אכילת ענבים בראש השנה

ב"ה, אדר תשפ"ה

 

אכילת ענבים בראש השנה

 

בספר לימים טובים (עמ' 29) כתבתי:

לדעת הגר"א על פי תורת הפנימיות אין לאכול ענבים או צימוקים, ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים. אבל יש שלא קיבלו מנהג זה.

לפי כל הדעות אפשר לשתות מיץ ענבים ויין, שהרי בהם עושים קידוש.

 

שאל אותי אחד הקוראים, מה לגבי ענבים אדומים שמצויים כיום הרבה יותר מענבים שחורים?

נפתח בדיון על עצם המנהג המעניין ושורשיו מתורת הפנימיות, שהפרי שחטא בו אדם הראשון בחטא עץ הדעת היה ענבים. וחטא אדם הראשון היה בראש השנה.

נציג את הדעות שמבחינות בין ענבים שחורים ללבנים. ונביא את המסקנה שלנו, שנכנסה למהדורה השנייה של הספר, שהכוונה של הקדמונים שכתבו "ענבים שחורים" הייתה לכל צבע כהה, וגם ענבים אדומים בכלל זה.

 

1. הדעות שמתירות לאכול ענבים בראש השנה

מחזור ויטרי סימן שכג

... נהגו בני צרפת לאכול בראש השנה תפוחים אדומים. וכן בפרוונצא אוכלין ענבים לבנים ותאנים לבנים...

 

מטה אפרים סימן תר סעיף ו

אם מניח פרי חדש לצאת בו מספק ברכת שהחיינו אז תיכף אחר ששתה מכוס של קידוש יברך על הפרי ברכה הראויה לה ויאכל מיד הפרי והעולם נוהגים שכ"א מבני בית נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראויה וברכת שהחיינו ובאמת שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה

ויש ליזהר שהפרי יהיה נגמר בישולה ובמדינות אלו שאין ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם, שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכל שלא הגיע מברך בפה"א כמ"ש בסימן ר"ב. וגם שהם חמוצים עדיין ואין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכמו שאמרו לענין נובלות ולכן יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל.

 

אשל אברהם (בוטשאטש) על שו"ע רב, ב

הבוסר. נוהגים לברך בורא פרי העץ על ענבים בראש השנה, וע"י מנהג מוכרע שאין בו חשש בוסר. ובפרט לפי מה שכתב המג"א ז"ל [ס"ק ד] שעכשיו הענבים קטנים מפול.

ועל צמוקים אולי יש חשש בוסר אך אולי כל מינם קטן, וצל"ע היטב.

 

בן איש חי שנה ראשונה, פרשת נצבים סעיף ה

לא יאכלו בר"ה דבר חמוץ ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים דה"ה שלא יאכל פרי שלא נגמר עדיין בישולו. ומנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו. וישתה שתיות עריבות על פי הכתוב בעזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם דפסוק זה נאמר על יום ר"ה כידוע.

 

2. הדעות המחמירות באכילת ענבים וטעם המנהג

מעשה רב – מנהגי הגאון מוילנא, סע' רי

בליל שני מברך זמן אף בלא פרי חדש ופעם אחד ביום ראשון לפנות ערב הביאו לו דורון פרי חדש לברך עליו שהחינו בערב והוא תיכף כשראה אותו בירך עליו זמן כמנהגו לברך שהחינו בשעת הראיה

ואין לאכול ענבים בר"ה והטעם ע"פ הסוד.

 

כף החיים תקפג, כא

אין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי הסוד מעשה רב אות ר"ד

וכתב פעולת שכיר שם זכר לדבר עיין ברכות נ"ו ע"ב הרואה ענבים וכר עכ"ל

ולפי זה משמע דוקא ענבים שחורים אבל ענבים לבנים אדרבא סימן טוב הם כיעו"ש. וכן הוא בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ד ע"א ומיהו עיין שם בזוהר שכתב שהרואה אוכל ענבים שחורות בחלום מובטח לו שהוא בן עולם הבא יעו"ש

ואפשר לענין ראש השנה יש להקפיד שלא לאכול ענבים שחורים וגם להעלותם על השלחן בראש השנה יש להקפיד מן הטעם הנזכר שם בזוהר יעו"ש.

