הזדמנות לשנות מה שתרצה - ב40 יום - לחודש אלול ועשרת ימי תשובה (2 דקות)

 

מנגל גז ביום טוב - הפתרון לניצוץ שנדלק

הכנות לפסח במוצאי שבת - קצר ומעשי

 

הכנות לפסח במוצאי שבת - שנת תשפ"ה

הרב יוני דון-יחייא

להרחבה ראו בספרי "לימים טובים" עמ' 282

 

יום חמישי

בבוקר – סיום מסכת בשביל תענית בכורות.

תזכורת לחתום על מכירת  חמץ.

בערב אחרי תפילת ערבית – בדיקת חמץ כרגיל: מברכים "על ביעור חמץ" ובודקים. בסוף מבטלים את החמץ: "כל חמירא וחמיעא...".

הבית נקי לפסח. החמץ מרוכז במקום מוגדר ושמור.

 

יום שישי

שריפת חמץ עד השעה 11:35. ניתן לשמור מעט חמץ להמשך היום ולסעודות השבת. לא מברכים לפני השריפה ולא אומרים נוסח ביטול חמץ, שאותו נאמר בשבת בבוקר. אפשר לומר את ה"יהי רצון" לביטול היצר הרע, שכתוב בחלק מהסידורים.

מותר לאכול חמץ בהמשך היום, בזהירות שלא יתפזר, ובסיום האכילה מנקים היטב.

הכנות לשבת: מבשלים לשבת רק תבשילים כשרים לפסח. גם אשכנזים יכולים לבשל קטניות בכלי פסח, ויש מחמירים להכין בתבניות חד פעמיות.

מכינים לפני שבת את הזרוע, ביצה קשה, חרוסת, חזרת ומרור. מנקים את ירקות העלים כמו חסה וסלרי. מי שאפה בעצמו מצות – מפרישים חלה.

סוגרים את הארונות של החמץ בדבק.

מכוונים מצב שבת במקרר ליומיים. מכוונים את שעוני השבת לפלטה, לתאורה ולמזגנים בהתאמה לשבת ולחג. התקנת החגז למי שמבשל בחג וביטול הניצוץ החשמלי, אם ישנו.

בזמן הדלקת נרות מדליקים גם נר נשמה לצורך הדלקת נרות החג במוצאי שבת, וכדי לברך עליו "בורא מאורי האש" בקידוש של ליל הסדר.

 

ליל שבת

נוטלים ידיים ומברכים "המוציא" על לחם משנה ואוכלים שיעור כביצה. יש כמה אפשרויות:

1.    יש שאוכלים פיתה וכד' במקום מרוחק משולחן האכילה. בסיום אכילת החמץ מתנקים, שומרים את החמץ הנותר בשקית החמץ וממשיכים את הסעודה כרגיל (שולחן ערוך).

2.    יש מעדיפים לבער את כל החמץ מראש, ולברך על מצה עשירה (מצות ביצים או מצות יין). ניתן לאוכלה בשולחן השבת. למרות שמברכים על מצה עשירה "מזונות", ניתן לסמוך על הדעה שכאשר היא נאכלת בתור סעודת שבת, ברכתה "המוציא" (אגרות משה).

3.    יש שמכינים לפני שבת מצות מבושלות: מכניסים לזמן קצר מצות שלמות לתוך סיר המרק או העוף אחרי שירד מהאש והתקרר מעט, שיספגו את הטעם. ובגלל שאין יוצאים במצה כזאת בליל הסדר, מותר לאכול אותה ביום שלפני.

4.    יש שמקילים לאכול מצות שמטוגנות בשמן עמוק עם ביצים וכד' (הרב עובדיה יוסף ועוד).

 

 שבת בבוקר

מתפללים שחרית מוקדם מהרגיל כדי להספיק לערוך את סעודת השבת בזמן.

סעודת שבת – כמו בערב. יש לסיים את אכילת החמץ עד 10:30 (ומי שרוצה להדר יסיים עד 10:00). אשכנזים מסיימים עד לשעה זו גם את אכילת הקטניות והמצה עשירה.

מנקים היטב את הבגדים, הידיים והפה ומכניסים לשקית את כל החמץ שנותר ואת הפירורים שמטאטאים. אפשר להמשיך את הסעודה במאכלים כשרים לפסח.

עד השעה 11:35 יש לבער את החמץ באחת הדרכים הבאות:

1.    מפוררים את החמץ לחתיכות קטנות בשירותים ומורידים את המים (אין צורך לשפוך אקונומיקה).

2.    זורקים את החמץ לפח ציבורי והוא נעשה הפקר. אם בטעות זרקו לפח הביתי חתיכות חמץ ביממה האחרונה, יש לזרוק גם את שקית הזבל לפח הציבורי.

3.    אם הפח שמחוץ לבית הוא פרטי, שופכים אקונומיקה וכד' על כל החמץ שבשקית לפני שזורקים אותו לפח.

לזכור לאחר ביעור החמץ לומר את נוסח ביטול החמץ: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי...".

סעודה שלישית ניתן לקיים החל מהשעה 13:15. הסעודה מתקיימת בבשר, דגים, ירקות וכד'. ספרדים יכולים לאכול גם מצה עשירה. מי שהכין מצה מבושלת או מטוגנת יכול לברך "המוציא".

יש לדעת שבערב פסח ניתן לאכול רק תבשילים מקמח מצה כמו קניידלך, ולא מאפים מקמח מצה כמו עוגה. האוכלים מצה עשירה או מיני מזונות יתחילו את הסעודה לפני 15:55 כדי שלא להתמלא סמוך לליל הסדר. שאר מאכלים מותר לאכול גם אחר כך.

אין לעשות בשבת הכנה כלשהי לליל הסדר, כמו עריכת שולחן, חיתוך סלט וכדומה. אם אין מקום במקרר לתבשילי ליל הסדר והם שמורים במקפיא, ניתן להקל ולהוציאם בצהריים, אבל לא לקראת הלילה, מהמקפיא כדי שיפשירו לקראת סעודת הלילה.

 

מוצאי שבת וערבית

בזמן צאת השבת אומרים: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" ואז ניתן להניח מאכלים על הפלטה, לערוך את השולחן ולעשות שאר הכנות לליל הסדר.

בתפילת עמידה בערבית מוסיפים "ותודיענו" שמזכיר את ההבדלה בין שבת לחג. מי ששכח אינו צריך לחזור.

אם שכחו להכין זרוע צלויה, מניחים אותה בקערת הסדר כמות שהיא. מותר להכין מי מלח.

הקידוש כולל בתוכו הבדלה. בברכת "בורא מאורי האש" מחברים גפרור לנר נשמה. לשים לב שלא לכבות אותו אלא שיכבה מאליו.

לגבי שעוני השבת, אם יש צורך, מותר בחג (אבל לא בשבת) להאריך או לקצר את שעון השבת. לשים לב שלא להזיז לחצנים שקרובים מאוד לשעה הנוכחית, שלא יגרמו בטעות כיבוי או הדלקה מיידיים.

שיהיה חג שמח וכשר לכם ולכל ישראל !!

בדיקת חמץ – הלכה קצרה על פי ספר "לימים טובים"

 בדיקת חמץ – על פי ספר "לימים טובים"

בוקר שמח! 💐

האם מותר לחתום על מכירת חמץ כאשר יש חמץ בשימוש בכל הבית?

רצוי לחתום מראש על מכירת החמץ, כדי לא להגיע לרגע האחרון ולהחמיץ את המכירה. חתימתנו אינה מהווה מכירה אלא נתינת הרשאה וייפוי כוח למכור מחר בערב פסח. ולכן מותר לאכול חמץ אחרי שחותמים.

האם ניתן להשתמש בפנס במקום נר לבדיקת חמץ? 

יש אומרים שדווקא נר, כתקנת חז"ל (תשובות והנהגות). 

למעשה אפשר לבדוק בפנס (הרב דב ליאור). ולעניות דעתי יש יתרון בפנס, שניתן לבדוק איתו טוב יותר בלי חשש משריפה או משעווה שתלכלך את הבגדים והבית. 

האם מותר שיישאר אור חשמל דולק בזמן הבדיקה? 

מותר, אך צריך גם פנס או נר בשביל המקומות שהאור אינו מגיע אליהם (שבט הלוי). 

ילדים נוהגים שלא לקבל היתר זה ומנסים לכבות כל הזמן את האור...

האם עובד זר יכול לעשות בדיקת חמץ אצל אדם זקן? 

יהודי צריך לקיים את מצוות בדיקת החמץ בליל י"ד בניסן (מ"ב תלב, ח). אבל את הניקיונות שלפני פסח אפשר לעשות על ידי גוי, ובבדיקת חמץ יש לעבור בקצרה על כל המקומות כדי לראות שלא נשאר חמץ (שע"ת תלג). 

האם מותר לעובד זר להחזיק חמץ בחדר שלו?

מצד הדין אין בכך איסור (שו"ע תמ, ג ומ"ב טז) מכיוון שהאחריות על החמץ מוטלת על הגוי. בתנאי שהוא נזהר לא להוציאו מחדרו.

פסח במוצ"ש - כל מה שצריך לדעת (שנת תשפ"ה)

 פסח במוצ"ש - כל מה שצריך לדעת (4.5 דקות)

🔹תזכרו גם להכין בשישי את החרוסת, הזרוע והביצה 

שיהיה יום שמח 😁

מה נותר לעשות לקראת הפסח?

 מה נותר לעשות לקראת הפסח?

💡 לשים לב לאנשים / נשים שאתם מכירים ואולי אין להם מקום נוח להיות בו בליל הסדר.

💡 האם יש חמץ ששכחנו במחסן, ברכב, במקלט? אם יש כמות גדולה של חמץ שיהיה קשה לשרוף ביום שישי, כדאי לזרוק מעכשיו לפח כדי שמשאית הזבל תספיק לרוקן אותו לפני פסח. 

💡 מצווה מהתורה לקנות לרעייה (או שהיא תקנה לעצמה) בגד או תכשיט חדש לפני החג, לקיים "ושמחת בחגך" (שו"ע תקכט). 

מומלץ לקנות גם מתנות לילדים. 

💡 צדקה לקראת החג – 'קמחא דפסחא' (רמ"א תכט). אפשר להעביר דרכי, וגם בפייבוקס או בביט. 

💡 מכירת חמץ – אפשר לבוא אליי, או להתקשר. אפשר לחתום בבית הכנסת במושב. אפשר באינטרנט. 

💡 על בכור או מי שבנו הקטן בכור להשתתף בסיום מסכת ביום חמישי בבוקר כדי שלא יהיה צורך לצום (שו"ע תע). בכל המניינים במושב יתקיים סיום בסוף תפילת שחרית. 

💡 תספורת למעוניינים, בשל ספירת העומר ולכבוד הרגל.

💡 ברכת האילנות אם טרם עשית. 

💡 לבעלי צאן ובקר – לחתום דרך הרשת או אצל איצו הרשקוביץ, על טופס מכירת מבכירות.

שיהיו הכנות נעימות במצב רוח טוב ♥

מה אוכלים בפסח ומה נותנים לבעלי חיים? הלכה קצרה על פי ספר "לימים טובים" 🍱

 מה אוכלים בפסח ומה נותנים לבעלי חיים? על פי ספר "לימים טובים" 🍱

האם פיצוחים ופירות יבשים מותרים ללא כשרות?

אין לאכול פיצוחים וכד' ללא כשרות לפסח, מכיוון שברוב המקומות הם נקלים בתערובת של קמח, מים ומלח (ילקוט יוסף). 

גם אם אינם קלויים, צריך שתהיה להם כשרות לפסח, כיוון שאורזים אותם באותן מכונות  שבהן אורזים מנצ'ס ומאכלים שיש בהם חמץ, ולא בהכרח מנקים את המכונה בין לבין.

גם פירות יבשים צריכים כשרות לפסח, כיוון שלעיתים שמים עליהם קמח או חומרי הברקה (ספר אכול בשמחה). אבל בתמרים יבשים אין חשש. 

גם בשאר השנה צריך כשרות על פירות יבשים ופיצוחים, שהופרשו תרומות ומעשרות ושהפירות אינם עורלה.

האם מותר לאכול מוצר שכתוב עליו "ללא גלוטן"?

אין לאכול מוצר ללא כשרות לפסח. ייתכן שיש במוצר רכיבי חמץ שאינם גלוטן.

האם צריך אוכל כשר לכלבים, לחתולים ולשאר בעלי חיים? 

נאמר בתורה "לא יימצא" – אין להחזיק בבית, במחסן או בכל מקום שברשות האדם חמץ, גם אם הוא מיועד לבעלי חיים, ולכן יש לסגור מזון שיש בו רכיבי חמץ בארון של מכירת חמץ. 

נוסף לכך, אסור ליהנות מחמץ דרך האכלתו לבעלי חיים (שו"ע תמג, א). 

לכן לפני פסח יש להשיג מזון לבעלי חיים שאין בו חמץ. לגבי אוכל לדגים יש מקילים, כיוון שטעמו פגום ביותר (אול"צ ח"ג ח, ה).

למי מותר לאכול "מצה עשירה" ועוגיות יין בפסח?

מצה עשירה הוא כל מאכל שהוכן מקמח ומיצי פירות או ביצים וכדומה, ללא מים.

מצה עשירה מותרת בפסח לספרדים בלבד (שו"ע תסב). 

דוגמאות למצה עשירה: מצות ביצים, עוגיות יין וכדומה.

חלק מהפוסקים הספרדים אינם מתירים מוצרים תעשייתיים של מצה עשירה, כמו "עוגיות יין" (של פפושדו וכד'), בגלל חששות שונים (הרב מרדכי אליהו ועוד).

הכנות טובות ושמחות!

תרופות ומשחות בפסח – הלכה קצרה על פי ספר "לימים טובים"

 תרופות ומשחות בפסח – על פי ספר "לימים טובים"

בוקר אור! 🌺

מה הדין לגבי תרופות שיש ליטול ולא ידוע אם הן כשרות לפסח?

1. כל דבר שאינו נכנס לפה, כגון טיפות עיניים ואוזניים, משחות, זריקות וכד', אינו צריך כשרות לפסח. 

2. כדורים לבליעה מותרים לחולה ואין צורך בכשרות בפסח וגם בכל השנה, גם אם יש לכדור ציפוי מתוק (סידור פסח כהלכתו ג, לד). 

הרוצה להדר יבדוק (באתר של קופת חולים כללית) אם התרופה כשרה. אם אינה כשרה ישאל את הרופא אם יש תחליף כשר. 

3. דברים שצריכים כשרות לפסח וגם כשרות כל השנה: 

סירופים וכדורי מציצה, תוספי מזון

ויטמינים. למשל, בוויטמין E וויטמין C יש רכיבי חמץ אלא אם כן יש עליהם כשרות. 

תרופות הומאופטיות. נציין שהאלכוהול בתרופה ההומאופתית מיוצר לעיתים מדגן והוא חמץ.

במצב של הכרח או סכנה כמובן שהכול מותר אם אין תחליף כשר, ואפילו אם יש בתרופה חמץ (עי' אגרות משה או"ח ב, צב; ילקוט יוסף סע' מ; מנחת שלמה א, יז). 

האם שמפו, משחה וקרם (לא רפואיים) צריכים להיות כשרים לפסח? 

אין צורך בכשרות. רק מה שנכנס לפה צריך להיות כשר לפסח (עי' אגרות משה או"ח ג, סב; ילקוט יוסף סע' לא; עם כלביא עמ' 129).

מאכלים כשרים לפסח – הלכה קצרה על פי ספר "לימים טובים"

 מאכלים כשרים לפסח – על פי ספר "לימים טובים" 

מי שרוצה לקבל הלכה יומית אקטואלית לפסח, אפשר להצטרף לקבוצת הואטסאפ השקטה שלי 

https://chat.whatsapp.com/GgREoza53CHG03EfSRFEHq

אפשר גם להצטרף לקבוצת השאלות והתשובות, יש שם שאלות מאוד רלוונטיות לפסח

https://chat.whatsapp.com/Knd6E0DHrlf0xMBZmzVlHm

מה צריך לזרוק, מה למכור לגוי ומה מותר בשימוש בפסח? 

1. כל דבר שרוצים לאכול בפסח, צריך שתהיה עליו כשרות לפסח. חוץ מכמה מוצרים שכתובים בהמשך. 

2. מוצר שאין עליו כשרות לפסח, ולא ידוע אם יש בו מרכיבי חמץ - יש להכניסו לארון או לתא במקרר ששמים בו את כל המוצרים שנכללים במכירת החמץ. יש לסגור את הארון עם דבק וכד', ולא מספיק שכתוב עליו "חמץ" מבחוץ. 

3. מוצר כשר לפסח אך השתמשו בו לפני פסח, כמו ריבה או ממרח שוקולד, יש לסגור בארון מחשש לפירורי חמץ. כך גם ברכונים של שבת, שמן הסתם יש בהם פירורי חמץ.

4. מוצר שהוא חמץ גמור, כגון לחמים, פסטות וכד', נכון לאוכלו לפני פסח או לתת לנזקקים או לזרוק או לשרוף ולא להשאירו בבית.

דבר יקר שיש הפסד באיבודו, מותר למי שמעוניין לסגור אותו ולכלול במכירת החמץ. 

באיזה מוצרים יש חמץ למרות שאינם נראים כאלה?

יש הרבה וקשה לפרט הכל. כמה דוגמאות: 

בורגול. טשיבו. סולת. פריכיות מחיטה ודגנים. תחליף מלח כגון הדר. סוכריות מלץ ורום.

קוסמין הוא חמץ (להבחין בינו ובין כוסמת שהיא מין קטניות שיש ספרדים שנוהגים לאוכלה בפסח). 

האם יש מוצרים שמותר לאכול אם יש עליהם כשרות, גם בלי שכתוב "כשר לפסח"? 

כדי למנוע טעויות, הטוב ביותר הוא לקנות הכל עם כשרות לפסח. בכל אופן, ישנם דברים שכשרים לענ"ד גם בלי סימון לפסח: 

פירות וירקות טריים. אבל לא קפואים, כי על חלקם מורחים חומר מונע השחרה.

ביצים. דגים, עופות, בשר והודו כשהם טריים או קפואים, ללא תוספות, וגם לא טחונים ומעובדים.

סוכר, סוכר וניל, מלח גס, קקאו (לא שוקולית). 

אבקת סודה לשתיה ללא תוספות.

קפה נס, שחור וכדומה – יש לבדוק ברכיבים, ואם אין שום רכיב מלבד מקפה הוא כשר. 

תה ותה ירוק טבעי – אם אין ברכיבים כל מרכיב נוסף. אבל תה בטעמים וחליטות צמחים חייבים כשרות לפסח. 

שמן זית כתית.

דבש שכתוב עליו "ללא גלוטן". 

תמרים יבשים (לא ממרח ולא גוש שבא בוואקום).

כל הקטניות היבשות כשרות לאוכלי קטניות, אבל כדאי לקנות עם כשרות לפסח. לברור היטב. ראוי לשטוף לפני השימוש. 

טחינה גולמית, לאוכלי קטניות.

חמאה של תנובה (מהארץ). 

חמץ בפסח ובניית בתים – הלכה קצרה על פי הספר "לימים טובים"

 חמץ בפסח ובניית בתים – על פי הספר "לימים טובים" 

יש כלים חד פעמיים עם אישור כשרות לפסח - האם הדבר נחוץ? 

יש מחמירים משום שהעמילן עשוי לעיתים מחיטה. אך להלכה אין צורך בכשרות ואין בהם חשש חמץ, כיוון שהעמילן איבד כל טעם וריח. 

וכן מפות ניילון, נייר כסף ונייר נצמד, גביעי נייר לעוגות (מנג'טים) ותבניות אלומיניום אינם צריכים כשרות לפסח. 

גם בדברים שיש בהם טעם ועלולים להיכנס לפה, כמו שפתון ואודם, אין חובה שתהיה כשרות לפסח אך יש מקום להדר בכך (ילקוט יוסף).

במקום העבודה שלי יתכן שחלק מהעובדים יאכלו חמץ לצערי. מה הדין לגביי?

לא נעים לראות חמץ בפסח, קל וחומר אצל יהודי, ועוד יותר מזה אם הוא אוכל את החמץ בפנינו. אולם, האיסור בתורה הוא "לא יֵראה לך חמץ" – כלומר אסור לך לראות חמץ שלך (פסחים ה). אין אפוא איסור לראות חמץ שאינו שייך לך. 

אין לאכול באותו שולחן שגוי או יהודי אוכלים בו חמץ, מחשש לפירור שיתערבב. ניתן לאכול בשולחן אחר. או לאכול באותו שולחן בשעה שאין אוכלים בו חמץ, לאחר ניקוי טוב של השולחן שלא יישארו שם פירורי חמץ (שו"ע תמ, ג ומ"ב). 

האם מותר לעובד זר להחזיק חמץ בחדר שלו?

מצד הדין אין בכך איסור כיוון שהאחריות על החמץ מוטלת על הגוי, בתנאי שהוא נזהר שלא להוציאו מחדרו (שו"ע תמ, ג ומ"ב).

האם מותר לקבלן להמשיך בבניית בית בחול המועד? 

בנייה היא מלאכה גמורה שאסורה בחול המועד, ואפילו בית כנסת אסור בבנייה (רמ"א תקמד, א). לכן אין היתר לקבלן יהודי לעבוד בחול המועד ויש לומר לו שימשיך לעבוד אחרי החג.

גם אם הקבלן גוי, יש לתאם איתו מראש ואף לכתוב בחוזה שלא יעבוד בכל מהלך החג (עי' שו"ע תקמג, א). בנוסף, לפעמים יש גם בעיה של 'בין אדם לחברו' כאשר הבנייה של הבית היא ליד בתים שמתגוררים בהם אנשים, ועבודות הבנייה והרעש פוגעות בשמחת המועד של השכנים.

גם אם האדם שכח לתאם עם הקבלן מראש לגבי עבודה בחול המועד, והקבלן דורש להמשיך לעבוד כדי שלא ייגרם לו הפסד – יש לזכור שמדובר בביזוי המועדות ולא לאפשר לקבלן לעבוד במועד (הרב יעקב אריאל). במקרה מיוחד שייגרם נזק משמעותי, ניתן להתייעץ עם רב.

יהודי אחד בנה בית בשומרון, וידע שאם ידחה את העבודות בחג, תאריך הסיום העבודה של הקבלן יתאחר בשבוע. אמר לו חבר שלו: הערבי מכבד את המועדים שלו, האם לא ראוי שאנו נכבד את שלנו? 

האם בספירת העומר מותר לבנות, לשפץ ולעבור דירה? 

לעיתים אנשים מחליפים בטעות בין מנהגי בין המצרים ובין מנהגי ספירת העומר. 

בספירת העומר מותר לקנות בית, לשפץ ולצבוע אותו, וכן להיכנס לדירה חדשה, ובפרט בארץ ישראל שיש מצוה ליישבה (יחו"ד ג, ל; ציץ אליעזר יח, מא). 

מותר גם לעשות חנוכת הבית, ולשיר בפה בלי כלי נגינה ('מזמור שיר' עמ' 24 מהרב אלישיב).

אגב, מותר גם לנטוע עצים ופרחים (צי"א שם).

לסיכום, אין לבנות בחול המועד וגם לא לעשות העברה של דירה וחפציה. 

מותר לבנות ולעבור דירה בספירת העומר.

אכילת ענבים בראש השנה

ב"ה, אדר תשפ"ה

 

אכילת ענבים בראש השנה

 

בספר לימים טובים (עמ' 29) כתבתי:

לדעת הגר"א על פי תורת הפנימיות אין לאכול ענבים או צימוקים, ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים. אבל יש שלא קיבלו מנהג זה.

לפי כל הדעות אפשר לשתות מיץ ענבים ויין, שהרי בהם עושים קידוש.

 

שאל אותי אחד הקוראים, מה לגבי ענבים אדומים שמצויים כיום הרבה יותר מענבים שחורים?

נפתח בדיון על עצם המנהג המעניין ושורשיו מתורת הפנימיות, שהפרי שחטא בו אדם הראשון בחטא עץ הדעת היה ענבים. וחטא אדם הראשון היה בראש השנה.

נציג את הדעות שמבחינות בין ענבים שחורים ללבנים. ונביא את המסקנה שלנו, שנכנסה למהדורה השנייה של הספר, שהכוונה של הקדמונים שכתבו "ענבים שחורים" הייתה לכל צבע כהה, וגם ענבים אדומים בכלל זה.

 

1. הדעות שמתירות לאכול ענבים בראש השנה

מחזור ויטרי סימן שכג

... נהגו בני צרפת לאכול בראש השנה תפוחים אדומים. וכן בפרוונצא אוכלין ענבים לבנים ותאנים לבנים...

 

מטה אפרים סימן תר סעיף ו

אם מניח פרי חדש לצאת בו מספק ברכת שהחיינו אז תיכף אחר ששתה מכוס של קידוש יברך על הפרי ברכה הראויה לה ויאכל מיד הפרי והעולם נוהגים שכ"א מבני בית נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראויה וברכת שהחיינו ובאמת שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה

ויש ליזהר שהפרי יהיה נגמר בישולה ובמדינות אלו שאין ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם, שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכל שלא הגיע מברך בפה"א כמ"ש בסימן ר"ב. וגם שהם חמוצים עדיין ואין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכמו שאמרו לענין נובלות ולכן יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל.

