‏הצגת רשומות עם תוויות ראש השנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ראש השנה. הצג את כל הרשומות

אכילת ענבים בראש השנה

ב"ה, אדר תשפ"ה

 

אכילת ענבים בראש השנה

 

בספר לימים טובים (עמ' 29) כתבתי:

לדעת הגר"א על פי תורת הפנימיות אין לאכול ענבים או צימוקים, ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים. אבל יש שלא קיבלו מנהג זה.

לפי כל הדעות אפשר לשתות מיץ ענבים ויין, שהרי בהם עושים קידוש.

 

שאל אותי אחד הקוראים, מה לגבי ענבים אדומים שמצויים כיום הרבה יותר מענבים שחורים?

נפתח בדיון על עצם המנהג המעניין ושורשיו מתורת הפנימיות, שהפרי שחטא בו אדם הראשון בחטא עץ הדעת היה ענבים. וחטא אדם הראשון היה בראש השנה.

נציג את הדעות שמבחינות בין ענבים שחורים ללבנים. ונביא את המסקנה שלנו, שנכנסה למהדורה השנייה של הספר, שהכוונה של הקדמונים שכתבו "ענבים שחורים" הייתה לכל צבע כהה, וגם ענבים אדומים בכלל זה.

 

1. הדעות שמתירות לאכול ענבים בראש השנה

מחזור ויטרי סימן שכג

... נהגו בני צרפת לאכול בראש השנה תפוחים אדומים. וכן בפרוונצא אוכלין ענבים לבנים ותאנים לבנים...

 

מטה אפרים סימן תר סעיף ו

אם מניח פרי חדש לצאת בו מספק ברכת שהחיינו אז תיכף אחר ששתה מכוס של קידוש יברך על הפרי ברכה הראויה לה ויאכל מיד הפרי והעולם נוהגים שכ"א מבני בית נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראויה וברכת שהחיינו ובאמת שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה

ויש ליזהר שהפרי יהיה נגמר בישולה ובמדינות אלו שאין ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם, שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכל שלא הגיע מברך בפה"א כמ"ש בסימן ר"ב. וגם שהם חמוצים עדיין ואין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכמו שאמרו לענין נובלות ולכן יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל.

 

אשל אברהם (בוטשאטש) על שו"ע רב, ב

הבוסר. נוהגים לברך בורא פרי העץ על ענבים בראש השנה, וע"י מנהג מוכרע שאין בו חשש בוסר. ובפרט לפי מה שכתב המג"א ז"ל [ס"ק ד] שעכשיו הענבים קטנים מפול.

ועל צמוקים אולי יש חשש בוסר אך אולי כל מינם קטן, וצל"ע היטב.

 

בן איש חי שנה ראשונה, פרשת נצבים סעיף ה

לא יאכלו בר"ה דבר חמוץ ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים דה"ה שלא יאכל פרי שלא נגמר עדיין בישולו. ומנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו. וישתה שתיות עריבות על פי הכתוב בעזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם דפסוק זה נאמר על יום ר"ה כידוע.

 

2. הדעות המחמירות באכילת ענבים וטעם המנהג

מעשה רב – מנהגי הגאון מוילנא, סע' רי

בליל שני מברך זמן אף בלא פרי חדש ופעם אחד ביום ראשון לפנות ערב הביאו לו דורון פרי חדש לברך עליו שהחינו בערב והוא תיכף כשראה אותו בירך עליו זמן כמנהגו לברך שהחינו בשעת הראיה

ואין לאכול ענבים בר"ה והטעם ע"פ הסוד.

 

כף החיים תקפג, כא

אין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי הסוד מעשה רב אות ר"ד

וכתב פעולת שכיר שם זכר לדבר עיין ברכות נ"ו ע"ב הרואה ענבים וכר עכ"ל

ולפי זה משמע דוקא ענבים שחורים אבל ענבים לבנים אדרבא סימן טוב הם כיעו"ש. וכן הוא בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ד ע"א ומיהו עיין שם בזוהר שכתב שהרואה אוכל ענבים שחורות בחלום מובטח לו שהוא בן עולם הבא יעו"ש

ואפשר לענין ראש השנה יש להקפיד שלא לאכול ענבים שחורים וגם להעלותם על השלחן בראש השנה יש להקפיד מן הטעם הנזכר שם בזוהר יעו"ש.

 

ברכות נו, ב

הרואה ענבים בחלום, לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן - יפות, שחורות, בזמנן - יפות, שלא בזמנן - רעות.

 

הזוהר הקדוש חלק ב (קמד, א)

אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו ענבי רוש ואלין אינון ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון.