 

ברכות נו, ב

הרואה ענבים בחלום, לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן - יפות, שחורות, בזמנן - יפות, שלא בזמנן - רעות.

 

הזוהר הקדוש חלק ב (קמד, א)

אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו ענבי רוש ואלין אינון ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון.

 

ברכת הבית - שערי בינה (שער כד ס"ק יא) / הרב אברהם חיים איינהורן

וה"ה בענבים לבנים ואדומים יש גם כן בכלל הספק פלוגתא ולא יברך מספק אך אם רוצה להסתלק מן הספק יברך על פרי חדש אחר ויוצא גם את זה. מיהו בליל ב' דר"ה שטוב ליקח פרי חדש בשעת קידוש אם כבר בירך זמן על ענבים לבנים יכול ליקח ענבים אדומים בשעת קידוש, כן נ"ל. וגם בחלוקים בטעמם ולא בשמם אין לברך אא"כ חלוקים בטעמם הרבה שזה מתוק וזה חמוץ או מר אבל אם שניהם חמוצים או מתוקים אף שמשונה קצת בטעמו אין לברך. כן נ"ל.

[יוני.ד: לא ברור לי מדבריו אם לדעתו יש להחמיר באכילת ענבים בראש השנה]

 

משנה אחרונה תקפג, יא

הערה סח: וכן ציינו לזוהר (תרומה, קמד) שחטא עץ הדעת שחטא בו אדם הראשון היה עץ ענבים, כדכתיב 'ענבימו ענבי ראש', ואכילת עץ הדעת הייתה בר"ה, שהוא היום שבו נוצר אדה"ר.

ובארחות רבינו (ח"ב עמוד (ריח) ובאעלה בתמר (עמ' סב) הביאו בשם החזו"א דאין מניעה לאכול ענבים בר"ה, והטעם שהגר"א לא אכל, משום שלא היו לו ענבים בתקופת ר"ה, שהענבים בתקופת ר"ה היו בוסר.

 

מועדי ה' – ראש השנה / הרב יהודה אזולאי (ד, י הע' 13)

הנה בשו"ת מהרי"ל ס"ס קפג כתב שהיה מונע עצמו מלאכול ענבים עד ליל תניינא דריש שתא כדי שיוכל לברך שהחיינו על יין חדש ע"ש ומשמע שאלמלי ברכת שהחיינו היה אוכל ענבים

גם בלקט יושר ח"א עמוד קכט ענין ה כתוב שלא רצה מהרא"י לאכול ענבים קודם ר"ה ע"ש כלומר שלא היה אוכלם קודם ר"ה כדי לכבד את ר"ה באכילתם

[יוני.ד: לשון הלקט יושר היא די קצרה ולא מפורשת: "... ולסעודה אחרת אכל קשואים שקו' קורבש עם בשר שמן בלא בצלים. ופ"א אכל קשואין בשוגג לפני ר"ה, ולא רצה לאכול ענבים קודם ר"ה, ואינו אוכל ברצון [כל י' ימי התשובה] זפרן..."].

וכן בספר מטה אפרים סימן תר ס"ו כתב שבמדינות אלו שאין ענבים מצויים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום ספק ברכה לבטלה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכו' וגם שהם חמוצים ואין לאכול דברים חמוצים בראש השנה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכף ע"ש. ומשמע דמצד חשש בוסר וחמיצותם אין לאוכלם

וכ"כ הבן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים אות ה וז"ל יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים וכף ע"ש אבל ענבים מבושלות כל צרכם ומתוקים שפיר דמי

וכ"כ באשל אברהם מבוטשאטש סימן רב שנוהגים לברך בורא פרי העץ על ענבים בראש השנה וכף ע"ש וכן מצאתי בספר תניא רבתי הלכות ר"ה דף קנד ע"ב שכתב וז"ל ואוכלים בלילי ראש השנה דבש ותאנים וענבים וכל מיני מתיקה וכו' ע"ש.