 

אשל אברהם (בוטשאטש) על שו"ע רב, ב

הבוסר. נוהגים לברך בורא פרי העץ על ענבים בראש השנה, וע"י מנהג מוכרע שאין בו חשש בוסר. ובפרט לפי מה שכתב המג"א ז"ל [ס"ק ד] שעכשיו הענבים קטנים מפול.

ועל צמוקים אולי יש חשש בוסר אך אולי כל מינם קטן, וצל"ע היטב.

 

בן איש חי שנה ראשונה, פרשת נצבים סעיף ה

לא יאכלו בר"ה דבר חמוץ ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים דה"ה שלא יאכל פרי שלא נגמר עדיין בישולו. ומנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו. וישתה שתיות עריבות על פי הכתוב בעזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם דפסוק זה נאמר על יום ר"ה כידוע.

 

2. הדעות המחמירות באכילת ענבים וטעם המנהג

מעשה רב – מנהגי הגאון מוילנא, סע' רי

בליל שני מברך זמן אף בלא פרי חדש ופעם אחד ביום ראשון לפנות ערב הביאו לו דורון פרי חדש לברך עליו שהחינו בערב והוא תיכף כשראה אותו בירך עליו זמן כמנהגו לברך שהחינו בשעת הראיה

ואין לאכול ענבים בר"ה והטעם ע"פ הסוד.

 

כף החיים תקפג, כא

אין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי הסוד מעשה רב אות ר"ד

וכתב פעולת שכיר שם זכר לדבר עיין ברכות נ"ו ע"ב הרואה ענבים וכר עכ"ל

ולפי זה משמע דוקא ענבים שחורים אבל ענבים לבנים אדרבא סימן טוב הם כיעו"ש. וכן הוא בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ד ע"א ומיהו עיין שם בזוהר שכתב שהרואה אוכל ענבים שחורות בחלום מובטח לו שהוא בן עולם הבא יעו"ש

ואפשר לענין ראש השנה יש להקפיד שלא לאכול ענבים שחורים וגם להעלותם על השלחן בראש השנה יש להקפיד מן הטעם הנזכר שם בזוהר יעו"ש.

 

ברכות נו, ב

הרואה ענבים בחלום, לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן - יפות, שחורות, בזמנן - יפות, שלא בזמנן - רעות.

 

הזוהר הקדוש חלק ב (קמד, א)

אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו ענבי רוש ואלין אינון ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון.

 

ברכת הבית - שערי בינה (שער כד ס"ק יא) / הרב אברהם חיים איינהורן

וה"ה בענבים לבנים ואדומים יש גם כן בכלל הספק פלוגתא ולא יברך מספק אך אם רוצה להסתלק מן הספק יברך על פרי חדש אחר ויוצא גם את זה. מיהו בליל ב' דר"ה שטוב ליקח פרי חדש בשעת קידוש אם כבר בירך זמן על ענבים לבנים יכול ליקח ענבים אדומים בשעת קידוש, כן נ"ל. וגם בחלוקים בטעמם ולא בשמם אין לברך אא"כ חלוקים בטעמם הרבה שזה מתוק וזה חמוץ או מר אבל אם שניהם חמוצים או מתוקים אף שמשונה קצת בטעמו אין לברך. כן נ"ל.

[יוני.ד: לא ברור לי מדבריו אם לדעתו יש להחמיר באכילת ענבים בראש השנה]

 

משנה אחרונה תקפג, יא

הערה סח: וכן ציינו לזוהר (תרומה, קמד) שחטא עץ הדעת שחטא בו אדם הראשון היה עץ ענבים, כדכתיב 'ענבימו ענבי ראש', ואכילת עץ הדעת הייתה בר"ה, שהוא היום שבו נוצר אדה"ר.

ובארחות רבינו (ח"ב עמוד (ריח) ובאעלה בתמר (עמ' סב) הביאו בשם החזו"א דאין מניעה לאכול ענבים בר"ה, והטעם שהגר"א לא אכל, משום שלא היו לו ענבים בתקופת ר"ה, שהענבים בתקופת ר"ה היו בוסר.

 

מועדי ה' – ראש השנה / הרב יהודה אזולאי (ד, י הע' 13)

הנה בשו"ת מהרי"ל ס"ס קפג כתב שהיה מונע עצמו מלאכול ענבים עד ליל תניינא דריש שתא כדי שיוכל לברך שהחיינו על יין חדש ע"ש ומשמע שאלמלי ברכת שהחיינו היה אוכל ענבים

גם בלקט יושר ח"א עמוד קכט ענין ה כתוב שלא רצה מהרא"י לאכול ענבים קודם ר"ה ע"ש כלומר שלא היה אוכלם קודם ר"ה כדי לכבד את ר"ה באכילתם

[יוני.ד: לשון הלקט יושר היא די קצרה ולא מפורשת: "... ולסעודה אחרת אכל קשואים שקו' קורבש עם בשר שמן בלא בצלים. ופ"א אכל קשואין בשוגג לפני ר"ה, ולא רצה לאכול ענבים קודם ר"ה, ואינו אוכל ברצון [כל י' ימי התשובה] זפרן..."].

וכן בספר מטה אפרים סימן תר ס"ו כתב שבמדינות אלו שאין ענבים מצויים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום ספק ברכה לבטלה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכו' וגם שהם חמוצים ואין לאכול דברים חמוצים בראש השנה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכף ע"ש. ומשמע דמצד חשש בוסר וחמיצותם אין לאוכלם

וכ"כ הבן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים אות ה וז"ל יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים וכף ע"ש אבל ענבים מבושלות כל צרכם ומתוקים שפיר דמי

וכ"כ באשל אברהם מבוטשאטש סימן רב שנוהגים לברך בורא פרי העץ על ענבים בראש השנה וכף ע"ש וכן מצאתי בספר תניא רבתי הלכות ר"ה דף קנד ע"ב שכתב וז"ל ואוכלים בלילי ראש השנה דבש ותאנים וענבים וכל מיני מתיקה וכו' ע"ש.

אך ראיתי במחזור ויטרי סימן נב שכתב וז"ל מכאן נהגו בני צרפת לאכול השנה תפוחים אדומים וכן בפרוונצא אוכלים ענבים לבנים ותאנים לבנים וראש כבש וכף ע"ש ומשמע קצת דענבים שחורות לא נהגו לאוכלם.

ואפשר דזהו על פי מה דאיתא בברכות דף נו ע"ב הרואה ענבים בחלום לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן יפות שחורות בזמנן יפות שלא בזמנן רעות ע"ש

והטעם מבואר בזוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א וז"ל דתנינן מאן דחמי ענבין בחלמיה אי חיורין אינון טבין אוכמין בזמנן טבין דלא בזמנן צריכין רחמי מאי שנא חיורי ומאי שנא אוכמי ומאי שנא בזמנן ומאי שנא דלא בזמנן ותו תנינן אכלן לאינון אוכמי מובטח ליה דהוא בן עלמא דאתי אמאי אלא תנינן אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו ענבי רוש ואלין אינון ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון. בזמנן טבין מאי טעמא בגין דבזמנא דחוורי שלטן כלא אתבסם דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא וכלא איהו שפיר וכלא תקונא חדא אוכמא וחוורא ע"כ

וכ"כ בספר מעשה רב סימן רי שאין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי הסוד ע"כ

ובהגהות אמרי שמואל שם כתב שאפשר שכוונתו לפי דברי הזוהר הנ"ל ע"כ וכ"כ הכף החיים סימן תקפג ס"ק כ"א ובספר ארחות רבינו הקהלות יעקב ח"ב עמוד ריח כתב ששאל למרן החזו"א זצוק"ל אם מותר לאכול ענבים בראש השנה והשיב לו שמותר ומה שכתוב במעשה רב שהגר"א לא אכל ענבים זהו משום שלא היה לו ענבים ע"ש ונראה שהחזון איש ז"ל לא עיין בספר מעשה רב ששם לא כתוב שהגר"א לא אכל ענבים אלא כתוב שאין לאכול ענבים והטעם על פי הסוד ולפי זה בוודאי שאפילו שהיה להגר"א ענבים לא היה אוכלם מהטעם הנ"ל ודר"ק גם בשר"ת עולת יצחק ח"א ס"ס קעט אות יא כתב שיש אומרים שאין לאכול ענבים שחורים אבל לבנים אין קפידא ע"ש וכ"כ הגרב"צ מוצפי נר"ו בספר שופר בציוןעמוד קמא ושכן אמר לו הגה"ק מר אביו ז"ל שעיקר הקפידא היא על ענבים שחורים דווקא ע"ש.

 

3. ענבים שחורים וענבים אדומים

הבאנו שלפי המעשה רב יש להימנע מאכילת ענבים. כף החיים סובר שהכוונה דווקא לענבים שחורים.

הפוסקים שהביאו את החלוקה בין סוגי ענבים, לא הזכירו אדומים אלא רק שחורים ולבנים. השאלה היא האם "שחור" של הקדמונים הוא אותו שחור שלנו.

מצד אחד, מצאנו "שחור" שפירושו שחור ממש, כמו בימינו. למשל בשיר השירים (ה, יא) "שחורות כעורב", והעורב שחור.

ובדיני מראות הדמים בהלכות טהרה, אמרו חכמים (נדה יט, א): "אמר רבי חנינא: שחור - אדום הוא, אלא שלקה... משל לדם מכה - לכשנעקר הוא משחיר". אומנם דם של מכה שמשחיר, אינו נהפך בדווקא לשחור ממש אלא לצבע כהה יותר. אבל להלכה, הצבע השחור שאנחנו אוסרים הוא שחור ממש.

מצד שני, לשון הזוה"ק שהוזכר באחרונים הוא "אוכמא", שלכאורה פירושו כהה כשחור – כצבע האוכמניות. וסביר להניח שכאשר אומרים שחור בהקשר של ענבים, מתכוונים לזן המצוי הסגול-אדום.

שאלתי את פרופ' זהר עמר אילו ענבים היו מצויים בעבר, שחורים או אדומים, ולמה התכוונו הקדמונים בדבריהם. תשובתו: "אין לי תשובה מוחלטת, להערכתי ענבים סגולים כהים הם בכלל שחורים. כעיקרון היו בעבר זני ענבים בעלי גוונים בדומה לימינו. החלוקה המקובלת היתה לרוב לשתי קבוצות: ענבים אדומים-שחורים ובין לבנים-ירוקים".

לאור כל הנ"ל החלטתי לפרט יותר במהדורה השנייה של ספרי: "ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים ואדומים".

 

פורים ביום שישי (תשפ"ה) - אפשר לחבר את סעודת פורים עם סעודת השבת! (חלק ב)

פורים ביום שישי (תשפ"ה) - מתי סועדים את סעודת פורים?? (חלק א)

להדליק נר חנוכה למישהו אחר

הדלקת נרות חנוכה לחיילים בצבא

 

לתפוס את הרגע...

קטניות בפסח - כל הפרטים על מה שמותר ואסור - מתוך הספר "לימים טובים"

 

יום טוב שני לישראלי ששוהה בחו"ל

יהודי הגר בארץ ישראל ושוהה באחד מן החגים בחו"ל, עליו לשמור יום טוב שני, כדי לכבד את מנהג המקום וכדי שתושבי חו"ל לא יזלזלו בקדושת יום טוב שני. לכן גם ילבש בגדי חג (שולחן ערוך תצו, ג ומשנה ברורה יג).

אם תושב הארץ שוהה בחו"ל במקום שלא גר בו אף יהודי, מותר לו לעשות מלאכה כמו ביום חול רגיל (שולחן ערוך תצו, ג. גם אם גרים באותו מקום מעט יהודים אין לעשות מלאכה - אגרות משה יורה דעה ד, כד. וכן כתב ביום טוב שני כהלכתו ג, ח-ט, והוסיף בשם הרב יוסף שלום אלישיב והרב שלמה זלמן אוירבך שכך ההלכה גם אם היהודים שם אינם שומרים מצוות). לדוגמה, קבוצת ישראלים השוהה במלון באזור שאין בו יהודים כלל, רשאים לעשות מלאכה (יום טוב שני כהלכתו ג, יג בשם הרב שלמה  זלמן אוירבך; אור לציון ג, כג, ג).

 

האם מותר לעשות מלאכה כשנמצאים לבד בדירה?

לגבי עשיית מלאכה בצנעה, מקובל להורות שאין לעשות מלאכה גם אם שוהה לבד בדירתו (הכרעת רוב הפוסקים, וביניהם: ברכי יוסף תצו, ג; משנה ברורה תצו, ט; הראי"ה קוק באורח משפט קכט; אור לציון ג, כג, א; יום טוב שני כהלכתו ג, ג).

אין להשתמש במחשב ובטלפון. אולם אפשר להקל בדברים שיכולים להיראות כאילו נעשו בהיתר. לדוגמה, מותר להדליק את האור ואת המזגן בדירתו, שהרי אפשר להדליקם גם על ידי שעון שבת (ילקוט יוסף יום טוב תצו, כא; ראו אגרות משה אורח חיים ד, קד ומשמרת מועד לרב בוארון ז, כז).

מותר לטלטל מוקצה בצנעה, מכיוון שיש מצבים שבהם מותר לטלטל מוקצה (שבט הלוי ז, סה; ילקוט יוסף יום טוב תצו, ו).

 

מה דין הדלקת נרות והבדלה ביום טוב שני?

ישראלית המתארחת אצל בני המקום, תדליק נרות בלילה השני של יום טוב, אך ללא ברכה (אגרות משה אורח חיים ג, עב; ילקוט יוסף יום טוב תצו, יג). אם היא שוהה בדירה משלה, אינה חייבת להדליק נרות, אבל טוב שתדליק ללא ברכה (יום טוב שני כהלכתו ג, הע' פא בשם הרב שלמה זלמן אוירבך).

במוצאי החג הראשון יאמר "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית, ויעשה הבדלה בצנעה על כוס יין, כי לגביו החג הסתיים (אורח משפט קכט; כף החיים תצו, לו). אם מדובר במוצאי שבת ויש צורך בברכת "בורא מאורי האש", יברך על נר שכבר דולק, שכן אסור לו להדליק אש חדשה. כמו כן, לא יכבה את הנר לאחר ההבדלה (בצל החכמה א, כב; יום טוב שני כהלכתו ח, יא). ואם אין אפשרות להבדיל בצנעה, ימתין למוצאי יום טוב שני ויבדיל יחד עם הציבור (ילקוט יוסף יום טוב תצו, כד).

 

האם מותר לישראלי לטוס ביום טוב שני?

ישראלי השוהה בחו"ל לא יקבע את הטיסה ליום טוב שני אם הוא נמצא במקום שבו גרים יהודים, שכן אסור לו לצאת ולנסוע לשדה התעופה.

אם ברצונו לטוס מארץ ישראל לחוץ לארץ ביום טוב שני, הוא רשאי לנחות בשדה תעופה מחוץ לעיר שבה גרים יהודים. ויש מתירים גם טיסה לשדה תעופה שנמצא בתוך תחום העיר, כי השדה נחשב מקום נפרד. בכל מקרה, אין לנסוע משדה התעופה לעיר אלא רק לאחר צאת החג (יום טוב שני כהלכתו ג, יא-יב).

 

מה עושים בליל הסדר ביום טוב שני?

בחו"ל עורכים את ליל הסדר גם בלילה השני של פסח, וכן חוגגים את יום שמיני של פסח. לכן אין לאכול חמץ במוצאי שביעי של פסח (ערוך השולחן תצו, ה; ילקוט יוסף יום טוב תצו, יג).

ישראלי השוהה בדירה משלו, אינו צריך לערוך את ליל הסדר. אך אם הוא מתארח אצל בני חו"ל, ישתתף עימהם בליל הסדר ויכול לקרוא את ההגדה. אבל לא יברך "על אכילת מצה", על המרור ועל ההלל. אשכנזי ינהג כמנהג הספרדים לגבי ברכות על ארבע כוסות - ויברך רק על הכוס הראשונה והשלישית, זו שאחרי ברכת המזון (חיי אדם קג, ד; ילקוט יוסף יום טוב תצו, יג).

 

איזו תפילה מתפלל ישראלי ביום טוב שני והאם מניחים תפילין?

כפי שצוין לעיל, על ישראלי השוהה בחו"ל לכבד את מנהג המקום ולא לעשות מלאכה. עם זאת, הוא אינו פטור מהמצוות שחלות עליו כתושב ארץ ישראל, כמו תפילין ותפילת שמונה עשרה של יום חול. למשל, בחול המועד עליו להתפלל תפילת יום חול ולהוסיף "יעלה ויבוא", ולא יתפלל תפילת יום טוב. גם לאחר סיום החג (אסרו חג), הוא מתפלל תפילת יום חול, בשונה מתושבי חו"ל, שמתפללים תפילת יום טוב (משנה ברורה תצו, יג).

כדי שלא לפגוע במנהג המקום, גם כאשר שוהים באותו מקום ישראלים רבים, לא יקיימו מניין נפרד שבו יתפללו תפילות יום חול (אור לציון ג, כג, א; ילקוט יוסף יום טוב תצו, יב; יום טוב שני כהלכתו ג, כו בשם פוסקים רבים).

לכן, ההמלצה היא שיתפלל בדירתו כשהוא מניח תפילין, ואינו חייב להשתתף במניין, שכן תפילתו שונה מתפילת הציבור (משנה ברורה תצו, יג; אורח משפט קכט; אור לציון ג, כג, א; יום טוב שני של גלויות ג, יז).

אם הוא מעוניין להשתתף בתפילה בציבור, ניתן לעשות זאת כך: יניח תפילין בדירתו ויאמר קריאת שמע. לאחר מכן יצטרף למניין לאמירת קדיש וקדושה, ויתפלל בלחש תפילת יום חול (חיי אדם קג, ד). אם ירצו להעלותו לתורה, יתחמק ולא יעלה. את ההלל יאמר בלא ברכה, ובזמן תפילת מוסף יאמר בשקט פרקי תהלים וכדומה, כדי שלא יהיה ניכר שאינו מתפלל כמנהג המקום (ילקוט יוסף יום טוב תצו, י).

אם כל אלה קשים עבורו, יכול להשתתף רק בתפילות מנחה וערבית בציבור, שבהן אין הבדל ניכר בין תפילות החול לתפילות החג (ראו יום טוב שני כהלכתו ג, יז).

 

האם מותר לישראלי לברך ברכת כוהנים במוסף של יום טוב שני?

אם הוא כוהן ובעבורו זה אסרו חג, שבו אין תפילת מוסף, יש אומרים שמותר לו לעלות ולברך בתפילת מוסף כרגיל (יום טוב שני כהלכתו ט, יט; ילקוט יוסף יום טוב תצו, טז). ויש אומרים שאם יש כוהנים נוספים, יאמר את הברכה בלחש, בלי "ה' אלוקינו": "ברוך אתה, מלך העולם"; ורק אם אין כוהנים אחרים, יברך כרגיל, כדי שלא לשנות ממנהג המקום (אורח משפט קכט; אור לציון ג, כג, ב). 

מקורות והרחבות

בית יוסף אורח חיים סימן תצו אות ג

כתב בארחות חיים (בדיני ערבי פסחים ושאר ימים טובים ס"ה) בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני בישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיע לישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע לישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין בישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ובקולי מקום שיצא משם יש פוסקים שלעולם אינו נוהג כל זמן שדעתו לחזור לעולם עכ"ל. ודברים אלו נלמדים מעובדא דרמי בר תמרי דפרק כל הבשר (חולין קי.) וצ"ע:

 

שו"ע אורח חיים תצו, ג

בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור;

וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן.

אבל אם הגיעו ליישוב, ואין דעתו לחזור, נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם.

 

משנה ברורה

(ט) אסורים לעשות מלאכה - דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ואפילו בצנעא אסור וכמו שנתבאר לעיל בסימן תס"ח ס"ד ומ"מ אם עשה מלאכה אין מנדין אותו:

(י) בישוב - לאפוקי אם יצא מן הישוב ובא לו למדבר אין צריך להתנהג כמנהג חו"ל כיון שאין דעתו להשתקע שם. כתבו הפוסקים דישוב נקרא ישוב של ישראל דוקא וכל זמן שלא הגיע לעיר של ישראל א"צ להתנהג כחומרי אותה המדינה. וכתבו עוד דתוך התחום הוי כתוך העיר וצריך להתנהג כחומרי אותו מקום:

(יא) אבל אם הגיע לישוב - אפילו לישוב נכרים דכיון שאין דעתו לחזור נמשך אחרי המדינה שבא לשם מכיון שהגיע לישוב של ב"א ויש מי שמקיל גם בזה כמו בדעתו לחזור ובעי שיגיע דוקא לישוב של ישראל:

(יב) בין במדבר - ר"ל אחר שנכנס לישוב אפילו יצא אח"כ למדבר לא נפקע חיובו:

(יג) וכל חוץ לתחום וכו' - ר"ל בין בדעתו לחזור בין באין דעתו לחזור כל שלא הגיע לתחום הישוב מקרי לא הגיע לישוב עדיין.

כתבו הפוסקים בני א"י שבאו לח"ל ודעתו לחזור וחל יום טוב ב' בע"ש א"צ לערב עירובי תבשילין מפני שהוא דבר שבצנעא ולכן אין צריך לנהוג בזה כחומרי המקום שהלך לשם כיון שדעתו לחזור

ומטעם זה צריכים הם להתפלל תפלת י"ח בלחש ביום טוב שני. וכן להניח תפילין בצנעא כיון שדעתו לחזור נותנין עליהם חומרי המקום שיצאו משם כמ"ש בסי' תס"ח אבל צריכים ללבוש מלבושי יום טוב מפני שהוא דבר של פרהסיא.

ברכי יוסף אורח חיים סימן תצו ס"ק ג

דין ג. בני ארץ ישראל שבאו לח"ל אסורים לעשות מלאכה וכו'. הרב ט"ז (ס"ק ב) התיר לעשות מלאכה בצנעא, ע"ש. ואינו מחוור, דמרן בב"י הביא זה מארחות חיים, ובא"ח (דין ערבי פסחים ושאר י"ט אות ה) מבואר שעיקר דבריו מהרז"ה בספר המאור, והרז"ה (פסחים יז א) פסק בהדיא דאף בצנעא אסור. וכ"כ הרדב"ז (סי' אלף קמח) ומהריק"ש והרב מגן אברהם (ס"ק ד) והרב פר"ח. וכן עיקר.

הערות על ברכי יוסף אורח חיים סימן תצו הערה א: בטוב עין סי' י"ד כתב רבינו שמדברי מרן בתשו' אבקת רוכל סי' כ"ו משמע קצת דבצינעה מותר אבל מלשונו בשו"ע כאן משמע לאסור. ע"ש.

 

ערוך השולחן אורח חיים סימן תצו סעיף ד - ה

סעיף ד: בני א"י שבאו לחו"ל אף על פי שדעתם לחזור ולא חלה עליהם חומרי מקום שהלכו לשם מ"מ אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני בישוב מפני המחלוקת כמ"ש בסי' תס"ח וי"א דדווקא בפרהסיא אבל בצינעא מותר דהא בצינעא ליכא מחלוקת [ט"ז סק"ב ויש"ש] אבל י"א דמלאכה אסור בכל עניין דא"א לעשותה בצינעא כל כך [מג"א סק"ד בשם התוס'] ועוד דזהו פריצת גדר בדבר שקבלו כל הגולה ואסור מדינא [שם בשם המאור] וכן עיקר...

סעיף ה: ... ויש מי שאומר דבן א"י הבא לח"ל אסור לו לאכול חמץ באחרון של פסח בכל עניין אפילו דעתו לחזור ונכון הוא דזה גריע ממלאכה.

וכהן בן א"י שבא לח"ל ודעתו לחזור לא יעלה לדוכן ביום טוב שני ואם הוכרח לעלות לא יברך אלא יאמר יברכך וגו' בלא ברכה ובן ח"ל שבא לא"י ואין דעתו לחזור נוהג מיד כאנשי א"י ואם דעתו לחזור נוהג כבן ח"ל ביום טוב שני בכל דבר [עש"ת]:

 

חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קג

סעיף ג: בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני אם הגיעו למקום שיש שם ישוב של ישראל. ואם הוא תוך התחום, הוי כאילו הוא בתוך העיר, ואפילו דעתו לחזור, דאף על גב דבשאר דברים כל שדעתו לחזור שרי לעשות בצנעה, מלאכה שאני, דלעולם אי אפשר לעשות בצנעה (תוספות). ועוד, כיון שזה הוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה, אין לפרוץ בו גדר. ולכן אפילו מה שאפשר לעשות בצנעה, אסור (בעל המאור)...

סעיף ד: בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ ועשו מלאכה, אין מנדין אותו, אבל ראוי למנעו ולהחמיר עליו, ובבוקר קודם שיכנס לבית הכנסת יניח תפילין ויקרא בהם קריאת שמע, דהקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר, ואחר כך יכנס לבית הכנסת ויתפלל עמהם תפלת י"ח בלחש. ומשום שיש בי"ח יותר אריכות מתפלת יום טוב, כדי שלא יהיה היכר, יתחיל להתפלל קודם שיתחילו וילבש בגדי יום טוב.