 

ברכת הבית - שערי בינה (שער כד ס"ק יא) / הרב אברהם חיים איינהורן

וה"ה בענבים לבנים ואדומים יש גם כן בכלל הספק פלוגתא ולא יברך מספק אך אם רוצה להסתלק מן הספק יברך על פרי חדש אחר ויוצא גם את זה. מיהו בליל ב' דר"ה שטוב ליקח פרי חדש בשעת קידוש אם כבר בירך זמן על ענבים לבנים יכול ליקח ענבים אדומים בשעת קידוש, כן נ"ל. וגם בחלוקים בטעמם ולא בשמם אין לברך אא"כ חלוקים בטעמם הרבה שזה מתוק וזה חמוץ או מר אבל אם שניהם חמוצים או מתוקים אף שמשונה קצת בטעמו אין לברך. כן נ"ל.

[יוני.ד: לא ברור לי מדבריו אם לדעתו יש להחמיר באכילת ענבים בראש השנה]

 

משנה אחרונה תקפג, יא

הערה סח: וכן ציינו לזוהר (תרומה, קמד) שחטא עץ הדעת שחטא בו אדם הראשון היה עץ ענבים, כדכתיב 'ענבימו ענבי ראש', ואכילת עץ הדעת הייתה בר"ה, שהוא היום שבו נוצר אדה"ר.

ובארחות רבינו (ח"ב עמוד (ריח) ובאעלה בתמר (עמ' סב) הביאו בשם החזו"א דאין מניעה לאכול ענבים בר"ה, והטעם שהגר"א לא אכל, משום שלא היו לו ענבים בתקופת ר"ה, שהענבים בתקופת ר"ה היו בוסר.

 

מועדי ה' – ראש השנה / הרב יהודה אזולאי (ד, י הע' 13)

הנה בשו"ת מהרי"ל ס"ס קפג כתב שהיה מונע עצמו מלאכול ענבים עד ליל תניינא דריש שתא כדי שיוכל לברך שהחיינו על יין חדש ע"ש ומשמע שאלמלי ברכת שהחיינו היה אוכל ענבים

גם בלקט יושר ח"א עמוד קכט ענין ה כתוב שלא רצה מהרא"י לאכול ענבים קודם ר"ה ע"ש כלומר שלא היה אוכלם קודם ר"ה כדי לכבד את ר"ה באכילתם

[יוני.ד: לשון הלקט יושר היא די קצרה ולא מפורשת: "... ולסעודה אחרת אכל קשואים שקו' קורבש עם בשר שמן בלא בצלים. ופ"א אכל קשואין בשוגג לפני ר"ה, ולא רצה לאכול ענבים קודם ר"ה, ואינו אוכל ברצון [כל י' ימי התשובה] זפרן..."].

וכן בספר מטה אפרים סימן תר ס"ו כתב שבמדינות אלו שאין ענבים מצויים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום ספק ברכה לבטלה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכו' וגם שהם חמוצים ואין לאכול דברים חמוצים בראש השנה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכף ע"ש. ומשמע דמצד חשש בוסר וחמיצותם אין לאוכלם

וכ"כ הבן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים אות ה וז"ל יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים וכף ע"ש אבל ענבים מבושלות כל צרכם ומתוקים שפיר דמי

וכ"כ באשל אברהם מבוטשאטש סימן רב שנוהגים לברך בורא פרי העץ על ענבים בראש השנה וכף ע"ש וכן מצאתי בספר תניא רבתי הלכות ר"ה דף קנד ע"ב שכתב וז"ל ואוכלים בלילי ראש השנה דבש ותאנים וענבים וכל מיני מתיקה וכו' ע"ש.

אך ראיתי במחזור ויטרי סימן נב שכתב וז"ל מכאן נהגו בני צרפת לאכול השנה תפוחים אדומים וכן בפרוונצא אוכלים ענבים לבנים ותאנים לבנים וראש כבש וכף ע"ש ומשמע קצת דענבים שחורות לא נהגו לאוכלם.

ואפשר דזהו על פי מה דאיתא בברכות דף נו ע"ב הרואה ענבים בחלום לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן יפות שחורות בזמנן יפות שלא בזמנן רעות ע"ש

והטעם מבואר בזוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א וז"ל דתנינן מאן דחמי ענבין בחלמיה אי חיורין אינון טבין אוכמין בזמנן טבין דלא בזמנן צריכין רחמי מאי שנא חיורי ומאי שנא אוכמי ומאי שנא בזמנן ומאי שנא דלא בזמנן ותו תנינן אכלן לאינון אוכמי מובטח ליה דהוא בן עלמא דאתי אמאי אלא תנינן אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו ענבי רוש ואלין אינון ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון. בזמנן טבין מאי טעמא בגין דבזמנא דחוורי שלטן כלא אתבסם דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא וכלא איהו שפיר וכלא תקונא חדא אוכמא וחוורא ע"כ

