עציצים בשמיטה

 

ב"ה

עציצים בשמיטה

יוני דון-יחייא

 

איפה קונים עציץ והיכן ניתן להניח אותו?

עציץ שבא עם אדמה, יש לקנות במשתלה עם תעודה על היתר מכירה.

את העציץ ניתן לשים בתוך הבית, או בכל 'מצע מנותק': מקום שמתחתיו יש רצפה ומעליו יש תקרה.

אין להניח על האדמה ובמקום פתוח, וקל וחומר שאין לשתול באדמה.

השמיטה מזכירה לנו "כי לי הארץ". וכמו בשבת רגילה שגורמת לנו לקבל את המציאות כפי שהיא, בלי לבשל, לתקן וכד', כך השמיטה עוזרת להרפות מהצורך לשלוט. אפילו בגינה הפרטית ששייכת לי (!) איני בעל הבית. אני לא מחדש אותה בפרחים אלא מקבל את המציאות כפי שהיא באהבה.

 

האם יש קדושת שביעית בירקות עלים שגידלתי בחצר שלי?

יש הבדל מהותי בין פירות לירקות בשמיטה: מה שקובע בירקות הוא הלקיטה מן הקרקע. מה שקובע בפירות הוא תחילת הגדילה שלהם ('חנטה').

לכן כל הפירות שיש בחצי הראשון של שנת שמיטה הם פירות שנה שישית. לעומת זאת, כל הירקות וכן ירקות העלים שאתה מלקט מהגינה שלך כבר מתחילת השנה, הם של קדושת שביעית. גם תבלין שאינו נאכל, יש בו קדושת שביעית (ילקו"י טו, מ). וגם בשיחים כמו לואיזה, מרווה, ורוזמרין, יש לנהוג קדושת שביעית.

ולכן את הירקות שבגינתך עליך להפקיר ולאפשר גם לאחרים לקחת מהם.

מכיוון שהירקות בקדושת שביעית, הם פטורים מתרומות ומעשרות.

ויש לכבד את קדושתם, כגון זריקה לפח בתוך שקית וכמו שנרחיב בשו"תים הבאים.

לגבי ירקות הנקנים בחנויות – תלוי איפה גידלו אותם, ונרחיב בנפרד.

 

מה לגבי הפירות שגדלים אצלי – האם עליי להפקירם?

לא. כמו שכתבנו מקודם, רק הפירות שיגדלו לקראת האביב והקיץ יהיו של שביעית. הפירות בחצי השנה הראשונה הם פירות שישית ולכן יש להפריש מהם תרומות ומעשרות עם ברכה (ואין לברך ברכה שניה של מעשר שני). והם אינם הפקר.

נשים לב: למרות שהפירות שייכים לשישית, על האדמה והעץ חלים דיני שביעית ולכן אין לשתול ולזרוע, אין לחרוש ולעשות שאר פעולות המטיבות עם הקרקע.

 

מה דין עציץ עגבניות שגידלתי בתוך הבית שלי?

מה שגדל בתוך הבית (רצפה + תקרה), מנותק מהטבע, ומנותק גם מדיני השמיטה... לכן יש להפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה (לומר את כל הנוסח, מעשר שני ומעשר עני). ואין בו קדושת שביעית.

אבל מה שגדל במרפסת ופתוח לאויר השמיים – חלים עליו דיני שביעית, כמו שפירטנו מקודם.

איפה כדאי לקנות בשמיטה?

 

ב"ה, מרחשון תשפ"ב

 

איפה כדאי לקנות בשמיטה?

יוני דון-יחייא

 

אני קוראת מילים לא ברורות על ירקות ופירות, כמו "גבול עולי מצרים", "יבול שישית" – מה זה אומר?

בצורה פשוטה: הכיתובים האלו מסבירים שמדובר בתוצרת כשרה בשמיטה, וכוונתם שאין במוצר קדושת שביעית, ואפשר להשתמש בו כרגיל. דוגמאות: "יבול שישית", "גבול עולי מצרים", "מצע מנותק", "היתר מכירה" ועוד.

רק אם כתוב "אוצר בית דין", "קדושת שביעית" או "אוצר הארץ", זאת אומרת שהמוצר קדוש בקדושת שביעית ויש לגביו כללי שימוש מיוחדים.

 

מהי המדיניות של רשתות המזון הגדולות בשמיטה?

רוב המקומות מוכרים בעיקר תוצרת של היתר מכירה. לעומת מקומות חרדיים שאינם מביאים היתר מכירה.

אני מניח שברשתות שקשורות לחרדים כמו "אושר עד" ו"יש חסד" לא יביאו היתר מכירה, ואילו ב"שופרסל" כן יביאו. מכל מקום, חלק מהרשתות מתאימות בכל סניף את התוצרת לקהל הלקוחות שגר באיזור.