וכשחל יום טוב שני בערב שבת, מותר לבשל לשבת בלא עירוב.

ובליל שני של פסח לא יברך הברכות שמברכין על הסדר, לא קידוש ולא אשר גאלנו ולא על הלל ולא על מצה ומרור. ויאמר הגדה כקורא בתורה, ועל כוס ראשון יברך בורא פרי הגפן ויכוין לפטור גם כוס שני, וכן יכוין בכוס של ברכת המזון. ואם הוא בחדר בפני עצמו, לא יסדר הסדר כלל. וכל זה, שדעתו לחזור. וכל שאין דעתו לחזור אף על פי שאשתו נשארת שם, הוי כאין דעתו לחזור. והעוקר דירתו עם אשתו מארץ ישראל לחוץ לארץ אף על פי שדעתו לחזור, דינו כאין דעתו לחזור (שם במ"א):

 

שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן קכט

הלכות יום טוב ב"ה ו' אייר העת"ר ס"ט גאללען לכ' ידידי הנכבד המופלג בתו"י מו"ה מיכל ליב כ"ץ וב' וכא"ל שלו' וברכה, אחדשה"ט באה"ר.

מכתבו היקר הגיעני באיחור זמן יום אתמול כי עבר, והנני כעת ממהר להשיבו למען חג השבועות הקדוש הבעל"ט הממשמש לבא, והשי"ת ברחמיו יפרס סוכת שלומו במהרה על עמו ועולמו וישיבנו בקרוב לאה"ק ברב שלו' ונחת.

בדבר יום טוב שני של גליות למי שהוא בחו"ל עם חלק ממשפחתו, הדבר תלוי בדעתו של אדם, מי שמוסכם בדעתו שאפילו אם ימצא במה להתפרנס בחו"ל מעסק טוב, מ"מ לא יעזב את א"י ודעתו לחזור זה נקרא דעתו לחזור, ויעשה כבני א"י רק בצנעה כמובן, ע"כ יתפלל של חול בתפילין בביתו ויוכל לבא אח"כ לבהכנ"ס וילבש בגדי יום טוב שהוא דבר של פרהסיא, ולא יעשה מלאכה אפילו בצנעה בביתו, ומ"מ יבדיל בביתו במוצאי יום טוב הראשון כדין א"י, רק שיהי' בצנעה ולא בפני שום אדם מבני חו"ל. ובענין הליכה לבהכנ"ס =לבית הכנסת= ביום טוב שני ראוי למנע עצמו כמה שאפשר כדי שלא יקראוהו לעלות לתורה כיון שאינו מחויב בקריאה של יום ב'. ולענין ב"כ =ברכת כהנים= אם אפשר יותר טוב להבליע את השם של הברכה שאינו מורגש כ"כ אם הוא עם כהנים אחרים, כיון שאינו מחויב בתפלת מוסף אין זו מקום נשיאת כפים לדידי'.

והנני בזה ידידו מכבדו ודושה"ט באה"ר מצפה לתשועת ד' לחדות פנים בשמחה בארץ חמדה. הק' אברהם יצחק ה"ק.

הרב שמואל אריאל – אתר ישיבה[1]

שאלה

האם מותר לבן ארץ ישראל לטוס לחו״ל באסרו חג, כאשר הטיסה נוחתת ביום טוב שני של גלויות?

הכוונה היא להחליף טיסה באירופה ולהמשיך לארה״ב, כאשר המטוס נוחת נחיתה סופית ביעד האחרון בשעה 18:40. היציאה משדה התעופה בחו״ל לרחוב כבר תהיה אחר צאת הכוכבים של יום טוב שני. ההמתנה בין הטיסות בחו״ל תהיה בעיצומו של החג השני.

תשובה

אם שדה התעופה נמצא מחוץ לעיר (במרחק של יותר מתחום שבת - כקילומטר - מן העיר), או שהוא נמצא בעיר שאין בה קהילה יהודית, מותר לבן ארץ ישראל לנחות בו ביום טוב שני, ומותר לו גם לעשות מלאכות בזמן השהות בנמל.

אם שדה התעופה נמצא בתוך תחומה של עיר שיש בה קהילה יהודית, נחלקו הפוסקים: רבים כתבו שבאופן זה אין לבן ארץ ישראל לעשות מלאכה בשדה התעופה, וממילא לא ניתן לנחות, כאשר בעקבות הנחיתה הוא יצטרך לעשות מלאכות שונות. אך יש שהקלו בדבר, שלא חל עליו איסור מלאכה בשדה התעופה.

ונראה שלכתחילה יש להימנע מכך, אך במקום של צורך משמעותי ניתן לסמוך על המקילים.

אם מדובר בנחיתה סמוך לסוף היום, כך שהאדם לא יצטרך לעשות מלאכה כלשהי אלא רק לצאת מן המטוס ולהמתין עד צאת הכוכבים, נראה שיש להתיר את הדבר גם שלא במקום צורך מיוחד.

הרחבה ומקורות:

העיקרון המוסכם הוא שתושב ארץ ישראל שמגיע למקום בחו"ל שיש בו יישוב של יהודים, אסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני; אולם אם הוא מגיע למקום שאין מתגוררים בו יהודים, מותר לו לעשות מלאכה (שולחן ערוך תצ"ו, ג, ומשנה ברורה שם י').

לגבי מעמדם של שדות תעופה נחלקו הפוסקים בזמננו:

הדרך הפשוטה לכאורה היא, שאם שדה התעופה נמצא בעיר שיש בה יהודים, או בסמוך לעיר כזו, אסור לבן ארץ ישראל לעשות בו מלאכה, ואילו אם הוא נמצא בעיר שאין בה יהודים או במקום מרוחק מן העיר, מותר. כך אכן כתבו כמה פוסקים (עיין למשל שו"ת בצל החכמה ג', לה; שו"ת אור לציון חלק ג', כ"ג, ד; מבית לוי, ק"ג, ו; "צידה לדרך" ד', ה).

יש מן הפוסקים שהחמירו יותר, שגם אם שדה התעופה מרוחק מן העיר ואין בסביבתו מגורים של יהודים, אם יש שם יהודים שעובדים בו בקביעות (שאינם שומרי מצוות, שעובדים ביו"ט שני) דינו כמקום שיש בו יישוב יהודי, ואסור לבן ארץ ישראל לעשות שם מלאכה ביו"ט שני (עיין למשל דעת הרב אלישיב זצ"ל, מובאת בשו"ת רבבות אפרים או"ח קפ"ז; תורת הדרך ט', ג). לפי זה, מסתבר שכמעט בכל שדות התעופה באירופה ובארה"ב אסור לנחות ביו"ט שני.

לאידך, יש הסוברים שאפילו אם שדה התעופה נמצא בעיר שיש בה יהודים או בסמוך לה, מותר לבן ארץ ישראל לנחות בו ולעשות שם מלאכה ביו"ט שני. זאת, משום שבשדה תעופה ידוע לכל שמגיעים אליו אנשים מקצווי העולם, וביניהם גם תושבי ארץ ישראל שאינם מחוייבים ביו"ט שני. [עיין שולחן שלמה, הל' יו"ט, סימן תצ"ו, יב, כב[2]; ועיין שו"ת דברי דוד או"ח סימן כ"ח, שסומך על סברה זו במקרה של נחיתת ביניים כמתואר בשאלה. ועיין בשו"ת פלא יועץ (הרב סטולמן) סימן כ"ח, שהעלה סברה נוספת להתיר, ששדה תעופה בינלאומי נחשב כעיר בפני עצמה ולא כחלק מן העיר הסמוכה לו.]

לכתחילה נראה שיש לנהוג כפי הדעה הראשונה, שכך כתבו פוסקים רבים. אולם במקום של צורך משמעותי, נראה שניתן לסמוך על סברת המקילים, שכן מדובר במחלוקת באיסור דרבנן.

כאשר מדובר בנחיתה בסמוך לסוף היום, כך שהאדם לא יצטרך לעשות בשדה התעופה שום מלאכה אלא רק ייצא מן המטוס וימתין לצאת הכוכבים, נראה שאין בכך בעיה, והדבר מותר גם שלא במקום צורך מיוחד. שכן הטיסה עצמה היתה בהיתר, ולאחר הנחיתה, גם אם חל עליו דין יום טוב שני, אין הוא עושה מלאכה כלשהי עד צאת החג. [עיין שו"ת בצל החכמה שם, שהחמיר בדבר בכל זאת, על פי דברי השו"ע ת"ה, ו, שאדם שיצא מן התחום בשוגג והגיע למקום מוקף מחיצות רשאי להלך בו, אולם מי שיצא מן התחום בכוונה, גם אם הגיע למקום מוקף מחיצות, יש לו רק תחום של ארבע אמות ואסור לו לצאת מהן, דבר שכמובן אינו אפשרי בשדה התעופה. אולם לענ"ד הדבר אינו מסתבר. אכן אדם זה יצא ממקומו בכוונה, אולם הוא לא עשה בכך שום איסור, שהרי בזמן יציאתו מן התחום הוא היה פטור לגמרי מלשמור יום טוב שני. יתרה מזו, בתחילת היום הוא כלל לא קנה שביתה, וממילא רק כעת הוא קונה שביתה במקום שאליו הוא הגיע, ואם כך, יש לו תחום שבת מלא גם אם הוא הגיע למקום שאינו מוקף מחיצות (עיין שו"ע ת"ד, א).]

---

[1] https://www.yeshiva.org.il/ask/100832

 

[2] שם הביאו מה שכתב הגרש"ז לבעל ספר יום טוב שני כהלכתו ג, יא-יג.

 

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן עב

בדבר יום טוב שני לאחד מא"י שבא עם אשתו לחתונת בנו ונשאר כאן עד אחר הפסח איך דינו ז' ניסן תשכ"ז. מע"כ ידידי הנכבד והחשוב מאד מה"ר ר' אפרים גליק שליט"א.

הנה בדבר יום טוב שני של גליות באשר מע"כ כבר קנה בית בא"י וגם קבע שם דירתו בשנים האחרונות ובא לכאן לחתונת בנו נ"י ולחזור לא"י ונזדמן שנתאחר עד אחר הפסח ואינו עולה על דעתו להשאר כאן, והנידון הוא מחמת שבא עם אשתו לכאן שסובר הרדב"ז הובא במג"א סימן תצ"ו סק"ז שאע"פ שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור, הנה הטעם של הרדב"ז הוא מטעם דכיון שבא עם אשתו לחו"ל הוי האומדנא דלא איכפת להו כל כך לחזור דאם יזדמן להם איזה פרנסה טובה ישארו כאן, ולכן הוא שייך בסתם בנ"א שלא הניחו עיקר קביעות בא"י דזהו לשון עוקר דירתו עם אשתו שהוא באין להם בית רק דירה שכורה, או ביש להם בית ושכרוה לאחרים, אבל כשיש להם בית ולא שכרוה לאחרים משום דמחזיקין הבית לקביעות דירתם שקבעו לדור בא"י אף כשנסע עם אשתו נחשב דעתו לחזור כמחשבתם. וגם כיון שסיבת הנסיעה לחו"ל היתה לדבר שהדרך ליסע שהיתה להשיא את בנם ששניהם האב והאם הוצרכו לבא אין זה שום דבר שנאמוד מזה דאם יזדמן להם פרנסה ישארו כאן. ויותר מזה בעובדא דמע"כ שלא היה חסר לו פרנסה קודם שנסע לא"י והניח עסקיו ונסע לא"י משום שרוצה לדור בקביעות בא"י לא שייך שנאמוד איפכא ממה שראינו אצלו, לומר שיחפש אחר עסקים בכאן. ולכן יש למע"כ ולאשתו דין בני א"י.

אבל אסור לשנות בפרהסיא שלכן צריך להתנהג כיו"ט שצריכה זוגת מע"כ להדליק נר של יום טוב בלא ברכה ותשבו אל הסדר ותאמרו ההגדה, וקדוש וכן ברכת אשר גאלנו יוציא אתכם בנכם שמכיון שאפשר לצאת בברכה אין להחשיב זה לפרהסיא דיאמרו דנזדמן לו איזה ספק, ומצה תאכלו בלא ברכה דאכילת מצה, ומרור תוכלו לאכול רק מעט ובלא ברכה כי לא ניכר להיושבים כמה מרור לקחתם ואין להחשיב זה לפרהסיא.

וברכה על הד' כוסות יש להסתפק כי להטעם שכתב המג"א בסימן תי"ד, משום דכל חדא וחדא היא מצוה בפ"ע א"צ לברך ולטעם המ"ב בשם הגר"א דמשום שאסור לשתות משהתחיל ההגדה הוי הפסק צריך לברך משום דמצד הפרהסיא גם הבן א"י אסור לשתות, ומספק יבקש שבנו יוציא אותו, ועל כוס שלישי צריך לברך ועל כוס רביעי הוא ספק דלעיל ויוציאנו בנו, ברכת יהללוך או ישתבח אחר ההלל לא תאמרו.

ותפילין ביום אחרון תלבשו בצנעא קודם התפלה, התפלה בלחש תאמרו של חול ובערבית ליל יום טוב שני תאמרו גם אתה חוננתנו אבל על הכוס לא תבדילו ומ"מ תהיו רשאין לאכול כי לא אסרו בכה"ג מלאכול קודם הבדלה על הכוס דדמי זה כמי שאין לו כוס שמותר לאכול. והנני ידידו מברכו בחג כשר ושמח, משה פיינשטיין.

 

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קד - בן א"י בחו"ל אם מותר להדליק נר חשמל ביום טוב שני.

יש להסתפק אם מותר לבן א"י להדליק נר החשמל כיון דאין בהבערה להאיר בבית איסור מצד מלאכה ביום טוב דהא מותר להדליק נרות להאיר כיון שהוא צורך היום כמו שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש, ורק שאסור להדליק נר החשמל מדין נולד מדרבנן אולי אין להחמיר כהחומרא שבמלאכות, או מכיון שאף מלאכה שאסור לבן א"י הוא רק משום שלא ישנה מפני המחלוקת ואיסור זה הא שייך גם כשהאיסור אף לבני חו"ל הוא רק מדרבנן ואפילו ממנהג בעלמא ולכן אין לחלק ממלאכה ויש לאסור אף לבן א"י גם איסור הדלקה בנרות דחשמל, וכיון שגם זה לא שייך בצנעא משום שניכר לכל שהודלק מצד האורה שנראית למרחוק הוי כמו מלאכה דלא אפשר בצנעא כל כך כשאר דברים,

אבל אולי כיון דבהרבה בתים איכא שעונים כאלו שמדליקין ומכבין נרות החשמל בעצמם שלא ע"י מעשה אדם שייך ממילא בצנעא דהרואין שאיכא אורה יאמרו שאיכא שעון כזה וכן בכבוי שייך שוב חשיבות צנעא מחמת זה.

 

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קו - בענין צרוף אחד שהוא בן א"י לתשעה לתפלת מוסף ביום טוב שני

... ולענין צרוף לתפלה איכא עוד טעם דהא אם לא יצרפו אותו באשר הוא בן א"י הרי אין לך פרסום גדול מזה שאסור לשנות מפני המחלוקת, ועיין בפסחים דף נ"א ע"ב דאמר רבא דואל ישנה מפני המחלוקת קאי אסיפא דנותן טעם על מה שבהלך ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ולא ליעבד משום דאין בזו מפני המחלוקת מאי קא אמרת הרואה אומר מלאכה אסורה מימר אמרי כמה בטלני הוו בשוקא, הרי הוא כמפורש דאם היה שייך מפני המחלוקת אף שהוא לעבור איסור מלאכה דהוא דבר אסור היה מותר דגדול השלום לדחות איסור המנהג דאיסור מלאכה דאסור כמנהג מקומו, וא"כ אפשר שייך להתיר גם להבן א"י להתפלל מוסף דאף שאם הוא פטור הוא באיסור ברכה לבטלה דחמיר מאיסור מלאכה דקודם חצות בע"פ =בערב פסח= דהוא רק מנהגא, דהרי אפשר מפני המחלוקת תיקנו שגם לו יתחשב יום טוב, כמו שהיה שייך לרבנן לתקן עצם יום טוב שני בזה"ז מפני חשש רחוק דקלקול, שייך נמי שיתקנו מפני המחלוקת, ואולי עוד כ"ש שיתחשב גם לו כיו"ט ולא תהיה ברכתו לבטלה, ולטעם זה יכול גם להתפלל בעצמו. עכ"פ להצטרף לעשרה כשיתפללו כתפלת הצבור בלחש ובחזרת הש"צ ובנ"כ ודאי מצטרף...

 

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צב

בבן א"י שנמצא בחו"ל אם יאמר יזכור באחרון של פסח ושבועות מוצאי יו"כ תשכ"ו. מע"כ ידידי מהר"ר דוב פאלאק שליט"א.

הנה שאלתך בדבר תפלת יזכור ליכנס בביה"כ אינו נוגע זה בשמ"ע שגם לבני א"י הוא יום טוב ושוין לבני חו"ל בזה, ורק נוגע זה באם יהיה מע"כ גם בחג הפסח ושבועות בחו"ל דתפלת יזכור אומרים בי"ט. אבל הא פשוט שלבני א"י שהוא חול ודאי רשאין לומר תפלת יזכור ומה לנו שאינו יום טוב להם.

ואם הוא ידוע בביהכ"נ אחד שהולך רק שם להתפלל הרי מצד פרהסיא מוכרח לילך לביהכ"נ וישב שם באופן שידמה להאנשים שהוא מתפלל וממילא יאמר שם תפלת יזכור, אך אף שאין למע"כ בשביל זה צורך לילך לביהכ"נ משום שיש כמה בתי כנסיות ולא יהיה ניכר כשלא ילך לביהכ"נ אם ירצה לומר תפלת יזכור יכול לילך לשם וישב שם כל העת שמתפללין באופן שידמה להן שמתפלל.

 

ילקוט יוסף – יום טוב תצו, ו

... ויש אומרים שאפילו בצינעא אסור וכן ראוי להחמיר היכא דאפשר בפרט במלאכות דאורייתא ומכל מקום הרוצה להקל לעשות מלאכות דאורייתא בצינעא יש לו על מה לסמוך לכתחלה כגון לכתוב בביתו דברי תורה במחשב או לשלוח הודעות דחופות בטלפון לתושב ארץ ישראל ולהדליק גפרור או חשמל ביום טוב ששנויים במחלוקת האחרונים כל שעושה בצינעא שפיר דמי וכן מותר לטלטל בצינעא מוקצה ביום טוב שני.

 

ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תצו [להרחבה מעודכנת ראו בכרך יום טוב – שנת תשע"ט]

ד. תושב ארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ, ודעתו לחזור לארץ ישראל, ושוהה שם חודש או חודשיים, אסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני של גליות כשהוא נמצא בישוב של ישראל. יש אומרים שזהו דוקא בפרהסיא, מפני המחלוקת ובכדי שלא יבואו בני חוץ לארץ לזלזל בקדושת יום טוב שני. ויש אומרים שאפילו בצינעא אסור. וכן ראוי להחמיר.

ומכל מקום מותר לטלטל בצינעא מוקצה ביום טוב שני. (ועיין להלן סעיף ז').

ה. ומכל מקום לענין התפלה, ביום טוב שני של גליות, כגון בחג השבועות, וכן בשמיני של פסח, ובתשיעי של חג הסוכות, יקרא קריאת שמע עם התפלין בביתו, ואחר כך ילבש בגדי שבת ויום טוב, וילך לבית הכנסת להתפלל עם הצבור "תפלת שמנה עשרה", כמו המקום שיצא משם, שבתפלה שהיא בלחש לא שייך מחלוקת. וכשיאמרו הקהל הלל, יוכל לומר עמהם את ההלל בלא ברכה, וטוב שיאמרנו בדילוג, כמו שקוראים בראש חודש. וכשמתפללים מוסף יאחז הסידור בידו, ויאמר כמה מזמורים וכיו"ב כאילו הוא מתפלל עמהם. ובתפלת יום טוב שני שחל בחול המועד של ארץ ישראל, יתפלל מוסף עם כל הקהל ויאמר "את יום מקרא קודש הזה", ואם נתכבד לעבור לפני התיבה לתפלת מוסף, בחזרה יאמר "את יום טוב מקרא קודש הזה". [יחוה דעת חלק ג' סימן לה סק"ב].

ו. תושב ארץ ישראל השוהה בחוץ לארץ, ודעתו לחזור לארץ, מותר לו להקדים את הציבור בבית הכנסת בתפלת שמונה עשרה של לחש בשחרית של יום טוב שני של גלויות, שמאחר שהוא מתפלל תפלה של חול הארוכה יותר מתפלת יום טוב, מותר לו להקדימם בתפלת שמונה עשרה, כדי שיסיים עמהם. [יביע אומר חלק ב' סימן ז' סק"ב].

ז. ודע שאפילו אם יש מנין ויותר מבני ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ על דעת לחזור, אינם רשאים להתארגן ולעשות מנין לתפלה בצבור ביום טוב שני של גלויות, ולהתפלל תפלת חול בטלית ותפלין עם חזרת השליח צבור, ולקרוא בספר תורה בפרשת השבוע. מפני שכל דבר הנעשה בעשרה מתפרסם ברבים, ונחשב פרהסיא (כתובות ז ב), ושמא יבואו בני חוץ לארץ על ידי כך לזלזל בקדושת יום טוב שני. אלא כל אחד ואחד יתפלל ביחידות תפלת שמונה עשרה באותה עת שבבית הכנסת מתפללים תפלה של יום טוב. ויעשה באופן שלא ירגישו בו שאינו מתפלל כתפלתם.

ומיהו נראה שאם חל יום טוב שני בשבת, רשאים בני ארץ ישראל לארגן מנין להתפלל תפלות שבת בצבור, והשליח צבור יתפלל בנחת לבל ישמע קולו החוצה.

ח. בן ארץ ישראל שנמצא עם רעיתו בחוץ לארץ בליל שני של פסח, יש לו להשתתף עם מארחיו בסדר ליל פסח, באמירת ההגדה, ובסיפור יציאת מצרים, כדרך דרשה בעלמא. (והאשה תדליק נרות בלי ברכה). אבל לא יברך בעצמו שום ברכה, כגון ברכות הקידוש וברכת אשר גאלנו, וברכות על אכילת מצה ועל אכילת מרור, וברכת ההלל שבסוף הסדר. אלא ישמע ויענה אמן. ויברך בורא פרי הגפן על הכוס הראשון, ויחזור ויברך בורא פרי הגפן על הכוס השלישי, ואם שתה רביעית יברך בסוף הסדר ברכה מעין שלש, על הגפן וכו'. ואם יש לו דירה בפני עצמו לא יעשה הסדר כלל. וביום שמיני של פסח אסור לו לאכול חמץ כלל.

ט. ואם חל יום טוב שני של גלויות בערב שבת, אינו צריך לערב עירובי תבשילין, ויכול לבשל מערב שבת לשבת, שזהו כדבר שבצינעא, כי מי יודע אם עירב עירוב תבשילין או לאו.

י. תושב ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ על דעת לחזור, אף על פי שהוא הולך להתפלל בבית הכנסת ביום טוב שני של גליות, אין להזמינו לעלות לספר תורה, זולת אם חל יום טוב שני של גלויות ביום שני או חמישי בשבוע, שהוא יום קריאת התורה, שאז יכול בן ארץ ישראל לעלות לספר תורה עם הנוספים על מנין העולים.

ואם הוא כהן רשאי לישא כפיו בתפלת המוספין של יום טוב האחרון של חוץ לארץ בברכה.

טז. בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ על דעת לחזור, רשאי להדליק נר חשמל ביום טוב שני של גלויות. (כן העלה בשו"ת אגרות משה [י.ד. לענ"ד האג"מ לא הכריע בזה] חאו"ח ח"ד סי' קד, שמאחר שיש בהרבה בתים שעון אוטומטי שמדליק ומכבה את החשמל, שלא במגע ידי אדם, נחשב "בצינעא", שהרואים שנדלק או נכבה חשמל בבית, יכולים לתלות שנדלק או נכבה על ידי שעון אוטומטי, ולא בידי אדם. הילכך נחשב כמו בצינעא, שמותר לדעת הרבה פוסקים ומרן).

יז. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ על דעת לחזור, ושמע הבדלה מתושב חוץ לארץ בליל יום טוב שני שחל במוצאי שבת, שאומר יקנה"ז, יצא ידי חובת ההבדלה, שאין סדר הברכות מעכב, וגם במה שחתם המברך בין קודש לקודש אין להקפיד.

יח. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ ודעתו לחזור, אינו רשאי לקדש לבני חוץ לארץ בליל יום טוב שני של גלויות, כיון שאצלו הוא חול גמור. וגם אינו רשאי לברך על ההלל בבית הכנסת להוציא הקהל ידי חובתם, כיון שאצלו הוא חול גמור, ויש לחוש בזה לאיסור ברכה לבטלה. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קטז]

יט. בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ ודעתו לחזור, במוצאי יום טוב הראשון יבדיל בתפלה באמירת אתה חוננתנו, ויחזור להבדיל בצינעא על הכוס. וכמ"ש הגאון רבי משה חאגיז בלקט הקמח. ואף על פי שהגאון יעב"ץ חולק עליו, וסבירא ליה שאינו מבדיל כלל ואפילו בתפלה, אין הלכה כן, אלא העיקר כדעת הגאון רבי משה חאגיז. ואם לא השיג כוס להבדיל עליו, יוצא ידי חובת ההבדלה על הכוס במוצאי יום טוב השני. ואם יכול לשמוע ההבדלה מפי בן חוץ לארץ, עדיף טפי.