וכ"כ בספר מעשה רב סימן רי שאין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי הסוד ע"כ

ובהגהות אמרי שמואל שם כתב שאפשר שכוונתו לפי דברי הזוהר הנ"ל ע"כ וכ"כ הכף החיים סימן תקפג ס"ק כ"א ובספר ארחות רבינו הקהלות יעקב ח"ב עמוד ריח כתב ששאל למרן החזו"א זצוק"ל אם מותר לאכול ענבים בראש השנה והשיב לו שמותר ומה שכתוב במעשה רב שהגר"א לא אכל ענבים זהו משום שלא היה לו ענבים ע"ש ונראה שהחזון איש ז"ל לא עיין בספר מעשה רב ששם לא כתוב שהגר"א לא אכל ענבים אלא כתוב שאין לאכול ענבים והטעם על פי הסוד ולפי זה בוודאי שאפילו שהיה להגר"א ענבים לא היה אוכלם מהטעם הנ"ל ודר"ק גם בשר"ת עולת יצחק ח"א ס"ס קעט אות יא כתב שיש אומרים שאין לאכול ענבים שחורים אבל לבנים אין קפידא ע"ש וכ"כ הגרב"צ מוצפי נר"ו בספר שופר בציוןעמוד קמא ושכן אמר לו הגה"ק מר אביו ז"ל שעיקר הקפידא היא על ענבים שחורים דווקא ע"ש.

 

3. ענבים שחורים וענבים אדומים

הבאנו שלפי המעשה רב יש להימנע מאכילת ענבים. כף החיים סובר שהכוונה דווקא לענבים שחורים.

הפוסקים שהביאו את החלוקה בין סוגי ענבים, לא הזכירו אדומים אלא רק שחורים ולבנים. השאלה היא האם "שחור" של הקדמונים הוא אותו שחור שלנו.

מצד אחד, מצאנו "שחור" שפירושו שחור ממש, כמו בימינו. למשל בשיר השירים (ה, יא) "שחורות כעורב", והעורב שחור.

ובדיני מראות הדמים בהלכות טהרה, אמרו חכמים (נדה יט, א): "אמר רבי חנינא: שחור - אדום הוא, אלא שלקה... משל לדם מכה - לכשנעקר הוא משחיר". אומנם דם של מכה שמשחיר, אינו נהפך בדווקא לשחור ממש אלא לצבע כהה יותר. אבל להלכה, הצבע השחור שאנחנו אוסרים הוא שחור ממש.

מצד שני, לשון הזוה"ק שהוזכר באחרונים הוא "אוכמא", שלכאורה פירושו כהה כשחור – כצבע האוכמניות. וסביר להניח שכאשר אומרים שחור בהקשר של ענבים, מתכוונים לזן המצוי הסגול-אדום.

שאלתי את פרופ' זהר עמר אילו ענבים היו מצויים בעבר, שחורים או אדומים, ולמה התכוונו הקדמונים בדבריהם. תשובתו: "אין לי תשובה מוחלטת, להערכתי ענבים סגולים כהים הם בכלל שחורים. כעיקרון היו בעבר זני ענבים בעלי גוונים בדומה לימינו. החלוקה המקובלת היתה לרוב לשתי קבוצות: ענבים אדומים-שחורים ובין לבנים-ירוקים".

לאור כל הנ"ל החלטתי לפרט יותר במהדורה השנייה של ספרי: "ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים ואדומים".

 


הלכות ראש השנה - מהספר "לימים טובים"

 בוקר אור!

מצורפות הלכות לראש השנה מתוך ספרי החדש "לימים טובים".

לרכישת הספר - https://did.li/-sefer


השנה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת ולכן אין לעשות כל מלאכה של הכנת אוכל ביום הראשון.

את כל ההכנות ליום השני כמו חימום האוכל והכנת הנרות עושים רק לאחר צאת השבת המפורסם בלוחות, לאחר שאומרים "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

רבים עושים את התשליך ביום השני.

לגבי סעודה שלישית ראו בקובץ המצורף.

הקידוש בלילה השני כולל בתוכו גם הבדלה, כפי שמופיע במחזורים. בברכת "בורא מאורי האש" מחברים גפרור לנר נשמה. יש לשים לב שלא לכבות אותו בסיום ההבדלה.

 

לשנה טובה ומתוקה תיכתבו ותיחתמו לחיים טובים ולשלום בתוך כלל עם ישראל!


סימני ראש השנה מתחילים מתמר או מתפוח? / הרחבה לספר "לימים טובים"

סימני ראש השנה מתחילים מתמר או מתפוח?

