו"ע תרלט, ב).

אמנם מי שנמצא באמצע סעודה בסוכה, ישים לב שלא לאכול ולשתות שום דבר מחוץ לסוכה (יחו"ד ה, מח; עי' שעה"צ תרלט, כט).

 

מתי מברכים "לישב בסוכה"?

נוהגים לברך "לישב בסוכה" רק בעת האכילה. אמנם תימנים הנוהגים כדעת הרמב"ם נוהגים לברך מיד עם כניסתם לסוכה, אם בכוונתם לשהות בה.

על איזו אכילה מברכים? על אכילת פת מברכים.

על אכילת מיני מזונות, מנהג עדות המזרח לברך רק על שיעור של קביעות סעודה, שהוא כארבע ביצים (חזו"ע עמ' קלו). ואשכנזים יברכו אפילו על שיעור של כביצה, שהוא נפח של שתי קופסאות גפרורים (מ"ב תרלט, טז, מו). וכן הוא המנהג הרווח.

אמנם יש סוברים שאם אין בכוונתו לאכול לחם או מזונות בשיעור כזה במשך שהייתו הנוכחית בסוכה, אז יברך "לישב בסוכה" על כל טעימה של מזונות, פרי, בשר וכד' (ועי' מ"ב מח). ומי שנהג כך, ימשיך במנהגו.

 

האם מברכים "לישב בסוכה" בהבדלה?

על שתיית יין נוהגים שלא לברך "לישב בסוכה". וכך נוהגים הספרדים גם בהבדלה (חזו"ע עמ' קמ). +

אשכנזים רבים נוהגים לברך, מכיוון שההבדלה נותנת לשתיית היין חשיבות (לוח א"י; חזו"א המובא ברבבות אפרים א, תכח; הרב אלישיב המובא ברבבות אפרים ג, תכד, ד). לכן בסיום ההבדלה, לפני שתיית היין, יברך "לישב בסוכה". ומי שנהג שלא לברך, ימשיך במנהגו.

 

מה מכוונים בברכת הסוכה?

הכוונה הפשוטה בכל מצוה שמקיימים, היא לשם קיום המצוה. מיוחדת מצות הסוכה, שהתורה עצמה פירטה למה יושבים בה – "לְמַעַן יֵֽדְעוּ דֹרֹֽתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהֽוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מג). לכן יש לכוון כל פעם שמברכים "לישב בסוכה" כוונה נוספת: זכר ליציאת מצרים, וזכר לענני כבוד שהיו לנו במדבר להגן עלינו (מ"ב תרכה, א).

 

האם מי שיצא מהסוכה מברך שוב בחזרתו אליה?

מי שברך פעם אחת "לישב בסוכה", הברכה חלה על כל הזמן ששוהה בסוכה. ואף אם יצא באופן ארעי לזמן קצר מהסוכה, אינו צריך לברך כשחוזר ואוכל בסוכה. אך אם יצא לדבר חשוב כגון להתפלל או לעבוד, עליו לברך כשחוזר לסוכה וסועד שם (מ"ב תרלט, מז). וכן אם חזר לאחר שעה או יותר (עי' שו"ע הרב תרלט, יג).

אדם שהולך מסוכתו לסוכה אחרת וסועד שם – יברך מחדש "לישב בסוכה" (עי' מ"ב תרלט, מח).

 

מהם דיני שינה בסוכה?

כל שינה צריכה להיות בסוכה, אפילו שינה קצרה באמצע היום, משום שלעיתים היא מספיקה כדי לתת לאדם כוח להמשך היום (שו"ע תרלט, ב).

בנסיעה ברכב, כאשר קשה לנוסע להישאר ער, יש מתירים להירדם כדין 'הולכי דרכים', כשם שבכל השנה אנשים רגילים להירדם בנסיעות (הרב שלמה אבינר באתר 'ספרית חוה' בשם הרב אוירבך והרב אלישיב; בפניני הלכה (סוכות ג, ז) התיר רק למי שנרדם בלי כוונה).