ויום טוב שני שחל בשבת, יכול בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ להבדיל על הכוס במוצאי שבת, ולהוציא בהבדלתו את בני חוץ לארץ, ואף על פי שבני חוץ לארץ צריכים להבדיל על שתי קדושות, שבת ויום טוב, ואילו בן ארץ ישראל מבדיל על קדושה אחת בלבד של השבת, מכל מקום כיון שנוסח ההבדלה אחד הוא בין לתושבי ארץ ישראל ובין לתושבי חוץ לארץ, יכול עכ"פ להבדיל להוציאם, וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן (עירובין מ ב). וכן בבית הכנסת יכול להבדיל על הכוס ולהוציא את הצבור (שהם בני חוץ לארץ) ידי חובתם. [וכ"כ בספר יום טוב שני כהלכתו בשם הגרש"ז אוירבך].

 

פניני הלכה מועדים ט, ו

אמרו חכמים שהיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ, אם דעתו להשתקע בגולה, משעה שיגיע למקום ישוב של יהודים דינו כבן חוץ לארץ, ועליו לעשות יום טוב שני של גלויות (פסחים נא, א; שו"ע תצו, ג).

ואם בכוונתו לחזור, דינו היסודי כבן ארץ ישראל, ואם הוא שובת מחוץ לתחום שבת של קהילה יהודית, אינו נוהג יום טוב שני של גלויות ומותר לו לעשות בו מלאכה (שו"ע תצו, ג).

אבל כאשר הוא בקהילה יהודית או בתחום שבת שלה, עליו לנהוג כמותם, כדי שלא יראה כסותר את מנהגם (פסחים נ, א; שו"ע תצו, ג). לפיכך, אסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני שלהם. ואמנם יש אומרים שבצנעה מותר לו לעשות מלאכה (אבקת רוכל כו, יש"ש). אולם למעשה דעת רוב הפוסקים, שאפילו בצנעה עליו לנהוג כמותם בכל איסורי החג, מפני שאם יקל סופו להתגלות, והרי הוא כסותר ופוגע ביום טוב שלהם (תוס' ורז"ה, מ"ב תצו, ט).[6].

וכיוון שדינו כבן ארץ ישראל, עליו להבדיל בצנעה במוצאי יום טוב ראשון, ובאיסרו חג חובה עליו להניח תפילין בצנעה. וכדי שלא יראה סותר את מנהגם, יקפיד ללבוש בגדי יום טוב וידליק נרות לכבוד יום טוב שני בלא ברכה [י.ד. אם הוא ישן בדירה משלו – למה שידליק נרות? ראה מה שהבאנו כאן בקובץ שהגרשז"א אמר שזה דבר 'טוב' להדליק שמא יבוא מישהו לדירתם].

ולגבי התפילות, בפשטות עדיף שיתפלל בביתו ביחיד, כדי שלא יצטרך להתפלל עמהם בנוסח שונה, שכשהם מתפללים של יום טוב, הוא צריך להתפלל נוסח של חול המועד או של יום חול (אורח משפט קכט). ואם הוא יכול לבוא לחלק מהתפילה, בלא שיהיה ניכר שנוסח תפילתו שונה, עדיף שיבוא כדי לשמוע קדיש וקדושה. ואם אפשר, עדיף שגם יתפלל עמידה עמהם, תוך שהוא מסתיר את נוסחו השונה[7].

בליל הסדר, אם יש לו דירה לעצמו, אינו צריך להשתתף עם בני חוץ לארץ. ואם הוא מתארח אצל בני חוץ לארץ, ישתתף עימהם בסדר, אבל לא יאמר את ברכות המצווה, אלא יענה אחריהם אמן (חיי אדם קג, ד)[8].

[6]. לאבקת רוכל כו; מבי"ט ג, קמט; יש"ש ביצה א, ח, החובה לנהוג כמנהג המקום היא בפרהסיא, אבל בחדרי חדרים יכול להקל כמנהגו. וכן מצינו שמוסכם להלכה, שבני א"י אינם צריכים להניח עירוב תבשילין מיו"ט שני לשבת, מפני שכאשר יבשלו, הרואים יסברו שמן הסתם הניחו עירוב תבשילין (מ"ב תצו, יג).

אולם למעשה, דעת רוב רובם של הפוסקים שאסור לעשות מלאכה גם בצנעה, מפני שאם יקלו סופם להתגלות (רדב"ז ד' אלף קמה; מהריק"ש, פר"ח תסח; מ"א תצו, ד; א"ר ה; ברכ"י ג; שועה"ר ז; מ"ב ט; אורח משפט קכט).

ואחרוני זמנינו דקדקו בדיני מוקצה, יש שרצו להקל בו (שבט הלוי ז, סה), ויש שהקילו במקצתו (יו"ט שני כהלכתו פרק טז).

והנראה שאין לחלק בין הדינים, וצריך להחמיר בצנעה בכל האיסורים.

אלא שבשעת הדחק, אפשר להקל כאשר הוא בטוח שאין בני חו"ל רואים אותו, או שאם יראו אותו יוכלו לתלות שהדבר נעשה בהיתר, כגון שאם יראו שהאור נדלק בביתו, יסברו שנדלק על ידי שעון שבת (וכ"כ אג"מ או"ח ד, קד) [י.ד. – האג"מ הסתפק ולא הכריע, וכנראה דעת הפניני הלכה שלכן יש להקל בשעה"ד]. והטעם לכך, שכל יסוד איסור מלאכה ביו"ט שני מדרבנן, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על הפוסקים המתירים, ומה שהחמירו בצנעה הוא בעיקר מפני שאם ינהגו בכל הדינים לקולא, סופם שיתגלו, אבל כאשר מדובר בשעת הדחק, אין לחשוש לזה כל כך.

כתבתי שהחיוב לנהוג כמנהג חו"ל הוא בתחום שבת של קהילה יהודית, שכך כתבו הפוסקים כמובא במ"ב תצו, י, ומשמע שאין מתחשבים ביהודים יחידים. ונראה שגם אין מתחשבים ביהודים שאינם שומרי מצוות, גם אם הם יותר מעשרה, כל שאינם מאורגנים בקהילה יהודית.

[7]. מרן הרב קוק כתב באורח משפט קכט, שעדיף שלא ילך לבית הכנסת כאשר יש חשש שיקראו לו לתורה. ולרשז"א גם אם הוא יכול להסתיר את נוסחו השונה, אינו חייב לבוא, שאין להטריח אותו לשבת שם תפילה ארוכה. ונראה שהכל יסכימו לדבריו, אלא שהשאלה האם טוב לכתחילה שיבוא. וכמובן שכאשר קשה לו להתפלל בשונה מהם בלא שהדבר יהיה ניכר, עדיף שלא יבוא. אבל אם הוא יכול להצניע את נוסח תפילתו השונה, רבים כתבו שעדיף שיבוא, כדי שיתפלל במניין ויענה לקדיש וקדושה (ועיין אול"צ ג, כג, א; שיח נחום כח; ויו"ט שני כהלכתו ג, יז).

וכתב באג"מ או"ח ג, צב, שאם יש לו מניין קבוע ויהיה ניכר שלא הגיע, עליו להתפלל עם המניין הקבוע שלו תפילה של חול, אבל יצניע זאת. ע"כ. וישתדל שלא יקראו לו לתורה, ואם קראו – יעלה [י.ד. - לא כתוב מקור לפסק הזה. ראה מה שהבאנו מספר יום טוב שני כהלכתו שבדיעבד יש פוסקים שכתבו שחל עליו דין יו"ט שני ולכן רשאי לברך].

וכהן שבא לבית הכנסת באיסרו חג, כשהם מתפללים מוסף, למהר"ם בן חביב יעלה לדוכן, הואיל והוא יכול לברך את הציבור פעמים רבות באותו יום. ולגינת ורדים (או"ח א, יג) לא יעלה, הואיל ואינו מתפלל מוסף. ומרן הרב כתב שיעלה עם הכהנים ויבליע את השם (אורח משפט קכט). ואם הוא לבד, יכול לעלות ולברך (אול"צ ג, כג, ב).

ואם יש עשרה מבני א"י, אסור להם לעשות מניין אפילו בצנעה. ואף שבני חו"ל שמבקרים בארץ נוהגים לקיים מניין ביו"ט שני כמבואר להלן בהלכה ט, זה מפני שכך נהגו ברשות רבני א"י, אבל בחו"ל לא נהגו כך. וכ"כ בהר צבי ב, עח; אור לציון ג, כג, א; רשז"א וריש"א (יום טוב שני כהלכתו ג, הערה עו). ושמעתי שיש מקומות שנוהגים לקיים מניינים ברשות רבני המקום, והם סומכים על מנהג בני חו"ל שמבקרים בארץ.

[8]. אמנם יש אומרים שגם כשאין לו חדר נפרד, אם הוא יכול להשתמט מלשבת עמהם – עדיף (רשז"א וריש"א כמובא ביו"ט שני כהלכתו ג, הערה פד). ובאול"צ ג, כג, א, כתב שמנהג בני ספרד שלא ישתתף עימהם בליל הסדר. והבוחר יבחר.

הואיל ונפסק שלא יעשה מלאכה בצנעה, כמובן שגם לא יאכל חמץ בשמיני של פסח שהוא יו"ט שני של גלויות (ערוה"ש תצו, ה).

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תצו אות ג

סעי' ג', שו"ע: בני ארץ ישראל שבאו לחו"ל אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני. ובשו"ע הרב כתוב (בסי' א' מהדו"ת סעי' ח') "כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבק"ש ותפילה וקדושת שבת ויו"ט הוא למעלה מגדר המקום והזמן, רק מאיר למטה לכל מקום ומקום זמנו הראוי לו, וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחו"ל ביום טוב שני ש"ג, ולכן גם בני אר"י הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור", וכן מוכח ג"כ בזוה"ק (רעיא מהימנא פ' אמור דף נ"ז ע"א).

וכמו"כ לענין בני חו"ל הבאים לא"י כתב בשו"ע הרב (סי' זה סעי' י"א) "אף על פי שדעתן לחזור אין עושין אלא יום אחד כבני ארץ ישראל" (ואח"כ מביא שיטת החולקין), וכן הוא שיטת החכם צבי ועוד שבני חו"ל הנמצאים בא"י אף דרך עראי חייבים בתפילין ומותרים במלאכה כבני א"י.

אמנם למעשה מקובל בקרב אחבנ"י מימי קדם, עוד מזמן הגאונים, כדעת רוב רובם של הראשונים והאחרונים וכהכרעת השו"ע שבני א"י היוצאים לחו"ל ודעתם לחזור נוהגים כבני ארץ ישראל בתפלה ותפילין ואסורים במלאכה, וכמו שיבואר להלן, ובני חו"ל הבאים לא"י חייבים לנהוג יום טוב שני כשדעתם לחזור. ובכל זאת הבאנו הדיעות הנ"ל, כי הפוסקים מצרפים השיטות הנ"ל במקרה של ספק וכדו' וכמו שיבואר להלן בכמה מקומות.

ומאוד צריך ליזהר בכל מקרה של ספק בדינים אלו, כי חמור מאוד הזלזול ביוט שני ש"ג, כי הדבר נוגע באיסורים חמורים, כעשיית מלאכה והנחת תפילין וכו', וכמו שהביא הבה"ט (סק"ה) בשם המהרש"ל באחד מחו"ל שנתיישב בא"י ושוב חזר לחו"ל לכמה שנים ודעתו לחזור, וחשב כי דינו כבן א"י, ונהג חול ביום טוב שני, ונפטר במיתה משונה ולא זכה לחזור לא"י.

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תצו

שם: בני א"י שבאו לחו"ל אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני, ובמ"ב (סק"ט) אפילו בצינעא אסור. ואפילו מלאכות דרבנן ג"כ³⁹ אסור לבן א"י לעשות אף בצינעא.

ומכל מקום, כל⁴⁰ מלאכה שיש באפשרות גם לבני חו"ל לעשותם באופני היתר, מותר לבן א"י לעשותו אף בלא האופני היתר, כי הרואה יתלה שעושה אותם באופנים המותרים. ולכן, מותר⁴¹ לו לטלטל מוקצה מחמת איסור [י.ד. בילקוט יוסף להלן התיר כל מוקצה] שהרואה יתלה שמטלטלו לצורך גופו ומקומו, וכן כל הדברים האסורים ביום טוב משום שחסרים הכנה וזימון מעיו"ט מותר לבן א"י שהרואה יאמר שהכינם וזימנם מבעו"י (וע"ע סי' תצ"ה אות י'), וכן מותר לו לצאת חוץ לתחום, אפילו בפרהסיא, שהרואה יאמר שהניח ערוב תחומין, ודברים שנאסרו משום שלא היו בעולם בעיו"ט ומשום איסור נולד כגון ביצה שנולדה ביום טוב ופירות שנתלשו ביום טוב ע"י תינוק או נכרי וחלב שנחלב ביום טוב ע"י נכרי (וישראל רואהו) מותר לבן א"י ליהנות מהם ובאופן שלא ירגישו בזה בני חו"ל.

ויש⁴⁵ שכתבו שאפשר שיש להתיר לבן א"י שבחו"ל להדליק ולכבות החשמל בבית בצינעא, באופן שלא יראה אותו שום אדם במעשהו, משום שהרואה אח"כ שהחשמל כובה או הודלק יאמר ששעון שבת כיבהו או הדליקו, ויש⁴⁶ אוסרים דבר זה.

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תצו אות ט

שם: וכל זמן שלא הגיע לישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר וכו' ובמ"ב (סק"י) דישוב נקרא ישוב של ישראל. וכבר כתבנו (לעיל ס' תס"ח אות ח') שאפילו ישוב של יהודים שאינם שומרי תומ"צ ג"כ בכלל ישוב ואסור לבן א"י לעשות שם מלאכה ביום טוב שני.

וזה שהתירו לבן א"י שנמצא בחו"ל מחוץ לתחום (אלפיים אמה - לחז"א 1.153 ק"מ, להר"ח נאה 960 מ') של ישוב ישראל לעשות מלאכה ולהתנהג כבן א"י אף לקולא, היינו דווקא אם אין שם עמו יהודים בני חו"ל, אבל אם נמצאים עמו יהודים בני חו"ל, ואפילו יהודי אחד, ואפילו זאת אשתו (כשהיא עדיין חייבת ביום טוב שני ש"ג כדלהלן אות י"ג) או אחד ממשפחתו, שוב אסור לו לעשות מלאכה וכל דבר הגורם לזלזול ביום טוב שני בפניהם, ויש מתירים בפני אשתו או משפחתו הקרובה.

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תצו אות י

שם: וכל זמן שלא הגיע לישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר. ומכאן נלמד לבן א"י הנוסע במטוס לחו"ל ביום טוב שני של גלויות, אם נמל התעופה המיועד לנחיתת המטוס הוא בתוך התחום (אלפיים אמה) של ישוב שיש שם יהודים אסור לו לנסוע משום שהנחיתה שם אסורה בשבילו (ואפילו אם הוא רק חניית ביניים, ויש מקילים אם ידוע לו בודאות שיהיה באפשרותו לישאר בתוך המטוס עד המראתו למקום אחר).

ואם נמל התעופה הוא חוץ מתחום ישוב של יהודים, מותר לו לנחות שם, אבל לא יכנס לתחום של ישוב ישראל עד מוצאי יום טוב שני ש"ג, ובמוציו"ט מותר מעיקר הדין ליכנס מיד לישוב ישראל, אף שיוודע על ידי כך שנסע ביום טוב שני. מ"מ למעשה כתבו הפוסקים שיש לימנע ולא ליכנס מיד אלא ימתין כשיעור שיוכלו לתלות שנסיעתו היתה במוציו"ט, אם לא לצורך גדול, ולאדם חשוב ומפורסם יש יותר להחמיר בזה,

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תצו אות טז

שם: בני א"י שבאו לחו"ל וכו' צריכים להתפלל תפלת י"ח בלחש ביום טוב שני ויניחו תפילין בצינעא. יש¹⁰⁷ אומרים שכשמניחים התפילין בצינעא¹⁰⁸ בביתם, יקראו עם התפילין ק"ש ופרשת קדש, ויחלצו התפילין וילכו לביהכ"נ להתפלל (שמו"ע של חול) עם הציבור, ולא יתפללו שמו"ע עם התפילין בביתם כי אח"כ כשיהיו בביהמ"ד ירגישו הציבור שאינם משתתפים עמהם בתפילת שמו"ע, ועוד¹⁰⁹ שלכמה דיעות אף אם אין מתפללים אותו תפילה שהציבור מתפללים מ"מ נקרא תפילה בציבור, וכן¹¹⁰ נהג הפר"ח.

ויש¹¹¹ אומרים שיתפללו בביתם עם התפילין פסוד"ז ק"ש ושמו"ע, ואח"כ ילכו לביהכ"נ לשמוע קדיש וקדושה, כי מצינו¹¹² שתפילת שמו"ע עם תפילין עדיפא מתפילה בציבור, ויש¹¹³ שכתבו שכן יש לנהוג, ומה שגדולי עולם הנ"ל לא נהגו כך הוא משום שאדם חשוב ומפורסם אם לא יתפלל בביהכ"נ עם הציבור יהיה מורגש וניכר לעין, והרי הוא דבר של פרהסיא.

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תצו אות יח

... ואם הוא כהן - עיין שע"ת שמביא חילוקי דינים בזה, ולמעשה פסקו¹¹⁸ גדולי ההוראה שהכהנים בני א"י יכולים לישא כפיהם בחו"ל ביום טוב שני בברכה בין שיש שם כהנים אחרים ובין שאין שם כהנים אחרים.

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תצו אות יט

ב. אשה בת א"י הנמצאת בחו"ל תדליק¹²⁷ בליל יום טוב שני נרות בלי ברכה, ואפילו¹²⁸ אינה נמצאת בחברת בני חו"ל, שמא יזדמנו לשם בני חו"ל ויש חשש לזלזול יום טוב שני אם יראו שלא הדליקה נרות. [י.ד הגרשז"א שם לא כתב שזה חובה אלא שזה דבר טוב]

ג. חל יום טוב שני ש"ג בשבת - יש אומרים שלכתחילה¹²⁹ יקדש הבן א"י לעצמו ובאופן שלא ירגישו בני חו"ל שנוסח הקידוש שלו שונה מקידוש בני חו"ל, ובדיעבד¹³⁰ יכול בעה"ב בן חו"ל להוציאו ידי חובה והוא שיכוון לצאת רק חלק זה של קידוש הנוגע איליו. ויש¹³¹ אומרים שאף לכתחילה ישמע הבן א"י הקידוש מבעה"ב ולא יקדש בעצמו, משום חשש זילותא דיו"ט שני.

ד. בענין הבדלה לבן א"י במוציו"ט ראשון - נחלקו דיעות הפוסקים בזה, יש¹³² שהורו שצריך להבדיל בצינעא בלי נוכחות אנשים מבני חו"ל (ועיין לעיל אות ט'). ואם חל במוצ"ש יברך¹³³ בומה"א על ב' נרות דולקים, ולא יכבם אחר הבדלה, משום שהוא מלאכה אסורה לו אף בצינעא. ויש¹³⁴ שהורו שיבדיל בתפלתו באמירת "אתה חוננתנו" ושוב לא יבדיל על הכוס, כיון שבלא"ה אסור בעשיית מלאכה אפילו בצינעא, ולמחרת במוציו"ט שני ישמע הבדלה מבן יום טוב שני (ולא יבדיל בעצמו כי יש פוסקים דס"ל דאין תשלומין להבדלה דיו"ט - עיין לעיל סי' תצ"א אות ד'), וכל אחד ינהג כהוראת רבותיו.

 

שו"ת אור לציון חלק ג פרק כג - דיני יום טוב שני

א. שאלה. בן ארץ ישראל השוהה ביום טוב שני של גלויות בחוץ לארץ ודעתו לחזור, כיצד ינהג לענין יום טוב שני.

תשובה. בן ארץ ישראל השוהה בחוץ לארץ ביום טוב שני, אסור לו לעשות שם מלאכות האסורות ביום טוב, ואפילו בצנעא. ומאידך מתפלל תפילת חול כבני ארץ ישראל, ומניח תפילין בצנעא. ואינו חייב להשתדל להתפלל אז בציבור. וראוי שיבוא לבית הכנסת לשמוע דברים שבקדושה, ובפרט בשמחת תורה ישתדל לבוא לשמוע פרשת וזאת הברכה. ואין לבני ארץ ישראל השוהים שם לארגן מנין לתפילת חול.

וכן אין בן ארץ ישראל משתתף בליל שני של פסח בליל הסדר של בני חוצה לארץ, וישתמט מהם באמתלא כל שהיא, ויעשה הבדלה בצנעא.

ב. שאלה. כהן בן ארץ ישראל השוהה בחוץ לארץ ביום טוב שני של גלויות, ונמצא בזמן תפילת מוסף בבית הכנסת שם, האם יעלה לדוכן לברכת כהנים.

תשובה. אם יש שם עוד כהנים מבני חוצה לארץ, יעלה לברכת כהנים, אך לא יברך ברכת אשר קדשנו, ואם הוא כהן לבדו, אף יברך ברכת אשר קדשנו.

ד. שאלה. האם מותר לבן ארץ ישראל לצאת לחוץ לארץ בטיסה היוצאת ומגיעה ביום טוב שני.

תשובה. אם שדה התעופה אליו הוא מגיע הינו מחוץ לתחום עיר שיש בה יהודים, מותר לו לצאת, אבל אם היא בתוך תחום עיר כזו, אין לו לצאת.

 

שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן סה

... ונסתפקתם בדברים שהם מדיני יום טוב אבל לא בגדר מלאכה כמו שביתת בהמה, ואיסור מחמר ודינים דרבנן כעין אמירה לגוי טלטול מוקצה ונולד, ודברים שהם מדברי קבלה כמו ממצא חפצך ודבר דבר, האם מותר לבן א"י בחו"ל לעשות דברים אלה בצנעא, ושפיר העירותם בזה, ואנקוט נפשאי בקצרה בדברים שרשים כדרכי.

הנה שורש הלכה זאת מהא דרב ספרא בפסחים נ"א ע"ב כגון אנא דידעינן בקביעא דירחא ביישוב לא עבידנא מפני שינוי המחלוקת, והסכימו הראשונים שהי' בקי בקביעת ר"ח, וכ' תוס' דביישוב לא עבדינן אפילו בצינעא ואפילו דעתו לחזור, דאי אפשר למלאכה בצינעא כמו שאר דברים - והפי' כמש"כ הר"ן דמלאכה קלא אית לי' וכל ביישוב מפרסמא מילתא משא"כ באכילה.

והדרך השני - מש"כ הר"ן שמלאכתו של ר' ספרא היתה מלאכה מפורסמת שא"א לעשותה בצינעא, ולדרך הראשון מחמירינן גם במלאכות דאפשר לעשותם בצינעא כמו כתיבה ותפירה וכמש"כ הפר"ח סו"ס תצ"ו משום לא פלוג, ולאידך פי' שבר"ן לא שייך לא פלוג בדבר כזה שאינו אסור מצד עצמו אלא מפני הפרסום ומחלוקת.

והדרך השלישי - דרך הרמב"ן במלחמות פסחים פ' מקום שנהגו שמחמיר מכולם דאין חילוק בין אכילה למלאכה, אלא כל מנהג שאסור מחומרת הדין כיו"ט שני - חל עליו מעיקר הדין חומרי המקום שהלך לשם, וממילא אסור בפשיטות גם בצינעא בכל מלאכה שהוא אפי' בחדרי חדרים, ומוסיף הרמב"ן בלשונו ומשמע נמי דמן הדין הזה נמי חייב שהרי נעשה בן עירו ליומו - ולא מפני חשש המחלוקת לבד אסור.

והדרך הרביעית - והרי"ף והרמב"ם מדהשמיטו עובדא דר' ספרא אשר יוצא ממנה חידוש דין לדעת התוס' ודעמי' דגם בצנעא אסור (לא כמידי דאכילה) מכלל דלא ס"ל חומרא זאת, ומה דהחמיר רבי ספרא היינו במלאכה מפורסמת ברבים כאידך פי' שבר"ן וכמש"כ בפר"ח שם.

ודעת הרז"ה בס' המאור דשאני מלאכה ביום טוב שני (משאר איסורים כאכילה וכיו"ב) דה"ט דאסור להו למעבד עבידתא ביום טוב ביישוב אפי' דעתו לחזור לפי שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה ואין לפרוץ בה - וכ' בפר"ח דלדעתו אפי' בצינעא אסור, איברא בשו"ת המבי"ט ח"ג סי' קמ"ט דגם להרז"ה אינו אסור אלא בפרסום או בפני בני העיר לא בצינעא - ובתשובת הרדב"ז ח"ד סי' ע"ג כ' בפשיטות דלדעת הרז"ה גם בצינעא אסור וכן כ' מג"א סי' תצ"ו ס"ק ד'.