אך ראיתי במחזור ויטרי סימן נב שכתב וז"ל מכאן נהגו בני צרפת לאכול השנה תפוחים אדומים וכן בפרוונצא אוכלים ענבים לבנים ותאנים לבנים וראש כבש וכף ע"ש ומשמע קצת דענבים שחורות לא נהגו לאוכלם.

ואפשר דזהו על פי מה דאיתא בברכות דף נו ע"ב הרואה ענבים בחלום לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן יפות שחורות בזמנן יפות שלא בזמנן רעות ע"ש

והטעם מבואר בזוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א וז"ל דתנינן מאן דחמי ענבין בחלמיה אי חיורין אינון טבין אוכמין בזמנן טבין דלא בזמנן צריכין רחמי מאי שנא חיורי ומאי שנא אוכמי ומאי שנא בזמנן ומאי שנא דלא בזמנן ותו תנינן אכלן לאינון אוכמי מובטח ליה דהוא בן עלמא דאתי אמאי אלא תנינן אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו ענבי רוש ואלין אינון ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון. בזמנן טבין מאי טעמא בגין דבזמנא דחוורי שלטן כלא אתבסם דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא וכלא איהו שפיר וכלא תקונא חדא אוכמא וחוורא ע"כ

וכ"כ בספר מעשה רב סימן רי שאין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי הסוד ע"כ

ובהגהות אמרי שמואל שם כתב שאפשר שכוונתו לפי דברי הזוהר הנ"ל ע"כ וכ"כ הכף החיים סימן תקפג ס"ק כ"א ובספר ארחות רבינו הקהלות יעקב ח"ב עמוד ריח כתב ששאל למרן החזו"א זצוק"ל אם מותר לאכול ענבים בראש השנה והשיב לו שמותר ומה שכתוב במעשה רב שהגר"א לא אכל ענבים זהו משום שלא היה לו ענבים ע"ש ונראה שהחזון איש ז"ל לא עיין בספר מעשה רב ששם לא כתוב שהגר"א לא אכל ענבים אלא כתוב שאין לאכול ענבים והטעם על פי הסוד ולפי זה בוודאי שאפילו שהיה להגר"א ענבים לא היה אוכלם מהטעם הנ"ל ודר"ק גם בשר"ת עולת יצחק ח"א ס"ס קעט אות יא כתב שיש אומרים שאין לאכול ענבים שחורים אבל לבנים אין קפידא ע"ש וכ"כ הגרב"צ מוצפי נר"ו בספר שופר בציוןעמוד קמא ושכן אמר לו הגה"ק מר אביו ז"ל שעיקר הקפידא היא על ענבים שחורים דווקא ע"ש.

 

3. ענבים שחורים וענבים אדומים

הבאנו שלפי המעשה רב יש להימנע מאכילת ענבים. כף החיים סובר שהכוונה דווקא לענבים שחורים.

הפוסקים שהביאו את החלוקה בין סוגי ענבים, לא הזכירו אדומים אלא רק שחורים ולבנים. השאלה היא האם "שחור" של הקדמונים הוא אותו שחור שלנו.

מצד אחד, מצאנו "שחור" שפירושו שחור ממש, כמו בימינו. למשל בשיר השירים (ה, יא) "שחורות כעורב", והעורב שחור.

ובדיני מראות הדמים בהלכות טהרה, אמרו חכמים (נדה יט, א): "אמר רבי חנינא: שחור - אדום הוא, אלא שלקה... משל לדם מכה - לכשנעקר הוא משחיר". אומנם דם של מכה שמשחיר, אינו נהפך בדווקא לשחור ממש אלא לצבע כהה יותר. אבל להלכה, הצבע השחור שאנחנו אוסרים הוא שחור ממש.

מצד שני, לשון הזוה"ק שהוזכר באחרונים הוא "אוכמא", שלכאורה פירושו כהה כשחור – כצבע האוכמניות. וסביר להניח שכאשר אומרים שחור בהקשר של ענבים, מתכוונים לזן המצוי הסגול-אדום.