מי שסובל מבעיות בריאותיות או אחרות, כך שהשינה בסוכה גורמת לו סבל – פטור מלישון בסוכה, כדין 'מצטער' (ועי' ברמ"א תרלט, ב).

  

האם חום כבד פוטר מסוכה?

תשובת הרב יעקב אריאל (באתר 'ישיבה'):

"בעקרון גם חום כבד מאוד פוטר מהסוכה. אולם לא כל חום נחשב כבד. רבותינו גרו בטבריה ובבית שאן וישבו בסוכה. בפרט שבימינו יש מאווררים ב"ה ואיתם ניתן לשבת בסוכה וגם בחום ואף ליהנות".

 

האם מטיילים חייבים לאכול ולישון בסוכה?

כן. או לאכול דברים שהותר לאכול מחוץ לסוכה (ראו לעיל). אמנם "הולכי דרכים" פטורים מסוכה, אבל מדובר במי שמוכרח ללכת למקום מרוחק לצורך פרנסתו וכדומה, לעומת טיול שאינו הכרח (אגרות משה או"ח ג, צג).

 

האם מותר לרסס בשבת ובחג כנגד נמלים ויתושים?

אסור להרוג בעלי חיים בשבת ובחג. לכן אין לרסס באופן ישיר על נמלים או יתושים. אך מותר לרסס על הרצפה או לאויר כדי להרחיק מזיקים מהאיזור, תוך זהירות שלא להרוג אף בעל חי תוך כדי הריסוס (ילקו"י שטז, ט; שש"כ כה, ו).

 

האם ניתן לטאטא את הסוכה בחג ובשבת?

אסרו חכמים לטאטא קרקע בשבת ובחג משום שיישור הקרקע מגומות קטנות, שנעשה תוך כדי טאטוא, הוא תיקון של הקרקע ואסור. אמנם התירו לטאטא בית מרוצף שאין בו קרקע. מכאן נדון במצבים שונים בטאטוא הסוכה:

סוכה על שטח מרוצף, בין במרפסת של בנין קומות שמהווה המשך של הבית, ובין בקומת קרקע בחצר מרוצפת – אפשר להקל לטאטא אותה, ויקפיד שלא לטאטא את הקרקע שלידה (עי' ארחות שבת א, תצח, וע"ע שש"כ כג הע' י). ויתכן שאפשר להקל בשעת הצורך גם בסוכה שעל משטח כלשהו כגון מחצלת, דשא, פי.וי.סי וכד'.

סוכה שעל קרקע, אין לטאטא אותה בחג ובשבת.

 

חג שמח!!

שו"ת ארבעת המינים

 

תודה ל"כיכר השבת" על התמונה

ב"ה

שו"ת ארבעת המינים

הרב יוני דון-יחייא

 

על מה להקפיד בקניית ד' המינים השנה, לאחר שנת שמיטה?

גם בשנה זו יש לקנות מאדם ירא שמיים או עם כשרות שכתובה עליהם. מי שעבר על איסורי שמיטה בגידול ד' המינים, אל לנו לחזק את ידיו.

 

מהם דיני קדושת שביעית בשנה שלאחר השמיטה?

מתוך ד' המינים רק באתרוג יש קדושת שביעית. ואם המטע נמכר בהיתר המכירה אז גם באתרוג אין קדושה.

המגדל אתרוג בחצרו פרטית, יש באתרוג קדושת שביעית. אבל אם קטיפת האתרוג נעשתה לאחר שנסתיימה השמיטה (אחרי ראש השנה תשפ"ג), נכון שיפריש עליו תרומות ומעשרות ללא ברכה (מכון התורה והארץ).

לאחר החג ניתן לעטוף את האתרוג בשקית ולהניחו באשפה. ניתן גם להכין ממנו ריבה אך לזכור לאוכלה עד חודש שבט או להפקירה אז. דין זה נקרא "ביעור שביעית" ונרחיב על כך בבוא העת.

 

איך קושרים את המינים זה לזה?