ולהלכה הנה בט"ז סי' תצ"ו ס"ק כ' כתב בשם מהרש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' ח' להקל וז"ל: אין לו להקל בפנינו ולעשותו חול, ולשון זה אפשר לפרש על שאר דברים כתפילה ומלבושים ותפילין, שזה ג"כ זלזול וזה ודאי לא אסור אלא לפנינו ולא בצינעא, אבל מלאכה י"ל דגם בצינעא אסור, איברא בלשון המהרש"ל ביש"ש פ"ח סי' נ"ג הכי יראה דעיקר האיסור במלאכה רק לפנינו לא בצינעא, אמנם המג"א מחמיר כדעת התוס' והר"ן בחד תי' ודעת הרז"ה כפי הבנת הרדב"ז דגם בצינעא אסור.

ולהלכה אנן קיי"ל כמג"א דאסור גם בצינעא, וכמש"כ במ"ב והפוסקים, מ"מ יראה דהאי פיסקא להחמיר גם בצנעא דרך ספק להחמיר נשנה לא דרך ודאי, וה"ט כיון דלהרי"ף ורמב"ם וחד ת' להר"ן ודאי מותר, ולהתוס' ולהר"ן בתי' השני אסור, ולהרז"ה פליגי בי' הפוסקים, כנ"ל. ובפוסקים הט"ז ומהרש"ל והמבי"ט מקילים, והרדב"ז ומג"א וכנה"ג ודעמי' מחמירים מכ"מ מידי ספיקא לא נפקא, וכן יראה לי מלשון הפר"ח אחר שהביא דברי המבי"ט כ' והעיקר שראוי למנעו ולהחמיר בדבר משמע כנ"ל.

ולא דאתי ח"ו להקל אפילו במלאכה דרבנן, דפשיטא כיון דאנו חוששים למש"כ הרז"ה דשאני יום טוב שני שהוא מנהג גדול ונתפשט בכל הגולה דזה כולל נמי מלאכה דרבנן - והדבר מפורש מתוך דברי מבי"ט הנ"ל, שהרי העובדא הייתה שבן א"י שהי' בחו"ל לקח הכינור בידו בליל יום טוב שני של גלויות וניגן - וע"ז נסוב כל תשובת המבי"ט להקל או להחמיר גם בצינעא, וע"ז כ' מג"א בלשונו דלא כמבי"ט, ולא עלה על דעתם להקל משום דלנגן בכינור רק שבות דרבנן כמבואר במשנתינו דביצה ל"ו ע"ב ובאו"ח סי' של"ח ועוד, ואפילו נימא דהאי פיסקא רק מספיקא מחמרינן אין נדון כאן ספק דרבנן, דטעם הרז"ה מבטל זה,

ולענין עשה דשביתת בהמה אם מצווין כה"ג בבני א"י בחו"ל לבי נוטה להקל, חדא דמלאכת בהמה עפ"י רוב אינה בגדר פרסום כלל בפרט כשבהמת ישראל ברשות גוי והגוי עושה בה מלאכה ביום טוב שני. ועוד דהרי כתבתי דהלכה זו דאסור גם בצנעא הוא להחמיר מספיקא דדינא והיות דין שביתת בהמה ביום טוב עצמו ספק להלכה, דהא הרמ"א באו"ח סי' רמ"ו ס"ג פסק בה להקל, אלא דמג"א שם ס"ק י"ב נטה בה להחמיר, ובב"י או"ח סי' תצ"ה כ' שביתת בהמה ומחמר ביום טוב יש אוסרין ויש מתירין ודעת הרב"י שם לאסור ומסיים מג"א דלכן יש להחמיר, מכ"מ באופן דהוי בצנעא גמור הרי איכא כעין ס"ס להקל, משא"כ מחמר לענין זה חמור יותר דעיקר מחמר בר"ה ע"י עקירה והנחה והיא מלאכה משותפת לאדם ולבהמה כמש"כ הראשונים ועיין בפוסקים או"ח סי' רמ"ו ובש"ס ריש פ' מי שהחשיך, א"כ בנדון זה יראה להחמיר.

איברא לענין מוקצה גם לדידי ספק בזה דודאי לשיטת הרמב"ן הנ"ל דאוסר בני א"י בחו"ל אפילו דעתם לחזור מן הדין דבני יומן נעשים כמקום שהלכו לשם א"כ חל עליהם דין יום טוב בכל פרטיה, וכן לשיטת תי' השני שבר"ן שהנדון בפסחים מלאכה מפורסמת פשיטא דבמוקצה אזלינן להקל, דהא אפילו במקצת מלאכות אזלינן להקל בצינעא, וכן יתכן למש"כ תוס' ור"ן בתי' ראשון דדוקא מלאכה שביסודה א"א לעשות בצינעא אסרינן כולם משום לא פלוג וזה לא שייך במוקצה וכיו"ב, כי קא מבעיא לי' להרז"ה שכ' דמנהג גדול כזה שנתפשט בכל הגולה מחמרינן בה, דיתכן דרק מלאכה החמיר מה"ט לא מוקצה וכיו"ב, או דלמא כל הל' יום טוב בכלל חומרא זאת דמנהג גדול הוא.

איברא היות שכתבתי למעלה דלענ"ד האי פיסקא להחמיר גם בצנעא רק מספיקא מחמרינן - לענין מוקצה כדאי הם המקילים לסמוך עליהם, לא זו מוקצה דכלי שמלאכתן לאיסור דמותר לצורך גופו ומקומו בנ"ד יהא מותר לגמרי, כיון דבעלמא איכא צד היתר א"כ הרואים כל פעם יתלו בהיתר, ועיין בביאור הגר"א יו"ד סי' רס"ו ס"ק ג' שכ' דכלי שמלאכתו לאיסור אינו בגדר מוקצה כלל, אלא אפילו מוקצה גמור יש מקום להקל עפ"י הנ"ל,

מיהו הא פשיטא לי דבן א"י בחו"ל וצריך להבדיל במוצאי יום טוב ראשון שלו וחל יום טוב ראשון בשבת שמותר להדליק נר הבדלה, ואינו בכלל איסור שכתבו הפוסקים.

 

במראה הבזק א, מ

שליחי מוסדות שנמצאים בחו"ל לתקופה קצובה, או שיצאו לחו"ל בחוזה אישי לתקופה קצובה ובדעתם לחזור, אע"פ שיצאו עם משפחותיהם — האשה והילדים — דינם כבני א"י.

אמנם, אסור להם לעשות מלאכה ביו"ט שני, בין בפרהסיה ובין בצנעא, כחומרי מקום שהלך לשם.

ולעניין תפילה, עליהם להתפלל תפילת שמונה עשרה של חול בלחש, ביו"ט שני. וכן, להניח תפילין בצנעא, אבל, צריכים ללבוש מלבושי יו"ט, מפני שהוא דבר של פרהסיה. כל זה דווקא בחוזה, שלא נמשך יותר משלוש שנים. אך אם החוזה הוא ליותר משלוש שנים, או שדעת השליח ברורה (או אפילו מסופקת), שזמן שהותו יארך יותר משלוש שנים, נראה, שצריכים לנהוג כבני חו"ל.

 

 

במראה הבזק (509) / דין "צנעא" לענין שמירת יום טוב שני לישראלי השוהה בחו"ל

בעניין מנהג יום טוב שני של גלויות לשליחים של המוסדות הלאומיים, כפי שמובא בשו"ת "במראה הבזק" (חלקים א ו-ג), שמצד אחד יש להקפיד על איסור מלאכה בפרהסיה ומצד שני להקפיד על תפילת חול המועד בתפילה של לחש, ובהנחת תפילין באיסרו חג.

והשאלה: מהי הגדרת "בצנעה"? לעניין דיבור בטלפון, בתוך הבית (האם שייך לחלק בין מענה, שיהיה אסור, לבין התקשרות למשל להורים בארץ, שיהיה מותר?) וכבר ראיתי שהורה הרב יעקב אריאל להתיר לשליח להתקלח בחמים ביום טוב שני של גלויות, ובלי להקפיד על סבון נוזלי - כי כל זה לא כל-כך ניכר (מובא באתר Yeshiva בשאל את הרב).

 תשובה

להלכה1 (למעט מקרים חריגים), וכפי המבואר גם בשו"ת "במראה הבזק" הנזכר בשאלתך2, בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל - אסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני של גלויות גם בצנעה, ולא רק בפרהסיה3, וממילא אינו רשאי לשוחח בטלפון. מן הראוי שבחו"ל ישמרו כל היהודים יומיים לעניין עשיית מלאכה,

ולהיפך - בארץ ישראל יש למי שסומך לעשות רק יום אחד אילנות גבוהים להיתלות בהם4.

בעניין רחצה ביום טוב ניתן להקל לגרים בחוץ לארץ, בשני הימים5.

_______________________________________

1 תוספות (פסחים נב ע"א ד"ה בישוב), "בעל המאור" (פסחים פרק ד, יז ע"א מדפי הרי"ף) והרמב"ן (במלחמות שם), סוברים כך מנימוקים שונים, וכן דעת הר"ן (על הרי"ף שם ע"ב בביאור הראשון), וכן דעת המאירי (פסחים נא ע"א), והרדב"ז (ד סי' אלף קמח וסי' אלף שכט).

כך גם פשט לשון השו"ע (סי' תצו סע' ג), וכמו שכתב שם ה"מגן אברהם" (ס"ק ד), "אליה רבה" (ס"ק ה), "הפרי חדש" (ס"ק כג), ה"ברכי יוסף" (ס"ק ג), ה"מאמר מרדכי" (ס"ק ב), וה"משנה ברורה" (ס"ק ט); וכן מבואר בשו"ע הרב (שם סע' ד), ב"חיי אדם" (כלל קג סע' ד) וב"ערוך שולחן" (שם סע' ז).

ודלא כתירוץ השני בר"ן הנ"ל, דעת המבי"ט (ג סי' קמט) ומשמעות לשונות מהריט"ץ (סי' קלט ד"ה ותו) וה"ים של שלמה" (ביצה פרק א סי' ח) ודברי הט"ז (שם ס"ק ב, שהביא דברי ה"ים של שלמה" והסכים עמו, ונדחק משום כך בהבנת השו"ע).

לגבי תשובתו של הרב אריאל, אמנם לשון תשובתו היא "חייב ביום טוב שני של גלויות רק בפרהסיא", אך קשה להסתמך על דיוק לשונן של תשובות ממין זה - תשובות קצרות שאינן נכתבות תמיד על-ידי הרב המשיב עצמו, אלא נאמרו בעל-פה לשואל ספציפי ונכתבו אחר-כך על-ידי אחרים באופן כללי, ולא בהכרח במדויק. בתשובה שציטטת, למשל, ייתכן שההיתר התייחס רק לשאלה הספציפית שלגביה נשאל - מחמת צירוף טעמי קולא נוספים, כגון שעצם האיסור להתקלח ביום טוב במים חמים, ואף לחמם מים לשם כך, אינו ברור כיום, שהרי כיום רחיצת כל הגוף בחמים היא "דבר השווה לכל נפש", עיין ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק יד הערה כא),

וכן לגבי הדלקת אש שהוזכרה בשאלה שם, עיין ב"אגרות משה" (או"ח ד סי' קד), שמסתפק אם יש להקל בהדלקת חשמל מפני שהדלקה ביום טוב - גם באש חדשה - אינה אלא איסור דרבנן, לדעת רוב הפוסקים (מלבד דעת הט"ז או"ח סי' תקב סק"א וה"כתב סופר" סי' סז, שאף דייק מלשון המשנה, והוכיח גם מהרמב"ם והרשב"א שיש בכך איסור תורה. וע' גם בשו"ת "צפנת פענח" מהדורת הרב כשר- ירושלים, תשכ"ה- סי' קו).

והדלקת אש בהקשר זה אולי קלה עוד יותר, שהרי בחשמל דעת ה"חזון איש" (מועד, הלכות שבת סי' נ אות ט) שיש גם איסור בונה, וכעין זה דעת כמה פוסקים, ובהם מרן הגר"ש ישראלי, שייתכן שאסור משום מכה בפטיש - כפי שהובא ב"במראה הבזק" (ב תשובה כה הערה 2). ועיין עוד במאמרו של הגר"ש ישראלי שהבאנו בשו"ת "במראה הבזק" (א תשובה כז, ובסופו תגובות לשאלות על המאמר) שגם בהן הזכיר שיש שאלה של בונה או מכה בפטיש ביצירת מעגל חשמלי, לעומת אש ממש ביום טוב, שאין בהדלקתה איסורים נלווים). סברת ה"אגרות משה" היא שיש אולי מקום להקל בדלקת החשמל, מהנימוק הנ"ל ומפני שהדבר נחשב בצנעה יותר משאר מלאכות, כי מי שלא רואה את מעשה ההדלקה עצמו אלא רק את התוצאה, יתלה שנדלק על-ידי שעון שבת (ויש לומר שהוא הדין לגבי אש ממש - שיתלו שהודלקה מאש קיימת. אגב, אם נאמר כך יש לכך השלכה גם לגבי הדלקת נר לצורך הבדלה, שפסקנו בתשובה הסמוכה שיש להדליק רק באופן המותר ביום טוב).

וכן לגבי סבון מוצק יש מתירים, עיין ב"מגן אברהם" (או"ח סי' שכו ס"ק יא), "גנת ורדים" (כלל ג סי' יד), ועל מה שכתב ה"משנה ברורה" (שם ס"ק ל), עיין ב"קצות השלחן" (ח, "בדי השלחן" עמוד נו-נז ד"ה וכאן וד"ה אבל), ועיין גם בשו"ת "ארץ צבי" (סי' ע), וע"ע באריכות דברים בעניין זה ב"יביע אומר" (ד או"ח סי' כז אות ג והלאה וסי' כח) וב"יחווה דעת" (ב סי' נ), יתכן שהרב אריאל הקל מסיבות אלה או מחמת נסיבות מיוחדות שהיו במקרה של שואל השאלה.

אכן, הרב יעקב אריאל הבהיר לנו שאמנם אין הוא זוכר כיום את המקרה שלגביו התייחס בתשובתו שציינת (מדובר בתשובה מלפני כמה שנים), אך באופן כללי גם דעתו כדעתנו, שאין לפסוק כדעת הט"ז, למעט במקרים חריגים - בנסיבות מיוחדות ובצירוף סברות נוספות, ויש לשאול לגופו של מקרה. בדיקה נוספת באתר "ישיבה" העלתה שתשובתו של הרב אריאל תוקנה והובהרה כדלהלן: "בן ארץ ישראל הנמצא זמנית בחו"ל חייב ביו"ט שני של גלויות אפילו בצנעה, אלא אם כן הדבר לא ניכר כמלאכה. למשל, מקלחת במים חמים יכולה להתפרש כמקלחת בפושרים. אמנם אין להשתמש בסבון מוצק במקלחת".

2 "במראה הבזק" א תשובה מ.

3 נציין כי לגבי תיירים (הנמצאים בחו"ל פרק זמן קצר ביותר, וגם בו אין הם "דרים" שם), דעת הגרנ"א רבינוביץ שיש מקום לסמוך על דעת הט"ז ולהקל בשעת הצורך בעשיית מלאכה בצנעה, אך לא לגבי הנמצאים בחו"ל בשליחות וכדומה.

4 "במראה הבזק" ד תשובה נז.

5 "במראה הבזק" ה תשובה לג.

בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,

הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל

 

שו"ת בצל החכמה חלק א סימן כב - דין בן א"י בחו"ל, לענין הבדלה במוצאי יום טוב ראשון [ועע"ש הרבה תשובות בנושאים אלה]

נשאלתי, בן א"י הנמצא בחוץ לארץ ודעתו לחזור, אם רשאי או אפילו מחויב להבדיל ליל מוציו"ט ראשון שהוא חול לדידי' וליל יום טוב ב' של גליות לבני חו"ל, או דלמא אסור לו להבדיל אז, אלא יבדיל ליל מוציו"ט ב' שהוא זמן הבדלה לבני חו"ל? ואם יש חילוק בזה בין הבדלה בתפילה להבדלה על הכוס?

(א) ראיתי בשאילת יעב"ץ (ח"א סי' קס"ח אמצע ד"ה וצ"ע במאי כו'), מביא מהגרמ"ח ז"ל במעשה שהי' בפלארענצה, שנשאל בבן א"י הנמצא בחו"ל עם בן חו"ל בליל מוצש"ק שביעי של פסח, שבן א"י צריך להבדיל ובן חו"ל לקדש, ואין להם אלא כוס אחד, והורה שיזכה בן א"י בכוס זה להבדיל עליו, והבן חו"ל יקדש על הפת. והגאון יעב"ץ ז"ל תמה עליו דמנין לו שבן א"י הנמצא בחו"ל ודעתו לחזור צריך להבדיל מוציו"ט א', כי אדרבה נראה פשוט שא"צ להבדיל אז, דכלום הוא מבדיל אלא משום מלאכה, וכיון שבן א"י בחו"ל אפי' דעתו לחזור אסור במלאכה ביום טוב ב' ש"ג בכל אופן (ר"ל אפי' בצנעא), א"כ עבירה הוא בידו להבדיל אפי' בתפילה, ומכש"כ להבדיל על הכוס הו"ל ברכה לבטלה, גם חשוב פרהסיא ובר נידוי הוא המבדיל בפרהסיא ואף כי לגזול את שאינו שלו (ר"ל לזכות בכוסו של בן חו"ל), אלא ימתין עד זמן הבדלה האמיתי בחו"ל וכל ג' ימים זמנה הוא עכת"ד.

מבואר כי דעת הגאון מהרמ"ח שיבדיל מוציו"ט א' בין בתפלה ובין על הכוס, ודעת הגאון היעב"ץ לא להבדיל לא בתפלה ולא על הכוס עד מוציו"ט ב'.

(ב) והאמת אגיד ולא אכחד, שלא זכיתי להבין ד"ק של רבינו היעב"ץ ז"ל במש"כ, דכלום הוא מבדיל אלא משום מלאכה, וע"כ בן א"י בחו"ל כיון שביו"ט ב' ש"ג יהי' אסור בעשית מלאכה ואפי' בצנעא, לא יבדיל מוציו"ט א' של חג.

ולפענ"ד אין אלו אלא דברי תימה, דהא שפיר מהני לי' הבדלה לבן א"י בחו"ל ודעתו לחזור להתירו במלאכה ביום טוב ב' ש"ג, שהרי בישוב דוקא הוא דאסור בעשית מלאכה, אבל חוץ לתחום מותר כמבואר להדיא בפסחים (נ"ב א) בישוב אסור במדבר מותר ע"ש וכ"ה גם בשו"ע או"ח (סי' תצ"ו סעי' ג') ע"ש. ועוד דבעניותי לא ידענא שיהא מבואר באיזה מקום שעיקר הבדלה להתיר מלאכה היא באה, שמתוך כך נאמר שאם גם אחר ההבדלה יהא אסור במלאכה אין לו להבדיל כלל. ואמנם אמת הדבר שאסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל עי' שו"ע או"ח (סי' רצ"ט סעי' יו"ד), אבל לא בשביל זה נאמר שעיקר ההבדלה להתיר מלאכה נתקנה, וממילא כשגם אחר ההבדלה יהי' אסור עדיין בעשית מלאכה לא יבדיל כלל.

ואדרבא נלע"ד מוכח בהדיא בש"ס (ביצה ד' ע"ב) היפך דברי הגאון היעב"ץ ז"ל, דאיתא התם ר' אסי מבדיל מיומא טבא לחברי' ע"ש והרי ר"א בודאי שהי' אסור בעשית מלאכה ביום טוב ב' מדינא, אי משום דקדושה א' היא, אי משום מנהג אבותיהם כדקאמר בגמ' שם ר"א ספוקי מספק"ל. ומה"ט הי' ר"א באמת מקדש ומבדיל כבמאירי (שם) ובחי' הרשב"א (סוכה מ"ז: ד"ה הלכתא כו' ע"ש). מבואר עכ"פ דשייכא שפיר הבדלה גם היכא שיהא אסור בעשית מלאכה גם אחר ההבדלה. - ואם כי לא קיי"ל כר"א בהא, שהרי אין בני חו"ל מבדילים בין יומא טבא לחברי' כבר כ' בחי' הצל"ח ביצה (שם) הטעם, דאנן קיי"ל בסוכה (מ"ז ב) דחיישינן לסתרי אהדדי ולזלזולי דיו"ט, ועל כן אם יבדיל בין יומא טבא לחברי' ובע"כ יצטרך גם לקדש, ונמצא הו"ל תרתי דסתרי וזלזולא ליו"ט ב', ע"כ אין מבדילין ע"ש. וכ"כ בשו"ת ח"ס (חיו"ד ססי' ר"נ) ע"ש. ובאמת שכבר מבואר כן בחי' המאירי לביצה שם (ד"ה בראשונה כו'), שכ' וז"ל ואי קשיא לן, לדידן אמאי לא מבדילין מיו"ט לחברו, אפשר משום דלא ליתי לזלזולי בו כו' עכ"ל. וכ"נ מר"ן פ"ק דתענית, דאיתא התם (דף ד' ב) ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן (להזכיר גשמים), אמר רב מתחיל במוספין ופוסק במנחה ערבית ושחרית וחוזר במוספין, א"ל שמואל כו' אחר שעשיתו קודש תעשהו חול כו'. וכ' עלה הר"ן שם (ד"ה א"ר אסי) דכי היכא דר"א הוה מבדיל מיומא טבא לחברי' להטיל בשני את חומרו של חול, ה"ה רב רוצה לחוש בו לחומרו של חול במה שאפשר, ושמואל פליג עלי' דלא אפשר למיחש להך חומרא דהא איכא זילותא דיו"ט ע"כ ע"ש. מוכח דטעמא דר"א שהבדיל מיו"ט לחברו היינו משום שאינו חייש בזה לזילותא דיו"ט, וה"ה רב דקאמר מתחיל במוספין ומפסיק במנחה. +ועפי"ד נלענ"ד דרב בזה לשיטתו אזיל, דאיתא בסוכה (מ"ו ב) אריבדשב"ש משמי' דרב שמיני ספק שביעי, שביעי לסוכה ושמיני לברכה, וקאמר שם (מ"ז א) ללישנא קמא דלרב בשמיני ספק שביעי ברוכי נמי מברכינן וע"כ משום דלא חייש דאתי לזלזולי ביום טוב, וע"כ לשיטתו ס"ל בתענית (ד ב) דמתחיל במוספין ופוסק במנחה ולא חייש לזילותא דיו"ט. גם לאיכא דאמרי (שם מ"ז ב), דלכו"ע ואפי' לרב ברוכי לא מברכינן וע"כ משום דחיישי' לזילותא דיו"ט, י"ל דהיינו דוקא משום שבא לברך בקו"ע משא"כ בהך דתענית שמתחיל במוספין ופוסק במנחה, שאינו אלא בשב וא"ת ס"ל לרב דלא חיישינן לזילותא דיו"ט, ושמואל פליג וס"ל דאפי' בשוא"ת ג"כ חיישינן לזילותא דיו"ט. - ואף דמבואר בתענית (ה' א) דרב הדר בי' וס"ל דמתחיל בשמיני ספק שביעי ושוב אינו פוסק, אין זה משום דהדר בי' וס"ל דחיישינן לזילותא, דא"כ אכתי יזכיר מוסף ומנחה ויפסיק ערבית ושחרית כשמואל, אע"כ דטעמא משום דלא להוי כי חוכא ועיי' ר"ן שם שכ' בטעמא דרבא דאמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק מטעמא דחוכא וזילותא עי"ש ולרב שאין חייש לזילותא דיו"ט כבסוגיא דסוכה (הנ"ל) ע"כ צ"ל לפי"מ דהדר בי' וס"ל דשוב אינו פוסק הוי+ /הערות/ מטעמא דחוכא וזילותא ע"ש. ולרב שאינו חייש לזילותא דיו"ט כבסוגיא דסוכה (הנ"ל), ע"כ צ"ל לפי"מ דהדר בי' וס"ל דשוב אינו פוסק הוי מטעמא דחוכא לחוד +ודו"ק, ואכ"מ להאריך.+

עכ"פ מבואר דהבדלה לא בשביל היתר מלאכה, אלא משום סילוק והפסק קדושה נתקנה. ומשו"ה שפיר מבדילין מיו"ט לחברו, למאן דלא חייש לזלזולא דיו"ט אף שיהיו אסורין בעשית מלאכה גם אחר ההבדלה.

ומעתה אם ר"א הבדיל מיומא טבא לחברי', אף שהי' אסור במלאכה ביום טוב ב' מדינא משום קדושת יום טוב, ק"ו ב"ב של ק"ו בבן א"י בחו"ל ודעתו לחזור, שיו"ט ב' ש"ג חול גמור הוא אצלו, ואינו אסור במלאכה אלא מפני שינוי המחלוקת (כבפסחים נ"ב א) שיהא מותר לו להבדיל ליל מוציו"ט א'. וכיון שאז זמן הבדלה לדידי', ממילא שגם צריך להבדיל אז.