 

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 34


לרכישת הספר לחצו כאן


באיזה סימן פותחים את סדרת הסימנים בליל ראש השנה? יש כאלה שבתמר. אבל יש רבים שנהגו בתפוח בדבש. כן כתב כבר הטור שרגילים להתחיל בתפוח בדבש. וכן כתב המשנה ברורה (תקפג, ג). וכן הוא בסידור של הראי"ה עולת ראיה.

כדי להבין את שני המנהגים נפנה לדיני ברכות: המשנה בברכות (מ, ב) מביאה מחלוקת: לרבי יהודה מקדימים מין שבעה לשאר דברים, וחכמים אומרים שאיזה שירצה יברך עליו. ראו ב"בירור הלכה" שם סיכום של הסוגיה, ונביא את הדברים בתימצות.

בגמרא (מא, א) נחלקו האמוראים אם מחלוקת התנאים הנ"ל היא דווקא כשאוכל שני פירות שאחד מהם משבעת המינים אבל כשאוכל פרי וירק, איזה שירצה יקדים (עולא). או שגם כשאוכל ירק ופרי עליו להקדים לפי רבי יהודה את שבעת המינים.

הראשונים נחלקו אם הלכה כרבי יהודה (רא"ש ועוד) או כחכמים (רמב"ם ועוד). וכן נחלקו כאיזה מהאמוראים הנ"ל נפסקה הלכה.

ועוד נחלקו בדעת חכמים שאמרו שאיזה שירצה יברך, אם כוונתם לאיזה שירצה, או שכוונתם למי שחביב עליו יותר.

ועוד נחלקו אם 'חביב' הוא מה שחביב עליו באופן קבוע בדרך כלל (רא"ש) או לפי מה שחביב עליו ברגע זה שאוכל אף שבדרך כלל אינו חביב (בית יוסף מפרש כן ברמב"ם).

למעשה, השולחן ערוך מביא כדעה עיקרית את רבי יהודה שיקדים את שבעת המינים. אבל דווקא כשאוכל שני פירות, ואילו בירק ופרי איזה שירצה יקדים.

אומנם האחרונים (בית חדש, מגן אברהם ומשנה ברורה) אומרים שעדיף שיברך על מה שחביב. הטורי זהב סבור שאין הכרעה ברורה במחלוקת זו, ולכן יכול לעשות כמי שרוצה.

לגבי הגדרת 'חביב', השולחן ערוך מביא כדעה עיקרית שמדובר במה שחביב עליו באופן קבוע. הטורי זהב אומר גם כאן שיכול לעשות כמי שרוצה במחלוקת זאת. וכן נראה מהמשנה ברורה.

לגבי הסימנים של ראש השנה, יוצא לפי פשט השולחן ערוך שצריך להקדים את התמר כי הוא משבעת המינים. ולכן יש נוהגים לפתוח בו. הנוהגים לפתוח בתפוח בדבש יסברו כטורי זהב, שאפשר לעשות כרמב"ם להקדים את מה שחביב עליו, ועוד יסברו כרמב"ם שחביב אינו מה שתמיד חביב אלא מה שחביב עכשיו, ובליל ראש השנה התפוח חביב יותר. כדי להבין זאת נביא כמה הסברים מה מיוחד בתפוח.

 

מה מיוחד בתפוח בדבש שפותחים דווקא בו?

בגלל שהוא מתוק? לאו דווקא, כי תלוי באיזה תפוח מדובר, וגם דומה שהתמר מתוק ממנו. אגב, יש מי שהתפלא שבראש השנה אוכלים דווקא דבש, משום שדבש מסמל מבחינה פנימית את מדת הדין, ובראש השנה צריך רחמים, ולכן כתב שעדיף לאכול תפוח בסוכר! אבל בספר לקט היושר (ראיתיו במקראי קודש הררי, ראש השנה עמ' רכז) הסביר שהדבורה היא דין, שהרי היא עוקצת – מענישה. ואילו הדבש היוצא ממנה הינו מתוק. ולכן אוכלים דווקא דבש, כדי שנצא גם אנחנו ממדת הדין למדת הרחמים.

כתב הדרכי משה ס"ק ג: "ומה שלוקחין תפוח כדי לרמוז על שדה תפוחים הידוע [הוסיף כף החיים ס"ק יד: הידוע למקובלים] הנרמז במקרא (בראשית כז כז) ראה ריח בני כריח שדה (תענית כט ב) עכ"ל מהרי"ל".

ובפסקי תשובות הע' 9 הביא בשם אמרי פנחס ש"דבש" בגימטריה "אב הרחמן" שהוא ענין המתקת הדינים.