מצוה לאגוד ולקשור לפני כניסת החג את הלולב, ההדסים והערבות ביחד, בקשר גמור (ולא בקשר של עניבה) (שו"ע תרנא, א). ויש אומרים שהכנסת המינים לתוך ה'קוישיקלך' שנהוג אצל האשכנזים, מספיקה בתור אגד (מ"ב ח).

ראוי שגבר מעל גיל 13 יעשה את האגד (מ"ב תרמט, יד).

האשכנזים נוהגים להוסיף שנים או שלושה קשרים סביב הלולב עצמו. אבל משאירים את החלק העליון של הלולב (טפח) פתוח, כדי שיוכל לנענע את הלולב היטב בזמן הנטילה (רמ"א תרנא, א ומ"ב יד).

יאגוד את המינים באופן שהשדרה של הלולב תהיה גבוהה לפחות טפח (8 ס"מ) מעל ההדסים והערבות (שו"ע תרנ). את ההדסים מניחים מימין ללולב ואת הערבות משמאל ללולב, קצת יותר נמוכות מההדסים (רמ"א תרנא, א).

רבים מהספרדים נוהגים להניח את ההדסים אחד מימין ואחד משמאל, ואחד באמצע על גבי השדרה, ונוטה יותר לצד ימין, והערבות אחת מכאן ואחת מכאן, וקושרים (ילקוט יוסף סע' י).

 

מהי דרך הנטילה של ד' המינים?

כדי לקיים את המצוה, נוטלים את המינים כדרך גדילתן הטבעית. כלומר שהענף ("עוקץ") שמתחת לאתרוג יהיה למטה, והחוטם יהיה כלפי מעלה. מחזיקים את הלולב כאשר השדרה שלו (הצד הקשיח יותר) פונה אל האדם.

את הלולב, ההדסים והערבות נוטלים ביד ימין, ואת האתרוג ביד שמאל. לגבי אדם שמאלי, למנהג הספרדים נוטל כמו אדם ימני. ולמנהג האשכנזים יטול את האתרוג ביד ימין ואת הלולב בשמאלו (שו"ע ורמ"א תרנא, ג).

 

למה רבים מרימים את האתרוג הפוך ואחר כך מיישרים אותו?

בכל מצוה שמקיימים, קודם כל האדם מברך, ואז הוא עובר לעשיית המצוה. בד' המינים עצם ההרמה שלהם היא המצוה. הפתרון הוא להרים את האתרוג כשהוא הפוך, ורק לאחר הברכה להחזירו למצבו הרגיל. פתרון נוסף הוא להרים את הלולב ולהשאיר את האתרוג על השולחן, ולאחר הברכה להרים את האתרוג ולצרף אותו אל השאר (שו"ע תרנא, ה).

 

מהו הסדר של הנענועים?

לאחר הברכה מנענעים את ארבעת המינים. יש כמה מנהגים באופן הנענוע, והנה אחת הדרכים המקובלות:

מקרבים את הידיים זו לזו, כך שהאתרוג יהיה סמוך לשאר המינים (שו"ע תרנא, יא). מחזיקים את המינים סמוך ללב, מושיטים את הידיים קדימה ומחזירים אל הלב, וכך עושים שלוש פעמים. לאחר מכן מסתובבים לפי כיוון השעון (יש שמסתובבים עם הגוף ויש שמסובבים רק את המינים): בתחילה מסתובבים ימינה ומנענעים שלוש פעמים. פונים שוב ימינה (לצד האחורי) ומנענעים. ושוב ימינה (לצד שמאל) ומנענעים. לאחר מכן מענענים כלפי מעלה. ולבסוף כלפי מטה – מחזיקים את המינים סמוך ללב, ואז מושיטים את הידיים כלפי מטה, ושומרים על המינים ישרים (לא הופכים אותם) ומחזירים אל הלב, וכך עושים שלוש פעמים (שו"ע תרנא י ומ"ב, ומ"ב מו; בצל החכמה ג, סג; וע"ש דעת השו"ע שאת ג' הנענועים עושים בסוף הושטת הידיים, ולאחר שמחזירן אליו).