אחר החיפוש מצאתי בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ע"ד אות יו"ד) מוכח דעתו להדיא, שבן א"י הנמצא בחו"ל ודעתו לחזור יבדיל מוציו"ט א' וכן מוכח גם מדברי מסגרת השלחן שאעתיק אי"ה לקמן (אות ט'). וכן מצאתי אח"כ מפורש בספר פאת השולחן הלכות ארץ ישראל (סי' ב' סעי' ט"ו), ועיי' בס' כף החיים (סי' תצ"ו אות ל"ו) שמעתיק דבריו, ופלא שלא העיר מדברי שו"ת חיים שאל הנ"ל. עכ"פ דעתם, שיבדיל ליל מוציו"ט א' כהוראת הגאון מהרמ"ח הנ"ל, וכפי מש"כ יש ראיי' לדבריהם מש"ס ביצה (ד' ב) הנ"ל.

+/הערות חדשות/ עיי' ירושלמי סו"פ ט"ו דשבת, דקאמר, א"ר עזרא קומי ר' מנא וכו' כלום מבדיל אלא להתיר לו דבר האסור לו ע"ש. ומשמע כסברת הגריעב"ץ ז"ל. אבל באמת אין זו הוכחה לנד"ד, דכוונתו שם לומר שלא תקנו הבדלה אלא מקדושה חמורה לקדושה קלה לזה קאמר דבחל יוה"כ במוצ"ש א"צ להבדיל דשבת אינו חמור מיוה"כ דנהי דלר' ישמעאל חלבי שבת קרבין ביוה"כ, הרי גם בשבת מותר להקטירן.+

(ג) אמנם עדיין הי' מקום לומר, דדוקא בתפילה הוא דיבדיל ליל מוציו"ט א', דכיון שמתפלל בלחש הו"ל דבר שבצנעא ומותר, כדרך שמותר לו להתפלל בלחש תפלה של חול בכל התפלות של יום טוב ב' ש"ג מה"ט, משא"כ להבדיל על הכוס, הרי הגאון יעב"ץ ז"ל מחשיבו לדבר פרהסיא וא"כ י"ל דאסור לו להבדיל אז על הכוס וימתין עד מוציו"ט ב', דג' ימים זמנה היא, וכמש"כ בתשו' יעב"ץ הנ"ל. אמנם מסתימת דברי ס' פאת השלחן הנ"ל וביותר כפי"מ שהעתיק דבריו בס' כף החיים שהזכרתי לעיל, דבמוציו"ט א' יבדיל בצנעא עכ"ל, מוכח כי כונתם, שיבדיל על הכוס בצנעא, דאילו בתפילה שמתפלל י"ח בלחש, פשיטא דכולה תפלה צ"ל בצנעא כיון שהוא מתפלל של חול, ולא ההבדלה בלבד, א"ו כמש"כ. וכן מוכח גם משו"ת חיים שאל הנ"ל שכ' בבן א"י הנמצא בחו"ל ודעתו לחזור, והבדיל בטעות בתפלת מעריב של מוציו"ט ב' ש"ג, שיחזור ויתפלל כדין הזכיר מאורע של שאר ימים בתפלתו העיקרית ע"ש. ואי נימא דגם בן א"י בחו"ל ודעתו לחזור מבדיל על הכוס ליל מוציו"ט ב' ש"ג, א"כ פשיטא שגם אם הדין שבתפלתו צריך להבדיל ליל מוציו"ט א', מ"מ בהבדיל עפ"י טעות במוציו"ט ב', ל"ה הזכיר מאורע שאר ימים, כיון שגם לדידי' הוי אז זמן הבדלה על הכוס. אלא פשיטא, דס"ל דגם על הכוס הוא מבדיל ליל מוציו"ט א' דוקא. ועיי' לקמן (סי' כ"ג אות ד'), דלדעת רובם המכריע של הפוסקים לא יבדיל בן א"י בחו"ל במוציו"ט ב' כלל.

(ד) ואפי' אם חל יום טוב א' בש"ק, ונמצא מוציו"ט א' הוא גם מוצש"ק, מ"מ יבדיל מוציו"ט א' ולא מוציו"ט ב', ואף דהבדלה זו בודאי יש לה תשלומין כל ג', שהרי היא גם הבדלת שבת, מ"מ במוצש"ק שהוא גם מוציו"ט, מוטל עליו חובת שתי הבדלות, הבדלת שבת והבדלת יום טוב, דכי היכי שהוא מזכיר יום טוב בקידוש היום ובכל התפלות שהוא מתפלל באותו יום כך עליו להבדיל גם בשביל יום טוב אפי' כשחל בשבת, אלא שהבדלה אחת עולה לשתיהם. מעתה אם לא יבדיל מוצש"ק שהוא מוציו"ט א', אלא ליל מוציו"ט ב', נהי דמהני הבדלה זו לשבת שיש להבדלתה תשלומין כל ג', אבל אינה מהני להבדלת יום טוב שאין לה תשלומין לדעת רוב הפוסקים בליל שאחר יום שלאחריו, ונמצא ביטל הבדלת יום טוב שלדעת השטמ"ק (מביאו הפרמ"ג או"ח סי' רצ"ו א"א אות י"א) היא דאוריי', ע"כ גם בזה יבדיל ליל מוציו"ט א', כמש"כ. גם כיון שזמן הבדלה לדידי' מוציו"ט א', א"כ גם אם היינו אומרים שיש לה תשלומין קרובי אבדלתא לשבתא טפי עדיף כמש"כ המג"א (סי' תקנ"ו סק"ב) וטו"ז (סי' תקפ"א סק"ג) לענינם וה"ה בנ"ד.

(ה) מ"מ הדבר פשוט שכשמבדיל ליל מוציו"ט א' אסור לו לכבות נר ההבדלה, שהרי אסור בעשית מלאכה אפי' בצנעא. גם לא ידליק אז אבוקה המיוחדת להבדלה, שהרואה יבחין מיד שהוא משתמש בה לשם הבדלה, אלא יברך על נר רגיל ויניחנו דולק, כדרך שעושים ליל יום טוב שחל להיות במוש"ק.

(ו) ובעיקר פלוגתת הגרמ"ח והגריעב"ץ ז"ל בהך מעשה דפלורנצה, לענ"ד פשוט דהך בן א"י לא טב עבד במה שדרש מבן חו"ל את הכוס לעצמו להבדיל עליו, שהרי אינו רשאי להבדיל רק בצנעא, וידיעת בן חו"ל שממנו דרש את הכוס להבדיל עליו להיותו בן א"י, כבר מוציאו מכלל צנעא. עיי' ס' מגן אבות (להגמהר"ם בנעט ז"ל) על הל"ט מלאכות, בחי' לסוגי' דהשוחט בשבת ד"ה בא"ד וי"ל כו' שהוכיח לענין מומר לחלל שבתות שאם חילל בפני שני עדים או אדם אחד מקרי פרהסיא ע"ש. ואם כי מבואר בתבו"ש (סי' ב' סקכ"ז) מגדולי הראשונים דלא חשיבא פרהסיא רק בפני עשרה ע"ש וכבר העיר עליו כן בס' באר יצחק למס' חולין סוגי' הנ"ל ע"ש מש"כ בדבריו, מ"מ בנד"ד שהוא מפני שינוי המחלוקת ולא נזכר בש"ס לשון צנעא ופרהסיא כלל, רק ביישוב אסור במדבר מותר (פסחים נ"ב רע"א), בודאי שגם בפני אחד שייך לאסור מפני שינוי המחלוקת, ואינו מותר רק דומיא דמדבר שהוא צנעא ממש, וכן מצאתי מבואר בהגה' חכמת שלמה להגמהרש"ק ז"ל לאו"ח (סי' תצ"ו סעיף א') שאפי' באחד רואה, כבר אין זה צנעא ע"ש. ועיי' שו"ת חיים שאל (ח"א סי' נ"ה) בבן א"י שנשא אשה בחו"ל ודעתו לחזור שכ' דכיון שאשתו עושה ב' י"ט כו' לא מצי להתפלל י"ח בצנעא ולהניח תפילין כי אשתו עמו בבית עכ"ל. והנה מש"כ דלא מצי להתפלל י"ח בצנעא כיון שאשתו עמו בבית צ"ע, דכיון שהוא מתפלל בלחש מה נפק"מ במה שאשתו עמו בבית, ועיי' שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף קמ"ה (ע"ג), בענין בני א"י הבאים למצרים ודעתם לחזור אם יתפללו ביום טוב ב' ש"ג י"ח כבני א"י או שבע כבני חו"ל, שכ' וז"ל תפלה שהיא בלחש ואין אדם מכירו אם מתפלל י"ח או ז' ודאי דהוי מלתא דצנעא וכש"כ אם מתפלל בביתו, הלכך כיון שדעתו לחזור יתפלל י"ח עכ"ל. ועיי' פר"ח או"ח (סס"י תצ"ו) שכ', כשהלך למצרים ודעתו הי' לחזור לא"י, ביום טוב ב' בבוקר הניח תפילין בביתו בצנעא וקרא ק"ש, אח"כ הלך לביהכ"נ והתפלל שם תפלת י"ח דכיון דהוי בלחש כצנעא דמי ע"ש, והעתיקו האחרוני' דבריו להלכה והוא פשוט ומסתבר, ואיך יכתוב א"כ בשו"ת חיים שאל שאפי' בביתו אינו יכול להתפלל י"ח בצנעא. וצ"ל דעיקר כונתו שלא יוכל להניח תפילין כיון שאשתו עמו בבית ותפלה כדי נסבה. עכ"פ מבואר דע"י ידיעה דחד לא חשיב תו צנעא.

וא"כ ה"ה בנדון דפלארענצה אסור הי' לבן א"י לדרוש את הכוס להבדיל עליו, דודאי הו"ל פרהסיא. +אם אמנם נלענ"ד נכון, כי בן א"י הנמצא בחו"ל ואינו יודע איך להתנהג ביום טוב ב' ש"ג, שמותר לו לשאול לחכם העיר בן חו"ל כדת מה עליו לעשות, ועל החכם להורות לו כדין וכהלכה לפי מנהגנו (שבן א"י בחו"ל אינו עושה בצנעא אלא יום טוב א' בלבד), להבדיל מוציו"ט א', להניח תפילין למחרתו בבוקר ולהתפלל בצנעא י"ח בכל תפלות היום, ולא אמרינן דכיון שהחכם יודע שוב לא נחשב צנעא ואסור, דלענ"ד בס"ד לא שייך בזה לא משום זלזולא דיו"ט ולא משום שינוי המחלוקת וכעין דאיתא בברכות (ל"ד סוע"ב) אר"כ חציף עלי מאן דמפרש חטאי' וכן אר"ש בסוטה (ז' ב), ואפי"ה מבואר בס"ח (סי' כ"א) מותר להגיד לאדם צדיק וצנוע אחד מעונותיו כדי שיורה לו איך יעשה תשובה כו' עכ"ל, וכ"ה גם בשו"ת פנמ"א (ח"ב סי' קע"ח בסופו) ע"ש, ולענ"ד ה"ה בנ"ד מותר לשאול לחכם שיורה לו הדרך ילך בה, והארכתי בזה במק"א. אבל לדרוש את הכוס מבן חו"ל בהנמקה שהוא צריך לכך כדי להבדיל עליו מוציו"ט א', בודאי דאסור אף אם הבן חו"ל לא יראנו כשהוא מבדיל וכמש"כ.+ ואף שלא יוכל להבדיל למחר כדלקמן (סי' כ"ג), מוטב אפי' לבטל הבדלה על הכוס כיון של"ה לו כוס משלו, מלזלזל בפני בן חו"ל ביום טוב ב' ש"ג, וכמבואר בהל' הרא"ש (פ"ד דפסחים הל' ד') וז"ל אפי' ההולך ממקום שמחמירים למקום שמקילין ואפי' דעתו לחזור יש לנהוג כקולי מקום שהלך לשם ואל יחמיר כמנהג מקומו כו' כיון דלית בי' איסורא דאוריי' עכ"ל. וכ"ה גם בתוס' שם (דף נ"ב. ד"ה ממקום כו') ע"ש. ואפי' לפימש"כ הפר"ח או"ח (סי' תצ"ו במנהגי איסור אות ט"ז) בדעת התוס' והרא"ש, דדוקא להקל נגד מנהג מקומו מותר מפני המחלוקת, אבל לא להקל בדבר שלפי מנהג מקומו אסור מדינא ואפי' כשאינו אסור אלא מדרבנן ע"ש. וכ"כ בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' ס"ו) וע"ש כמה חילוקי דינים. נראה דהמעיין בדברי הפר"ח יראה שמכל ראיותיו אין הוכחה לאסור להקל כמנהג המקום שהלך לשם אפי' באיסור דרבנן, רק בקום ועשה אבל לא בשוא"ת, ונד"ד הרי שוא"ת הוא ושפיר יודה בו הפר"ח וכמש"כ.

אלא שמתשו' הרדב"ז הנ"ל נלענ"ד מוכח, דס"ל דגם לעבור אדרבנן בשוא"ת אסור משום מנהג מקום שהלך לשם. שהרי אחר שהוכיח בתשו' שם, שבן א"י הנמצא בחו"ל ודעתו לחזור יתפלל ביום טוב ב' ש"ג תפלת י"ח כבני א"י ולא תפלת ז' כבני חו"ל, כ' וז"ל ועוד דלא יצא יד"ח בשבע, דאטו מפני המחלוקת נאמר לו שיתפלל תפלה שאינו יוצא בה יד"ח כו' עכ"ל. מבואר דאף אם ע"י שיתפלל י"ח יבא לידי מחלוקת אין לו לבטל תפלתו מפני זה. והרי תפלה דרבנן ואינו מבטלה אלא בשוא"ת דמה שמתפלל שבע אינו ביטול קו"ע לענין תפלת י"ח, אלא שביטל תפלת י"ח בשוא"ת ע"י שלא התפלל אותה. (עיי' רמב"ם פ"א מה' חגיגה ה"א שאם נראה ריקם בעזרה עבר על ולא יראה פני ריקם, אבל אינו לוקה שאין בו מעשה ע"ש. הרי אף שעשה מעשה שבא לעזרה ריקם, מ"מ זה שלא הביא והוא ריקם הוי שוא"ת וכבר האריכו האחרונים בזה). אלא ודאי, דעתו דאפי' בשוא"ת אין לבטל מצוה דרבנן מפני המחלוקת. ואין לפרש כוונתו, דכיון שאינו יוצא יד"ח נמצא ברכותיו לבטלה ועבר לברך לבטלה בקו"ע, ובפרט אם נאמר דברכה לבטלה הוי דאוריי' עיי' מג"א (סי' רט"ו סק"ו), כי ע"ז דן בתשו' שם בפנ"ע, א"ו כמש"כ.

(ז) אמנם רבים החולקים בזה וס"ל דאפי' בקו"ע מותר לעבור אדרבנן משום מנהג מקום שהלך לשם, כנראה פשטות לשון הרא"ש והתוס' הנ"ל, ועיי' שו"ת דבר שמואל (להגר"ש אבוהב ז"ל) סי' שכ"ד, ע"ד ספרדים שבאו לעיר שאין בה רק ביהכנ"ס של אשכנזים ודעתם לחזור איך יתנהגו לענין הנחת תפילין בחוה"מ ומסיק וז"ל לפי סברת הרא"ש בפסקיו פ' מקום שנהגו כו' שכ' שכל ההולך ממקום למקום אחר אעפ"י שדעתו לחזור צריך לנהוג בפרהסיא כמנהג מקום שהוא בו אף על גב דלגבי דידי' ולבני מקום שיצא משם הוא חשוב לאיסור ודאי דרבנן, כיון שאינו אסור מה"ת בפירוש. שמכאן נראה חיוב הנחת התפילין בכגון זה ושלא לשנות מפני המחלוקת כו' עכ"ל. הרי שמפרש דברי הרא"ש כפשטן דאפי' הוא ודאי איסור דרבנן לדידי' ולבני מקום שיצא משם, כל שאינו אסור מה"ת אל ישנה בפרהסיא ממנהג מקום שהלך לשם ואפי' הוא קו"ע דומיא דנדונו. גם בשו"ת מים החיים (חאו"ח סי' י"ב) מביא בשם הגאונים בעל גו"ר, מקראי קודש וסמיכה לחיים דלא כהפר"ח. שוב מצאתי בשד"ח כללים (מערכת ג' אות ל"ו), מכמה ספרים החולקים על הפר"ח בזה. ועיי"ש בשם מהרשד"ם (חיו"ד סי' פ"ה) דאפי' דבר מן התורה יכולים לעקור בשוא"ת מפני השלו' ע"ש.

וראיתי בשו"ת מטה יוסף (להגר"י הלוי נזיר ז"ל אב"ד במצרים) ח"ב חיו"ד (סי' א' דף י"ט ד"ה ועוד דאפי' כו') וכ"כ עוד שם (סי' ב' דף כ"ד) שאין לעבור על מה שלדעתו או מנהג מקומו אסור מדרבנן משום מנהגי מקום שהלך לשם, והוכיח לה מלשון תשו' מהרשד"ם (חיו"ד סי' קצ"ג) ושוב אח"כ כ' וכ"נ ממש"כ בהגמ"ר פ"ק דיבמות והביאו הרמ"א (יו"ד סי' קי"ט סעי' ז') וז"ל ומי שנוהג באיזה דבר איסור כו' מותר לאכול עם אחרים שנוהגים בו היתר דודאי לא יאכילוהו עכ"ל הרי שיכול להחזיק במנהגו אף בפני המתירים, ואף שאומר להם, שמה שאינו אוכל הוא מחמת איסור, ולא חיישינן למחלוקת ואף שהוא איסור דרבנן דהא סתמא קאמר כו' עכ"ל המטה יוסף. ולענד"נ ליישב ראי' זו בפשיטות לשיטת המתירים, עפי"מ שכ' המהרשד"ם (סוסי' קצ"ג) וז"ל ועוד אני אומר, דלענ"ד אפשר שלא אמרי' אל ישנה אלא על ההולך ממקום למקום ואפי' שדעתו להשתקע שם מ"מ בני העיר שהולך זה לשם מחדש, מקפידים שנוהג היפך מנהגם. אבל בן עיר שרוצה להחמיר על עצמו אין מקפידים בני העיר במה שרואים אותו מחמיר על עצמו בדברים שהם מקילין. וקצת נראה כן הלשון שאמרו ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין ולא אמרו מקום שעושין אל ישנה אחד מבני העיר עכ"ל ועיי' שו"ת דברי יוסף (להגר"י אירגס ז"ל) סי' מ"ה ד"ה ועוד כו', שהעתיק דבריו בקצרה. ובהכי מיירו שפיר בהגמ"ר ורמ"א להמעיין בדבריהם דלא מיירו כלל בהולך ממקומו למקום אחר עש"ה. ועוד י"ל בכמה אנפי ואכ"מ להאריך כעת בזה.

ואדרבה הי' נלענ"ד להוכיח שמותר לעבור אפי' בקום ועשה על מה דהוי לפי מנהג מקומו איסור דרבנן משום מנהג מקום שהלך לשם, כדעת הדברי שמואל והפוסקים שהעתקתי (לעיל בסמוך). מהא דאיתא בפסחים (ק"ו א) ר' אשי איקלע למחוזא אמרי לי' לקדש לן מר קידושא רבא, אמר מכדי כל הברכות כולן בופה"ג אמרי ברישא, אמר בופה"ג ואגיד בי' כו', וכ' הרשב"ם ד"ה ואגיד בי', האריך בו לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות כו' שאם לא כן הי' אומר להם קידוש גדול של לילה כמנהגן עכ"ל וכ"כ הר"ן שם. ותמהני דהא לדעת ר"א שא"צ לקדש בבוקר רק בופה"ג אם יאמר ברכת קידוש של לילה הו"ל ברכה לבטלה ואיך חשב לברך להם כמנהגם אם לא יסרהב שום אחד מהם לשתות. אע"כ דמשום מנהג מקום שהלך לשם מותר לעבור על מה שהוא איסור דרבנן לפי מנהג מקומו, אפי' בקום ועשה. וס"ל דברכה לבטלה ל"ה רק מדרבנן כיון שמזכיר השם דרך שבח והודי' וכשיטת הרבה פוסקים דס"ל הכי עיי' מג"א (סי' רט"ו סק"ו) ובאחרונים, ועיי' שו"ת זרע אמת (ח"א סי' א') שחולק על המג"א ודעתו דגם להרמב"ם ל"ה אלא דרבנן.

וליישב ראי' זו לשיטת הפר"ח ודעמי' הי' נלענ"ד עפ"י מה שכ' בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' י"ז ד"ה יפה כו') דכיון דקדושת שבת מוספת והולכת וכבוד היום עדיף מכבוד לילה, הי' ראוי לקדש ביום על תוספת קדושת היום, ונהי דאי קדיש בכניסתו סגי לכל מה שמוסיף והולך, מ"מ מדרבנן תקנו עכ"פ קידושא רבא לתוספת קדושת היום ע"ש. מעתה אם כי ר"א לא נהג לקדש בבוקר רק בופה"ג, מ"מ אם בני מחוזא היו נוהגים לקדש גם בבוקר קידוש של לילה משום תוספת קדושת היום לא הי' ברכתם לבטלה כיון שבאמת ראוי לקדש ביום על תוספת קדושת היום ובזמן התלמוד הרי הי' ביד חכמי הדור לתקן כל ברכה שירצו כמו שהוכיח בשו"ת דברי יוסף (להגר"י אירגאס ז"ל) סי' כ"ז ד"ה וגדולה מזו כו' ע"ש. וחכמי הדור לאו דוקא, אלא ה"ה לכל חכם בעירו או מדינתו (ועיי' טו"ז או"ח סי' מ"ו סק"ז). ואם כך הי' מנהג בני מחוזא א"כ בקדוש הלילה לא היו מתכוונים לברך רק על כניסת קדושת היום ולא על תוספת קדושת היום שהרי ע"ז הם מברכים בבוקר. וא"כ נהי דר"א לא נהג לקדש בבוקר רק בופה"ג ובברכת קדוש בלילה התכוון גם לתוספת קדושת היום, מ"מ כיון דלקדש משום תוספת קדושת היום שייך גם גבי', אלא שכבר יצא ע"י קדוש הלילה שפיר יכול לברך בבוקר ולהוציא בני מחוזא שלא התכוונו בקדוש הלילה על תוספת קדושת היום ומברכים עלי' לפי מנהגם בבוקר, כדין כל המחויב בדבר אעפ"י שיצא מוציא (עיי' ר"ה כ"ט).

+/הערות חדשות/ עיי' מאירי ברכות דף ע"ד עמוד צ"ו מדפי הספר ד"ה וסמיכת, שכ' פרשו קצת שרשאים גדולי הדור לתקן נוסח ברכה מעיקרא אעפ"י שלא נקבעה ויש בזה רמז בפ' הראה נ"ז ב', וכן מה שמצינו נוסח ברכות מפי הגאונים שלא מן התלמוד כגון ברכת אלמן ואלמנה וכעין ברכה שהתקין רב האי בענין פדיון הבן, (עי' ברא"ש סוף בכורות הל' פדה"ב ובקידושין פ"א סמ"א).+

לפי"ז שפיר י"ל דאין לעבור אפי' על איסור דרבנן משום מנהג מקום שהלך לשם, ור"א לא הי' עבד איסורא כלל גם אם הי' מברך בבוקר קידוש של לילה וכמש"כ. - שוב ראיתי בהגהו' הגרא"מ הורוויץ ז"ל (הנדפס בש"ס וילנא) לפסחים ק"ו. ד"ה רשב"ם כו' שעמד ג"כ בקושי' הנ"ל, שכ' צ"ע דאיך הי' מברך מה שלדעתו הוא ברכה לבטלה ואולי סבור שלא קידשו בלילה ובוש לישאל מאי ניהו קידושא רבא עכ"ל. ולפימש"כ גם אם ידע בבירור שקידשו בלילה הי' מותר לו לקדש להם בבוקר, ומ"מ גם לתירוצו תתישב שיטת הפר"ח ודעמי' לנכון. - ועיי' שו"ת חיים שאל (ח"א סי' צ"ט) שתמה איך הוציא ר"א לבני מחוזא הא הו"ל אינו מחוייב בדבר ע"ש ולפימש"כ א"ש בפשיטות.

(ח) ועוד נלענ"ד, כי תקנתא דהבדלה על הכוס אחר שכבר הבדיל בתפלה ואין לו כוס משלו כבנ"ד, קילא טובא מלעבור על מצות ביעור פירות שביעית, לו יהא רק דרבנן. שהרי עיקר הבדלה בתפלה הותקנה עיי' ברכות ל"ג וברא"ש שם פ"ה הל' י"ד. ובפרט בנד"ד שאינו ברור עדיין שיבטל מצות הבדלה על הכוס, כי אולי עוד יזדמן לו כוס, וגם הרי יכול לשמוע הבדלה מוציו"ט ב' מבן חו"ל, ויוצא בה לדעת הרבה פוסקים הסוברים, דגם להבדלת יום טוב יש תשלומין, כאשר הארכתי בזה לקמן (סי' כ"ג) בס"ד. ע"ש. ע"כ בודאי שאין לו לדרוש הכוס מבן חו"ל, בטענה שלהיותו בן א"י עליו להבדיל אז, וגם הפר"ח מודה לזה וכמש"כ. - אולם כל זה כשאין לבן א"י כוס משלו, אבל אם יש לו כוס לעצמו, בודאי יבדיל עליו מוציו"ט א' בצנעא וכמש"כ כנלענ"ד נכון בע"ה.