וטעם נוסף משו"ת זכרון יהודא (ב, רלו) שתפוח פריו קודם לעליו ומרמז לזכות של כנסת ישראל שהקדימו נעשה לנשמע.

 

מי שאין לו את כל הסימנים, כתב כף החיים (תקפג, ו) שיכול לומר את בקשות ה"יהי רצון", אפילו שאינו אוכל ואינו רואה אותם, כיון שיש ערך בבקשת הרחמים כתפילה, גם ללא אכילה.

 

האם לברך ברכת "בורא פרי האדמה" על הסימנים שעשויים מירקות?

יש כלל בהלכות ברכות שהפת פוטרת דברים שבאים מחמת הסעודה. הרבה מהירקות נאכלים כחלק מהסעודה ולכן אין לברך עליהם. אומנם יש ירקות שמקובל לאוכלם כקינוח כגון אבטיח, ועליהם מקובל לברך.

לגבי הסימנים שבליל ראש השנה דנו הפוסקים. בפסקי תשובות הביא הרב שלמה זלמן אוירבך שה"קרא" ודאי אינו מחמת הסעודה ועליו יש לברך.

אומנם בתשובות והנהגות (ב, רסט) מפקפק בזה, דעיקרו תבשיל הוא.

הרב דבליצקי מציע לקחת בננה, תות או אבטיח שבודאי אינם מחמת הסעודה, ולברך עליהם. ולעניות דעתי אין צריך לעשות דבר שלא נהגו אותו ישראל.

למעשה כתבנו בספר לימים טובים עמ' 34 שאין צריך לברך "בורא פרי האדמה", על פי דעת כף החיים ושו"ת תשובות והנהגות, וספק ברכות להקל.

 


שינה בראש השנה - הרחבה לספר לימים טובים

 

שינה בראש השנה

 

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 40


לרכישת הספר לחצו כאן

מתי כדאי להתעורר בבוקר של ראש השנה?

היה חסיד שמרוב הכנות ולחץ לפני יום כיפור בקושי ישן, ואחרי ערבית של יום כיפור הלך לישון והתעורר לתפילת נעילה. החל קם ורוקד. לתמיהת חבריו אמר שהוא זוכה ללכת לנעילה... כך הם חסידים, שמחים בכל מצב ומחפשים רק את הטוב.

הרמ"א בדרכי משה מביא ירושלמי מאוד מענין על זה. וכך כותב הדרכי משה תקפג, ב:

"בירושלמי דראש השנה איתא האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה ולכן נזהרים שלא לישן בראש השנה" (תרגום: מי שישן בראש השנה, ישן מזלו). יש לפעמים מקורות מפחידים כאלה, וזהו אחד מהם...

 

מה ההסבר לדברי הירושלמי?

נראה שזה קשור לענין שנאמר רק על ראש השנה. זהו יום הדין, ובו יפתח ספר הזכרונות, ויכתב מי לחיים ומי לא ח"ו. אבל במקורות רבים רואים עקרון נוסף. נציג אותו דרך ההסבר הקצר והקולע של מהרח"ו (רבי חיים ויטאל), תלמידו הראשי של האריז"ל: אמרו חכמים החכם עיניו בראשו. והכוונה היא שאדם חכם יודע להתמקד ולהשקיע בראש של כל דבר, כלומר בהתחלה. ההתחלה קובעת הרבה מההמשך, ואם נתחיל על רגל ימין, זה פתח להצלחה בהמשך השנה. כשפוגשים אדם חדש, נוצר רושם ראשוני כלפיו. אם המפגש הראשון היה חיובי, זה פתח להמשך יחסים טובים. אם המפגש הראשון היה עכור מאיזו סיבה, יידרש מאמץ מיוחד בהמשך כדי לתקן את הרושם הראשוני ולבסס יחסים טובים. כלומר מה שקורה ב-48 שעות של ראש השנה, משליך על המאורעות של כל שאר השנה. יש שעשו חישובים ואמרו שכל שעה בראש השנה היא בערך שבוע בשנה הבאה עלינו לטובה.

זה אחד ההסברים למנהג שכולנו מכירים, לאכול סימנים בליל ראש השנה. כי כל דבר שנעשה כאן, פותח איזה נתיב להמשך השנה. ולכן כתב המשנה ברורה (תקפג, ה): "והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסימן טוב רק יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעשים טובים".

לכן גם לענין שינה – אם תחילת השינה נפתחת בתרדמה, בעצלות, זה פתח לא טוב לשנה.

נחזור לירושלמי. האמת היא שהפוסקים מעירים שהם חיפשו דף אחר דף בירושלמי ולא מצאו איפה זה כתוב שם, למשל ערוך השולחן ויביע אומר המובאים להלן. ויש לדעת שיש כמה וכמה דברים שהראשונים מביאים בשם הירושלמי ולפנינו אינו נמצא, וכנראה שהיתה להם גירסה קצת אחרת בירושלמי.