בני ספרד וקהילות החסידים מנענעים על פי האר"י ז"ל: דרום, צפון, מזרח, למעלה, למטה, מערב (בה"ט כ).

 

האם יש צורך לנער את המינים תוך כדי הנענוע?

למנהג הספרדים אין צורך לנער את הלולב. הנענוע מתקיים בעצם הושטת היד והחזרתה, כמבואר בסעיף הקודם. ואשכנזים נוהגים לנער מעט את הלולב תוך כדי הנענועים (שו"ע ורמ"א תרנא, ט).

 

האם מותר להניח את הלולב במים ובמגבת ביום טוב?

יש המניחים את הלולב, ההדס והערבה במשך היום בתוך אגרטל עם מים כדי שלא יתייבש. ביום טוב, רק אם המינים הונחו מראש במים, מותר להוציאם ולהחזירם לשם. ואין להוסיף מים לאגרטל בחג (עי' שו"ע תרנד, א ומ"ב; פסק"ת שלו, כא).

יש רגילים לעטוף את המינים במגבת לחה. בחג מותר לעטוף אותם במגבת לחה שהוכנה מבעוד יום, ובתנאי שלא סוחטים אותה כלל. אבל אין להרטיב את המגבת בחג עצמו (פסק"ת תרנד, א).

 

האם אבל בשנת אבלות על הורה יכול להשתתף בהושענות בכל בוקר?

מותר לאבל להקיף עם כל הקהל את הבימה של בית הכנסת, בכל שבעת ימי החג. מדובר בעיקר בתפילה ולא בשמחה (עי' חיי"א קמח, יט).

חג שמח!!

שו"ת בניית סוכה

תודה ל-Effi B על התמונה

 ב"ה, מוצאי יום כיפור תשפ"ג

שו"ת בניית סוכה

 

פיתקא טבא לכם ולכל ישראל!

 

 

מחיל אל חיל!

רבים נוהגים להתחיל את בניית הסוכה במוצאי יום כיפור (עי' רמ"א תרכד, ה ותרכה, א). ויש נוהגים לבנותה לפני יום כיפור ובכך עשיית הסוכה תצטרף להכריע לכף זכות ביום כיפור (עי' שע"ת תרכה, א). לאחר שקיבלנו על עצמנו ביום כיפור לעשות רצון ה', אנו מיד מיישמים זאת בבניית סוכה וקניית ארבעת המינים. ומי שחלש מהצום יכול לעשות התחלה מועטת.

בנוסף, החזרה בתשובה גורמת לבלימה מסוימת של כוחות החיים, שהתפרצו יותר מהראוי להם. כדי לחזק את הנפש, באים ימי הסוכות ומעצימים את הרצון הטוב שלנו, ימים של שמחה של מצוה (עי'  'אורות התשובה' ט, י).

סגולת הימים שבין יום כיפור לסוכות, שהם מלאים בעשייה של מצוה, עד כדי כך שאמרו חכמים (תנחומא, אמור ל): "'ולקחתם לכם ביום הראשון' – ראשון לחשבון עוונות". שעד סוכות אין לישראל שום עוון.

 

בניית סוכה

האם מותר לשים את הסכך לפני שיש דפנות?

לא. כמו בבניית בית, בונים קודם דפנות ואז סכך. גם העושה דפנות ע"י קורות או חוטים, עם רווחים קטנים ביניהם ("לבוד"), צריך לעשותם לפני הסכך.

מי שכבר התקין סכך לפני הדפנות, למנהג האשכנזים עליו להגביה את הסכך ולהחזירו (רמ"א סי' תרלה ומ"ב) וכן דעת הרב מרדכי אליהו (ע"פ הבא"ח ש"ר האזינו, ב); לפי הרב עובדיה יוסף אין צורך בכך (מקראי קודש לרב הררי ג, מא).