(ט) עוד עלי להעיר בזה, בדבר אשר ראיתי בס' שד"ח (אסיפ"ד מערכת ה' אות י"ב ד"ה והנה כו') באמצע הדברים מביא דברי הרב מסגרת השלחן חיו"ד (בד' ז"ר ע"ד סי' כ"ג) וז"ל שאלו לי, אחד מא"י שנתארח אצל בעה"ב בחו"ל ובליל יום טוב שני שהי' במוצש"ק שמע הקידוש של בעה"ב שהוא יקנה"ז, אם יצא יד"ח הבדלה. ואמרתי דיצא דהסדר אינו מקפיד וגם החתימה שחתם בין קודש לקודש אינו מעלה ומוריד. ועל צד היותר טוב יברך על הבשמים אח"כ דהא נהנה מהם עכ"ל. וע"ש בשד"ח שאחר שנו"נ בדבריו מסיק שכוונה דעתו להלכה בזה ע"ש.

והנה ס' מסגרת השלחן אינו תח"י לעיין בו, אמנם מהוראת הגאון הרמ"ח ז"ל במעשה דפלארענצא (הנ"ל אות א'), נלענ"ד מוכח דס"ל, דאפי' בדיעבד אין בן א"י יוצא יד"ח הבדלה ביקנה"ז שבן חו"ל מברך. שהרי גם בעובדא דידי' הי' הבן חו"ל עם הבן א"י ביחד והי' זה במוצאי שביעי של פסח שחל במוצש"ק, וא"כ למה זה הורה הרמ"ח ז"ל להבן חו"ל שיוציא כוסו מידו ויקדש על הפת, ויזכה הבן א"י בכוס זה להבדיל עליו, הרי בודאי שלכתחילה אין לברך יקנה"ז על הפת ולדעת הרבה פוסקי' אפי' כשאין לו יין אין להבדיל על הפת אפי' כשחל מוצ"ש בליל יום טוב, עיי' שו"ע או"ח (סי' רצ"ו סעי' ב') ובב"י ואחרוני' שם. א"כ טפי הו"ל לפסוק, שיקדש הבן חו"ל על כוסו יקנה"ז ויוצא בזה גם הבן א"י יד"ח הבדלה המוטלת עליו, וכמש"כ במסגרת השלחן הנ"ל. א"ו ס"ל להרמ"ח ז"ל דבן א"י אינו יוצא ידי הבדלה בזה אפי' בדיעבד, ועל כן הורה שהבן א"י יבדיל על הכוס והבן חו"ל יקדש על הפת ויוצא בדיעבד עכ"פ. ואפי' נימא דגם ביקנה"ז של הבן חו"ל יוצא בדיעבד, עכ"פ גרע מלהבדיל על הפת במוצש"ק שחל בליל יום טוב. - גם הגריעב"ץ שם שלא העיר מזה כלום נראה קצת דלי"ל הך דינא של הרב מסגרת השלחן.

+/הערות/ כשהמברך מזכיר בברכתו מה שאינו שייך להשומע, כ' דנראה דעת הגהרמ"ח והגיעב"ץ ז"ל דאפי' דיעבד לא יצא השומע דלא כהג' מסגרת השלחן ואחרים עמו. כעת אמינא להעיר בזה ממש"כ המג"א (סי' קפ"ז סק"ג) דלכן לא הזכיר ר"ח (ברכות מ"ט א) ברית ותורה אפי' לכתחילה לפי שהי' מברך בבית ר"ג להוציא גם את הנשים וכיון דנשים אינן יכולות לומר ברית ותורה וגם אנשים יוצאים דיעבד על כן לא הזכירן לכתחילה ע"ש במחצהש"ק, יד אפרים והג' הגרב"פ ז"ל בכוונת המג"א. ואי כמסגרת השלחן הנ"ל, אכתי מוטב הי' לר"ח להזכיר ברית ותורה ולצאת ולהוציא האנשים יד"ח לכתחילה, וגם הנשים יוצאות דיעבד עכ"פ, מלהשמיט ברית ותורה שתצאנה הנשים לכתחילה והוא והאנשים שאתו רק דיעבד, א"ו שאם הי' מזכיר ברית ותורה ל"ה הנשים יוצאות אפי' דיעבד כיון שהזכיר המברך מה שלא שייך לגביהן, ור"ש דזקף לקועי' ור"ז שהשיב לו שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב, היינו דכיון דבלא הזכיר בריו"ת גם דיעבד לא יצא לא הי' לו להשמיטם אף שלא תצאנה הנשים יד"ח בשביל הפסק שהזכיר בריו"ת ותצטרכנה לברך לעצמן. ולמסגה"ש יש לדחוק ולומר דר"ח ידע שגם אם יזכיר בריו"ת יוצאות הנשים יד"ח רק דהוי ס"ל שזה גרע מדלא הזכיר בריו"ת באנשים. אלא דלפי"ז מדלא הצריכו לנשים לברך לעצמן, ור"ח יזכיר בריו"ת מוכח דאפי' לכתחילה לא חשיבא הפסק, ואולי לא ידעו נשים ההם לברך לעצמן והו"ל דיעבד. ואמנם לפימש"כ בחי' הרשב"א (ברכות שם ד"ה רב) דלרב גם באנשים אפי' לכתחילה לא יזכיר בריו"ת כדי שלא יצטרכו לתקן שתי מטבעות ע"ש, בלא"ה אין התחלה לקושית המג"א ולק"מ, ודו"ק.+

ע"כ נלענ"ד נכון שלכתחילה יש לבן א"י בחו"ל ודעתו לחזור, להדר אחר כוס יין להבדיל עליו מוציו"ט א' ואפי' כשחל במוצש"ק כמש"כ (אות ג' ד'), שגם המסגרת השלחן מודה בזה, ודוקא בדיעבד קאמר דיוצא בן א"י יד"ח הבדלה ביקנה"ז של הבן חו"ל. (עיי' לקמן סי' כ"ו אות א'). או אפי' לכתחילה וכגון בנידון דידי', שהבן א"י התארח על שלחן הבן חו"ל ואם יבדיל לעצמו המבדיל בין קודש לחול יורה בזה דיו"ט ב' חול הוא גבי' והוא אסור מפני שינוי המחלוקת כבפסחים נ"ב. ואם יבדיל בלחש ג"כ אולי ירגיש בו הבן חו"ל ומכש"כ אם בליל יום טוב א' לא קידש הבן א"י לעצמו ועתה יהדר אחר כוס להבדיל עליו ירגיש בו הבן חו"ל, וכעין שכ' בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף קמ"ה (ע"ג), בבן א"י בחו"ל ודעתו לחזור שילבש ביום טוב ב' ש"ג בגדי מועד וז"ל ואמש הי' לבוש בגדים נאים והיום בגדים צואים שייך לומר ג"כ מפני המחלוקת ואל ישנה עכ"ל. ע"כ מוטב שיצא ביקנה"ז של הבן חו"ל. אבל כשהבן א"י גר בחדר לעצמו או שאוכל על שלחנו בפני עצמו, בודאי מוטב שיהדר אחר יין ויבדיל לעצמו.

העולה להלכה: - א) בן א"י הנמצא בחו"ל ודעתו לחזור, יבדיל ליל מוציו"ט א' בתפלה (אות ב'). - ב) גם על הכוס יבדיל מוציו"ט א' בצנעא, ואפי' כשחל במוצש"ק, ולא ידליק אז אבוקה המיוחדת להבדלה, אלא יברך על נרות רגילים, ולא יכבם אח"כ אלא ישאיר אותם דולקים, כדרך שאנו מבדילין ומברכים על הנר ליל יום טוב שחל להיות במו"ש (אות ד' ה'). - ג) כשאין להבן א"י כוס משלו, לא ידרוש את הכוס מבן חו"ל כדי להבדיל עליו (אם אין לבן חו"ל רק כוס א') אלא יקדש עליו הבן חו"ל והוא יבדיל בתפלה וישמע הבדלה ליל מוציו"ט ב' מבן חו"ל, אבל הוא עצמו לא יבדיל אז (אות ו' - ח'). - ד) כשחל מוציו"ט א' במוצש"ק ואין להם רק כוס א' כהנ"ל, ושמע הבן א"י יקנה"ז מבן חו"ל והתכוון לצאת ידי הבדלה יצא ואולי גם לכתחילה ראוי לעשות כן (אות ט'). - ה) דבר שלפי דעתו ראוי לעשותו מדרבנן ונוהג לעשותו או שכן הוא מנהג מקומו והולך למקום אחר שאין נוהגין בו כן יכול לשנות מנהגו ולנהוג כבני מקום שהלך לשם מאחר שהוא בשוא"ת אבל לא יעבור אדרבנן בקו"ע משום מנהג מקום שהלך לשם (אות ו' ז'). - פעיה"ק ירושלים תובב"א ניסן תשי"ג לפ"ק.

בצלאל שטערן.

 

שו"ת בצל החכמה חלק א סימן לט

דין מוקצה ביום טוב ב' ש"ג, לבן א"י הנמצא בחו"ל ולבן חו"ל הנמצא בא"י ודעתם לחזור

א) בן ארץ ישראל בחו"ל ודעתו לחזור נלענ"ד בס"ד דנהי שצריך לשמור יום טוב ב' ש"ג ולהזהר מלעשות בפרהסיא דבר שאסור לבני חו"ל לעשותו, כמבואר בשו"ע או"ח (סי' תצ"ו סעי' ג), מ"מ מותר לטלטל אפי' בפרהסיא כמה דברים האסורים משום מוקצה לבני חו"ל. דנלענ"ד בס"ד דלא שייך איסור מוקצה ביום טוב ב' ש"ג לבני א"י בחו"ל ודעתם לחזור רק בדברים הניכרים לעין שמוקצים הם, כגון מעות או כלים שנשברו ואין שבריהם ראוים לשום מלאכה המבואר בשו"ע או"ח (סי' ש"ח סעי' ו') ויוני שובך ויוני עלי' גדולים דלא שייך בהם הזמנה (שם סי' תצ"ז סעי' ט') וכגון עפר המפוזר בקרקעית הבית (שם סי' ש"ח סעי' ל"ח) וכל כיוצ"ב, אבל דברים ששייך בהם הזמנה אפילו אם באמת לא הזמינם מותרים, כי הרואה יתלה שהזמינם. וכגון יוני שובך ויוני עלי' קטנים שצריכים הזמנה ומהני להם הזמנה (שם סי' תצ"ז סעי' ט'), וכן במש"כ בהגה (שם סעי' י"א) דמהני הזמנה לכל השובך, בכל אלה מותר הבן א"י בחו"ל אפי' לא הזמינו וכמש"כ. דטעמא דבן א"י בחו"ל ודעתו לחזור צריך לנהוג יום טוב ב' ש"ג הוא מפני שינוי המחלוקת (כבפסחים נ"ב רע"א) בישוב לא עבידנא מפני שינוי המחלוקת, שהרואים שמשנה מנהגם יתקוטטו עמו. והנה מבואר בתוס' שבת ס"ב: (ד"ה והתניא) דאפי' למ"ד, כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, מ"מ אם עושיהו בשוק באופן שאינו ניכר וליכא מראית העין מותר ע"ש. ועיי' שעה"מ (פ"ה מהל' יום טוב הל' ד') לענין דם שעל הככר גוררו ושבין השנים מוצצו, ולא אסרינן הא דבין השנים משום מראית העין שאסור אפי' בחדרי חדרים, משום דאף אם בשוק מוצצו אין רואה וליכא מרה"ע. ועיי' הגהו' רעק"א לשו"ע או"ח (סי' י' סעי' ח') בטלית משי יש להקל כו' ואף בבגד צמר אם הוא תחת בגדים בענין דגם כשהולך כן ברה"ר הוא מקום סתר יש להתיר כו' עכ"ל.

מעתה הדברים ק"ו אם במרה"ע שהחמירו לאסור אפי' בחדרי חדרי', ואפי"ה אם עושיהו באופן שגם בשוק אינו נראה וניכר מותר, מכש"כ בן א"י בחו"ל ודעתו לחזור שלא החמירו בו כולי האי שהרי לדעת הרבה פוסקים דוקא בפרהסיא אסור בעשית מלאכה אבל בצנעא מותר (עיי' טו"ז או"ח סי' תצ"ו סק"ב, מג"א שם סק"ד ופר"ח שם סק"ג), ונהי דהכרעת רוב האחרונים לאסור מלאכה אף בצנעא, מ"מ שאר דברים מותרים בצנעא לכו"ע, בודאי שאין לחוש לרואים בדבר שגם אם עושיהו בפרהסיא אינו ניכר כלל שעושה איסורא כי יש מקום לתלותו בהיתר.

עוד ראי' לענ"ד להתיר בזה ממה שכ' המג"א (שם סק"ז) בשם הרדב"ז דבן א"י בחו"ל מותר לבשל מיו"ט ב' לשבת בלי עירוב תבשילין, ובשע"ת (שם) כתב הטעם שהרואה יאמר שהניח עירובי תבשילין או סומך על של אחרים, וה"ה בנ"ד הרואה יאמר שהזמינו.

ב) ומה"ט נלענ"ד שמותר לבן א"י זה לשחוט אפי' לכתחילה חי' ועוף ביום טוב ב' ש"ג (עי' שו"ע או"ח סי' תצ"ח סעי' י"ד) כשיש לו עפר אפי' לא הכינו לכך, וכגון שהכניס מלא קופתו עפר לביתו לצורך גינתו שאסור לכסות בו להמבואר שם (סעי' ט"ז) שמאחר שהוא מועט בטל ע"ש. מ"מ בן א"י זה שפיר שוחט אפי' לכתחילה על סמך עפר זה ושפיר יכול לכסות בו, כי הרואה יתלה שהכניס עפר זה כדי לעשות בו כל צורכו, ואז הרי מותר לשחוט אפי' לכתחילה על סמך עפר זה כמבואר שם (סעי' י"ז). - ולאו דוקא לכסות בו שהוא צורך מצוה מותר אלא גם לשאר צרכים שאינם של מצוה שלדעת קצת פוסקים אסור להשתמש בעפר שהכניס לביתו לצורך גינתו ואפי' הכניס עפר הרבה, מ"מ בן א"י זה שפיר משתמש בו כי הרואה יתלה שלצורך תשמישיו הכניסו וכמש"כ.

ג) וכן לענין ביצה שנולדה ביום טוב ב' ש"ג נלענ"ד שמותר ביצה זו בטלטול ואכילה בו ביום לבן א"י שהוא בחו"ל ודעתו לחזור, כיון שאינו ניכר בגוף הביצה שהיא נולדה ביום טוב והרואה יתלה בהיתר וה"ה בשבת ויו"ט ב' ש"ג הסמוכין זה לזה בין סמוך לשבת מלפני' ובין שסמוך לה לאחרי' נולדה בזה מותרת לו בזה, (ע"ש סי' תקי"ג סעי' א' ה'). ואין לחוש בכל זה דשמא על ידי שיראו אותו בני חו"ל משתמש בחפצים אלו יחשבו שהם מוכנים ויבואו גם הם להשתמש בהם והרי להם מוקצה אסורה באותו יום, דכיון שחפצים אלו שייכים להבן א"י ואסור לאחרים להשתמש בחפציו שלא בידיעתו, א"כ כשיבואו להשתמש בהם יכול הוא למונעם.

ד) ויותר מזה נראה דלקושטא דמילתא מותרים בני חו"ל להשתמש בהרבה חפצים שאינם מוכנים השייכים לבן א"י זה. דנלענ"ד בס"ד, דכשם שמותר לישראל לטלטל בשבת חפצי מוקצה השייכים לעכו"ם, ומשום דלא שייך מוקצה בחפצי עכו"ם שאינו מקצה מדעתו כלום, עיי' שו"ע או"ח (סי' ש"י סעי' ב' בהגה, סי' תצ"ז סעי' ט"ו וסי' תצ"ח סעי' ג'), כך מותר לבני חו"ל להשתמש ביום טוב ב' ש"ג בחפצי בן א"י הנמצא אז בחו"ל, דכיון שאותו יום חול הוא אצל הבן א"י לא מקצה מדעתו כלום וממילא שמותר גם לבני חו"ל להשתמש בהם מעיקר הדין כ"נ נכון. ע"כ אם ירצו להשתמש בחפציו שאינם מוכנים של הבן א"י שראו אותו משתמש בהם ויחשבו שהם מוכנים אינו צריך למנוע אותם מלהשתמש בהם אלא אם הם דברים שהיו אסורים משום מוקצה גם אם היו שייכים לעכו"ם, וכגון מחובר שתלשו עכו"ם בשבת עיי' טו"ז (שם סי' ש"י סק"ב), וכן דבר שהי' מחוסר צידה ביהש"מ, עיי' שו"ע או"ח (סי' שכ"ה). והגהו' הג' מהרש"ם לאו"ח (סי' ש"י), וכן נולד שאסור גם בשל עכו"ם עיי' מג"א (סי' תק"ה סק"ג וסי' תקפ"ו סקכ"ה), באלה אם כי מותר לבני א"י להשתמש גם בפרהסי' כשאינו ניכר שהם מוקצה, מ"מ אם ע"י שיראוהו בני חו"ל משתמש ירצו גם הם להשתמש בהם, עליו למנוע אותם מזה. אבל פשיטא שאסור לו לומר להם שלא ישתמשו בחפצים הנ"ל מפני שמוקצים הם, כי אז הרי יתברר שהוא טלטל מוקצה בפרהסיא אלא ימנעם סתם או מסיבה אחרת.

ה) ונלענ"ד בס"ד אף דקיי"ל דאין הכנה שייך בשל אינו יהודי, מ"מ חפצי עכו"ם האסורים בהנאה כגון פירות ערלה שנתלשו מע"ש או עיו"ט, אף שהעכו"ם אינו מקצה אותם מדעתו שהרי ראוים הם לו, אסורים הם בטלטול לישראל משום איסור מוקצה כיון שאינם ראוים לו כלל. דנלענ"ד דהא דקיי"ל דלא שייך מוקצה בחפצי עכו"ם היינו במידי דחזי לי' לישראל עכ"פ בשעת טלטולו בשבת, אבל מה שאינו ראוי לישראל כלל ואפי' בשעת טלטולו וכגון איסורי הנאה אף אם הם של עכו"ם אסורים לישראל משום איסור מוקצה. וראי' לדבר ממה שפסק בשו"ע או"ח (סי' תמ"ו סעי' ג') גגו של אינו יהודי שהי' סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל החמץ מגגו של א"י לגגו של ישראל הר"ז דוחפו בקנה, ואם הי' בשבת או ביום טוב כופה עליו כלי דאסור לטלטלו ביום טוב ושבת ע"כ, וכן פסקו כל האחרונים ומקורו מירושלמי כמבואר בב"י שם. והדבר צ"ב דכיון דהחמץ הוא של עכו"ם אמאי יהא אסור לטלטלו בשבת ויו"ט הא לא שייך איסור מוקצה בחפצי עכו"ם, א"ו דשאני חמץ כיון שהוא אסור בהנאה ואינו ראוי לישראל כלל ואפי' בשעת טלטולו, שפיר שייך בי' איסור מוקצה +ועיי' בתשו' ריב"ש מובא בב"י שם דחמצו של עכו"ם אסור לטלטלו בשבת ויו"ט שכל הדברים האסורים באכילה אפי' מדרבנן אסור לטלטלו, הרי דגם בחפץ של עכו"ם שאסור באכילה שייך מוקצה, ועיי' מג"א שם (סוסק"ג) בדעת הריב"ש דכיון דמיירא בחמצו של עכו"ם דלי"ל דעתו עליו ע"כ אסור ע"ש והרי אדרבה בשל עכו"ם הי' מקום להקל יותר, והדברים צריכים ביאור ועכ"פ באיסורי הנאה נראה בודאי כמש"כ, ועיי' יד אפרים מש"כ בדברי מג"א הנ"ל.+ ולכן גם חפצי איסור הנאה של הבן א"י אסורים משום מוקצה להבן חו"ל וצריך למנוע אותם מלטלטלם.

+/הערות/ כעת ראיתי בפרמ"ג (סי' ש"י משבצות סק"ב) שכ' נר עכו"ם שהדליק ביהש"מ וכבה י"ל דשרי לישראל לטלטל אח"כ בנתאכסן בבית העכו"ם ע"ש. נראה דלא שרי חפצי עכו"ם לישראל אלא בנתאכסן בבית העכו"ם דנגרר בתרי', דומיא דבגדי עניים בביתו של העני דמותר בטלטול גם לעשיר הדר בביתו של העני אבל לא לעשיר שחוץ לבית העני כמבואר לעיל (סוסי' ש"ח) בטו"ז ומג"א ע"ש. ולפי"ז נסתרה ראיתי דשם (או"ח סימן תמ"ו) מיירו שאין הישראל גר בביתו של העכו"ם אלא שנתגלגל חמצו של העכו"ם לגגו של שכנו הישראל ושפיר שייך בי' מוקצה. אבל נראה כי הפרמ"ג לאו דוקא נקט נתאכסן בבית העכו"ם אלא שאל"כ לא שכיח שיבא להשתמש בכה"ג בחפצי העכו"ם וגם שידע שהעכו"ם הדליק בו ביהש"מ, שהרי התוס' (שבת קכ"ז: ד"ה כיון) כ' דלכן תרומה ביד ישראל אף על גב דלא חזיא לי' מותר לו לטלטלה לפי דחזיא לכו"ע ואיסורא הוא דרביע עלי' משא"כ בגדי עניים מחמת גריעותא לא חזיא ע"ש. מובא גם בטו"ז ומג"א שם. הרי דגם היכי דלא חזיא לבעלים מחמת איסורא לא אזלינן בתרייהו היכי שאין גריעותא בעצם ואם כן מכש"כ בחפצי עכו"ם דחזו לכו"ע וגם בעליהם העכו"ם אינו מקצה אותם מדעתו, פשיטא דמותר גם לישראל שאינו בביתו שהרי בכל כה"ג לא מחמת שהוא נגרר אחרי הבעלים מתירינן וכמש"כ. ואפי' להר"ן דס"ל דגם באיסור הולכין אחר דעת בעה"ב ואסור לכו"ע (עיי' מג"א ופרמ"ג שם) יש להתיר בנ"ד מה"ט שהעכו"ם אינו מקצה מדעתו כלום. גם בסדור הגיעב"ץ ז"ל הל' מוקצה (אות ג') וסדור דה"ח, דין מוקצה באוכלין (אות ב') כ' סתמא שאין הכנה בשל עכו"ם ולא התנו דדוקא בגר בבית העכו"ם מותר כדרך שכ' (היעב"ץ שם אות מ', והדה"ח דין שברי כלים אות כ"ד) לענין בגד גע"ג של עני שאינו מותר לעשיר אלא כשהוא בבית העני ע"ש. א"ו דבמוקצה של עכו"ם אין לחלק בהכי, ומטעמא שכ', וא"כ ראייתי נכונה בס"ד.+

ו) מובן לפי"ז כי כן הדין גם בבן חו"ל הנמצא בא"י על מנת לחזור, שמותר לו לטלטל ביום טוב ב' ש"ג חפצי מוקצה השייכים לבני א"י אם הי' מותר לטלטל אותם כשהיו שייכים לנכרי. אבל דברים שאסורים משום מוקצה גם אם הם חפצי עכו"ם, אסורים גם אם שייכים לבני א"י. ופשיטא שמותר בזה לבני א"י להגיד לבני חו"ל בפירוש כי דברים מוקצים הם, ואף אם הם השתמשו בהם בפרהסיא, כיון דיו"ט ב' לבני א"י בא"י חול גמור הוא אפי' לענין מלאכה גמורה.

ז) ואמנם כל זה בדבר שאיסורו משום מוקצה בלבד, אבל אם חוץ מאיסור מוקצה יש עוד טעם לאוסרו וכגון פירות שנשרו או נתלשו ביום טוב ב' ש"ג, דחוץ מאיסור מוקצה שייך לאוסרו משום שמא יעלה ויתלוש, צ"ע אם אפשר להתירו לבן א"י בחו"ל, דנהי שאינו ניכר בגוף הפרי שהיום נתלש ממחובר מ"מ כיון שע"י אכילת פרי זה יש לגזור שיעלה ויתלוש, דבר האסור גם לבן א"י בחו"ל אולי יש לאסור הפרי עליו מה"ט, או דילמא דוקא היכא דהוי יום טוב לדידי' ותלישה אסורה לו מן הדין גזרינן שמא יעלה ויתלוש, משא"כ בבן א"י בחו"ל ביום טוב ב' ש"ג שאפי' יתלוש לא יחלל יום טוב, אולי לא שייכא גזירה זו. - ומסתבר קצת לאסור דכיון דסוף סוף יש איסור דרבנן לתלוש ביום טוב ב', מה לי אם איסורו משום יום טוב, או משום שינוי המחלוקת ועדיין צ"ע.