בכל אופן, הרמ"א מביא את זה בשו"ע: "נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה, ומנהג נכון הוא".

כאשר הרמ"א כותב 'נוהגים' הפוסקים מתייחסים אל זה ברצינות רבה, יותר מדעה שמביא הרמ"א בלי להוסיף שנוהגים כן. כי אם זו דעת הרמ"א בלבד, אז אפילו שהרמ"א התקבל על האשכנזים – לעיתים באו פוסקים רבים וחלקו עליו. אבל אם זה מנהג שהשתרש והתקבל – קשה מאוד לבטל מנהג מבוסס.

בפסקי תשובות כותב בשם המטה אפרים ראש סימן תקפד, שהשמש היה עובר ליד הבתים ומעיר את כולם שעה לפני הנץ החמה, כלומר כבר בעלות השחר! ואפילו ילדים שהגיעו לחינוך היו מתעוררים!

אני לא ראיתי מעודי שמש שעובר ומעיר את כולם... ונראה שכיום אין מנהג ברור בזה, וראיה לדבר – רוב הציבור בארץ לא מתפלל ותיקין בראש השנה. אז כנראה שאין "חיוב" מכוח מנהג. ובכל זאת, אם יש ירושלמי כזה משמעותי, עלינו לברר מה הגדרים בזה והאם מומלץ לעשות כן.

לגבי עדות המזרח, אומנם השו"ע לא ציין כלל את הירושלמי הזה, לא בבית יוסף ולא בשולחן ערוך (ואולי לא היה בירושלמי שלפניו). אבל הפוסקים הספרדים כן מביאים זאת. וכן כתב בילקוט יוסף על פי כף החיים והבן איש חי:

"נוהגים שלא לישן בראש השנה. ונכון להתגבר ולהשכים קום על כל פנים עם הנץ החמה, ולהתכונן לתפלה בכוונה כראוי".

 

מהם הגדרים במנהג זה שלא לישון בראש השנה?

א.    הכוונה לשינה ביום ולא בלילה, כמו שראינו לעיל בשם המטה אפרים. השאלה העיקרית היא אם צריך לקום מוקדם בבוקר, ובאיזו שעה בבוקר.

ב.    נחלקו הפוסקים אם הכוונה היא כבר מעלות השחר או מהנץ החמה (ראו פסקי תשובות). 'הנץ החמה' זה הזריחה. זמן עלות השחר, יש אומרים שהוא 72 דקות לפני הזריחה, ויש אומרים שעה וחצי. הזריחה בראש השנה יוצאת לא פעם באיזור 6:15 (לפי שעון קיץ). ואם כן עלות השחר זה בערך בחמש, ויש אומרים ברבע לחמש.

ג.     הבה נרגיע מעט את הלחץ – ראיתי שתי סיבות להקל: בקונטרס אחד לראש השנה נכתב בשם הרב יוסף שלום אלישיב, שפעם היו רגילים כולם כדבר שבשיגרה לקום לפני הנץ החמה, ולכן מי שבכל זאת נשאר לישון, נחשב כ'דמיך'. אך כיום שהתאחרה שעת הקימה – ניתן לקום גם אחר כך.

בהליכות שלמה (ח"ב א, כג) בשם הרב שלמה זלמן אוירבך (וראיתי שמציינים גם לספר 'ועלהו לא יבול', עמ' רט-רי) שלא נהגו להשכים לפני עלות השחר או הנץ החמה. שכל שישן כדרכו ביום הרי זה נמשך אחרי שינת הלילה. ולא אמרו 'דמיך' אלא בשוכב לישון אחרי שכבר היה ער במהלך היום. ונראה לפרש ששינה כזו במהלך היום מבטאת עצירת הפעילות והעשייה שנחוצה בראש השנה.

ד.    קולא נוספת ראיתי שמובאת בשם הרב חיים קנייבסקי שיש בעיה דווקא אם הולך לישון. אך אם נרדם מאיליו, או שרק מניח ראשו על הסטנדר – אינו בכלל זה.

ה.   ויש אומרים שדברי הירושלמי נאמרו רק ביום הראשון של ראש השנה, ולא ביום השני.

למעשה, הרוצה להדר יכול לקום לותיקין. ובמקום שאין ותיקין אפשר ללמוד תורה לפני התפילה, או משניות של מסכת ראש השנה, או ספר תהלים (שיש נוהגים לגמור את כולו כפי שהביא המשנה ברורה). אך מן הדין אין חיוב.