המצב בטבריה הוא:

רמי לוי, יוחננוף ושופרסל ­– היתר מכירה – חקלאות יהודית.

"יש חסד" – בד"צ העדה החרדית – "יבול נכרי" מערבים, או יבוא מחו"ל.

מעיין 2000 – בד"צ שארית ישראל והרב רווח – יבול נוכרי או יבוא, ולעיתים אוצר בית דין שהוא חקלאות יהודית.

 

איפה כדאי לקנות?

חשוב להדגיש: כל מוצר או בית עסק, שיש לו כשרות מסודרת, הוא כשר וניתן לקנות ממנו. אין לפסול מי שסובר אחרת ממך. השמיטה לא אמורה ליצור פילוג ומחלוקות. השמיטה מסייעת להרגל שנחוץ בכל השנים – לבדוק בכל דוכן ומכולת אם יש כשרות מסודרת על הפירות והירקות. יהודי הוא ישות בוחרת, מה נכנס לפיו ומשפיע על נפשו.

יוצא שהשמיטה מרימה את הפה בשתי בחינות – מה מכניסים אל הפה (כשרות), ומה (לא) מוציאים מהפה בדיבור.

האם אפשר להעדיף בקנייה כשרות מסוימת על פני אחרת? כן, אבל בלי לפסול כשרויות אחרות (ראו אגרות הראי"ה, שי"ח). "תנאי יסודי של מדת חסידות הוא, שלא לבזות אחרים שאינם נוהגים בה, כאמור בירושלמי" (הרב צבי יהודה קוק, אגרות חמדה כ"ג).

דומני שמוסכם על רוב מוחלט של רבני הציונות הדתית, להימנע ככל הניתן מקניית תוצרת שכתוב עליה "יבול נכרי" (או בראשי תיבות: י.נ.). מדובר בתוצרת שגדלה בארץ ישראל באדמות של ערבים. נכון שבכל שנה חלק מהתוצרת מגיעה מערבים, אבל בשמיטה בגלל שחלק מהציבור מסרב לאכול היתר מכירה, הערבים מקבלים יותר קרקעות והמדינה מגדילה את מכסות היבוא מחו"ל. הדבר פוגע בחקלאות היהודית.

גם יבוא מחו"ל פחות טוב מאשר תמיכה בחקלאים היהודיים. וכדאי לדעת שקשה כיום להתפרנס מחקלאות, והענף הזה בישראל זקוק לחיזוק רציני. החיזוק של אחינו, "וחי אחיך עמך", נושא בקרבו משמעויות נוספות של חיזוק מצוות ישוב הארץ וההתיישבות; וגם מימד בטחוני – החקלאות שומרת על 27% מאדמות המדינה, ושומרת על עצמאות כלכלית ומדינית שלא להיות תלויים במזון של מדינות אחרות. רבנו הראי"ה קוק היה מזועזע כאשר קנו מערבים ופגעו בפרנסת היהודים (אגרת שט"ז).

 

למה לי להתאמץ לקנות במקום רחוק יותר בשביל חקלאות יהודית?

בחיים שלנו העמוסים במשימות, רוב האנשים מעדיפים לקנות במקום נוח, קרוב וזול, מאשר לטרוח ולקנות במקום רחוק שבו יש תוצרת עם כשרות טובה יותר.

מצד שני, יש לכל אדם ערכים ואידיאלים שחשובים לו, אלא שמציאות החיים אינה מאפשרת לו להשקיע בהם זמן רב. אחת הדרכים המעשיות לתמוך במשהו שאני מאמין בו, היא להשקיע בו כסף. כסף מבטא מה שאני כוסף אליו. דרך כוח הקנייה אדם יכול לחזק דברים שחשובים לו.

ולכן מי שמאמין שחשוב לחזק את החקלאות היהודית במדינה, ורואה בכך ערך תורני וציוני, כדאי שישקיע מאמץ סביר כדי לקנות תוצרת בחנות שתומכת בכך.

 

מה משמעות הכיתוב "שמיטה לחומרה"?

גופי כשרות חרדיים סבורים שאם נמנעים מכל תוצרת ישראלית, חוסכים שאלות ובעיות של שמיטה. "שמיטה לחומרה" פירושו תוצרת של גוים.

לדעתנו אין בכך הידור ולא חומרה. שמיטה לחומרה היא לקנות דווקא מיהודים, שפועלים לפי הנחיות הפוסקים ב"היתר מכירה" ו"אוצר בית דין".

 

האם קניית תוצרת של "היתר מכירה" היא לכתחילה?

לחלוטין כן. זו אפשרות מעולה לקנייה בשנת השמיטה ואין בה שום חשש לצרכן. ההיתר מבוסס הלכתית על פי גדולי הפוסקים, ובראשם מו"ר הראי"ה קוק, הרצי"ה קוק והרב אברהם שפירא זצ"ל. בנוסף, ההיתר תומך בחקלאות יהודית.