העולה להלכה: א) מותר לבן א"י בחו"ל לטלטל ביום טוב ב' ש"ג חפצי מוקצה שאינו ניכר בהם שהם מוקצים והרואה יכול לתלות שהזמינם (אות א - ג). - ב) מותר לבן חו"ל ביום טוב ב' ש"ג לטלטל חפצי מוקצה של בן א"י, כל שאילו הי' אותו חפץ שייך לעכו"ם ל"ה שייך בו איסור מוקצה לישראל (אות ד - ו). - ג) חפצי עכו"ם האסורים בהנאה לישראל שייך בהם איסור מוקצה וה"ה אם הם של בן א"י אסורים משום מוקצה לבן חו"ל ביום טוב ב' ש"ג (אות ה). - ד) פירות שנשרו או נתלשו ביום טוב ב' ש"ג, כיון דשייך בהו גזירה שמא יעלה ויתלוש צ"ע אם הם מותרים לבן א"י בחו"ל אפי' כשאינו ניכר בהם שהיום נתלשו (אות ז).

 

שו"ת בצל החכמה חלק ב סימן עו

דין עשרה בני א"י בחו"ל ודעתם לחזור, להתפלל יחד של חול ביום טוב ב' של גליות

בני א"י בחו"ל ודעתם לחזור ונזדמנו עשרה או יותר יחד בביתו של אחד מהם ביום טוב ב' ש"ג אחה"צ, אם רשאים להתפלל שם בדירת חבריהם תפלת מנחה של חול בעשרה, כיון דלדידהו יום טוב ב' ש"ג חול הוא וכך היו מתפללין של חול גם אם היו מתפללים ביחד עם בני חו"ל בביהכנ"ס שלהם אעפ"י שבני חו"ל מתפללים של יום טוב, או דילמא אסור להם להתפלל של חול משום שאין אומרים בו רק אשרי ולא ובא לציון גואל וכו' וגם משום תפלה של חול בחזרת הש"ץ בקול רם, ולא בניגון של יום טוב, דהוי מילתא דפרהסיא בפני עשרה, והרי אסור לבני א"י בחו"ל לנהוג בפרהסיא מנהג בני א"י אפי' כשדעתם לחזור ואולי גם כשאין הש"צ חוזר כל התפלה, אלא הוא מתחיל להתפלל בקול רם ביחד עם הצבור ואומרים קדושה, ואחר ברכת קידוש השם הוא מתפלל בלחש עם הצבור שאינו ניכר שמתפללים תפלה של חול, מ"מ אסור כיון שאינם אומרים רק אשרי יושבי וגו' ומדלגים על תפלת ובא לציון גואל וגו' ואומרים הכל שלא בניגון של יום טוב, הרי ניכר שאינם עושים אותו היום יום טוב וכיון דהוי בפרהסיא אסור לעשות כן?

א) הסברא נותנת לענ"ד דנד"ד חשיבא צנעא ואף שנעשה בפני עשרה כיון שכולם בני א"י שדעתם לחזור הם, שיו"ט ב' חול הוא לגבי כולהו. ואינו יוצא מכלל צנעא לאסור רק כשנמצא שם עכ"פ אחד מבני חו"ל שחייב בשמירת יום טוב ב'. וכעין שמצינו לענין ברכת אבלים בברכהמ"ז בשו"ע (יו"ד סי' שע"ט סעי' ד') דבג' אבלים מברך בשבת כדרך שמברך בחול דצנעא הוא ואם אכלו אחרים עמו וברכו אין מזכירין מעין המאורע דכיון דאיכא אחרים לאו צנעא הוא ע"כ. וג' דנקט בשו"ע לאו דוקא אלא ה"ה עשרה אבלים ויותר וכן מבואר להדיא גם בערוך השלחן (שם אות ד') שכתב ואם האבל אוכל לבדו או אפי' אוכלים הרבה רק שכולם אבלים מברכין דהוי כצנעא ונוהג בשבת ע"כ ע"ש. לכן אם כל אלה שנתקבנו יחד בבית הנ"ל כולם בני א"י הם הו"ל צנעא ומותרים להתפלל שם על דרך שאבאר בס"ד לקמן (אות ד' ו' ז').

ב) ברם אם נמצא בדירה ההיא אפי' אחד מבני חו"ל כבר מוציאו זה מכלל צנעא ואסור להם להתפלל שם של חול, כאשר הוכחתי בארוכה בס' בצל החכמה (ח"א סי' כ"ב אות ו') דאפי' ידיעת בן חו"ל אחד מוציא הדבר מכלל צנעא, ואינו מותר רק דומיא דמדבר שהוא צנעא ממש וע"ש שכ"כ לדינא גם בהגה' חכמת שלמה להגמהרש"ק (או"ח סי' תצ"ו סעי' א') ובשו"ת חיים שאל (ח"א סי' נ"ה), ע"ש. - ומפסק השו"ע (יו"ד סי' שע"ט סעי' ד') הנ"ל שאם יש שם אפי' רק אחד שאינו אבל, אין מברכין ברכת אבלים בשבת ראי' נוספת לנד"ד דכל שיש שם בן חו"ל אחד שוב לא נקרא צנעא.

ג) ואמנם נראה דגם כשכולם בני א"י ואין שם אף אחד מבני חו"ל, אין להתיר להם להתפלל של חול רק בדלתים סגורות. עיי' פסחים (נ"א א) כי אתא רבב"ח אכל דאייתרא עול לגבי רע"ס ורבדר"ה כיון דחזינהו כסיי' מינייהו אתו ואמרו לי' לאביי א"ל שווינכו ככותאי וכו' ע"כ. ועיי' ר"ן (שם ד"ה ורבה) שכתב וכי תימא איך קאמר שווינכו ככותאי הא מדינא הי' צריך לכסיי' כדי שלא ישנה מפני המחלוקת, ליתא כיון דבצנעא הוה אכיל לי' שלא ידע שיכנס מישהו לגבי' אפי' מצאוהו יושב ואוכל ל"ה נופל מחלוקת בכך בין ת"ח, שכבר היו יודעין שבדין הי' עושה ע"ש. ועיי' תוס' שם (נ"ב א ד"ה ביישוב) ובמהרש"א שם, שנראה ג"כ דהך דרבב"ח דאכל דאייתרא צנעא הוי עש"ה. ולדבריהם בנד"ד גם אם יכנס מישהו מבני חו"ל ויצאם מתפללים של חול אין בכך כלום, מאחר שכדין עשו שבשעה שעמדו להתפלל ל"ה שם בן חו"ל ולא ידעו שיכנס אח"כ.

ויותר נראה דל"ש סברת הר"ן רק היכא שאיסורו משום שנוי המחלוקת, דבזה כיון שנזהר לעשותו בצנעה בתוך ביתו אפילו יכנסו וימצאו אותו עובר על מנהגם לא יבואו לידי מחלוקת, משא"כ במתפלל בחו"ל תפלה של חול ביום טוב ב' של גליות, דאיסורו משום זלזולא דיו"ט ב' עיי' שו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ו) וטוב עין (סי' י"ד), גם אם ימצאו אותם בני חו"ל מתפללים של חול בתוך ביתם איכא זלזולי דיו"ט ב', ואסור.

+/הערות/ ויתכן, דטעמא מאי נחשב להר"ן ביתו צנעא ול"ש בו מחלוקת, דכיון שנזהר לעשותו בתוך ביתו לא היה צריך לחוש שיכנס אליו מישהוא ויראנו, וממילא י"ל דה"ה לענין זלזולא דיו"ט ב' א"צ לחוש לכך, ומותר לדידיה להתפלל של חול בצנעא בתוך ביתו בעשרה.+

ד) אך מפרש"י בסוגיא שם נראה דכל כה"ג מדינא לא נחשב צנעא, שהרי כתב שם (ד"ה הני מילי) אם ישנה מנהגן "לעיניהן" יש כאן מפני המחלוקת וכו' עכ"ל. משמע דגם בעובדא דרבב"ח דעלה קאי בגמ' שם, שאכל דאייתרא בתוך חדר ביתו כדקאמר "עול לגביה" וכו', אי הוי מבבל לבבל או מא"י לא"י או מבבל לא"י, מעיקרא היה אסור לו להתחיל לאכול בתוך חדרו לשנויי דאביי, לפי שזה נחשב, משנה מנהגן "לעיניהן" דהיינו פרהסיא ולא צנעא. כי יש לחוש שמא יכנס לשם אחד מבני המקום ההוא וימצאנו עובר על מנהגם. ואף דלפי"ז לפי"מ דקיי"ל כרב אשי דמשני, הנ"מ היכא דאין דעתו לחזור ורבב"ח דעתו לחזור הוה, ע"כ מוכח דבדעתו לחזור גם בפרהסיא א"צ לנהוג בחומרי המקום שהלך לשם, שהרי רבב"ח אכל דאייתרא בתוך ביתו אף דהו"ל פרהסיא לשיטת רש"י, וכ"ה באמת דעת הרבה ראשונים בסוגיא שם, מ"מ זה דוקא בנוגע לשאר מנהגי חומרות הנהגות במקום שהלך לשם, אבל לענין יום טוב ב' ש"ג שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה, בודאי שאסור לבן א"י בחו"ל אף שדעתו לחזור לנהוג מנהגי א"י בפרהסיא אף היכא שדעתו לחזור, ועיי' בראשונים בסוגיא דפסחים (שם).

נמצא לפרש"י כיון דתוך ביתו לא חשיבא צנעא, וע"כ היינו לפי שאפשר למי שהוא ליכנס לשם, א"כ בנד"ד אסור לבני א"י להתפלל של חול בבית חבריהם.

וראיתי בשו"ת ר"א מזרחי (סי' י"ג) בדבר קהל קורדובה שיש להם הסכמה בחרם, ששום אחד ממתפללי הקהל לא יוכל לשחוק בביתו, ובא לשם אורח אחד שאין דעתו להשתקע שם וראו אותו שוחק בביתו, אם חל עליו החרם, והשיב דכיון דהאי אורח אין דעתו להשתקע שם, הלכך בצנעא שרי בפרהסיא אסיר, ומאחר ועשה הדבר בביתו בצנעא קרינן ביה ואם תמצא לומר שהוא כפרהסיא אטו כו"ע דיני גמירי וכו' ע"כ ע"ש. מבואר כי מספקא ליה להרא"ם אי דבר הנעשה בביתו נחשב צנעא או פרהסיא, כדקאמר, ואת"ל שהוא כפרהסיא וכו', וקשה הרי מבואר להדיא בר"ן וכן מוכח מתוס' פסחים הנ"ל שזה נחשב צנעא, לענין שאינו צריך להתנהג בחומרי מקום שהלך לשם, ברם להנ"ל ניחא דכפי מש"כ ס"ל לרש"י דבביתו פרהסיא הוי ודו"ק.

ה) ועיין במס' קדושין (דף פ"א א) אר"י פתח פתוח לרה"ר אין חוששין משום יחוד. והיינו משום דמירתתי שמא יכנס מישהוא. ומוכח הא דכל שאינו פתוח לרה"ר אף שפתוח לחצר חוששין משום יחוד, לפי שאינם יראים שיכנס מישהוא, ועיי' פ"ת (אה"ע סי' כ"ב סק"ח). ולפי"ז בנדון בן א"י בחו"ל היה נראה להיפך, דבפתוח לרה"ר כיון דהוי כפרהסיא אסור, משא"כ בפתוח לחצר דהוי כצנעא מותר. ועיי' עוד בפ"ת (שם סק"י) מה נקרא פתוח לרה"ר לענין יחוד. ושם (סק"ח וסק"ט) אם בלילה שייך יחוד גם בפתוח לרה"ר. וא"כ י"ל לענין חומרי מקום שהלך לשם דבלילה בתוך ביתו לעולם חשיבא צנעא ומכש"כ כשהוא פתוח רק לחצר ולא לרה"ר.

ואמנם להר"ן ותוס' הנ"ל משמע דלא מחלקי בהכי וס"ל דבתוך ביתו חשיבא צנעא לעולם, צ"ל דבודאי לענין איסור יחוד בפתוח לרה"ר מתיראין לבעול שמא יכנס מישהוא, ומ"מ לענין חומרי מקום שהלך לשם כיון שאינו אלא משום שנוי המחלוקת ס"ל להר"ן ותוס' הנ"ל דבזה לא שייך מחלוקת כיון שבתוך ביתו אין שם רואים ולא ידע שיכנס מישהוא הו"ל צנעא ומותר.

ולפרש"י דס"ל דתוך ביתו הו"ל ג"כ פרהסיא כיון שאפשר למי שהוא להכנס לשם, נראה ודאי דגם בפתוח לחצר חשיבא פרהסיא מדפריך בגמ' (פסחים שם) ורבב"ח לית ליה הא דתנן נותנין עליו חומרי מקום וכו', והיינו דהוי פרהסיא כפרש"י ולא משני דבבית הפתוח לחצר הוי אכל, ומ"מ לענין איסור יחוד בפתוח לחצר אסור, כיון דבזה לא שכיח כל כך שיכנס מישהוא, יצרא דעבירה תקיף ויש לחוש שיבוא לבעול.

אבל כשפתח הבית נעול או סגור באופן שאי אפשר להכנס לשם מבחוץ דבזה אף כשפתחו לרה"ר שייך בו איסור יחוד, בודאי דגם לענין חומרי מקום שהלך לשם חשיבא צנעא. - ולכן בנד"ד כשדלתי הבית נעולות או סגורות באופן שאי אפשר לפותחן אלא מבפנים בודאי דחשיבא צנעא ומותר.

ו) גם צריכים לדקדק שהש"ץ לא יגביה קולו בחזרת תפלה של חול, שאם אולי יעבור בן חו"ל על יד הבית לא ישמע שמתפללים של חול בתוך הבית.

ז) מסתבר דגם בדלתי הבית נעולות אין להתיר להתפלל אפי' שלא בקול רם, רק בעיר הגדולה שיש בה בתי כנסת הרבה שלא ירגישו בבני א"י אלו שהם חסרים מביהכנ"ס באותו היום, אבל בעירה קטנה שאין בה רק ביכנ"ס אחד הרי מיד ירגישו בני ביהכנ"ס כי בני א"י חסרים, וניכר הדבר כי בשביל שיו"ט ב' חול הוא לגביהם והם מתפללים של חול על כן הם לא באים אל ביהכנ"ס, ואית ביה משום זלזולא דיו"ט ב' ואסור. - אמנם אם גם ביום טוב ראשון התפללו בני א"י בנפרד בבית חבריהם אז מותרים להתפלל שם גם ביום טוב ב' על דרך שכתבתי.

ח) להאמור לעיל נראה כי גם אם נתוועדו עשרה בני א"י יחד בדירת אחד מחבריהם ביום טוב א' אחר שכבר התפללו מנחה בביהכנ"ס או שהם מתפללים שם תפלת מנחה ומתעכבים שם אח"כ עד הערב, אף שאין חזרת הש"ץ בתפלת מעריב וגם בנוסח התפלה אין הבדל בין יום טוב לחול, להמדלגים על תפלת ברוך ה' לעולם אמן וכו', מ"מ אין להם להתפלל שם של חול אא"כ אין שם אף אחד מבני חו"ל (כבאות ב') ומתפללים באופן שאין קולם נשמע להעובר על יד הבית (כבאות ו') לפי שהם אומרים והוא רחום וכו' ומתפללים שלא בניגון יום טוב.

ט) כל מה שכתבתי להתיר לבני א"י בחו"ל ודעתם לחזור להתפלל בעשרה (עיי' אות א' ואות ח') היינו באקראי בעלמא, אבל להנהיג לכתחילה להתוועד יחד ולהתפלל שם של חול נלענ"ד דאסור בכל אופן. שאם ינהגו כן אי אפשר שבהמשך הזמן לא יוודע הדבר.

העולה להלכה: א) עשרה בני א"י בחו"ל ודעתם לחזור שנתוועדו בדירת אחד מחבריהם מותרים להתפלל שם מנחה של חול במנין ביום טוב ב' ש"ג (אות א'). ודוקא כשאין שם אף בן חו"ל אחד (אות ב') ואינם מגביהים קולם שהעובר על יד הבית לא יכיר שמתפללים של חול (אות ו') ושיהיו דלתות הבית נעולות (אות ז'). - ב) גם תפלת ערבית בליל יום טוב ב' לא יתפללו י' בני א"י בחו"ל בדירת אחד מהם אף שדעתם לחזור, רק עפ"י התנאים דלעיל (אות ח'). - ג) אין לעשרה בני א"י בחו"ל להתפלל של חול ביום טוב ב' ש"ג, גם עפ"י תנאים דלעיל רק באקראי, אבל בקביעות אסור בכל אופן (אות ט'). - ד) בית אי חשיבא צנעא לענין חומרי מקום שהלך לשם בדעתו לחזור, תליא במחלוקת הפוסקים (אות ג - ה).

 

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן כד

ב. בן ארץ ישראל בחוץ לארץ במקום שדרים רק מעט יהודים איך ינהג ביום טוב שני

ובן א"י שנמצא בחו"ל בעיר שדרים שם רק כמה יהודים, אף שדר חוץ לשכונת היהודים, אין להחשיבו כנמצא במדבר (שו"ע או"ח סימן תצ"ו סעיף ג', ועי' מג"א ס"ק ה') ואסור לעשות מלאכה בפרהסיא ביום טוב שני. וגם כשאינו ניכר כיהודי עדיין אסור דסוף סוף נכלל בתוך דיני העיר.

ואין לטעון שהוי כל כך שכיח שבני א"י נמצאים בחו"ל, שיהיה נכלל בהיתר של שתי בתי דינים (יבמות י"ד ע"א, אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה). דקודם כל, במציאות גם בזמן חז"ל היה שכיח והיו יכולים לדון לכף זכות שאינו בן חו"ל, כי הא דפסחים נ"א ע"ב מימר אמר כמה בטלני איכא בשוקא, ואף על פי כן אסרו לעשות מלאכה בפרהסיא. ולדינא העיקר הוא שההיתר דשתי בתי דינים מצריך שיהיה מנהג קבוע באותו עיר, ולא די בידיעה לחוד שיש בעולם עוד מנהגים (ועי' עוד בדברות יבמות פרק א' סימן י"ב).

 

---

³⁹. שו"ת שבה"ל ח"ז סי' ס"ה דבשו"ת המבי"ט המובאת במג"א מיירי במלאכה דרבנן, יוטש"כ פ"ג סעי' א' בשם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב שליט"א.

⁴⁰. וכמ"ש המ"ב להלן סקי"ג שמותר לו לבשל כשחל יום טוב בע"ש בלא עירובי תבשילין כי הרואה יתלה שהניח ע"ת.

⁴¹. שו"ת שבה"ל שם, ועיי"ש שאפילו במוקצה גמור יש מקום להקל בצינעא, כיון שיש המקילים במלאכה בצינעא כמבו' בט"ז בשם מהרש"ל ובמבי"ט ח"ג סי' קמ"ט, וכן בשביתת בהמתו יכול להקל באופן דהוי בצינעא, כיון שיש מקילים באיסור שביתת בהמה ביום טוב (עיין לעיל סי' תצ"ה אות ח'), יוטש"כ פט"ז סעי' א' בשם הגרשז"א שליט"א, שו"ת בצל החכמה ח"א סי' ל"ט דמותר לטלטל כל הדברים שאין ניכר עליהם שהם מוקצים.

⁴⁵. שו"ת אג"מ ח"ד סי' ק"ד דאף לבן חו"ל איסור הדלקת חשמל הוא דרבנן, ועיין מש"כ בריש סי' תק"ב. [י.ד. – כבר כתבתי מקודם על הפניני הלכה שלדעתי האג"מ הסתפק ולא הכריע]

⁴⁶. יוטש"כ פ"ג הערה ג' בשם הגרש"ז אויערבך שליט"א דלט"ז ריש סי' תק"ב יש בהבערה ביום טוב איסור תורה, ולחזו"א יש בהדלקה וכיבוי חשמל איסור בונה וסותר, ועוד דאף במלאכות דרבנן יש להחמיר אף בצינעא, וע"ע להלן הערה 133.

¹⁰⁷. חיי אדם כלל ק"י סעי' ד', כה"ח סקל"ה, שו"ת באר משה ח"ז עמ' רח"צ, יוטש"כ פ"ג הערה כ"ז בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.

¹⁰⁸. ועיין לעיל אות ט' אם מותר להניח תפילין בבית בפני אשתו וב"ב אם הם נוהגים כבני חו"ל.

¹⁰⁹. שו"ת באר משה שם עפ"י המ"ב סי' צ' סק"ל.

¹¹⁰. הובא בחיי"א ובכה"ח שם, והוסיף הפר"ח שהיה מתחיל להתפלל שמו"ע מיד כשקמו הציבור סמוך לחתימת אמת ויציב כדי שלא תתארך תפילתו מעבר לציבור וירגישו שתפלתו ארוכה והיא תפילת חול.

¹¹¹. שש"כ פל"א הערה פ"ט בשם הגרש"ז אויערבך שליט"א, תשובות והנהגות ח"א סי' שי"ז (אמנם בסו"ד מביא דברי הפר"ח).

¹¹². מ"ב סי' ס"ו סק"מ.

¹¹³. שערי יצחק כלל י' אות ג'. בן א"י השומע קדושת "כתר" שבמוסף (נוסח ספרד) מבני חו"ל, עונה עמהם אף על פי שלכאו' אין הוא שייך בזה אף שבפיסקא כתר יתנו לך וכו' איכא שם שמים - שו"ת בצה"ח ח"ו סי' נ"ג.

¹¹⁸. יוטש"כ פ"ט סעי' ט"ז בשם שו"ת אג"מ ח"ד סי' ק"ו ובעל שו"ת באר משה, וע"ע שו"ת שבט הקהתי ח"א סי' קס"ב דבחוה"מ לכו"ע מותר דשייך עבודה גם לגביה דבן א"י (וע"ע שם דבן א"י בחו"ל ביום טוב שני של פסח יכול לומר הלל השלם עם בני חו"ל, עיין שם נימוקיו).

¹²⁷. שו"ת אג"מ ח"ג סי' ע"ב.

¹²⁸. יוטש"כ שם בשם הנ"ל.

¹²⁹. שש"כ פמ"ז סעי' מ"ה עפ"י הברכ"י סי' רי"ג סק"א (ולדברי תשוה"נ דלעיל הערה 115 הוי לן להתיר גם בקידוש בפרהסיא לבני א"י כיון ששבת הוא וליכא חשש לזלזול יום טוב שני במלאכות וכו', וכשם שנוהגים בני חו"ל בא"י לקדש ביום טוב שני בפרהסיא, ולא מצינו בפוסקים שיתירו זאת וצ"ע)

¹³⁰. שם עפ"י הברכ"י שם.

¹³¹. שו"ת שבה"ל ח"ז סי' ס"ו, שו"ת בצל החכמה ח"א סי' כ"ו ושו"ת באר משה ח"ז עמ' רמ"ו שאם יקדש בלחש בודאי יהיה הדבר מורגש ויגרום לזילותא דיו"ט שני, וכ"ה ביוטש"כ פ"ח הערה כ"ט בשם האג"מ והגרי"ש אלישיב שליט"א.

¹³². שו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"ד, פאת השלחן הל' א"י סי' ב' סעי' ט"ו, כה"ח סקל"ו ועוד, וכן פוסקים למעשה בשו"ת בצל החכמה ח"א סי' כ"ב ושו"ת באר משה ח"ז עמ' ר"צ וביוטש"כ פ"ח הערה ח' בשם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר שליט"א.

¹³³. שו"ת בצה"ח שם (ויכול להדליק נר מנר, אבל לא להמציא אש דהוי מלאכה ואסור אף בצינעא, וביוטש"כ פ"ח הערה י"ט מביא בשם הגרשז"א והגרש"ו שבצינעא ואי אפשר להדליק מנר הדולק התירו להמציא אש לצורך הבדלה שהוא מצוה, והגריש"א שם חולק עליהם ואוסר).

וכתב בשו"ת בצה"ח שם שבדיעבד יכול לשמוע מבעה"ב בן חו"ל יקנה"ז ויוצא ידי חובת הבדלה שהסדר אינו לעיכובא וגם החתימה שחותם "בין קודש לקודש" אינו מעכב, ולאחמ"כ יברך על הבשמים לעצמו, וכתב שכ"ה בשדי חמד אסי"ד מער' ה' אות י"ב ד"ה והנה בשם מסגה"ש, אמנם בשמירת שבת כהלכתה פס"ב סעי' כ"ב חולק דאין יוצאים י"ח הבדלה משום שנוסח ברכותיהן אינן שוות, וקשה לי מאי שנא מהא דקידוש בליל שבת שחל בו יום טוב שני ש"ג שפסק (עיין לעיל הערה 130) שיוצא בדיעבד י"ח הגם שגם בזה אין נוסח הקידוש והחתימה שוות.

¹³⁴. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קס"ח, וכ"פ למעשה בשו"ת אג"מ ח"ג סי' ע"ב ועיי"ש שמותר להם לאכול דדמי למי שאין לו כוס שהתירו לאכול (וישל"ע אם שכח להבדיל בתפילה אם יחזור להתפלל או שיבדיל בצינעא אף לשיטתי', עיין סי' רצ"ד), תשובות והנהגות סי' שכ"ד.