ונראה שצריך לשקול רווח מול הפסד בדבר זה. שאם אדם יתאמץ לקום בראש השנה מוקדם, אך בגלל זה לא יתרכז כראוי בתפילה, וזו ממילא תפילה ארוכה יותר מהרגיל – אז יצא שכרו בהפסדו. כשיש לנו ענין סגולי שעומד מול דבר בסיסי – ההכרעה בדרך כלל תהיה לשמור קודם כל על הבסיס – להתפלל כראוי, בפרט בראש השנה שהוא יום הדין, מאשר להצליח לקום בשש ואחר כך 'לרחף' בתפילה. במיוחד בתקיעות שופר צריך להיות מרוכז ועירני שזהו עיקרו של היום מדאורייתא (וראו להלן בשם הרב אוירבך).

כמו כן יש לשקול אם זה יפגע במידות, שאחרי התפילה אדם יחזור לביתו עצבני בגלל העייפות – שזה בודאי ובודאי לא שווה את הקימה המוקדמת.

 

מה היחס לשינה אחר הצהריים?

הפוסקים, וביניהם המשנה ברורה, מביאים מהאריז"ל שאחרי חצות אפשר לישון, משום שהמלאך כבר התעורר על ידי התפילות והתקיעות. וסיים המשנה ברורה שעדיף אחרי הסעודה אם אפשר ללמוד או לומר תהילים. וזה שלא כדעת המטה אפרים שהוזכר בפסקי תשובות שסובר שהאר"י היה במדרגה מיוחדת, אך לשאר האנשים נכון שלא לישון כל היום.

הרב שלמה זלמן אוירבך (שם, סע' כד) מוסיף שאם השינה נחוצה לאדם כדי שיכוון בתפילותיו, אין לו להימנע משינה, ומה שאמרו חז"ל לא לישון זה דווקא בישן סתם, ולא בכגון זה.

הפוסקים מאזנים את הענין הזה על פי השכל הישר: כתב המשנה ברורה וכן פוסקים נוספים "ויושב בטל כישן דמי". ולכן אם אדם רוצה לזכות לסגולה שיאיר מזלו ולכן הוא נשאר ער, מסתובב בחוץ עם חברים ואולי יגיע קצת לרכילות וכד' – עדיף בודאי שילך לישון אחר הצהריים מאשר שיוסיף לעצמו עוונות ביום הדין שנחתם בו דינו.

 

מקורות לעיון

דרכי משה תקפג, ב

בירושלמי דראש השנה איתא האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה ולכן נזהרים שלא לישן בראש השנה:

 

ערוך השולחן אורח חיים סימן תקצז, ב

... וגם יש שאין ישנים ביום א' דר"ה ע"פ הירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה ולא ידענו איפה נמצא זה הירושלמי והאריז"ל לא חשש לזה [ואמר דאחר תקיעות ואחר חצות כבר נמתקו הדינים]:

 

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן פא

הערות על ספר "מועד לכל חי" להגר"ח פלאג'י זצ"ל...

טז) סי' טו אות ל. בימי תשובה לא יישן ביום וכו'. אינו מחוור, שהרי לא כתב כן הרמ"א (ס"ס תקפג) אלא לגבי ר"ה, מפני שהוא יום הדין, ולכן אמרו בירושלמי דר"ה האי מאן דדמיך (שישן) בריש שתא דמיך מזליה. [ולא נמצא בירושלמי שלפנינו. וע' בשו"ת אהל משה צווייג ח"ב (סי' עב). וע"ע בשו"ת בית אפרים (חאו"ח סי' יח) ד"ה באות. ובמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' ג אות ו)]. ואפילו בראש השנה עצמו כתב בשער הכוונות (דף צ ע"א) שאין זה אלא עד חצי היום ומאז ואילך יכולים לישן, וסיים, ואני ראיתי למו"ר ז"ל שאחר חצי היום של ר"ה שכב על מטתו וישן. ע"ש. וע"ע בכף החיים (סי' תקפג ס"ק לו) שזהו אפי' ביום הראשון של ר"ה. והבו דלא להוסיף עלה לגבי שאר עשרת ימי תשובה. ואין להאריך.

 

מחצית השקל על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפג סעיף ב

(ו) שלא כו'. שכבר נתעורר כו' והיושב בטל כו'. דמה שנהגו שלא לישן הוא על פי הירושלמי שכתב מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. ר"ל, אם האדם עוסק בדברי תורה או תפלה, מעורר למלאך שלו למעלה להתפלל עליו, מה שאין כן כשישן. אם כן גם בהיותו ער ובטל אינו מעורר המלאך:

 

ילקוט יוסף מועדים דברים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה והנהגת ר"ה

י. נוהגים שלא לישן בראש השנה. ונכון להתגבר ולהשכים קום על כל פנים עם הנץ החמה, ולהתכונן לתפלה בכוונה כראוי. ואם הוא עייף ומוכרח לישן אחר האכילה, מותר לישן אחר חצות היום, בין ביום הראשון של ראש השנה, בין ביום השני של ראש השנה. וכל היושב בטל כישן דמי.