 

האם להעדיף 'אוצר בית דין' שיש בו קדושת שביעית?

לעניות דעתי אין בו עדיפות. זוהי אפשרות טובה כמו היתר מכירה. וגם היא תומכת בחקלאות יהודית.

ט"ו בשבט בשמיטה - שו"ת אקטואלי

ב"ה

 

ט"ו בשבט בשמיטה

שו"ת אקטואלי עם הרב יוני דון-יחייא

רב מושב הזורעים

 

מה נעשה בט"ו בשבט השנה, הרי לא נוטעים עצים בשמיטה?

שמיטה דומה לשבת, ונקראת "שבת הארץ" (ויקרא כ"ה). במשך השבוע האדם פועל, משנה ומתקן, והוא פחות פנוי לשים לב לטוב שכבר יש לו. העיקרון של שבת ואיסורי המלאכה הוא להתענג מהקיים ולקבל באהבה את מה שיש לנו.

גם בשמיטה, ט"ו בשבט השנה הוא הזדמנות לשים לב לכל הטוב שכבר יש בארצנו היפה, גם בלי שנוסיף לה שתילים ופרחים. להתפעל מהארץ, להודות על הזכות לחיות כאן, כמו ההתרגשות של עולה חדש שציפה זמן רב לגור בארץ ואינו מקבל זאת כמובן מאיליו.

השמחה מתבטאת גם באכילה מפירות ארצנו, כמו שנוהגים רבים בט"ו בשבט.

 

האם ט"ו בשבט קובע איזה פירות קדושים בקדושת שביעית?

לא. בשונה משנים רגילות, השמיטה חלה מראש השנה תשפ"ב ועד סופה, בכ"ט באלול, ללא קשר לט"ו בשבט (שבת הארץ ד, ט).

ולכן כל פרי שהתחיל לגדול בשנת השמיטה, יש בו קדושת שביעית. כמעט כל הפירות המצויים כעת התחילו לגדול בשנה הקודמת ואין בהם דיני שביעית. יוצאי דופן הם לימון, שסק ותפוז ננסי שחלקם התחילו לגדול השנה ויש בהם קדושת שביעית.

 

האם להפריש תרומות ומעשרות מהפירות הגדלים בחצרי?

כן, צריך להפריש. הארץ כבר נמצאת בשמיטה ולכן אין לשתול ולזרוע. אך הפירות הם 'תוצרת' משנה שעברה. הם אינם הפקר ולכן יש להפריש מהם תרומות ומעשרות בברכה, בלי הברכה השניה של 'מעשר שני' (קטיף שביעית, פכ"ג).

ירקות שונים מפירות. בירקות מה שקובע לאיזה שנה הם שייכים הוא הסוף, הלקיטה מן הקרקע. ולכן בכל הירקות ועלי התבלין יש קדושת שביעית (ילקו"י טו, מ). יש להפקיר אותם ולאפשר גם לאחרים לקחת. ולכן הם פטורים מתרומות ומעשרות.  

 

האם גם בירקות שקונים בחנויות יש קדושת שביעית?

רוב התוצרת המשווקת שייכת ל'היתר המכירה' וכד' ואין בה קדושת שביעית. אלא אם כן כתוב "קדושת שביעית" או "אוצר בית דין".

 

נטעתי עץ בט"ו בשבט לפני 3 שנים. האם אחרי ט"ו בשבט ניתן לאכול מפירותיו?

כמו שלמדנו, בפירות מסתכלים על ההתחלה, ולא על השלב הסופי (קטיף). ולכן רק מה שיתחיל לגדול אחרי ט"ו בשבט מותר באכילה, כלומר בפירות הקיץ.

אגב, זה לא משנה באיזה תאריך נטעת את העץ, בט"ו בשבט, לפני כן או אחרי כן. משום שסופרים שנות עורלה לפי השנים (תשפ"א, תשפ"ב וכו') ולא לפי היום שבו נטעת את העץ. ומסיימים לספור תמיד בט"ו בשבט (הלכות הארץ עמ' 128).

לדוגמה, אם נטעת עץ מתישהו בשנת תשע"ט (עד ט"ו באב) -

תשע"ט נחשבת שנה ראשונה לעורלה. תש"פ שנה שנייה. תשפ"א שנה שלישית, שמסתיימת רק בט"ו בשבט שלאחריו (תשפ"ב).

 

"מצוה לטעום בפה מלא מתענוג מתיקות זיו הקדושה הרעננה של ארץ ישראל"

(הראי"ה, אורות ישראל ט, ט).

 

ט"ו בשבט שמח ובריא!

ושנשמח בכל הטוב שיש לנו.