 

מהו הגובה המינימלי של הדפנות?

לפחות 80 ס"מ שהם עשרה טפחים. ויש מחמירים כחזו"א שיהיו 100 ס"מ. הדפנות אינן חייבות להגיע עד הסכך שמעליהן (שו"ע תרל, ט).

 

איך עושים דופן של "לבוד"?

התורה חידשה שאפשר לעשות 'דופן' עם רווחים גדולים מכיוון שבסך-הכל רואים שיש כאן מחיצה. יש מחמירים שלבוד מועיל רק בסוכה שיש לה ארבע דפנות (מג"א ומ"ב תרל, ז). אבל מנהג העולם להקל גם בסוכה רגילה, שיש בה שלוש דפנות (ילקוט יוסף תרל, ב ועוד). נחוצים שני תנאים להתיר דופן כזו:

1) הדופן תהיה מדבר יציב כגון קורות עץ, חוטי ברזל חזקים וכד'. חוטים אחרים נוטים לפעמים להתרופף ואינם נשארים מתוחים במשך כל ימי החג. גם אם יטען האדם שהוא יבדוק בכל יום אם החוטים צריכים חיזוק, אין הדבר מועיל בחג ראשון ובשבת, שבהם אסור למתוח את החוטים, מפני שבכך הוא מתקן את הסוכה. לכן יש להשתמש בחוטים חזקים שנשארים מתוחים.

2) הרווח בין קורה לקורה, וכן בין הרצפה לקורה הראשונה, לא יהיה יותר מ-23 ס"מ (שעה"צ תרלג, ו ופסק"ת, שצריך טפח מצומצם וזה יוצא 23.4 ס"מ). למעשה מספיק לשים 4 קורות בכל 20 ס"מ ואז מגיעים לגובה הנדרש של 80 ס"מ.

 

האם ב'סוכות נחלים' שבהן יש כמה מוטות מתכת בכל דופן, יש כבר "לבוד"?

יש כמה סוגים של סוכות נחלים. בחלקן, המרווח בין מוט למוט הוא 22 ס"מ ודופן כזו כשרה. בחלקן יש רווח גדול מדי, של 27 ס"מ, ויש להוסיף חוטים חזקים בין מוט למוט, ככתוב בסעיף הקודם.

 

האם דפנות מסדינים בלבד כשרות?

יש לוודא שהסדינים לא יכולים ליפול, כגון שיהיו מושחלים על מוטות המתכת, או קשורים בחוטים חזקים (עי' שו"ע תרל, י). אם הסדינים מתוחים היטב ואינם מתנודדים ברוח, יש מתירים לכתחילה ויש מחמירים. אך אם הם מתנודדים לצדדים 24 ס"מ או יותר, אין להסתמך על הסדינים. הפתרון הוא להוסיף קורות או חוטים חזקים של לבוד, מהרצפה עד גובה 80 ס"מ, כמו שהוסבר לעיל (עי' מ"ב תרל, מח וחזו"א עז, ו). בדיעבד, אפשר לשבת גם בסוכה כזו ולברך "לישב בסוכה" (ערוה"ש סע' לב, שלמת חיים סי' רנג ועוד).

 

יש לי שתיים וחצי דפנות – זה מספיק?

הדבר תלוי בכמה פרטים. נביא שני מקרים מצויים. במקרים אחרים כדאי לשאול רב. אשמח לבקר אצלכם ולראות את הסוכה כדי לתת תשובה מדויקת.

1) אם יש 2 דפנות שלמות וצמודות זו לזו (כמו האות ר), והדופן השלישית באורך של 56 ס"מ או יותר (שבעה טפחים), הסוכה כשרה. ואפילו אם אינה צמודה לדפנות השלמות (כמו האות ה) (שו"ע תרל, ג ומ"ב יח ושו"ע תרלא, ז).