 

ובהערות שם:

טז. איתא בירושלמי, האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה (הישן בראש השנה ישן מזלו). והובא בהרמ"א בדרכי משה ובהגה ס"ס תקפג וכן בזוהר הקדוש וז"ב (דף קפט ע"א) ויקרב אליו רב החובל, דא יצר הטוב דאיהו מנהיג כלא, ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך וכו', דלאו שעתא הוא למידמך, דהא סלקין לך לדינא על כל מה דעבדת בהאי עלמא, תוב מחובך וכו', ע"ש. ובשער הכוונות מתבאר שאחר חצות היום יכולים לישן, וכתב שם (ד"צ ע"א) ואני זוכר שראיתי להאר"י ז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן. והובאו דבריו בכף החיים (סי' תקפג ס"ק לו) ובבן איש חי. ובגיליון הספר מצאתי כתוב בכתב יד של אאמו"ר הראש"ל שליט"א, וזה לשונו: "ושלא כמ"ש בס' נזירות שמשון סי' תקפב, שע"פ האר"י שהתקיעות למתק הדינין ומצותן כל היום, לכן אין לישן כל היום ע"ש ואינו מוכרח. על כן

 

ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים הנהגות יום ראש השנה

ג. מנהג טוב שלא לישן ביום ראש השנה, שכן נאמר בשם הירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. ואם ראשו כבד עליו, יישן מעט, אחר חצות היום, לנוח קימעא, כדי שיתחזק לעבודת השי"ת. [בן איש חי פרשת נצבים אות יא, כף החיים סימן תקפד אות לח ואות טל. ילקוט יוסף מועדים עמוד לג, ספר חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד קפג]

 

עבודת ישראל דברים לראש השנה

איתא בירושלמי מאן דנים בראש השנה מזליה ניים. וכתב האריז"ל דהיינו עד אחר התקיעות ותפילת מוסף שאז נתעורר המלאך עיין שם, והובא במגן אברהם בהלכות ראש השנה (סימן תקפג ס"ק ו) עיין שם. ויש לנו לתת טעם מפני מה השינה מותרת בליל ראש השנה ומאי שנא ביום דאסור עד אחר המוסף, כיון שיום קדוש הוא מבואו דהיינו מצאת הכוכבים בלילה שלפניו. ונראה כי בלילה מותר, כי לילה הוא סוד המלכות כנודע, ואין בה סוד בחינת שינה בראש השנה, אדרבה היא מאירה ביתר שאת שהקב"ה מגלה עוז מלכותו ויושב על כסא המשפט לדון בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ומכיון שאין בה בחינת שינה מותר לישן. אבל ביום שהוא בחינת הנהגה מדה במדה שהארכנו בו לעיל ונקרא זעיר אנפין כנודע, והוא הבחינה אשר אלהי ישראל יקרא, ועל זה אנו דנין בראש השנה וכל הקיטגוריא שמה ושערוריה בצבא מרום ורוצים להסתיר קדושת היוצר ברוך הוא שלא יתנהג על פי עבודתינו ולא יקרא אלהינו מלכנו כמו שכתבתי לעיל, לכן אנחנו מתעוררים למטה בשופר ובתפילות ובפרט בתשובה לקבל עבודתו מהיום והלאה לאהבה וליראה את שמו, וכן בשאר המדות עד שיוסר התלונה והקטרוג מעלינו וישוב למלוך עלינו על ידי מדותיו הנעימים. ולכן קודם התעוררות בשופר ובמוסף נקרא הענין שאמר המן אלהיהם של אלו ישן הוא (אסתר רבה ז, יב), כלומר הבחינה הזאת שהוא אלהי ישראל היא בבחינת שינה אשר על זה ערוך כל דברי הריבות והמשפטים במרום. לכן אסור לישן בראש השנה עד התעוררות המלאך כמו שכתב האר"י ז"ל שמתעורר ומתגלה בחינת אלהי ישראל:

 

דף על הדף כתובות דף יז עמוד ב

...כתב בשו"ת דברי יציב (חו"מ סי' פה): מעודי תמהתי שכלה תנמנם בעת יציאתה וחכמים יקראו משום זה הינומא. וכתב: אך דברי חכמים אמיתין ומאירין, לפי מה דאיתא בירושלמי האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה, משום שעיקר הכל הוא התחלה, ולהכי התחיל השו"ע בהשכמת הבוקר...