שיעור על מאמר הדור

 

הילדים בשואה


 

הילדים בשואה

 

ילדים. ילדים הם הכל בשבילנו. למעלה ממליון ילדים שנרצחו בשואה, הי"ד.

נורא קשה לדבר על ילדים כי בטבע הנפש שלנו ילדים הם דבר רך ועדין שצריך לנהוג בו בזהירות ולשמור עליו. ילדים נוגעים בציפור הנפש שלנו. מהדברים היחידים בעולם שאדם אוהב יותר מאשר את עצמו. מוכן למסור עצמו בשבילם.

נגע בי דווקא עוצמות החיים המדהימות שהתגלו בשואה האיומה אצל הילדים.

***

סבתא ציפורה שלי, זכרונה לברכה, היתה נערה צעירה בשואה. לבדה ברחה מהגטו כשאמא שלה ואחיה הגדול דחפו אותה מהבית ביום גשום ואמרה לה "לכי", כדי שתינצל. לבדה היתה צריכה להסתדר כשהתחזתה לגויה במשך כמה שנים עד שנגמרה השואה.

יש עוד אלפי אלפים של סיפורים כאלה על עוז, תושיה והישרדות שבהם התגלה מהו כוח החיים היהודי.

ילדים בני שש פעלו כמו בני 20. כמו אבא של חבר שלי שבתוך ילד בן שמונה סחב בצעדת המוות את אחותו במהלך קילומטרים (!) והציל אותה.

בשואת מצרים למדנו על כוח החיים של הנשים העבריות, "כי חיות הנה", ובוחרות להוליד במסירות נפש. בשואה למדנו שאפילו ילדים יהודיים אוהבים את החיים ומוכנים להילחם עליהם.

כיום ילדים נדרשים פחות למאמץ ולבגרות מוקדמת, ויש כאלה שמתלוננים שהם מפונקים. בואו נודה לה' על השלווה שהם גדלים בה ועל שאינם צריכים לקחת בגיל שש אחריות של אדם בן 40.

***

דווקא העם שניסו יותר מכל לקפד את חייו, אוהב יותר מכל את החיים. המצוה הראשונה אצלנו היא פרו ורבו. בשונה מארצות רבות ובהן גרמניה ששיעור הילודה הולך ויורד בהן, אצלנו אוהבים את החיים והילודה גדולה.

אסתר ארנרייך ז"ל אמרה לי שכל ילד שהולידה הוא כדור בראש של היטלר. ניצולי שואה אחרים אמרו לי שעל כל ילד שהנאצים הרגו אנחנו נוליד. ותראו איך כמו במצרים, ניצחנו בסוף, ומתוך דלדול נורא יש לנו כיום מליוני יהודים והמון חיים.

אני חושב שהחיים הם התשובה החזקה ביותר לכל ההתנגדויות שיש בעולם נגדנו גם כיום. זוהי תשובה קיומית ולא פילוסופית או שכלית. אנחנו מוסיפים חיים, אוהבים חיים.

נמשיך להוסיף אור וחיים לכל מי שקיים וחי, נמשיך להוליד בעזרת ה' ושתהיה ברכה לכולם.

ויהי זכרם של כל הילדים שנרצחו, הי"ד, ברוך ומתברך דרך החיים הנפלאים שצומחים כאן בארץ ישראל.