2) אם 2 הדפנות השלמות מקבילות זו לזו (אחת מול השניה), צריך שהדופן השלישית תהיה מחוברת לאחת מהן, ותהיה באורך של לפחות 56 ס"מ, והסוכה כשרה. זאת בתנאי שלא נשאר רווח של יותר מ- 4.80 מטר (י' אמות) בין שתי הדפנות (רמ"א תרל, ג ומ"ב ס"ק יח).

 

האם דלת הזזה יכולה להיחשב לדופן?

אפשר להשתמש בצד החיצוני של קירות הבית כדופן לסוכה. במקרה שיש בקיר דלת הזזה – כל זמן שהדלת סגורה, הדופן נחשבת שלמה. כאשר הדלת פתוחה, הדופן חסרה (עי' פסק"ת תרל, ג). לכן יש לדאוג מראש שגם כאשר הדלת פתוחה, הדופן נחשבת לכשרה. הדבר תלוי בפרטים שונים בדיני דופן ועל כן מומלץ לשאול רב.

 

הסוכה צמודה לבית והגג עובר מעל חלק מהסוכה – מה דינה?

מותר לבנות סוכה כזו לפי הכלל בחז"ל שנקרא "דופן עקומה". כלומר רואים את הדופן כאילו היא מתעקמת וממשיכה בגובה, עד שמתחברת לסכך הכשר. שני תנאים נחוצים להתיר זאת:

א) המרחק בין הסכך הכשר עד הדופן הוא פחות מארבע אמות, כלומר עד 190 ס"מ.  

ב) בסוכה כזו צריך להיות רצף בין הדופן לסכך. ולכן הדופן תגיע עד למעלה ולא מספיקה דופן בגובה 80 ס"מ שמעליה יש אויר.

גם למעלה, בחלק שבין הסכך הכשר ובין הדופן, צריך להיות רצף בין הגג ובין הסכך הכשר. רווח של אויר (חלק מהסוכה שתחת כיפת השמיים) כשר רק כשהוא זניח, עד 23 ס"מ (עי' שו"ע תרלב, א ומ"ב ד).

גם כשיש פערי גובה – כגון שהגג הפסול בגובה 3 מטר מהרצפה ואילו הסוכה בגובה 2 מטר, והיכן שנגמר הסכך הכשר מתחיל הסכך הפסול (ראו איור, לקוח מספר פסק"ת תרלב, ד) – הסוכה כשרה. הרוצה להדר ימלא את החלק הריק בכיסוי כלשהו, אפילו פסול, כגון בד או יוטה (עי' אש"א סי' תרלב, פסק"ת סע' ד).

 

 האם מותר שהדופן תהיה רחוקה מהסכך?

מותר לבנות סוכה שבצידיה יש סכך פסול שמבדיל בין הסכך הכשר ובין הדפנות. והוא נקרא בחז"ל "דופן עקומה". שני תנאים נחוצים להתיר זאת: א) המרחק בין הסכך לדופן הוא פחות מארבע אמות, כלומר עד 190 ס"מ.  ב) ישנו סכך פסול שמחבר בין הסכך הכשר ובין הדופן. אבל אם יש אויר בשיעור ג' טפחים שהוא 24 ס"מ, הסוכה פסולה (עי' שו"ע תרלב, א ומ"ב ד).

 

מהם החומרים הכשרים לסיכוך?

שלושה תנאים נחוצים כדי שהסכך יהיה כשר: שיהיה עשוי מהצומח, תלוש מהקרקע ולא עבר עיבוד שמאפשר לו לקבל טומאה (שו"ע תרכט, א). לכן פלסטיק, בטון ומתכת פסולים לסיכוך.

קורות עץ דקות כשרות לסיכוך. אבל אם עשו מהן כלי כגון מיטה או כסא, הן מקבלות טומאה ופסולות לסיכוך אפילו לאחר שפירקו אותן לחתיכות (שו"ע תרכט, א-ב).

 

מה דין סוכה שמעליה עוברים ענפים של עץ?

הסוכה צריכה להיות מתחת לכיפת השמיים. אם ישנו עץ שענפיו נמצאים מעל הסוכה, הדבר עשוי להיות בעייתי ולכן כדאי לשאול רב.

 

האם "סכך לנצח" כשר לכתחילה?

לכתחילה אין לשים את הסכך על דבר שפסול בעצמו לשמש כסכך. דין זה נקרא "מעמיד", כלומר מה שמעמיד ומחזיק את הסכך, צריך להיות מחומר שכשר בעצמו לסכך. בדיעבד אם עשו כך, הסוכה כשרה ומותר לברך בה "לישב בסוכה" (מ"ב תרכט, כב; חזו"ע סוכות עמ' מד).

"סכך לנצח" עשוי מקנים דקים המחוברים זה לזה בחוטים. אם החוטים המחברים עשויים מהצומח כגון מכותנה, הסכך כשר (ע"פ בה"ל תרל, א; יחו"ד א, סד). אם החוטים המחברים עשויים ממתכת, שהוא חומר שפסול לסיכוך, אין לאשכנזים לכתחילה לסכך בו (הרב דב ליאור באתר 'ישיבה').

 

האם אפשר לשים סכך על קורות מתכת או על קיר אבן?

אין לשים את הסכך על קורות מתכת, כפי שהוסבר מקודם, מדין "מעמיד". על כן סוכה שהשלד שלה עשוי ממתכת, יש להניח על השלד כמה קורות עץ (שהוא חומר שכשר לסיכוך) ולשים עליהם את הסכך.

אבל מותר לכתחילה להשעין את הסכך על עמודים מבטון או אבן, שבהם לא גזרו חכמים (מ"ב תרכט, כב; מקראי קודש לרב הררי ד, מא).

בנוסף, אין לחבר את הסכך לקיר או לדפנות עם מסמרים או ברגים, כי סוכה צריכה להיות מבנה ארעי ולא כבניית קבע. יש אומרים שאפילו בדיעבד ראוי שלא לשבת בסוכה כזאת (עי' שעה"צ תרלג, ו, מג"א וא"ר).

 

האם ניתן לחזק את הסכך עם אזיקונים מפלסטיק?

כן, מפני שהסכך עצמו נשען על מוטות עץ וכד', שהם כשרים לסיכוך, ואם כן האזיקונים אינם ה'מעמיד' של הסכך. אולם במקום שיש רוחות ובלי חיזוק של אזיקונים הסכך יעוף ברוח מצויה, יש מקום להחמיר ולקשור את הסכך עם חוטים מעץ או כותנה; או לשים קורת עץ מעל הסכך, ואותה לקשור עם אזיקון (שאז האזיקון מחזיק את הקורה שמחזיקה את הסכך, וזה "מעמיד דמעמיד" שמותר - מ"ב תרכט, כו).

 

האם פרגולה יכולה לשמש כסכך מבלי לשים סכך נוסף עליה?

ישנם פרטי דינים רבים בכך. בדרך כלל פרגולה אינה כשרה לכתחילה לסכך ואפשר להתייעץ עם רב.

 

האם ניתן לשים סכך מעל פרגולה?

כאמור, קשה להכשיר פרגולה בתור סכך. הפתרון הוא לשים סכך כשר מעל הפרגולה.

אם קורות הפרגולה עשויות מעץ או מבטון, ניתן לשים ישירות על הפרגולה את הסכך הכשר. אבל אם קורות הפרגולה עשויות ממתכת, שהוא חומר הפסול לסיכוך, יש לשים מעל הפרגולה קורות עץ דקות, ומעליהן לשים את הסכך.

 

האם מותר לבנות סוכה סמוך לשבת?

מפני כבוד השבת, הורו חכמים שלא לעשות מלאכה סמוך לשבת, ואפילו לצורך מצוה כמו בניית סוכה. ניתן לסמוך על הדעות שמתירות עד זמן 'מנחה קטנה', שהוא בערך כשעתיים לפני שבת (ע"פ מג"א, ט"ז וא"ר ריש סי' רנא; והמ"ב תרכה, ב בשם הפמ"ג מתיר רק עד חצות).