שאלתי את פרופ' זהר עמר אילו ענבים היו מצויים בעבר, שחורים או אדומים, ולמה התכוונו הקדמונים בדבריהם. תשובתו: "אין לי תשובה מוחלטת, להערכתי ענבים סגולים כהים הם בכלל שחורים. כעיקרון היו בעבר זני ענבים בעלי גוונים בדומה לימינו. החלוקה המקובלת היתה לרוב לשתי קבוצות: ענבים אדומים-שחורים ובין לבנים-ירוקים".

לאור כל הנ"ל החלטתי לפרט יותר במהדורה השנייה של ספרי: "ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים ואדומים".

 

קטניות בפסח - כל הפרטים על מה שמותר ואסור - מתוך הספר "לימים טובים"

 הלכות פורים - מתוך הספר "לימים טובים"

לרכישת הספר לחצו כאן

נטילת לולב עם קור"א - הרחבה לספר "לימים טובים"

לולב עם קור"א

 

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 93

לרכישת הספר לחצו כאן

 

קור"א הוא השכבה החומה שחופה על חלק מהלולבים בחלק העליון שלהם.

ספרדים רבים נוטלים לולב עם קור"א. מה מנהג האשכנזים בעניין זה?

 

בספרי "לימים טובים" עמ' 93 כתבתי כך:

רבים נוהגים לקנות 'לולב קור"א' שסגור למעלה בקליפה חומה והוא כשר לכתחילה (מאמר מרדכי לרב מרדכי כרמי, תרמה, ד).

לפי האשכנזים, כדאי להסיר קצת מהקליפה בצדדים של הלולב, אבל לא בקצה העליון, כדי שעלי הלולב יתנענעו מעט בזמן נטילתו (ביכורי יעקב א-ט).

נרחיב מעט בנושא.

 

כתב הרב מרדכי כרמי בספרו מאמר מרדכי סימן תרמה ס"ק ד:

ויש מחמירין. מתוך מה שכתבנו בס"ק ג' יתבאר לך דלדעת רוב הפוסקים אין איסור וחשש בזה דהא לפי"רשי ולשאר פי' שהזכירו התוס' ליכא פיסולא בנחלק גב עלה האמצעי ופיסול נחלקה התיומת לא הוי אלא בב' עלין האמצעין ובשדרה ולדעת הרי"ף והרמב"ם וש"פ שנמשך מרן ז"ל אחריהם פשיטא דליכא חששא בהא

ודעת המחמירין שהביא רמ"א ז"ל הוא ע"פ שיטת רש"י שבסמ"ק לחד לישנא שבפירש"י כמ"ש בתה"ד וגם הר"ן ז"ל הזכיר דיעה זו וכתב שראוי להחמיר וכ"כ בא"ח דף קי"ד בשם הרי"ט אשביל"י ז"ל י"עוש.

ונלע"ד דמאחר שמרן ז"ל פסק כדברי הרי"ף והרמב"ם וש"פ וגם לשאר הפירושים אין חשש איסור בדבר אין להקפיד כ"כ אפי' על צד חומרא כי כמה פעמים ראיתי שמפרידין העלין העליונים זה מזה כדי לבדוק אם העלה האמצעי נחלק ונמצא חומרו קולו דהא לפי' הגאונים כל שנפרדו העלין העליונים זה מזה מקרי נחלקה התיומת והרי נמצאים הרבה אצלינו שכלין למעלה בב' עלין והם דבוקים זה בזה ע"י דבר אדום וכמ"ש מרן ז"ל בב"י י"עוש ובבדיקתם אחר העלה האמצעי אם נחלק גבו אם לא הרי הם מפרידין ב' עלין העליונים

ולכן הרוצה לבדוק העלה העליון יזהר שלא להפריד העלין זה מזה אלא יכול לבדוק אותו בראיה בעלמא וכל שרואה שם דיבוק ע"י דבר אדום וכיוצא לא יגע בו כדי שלא להפריד העלין הדבוקים שהרי מן הסתם אז לא נחלק העלה האמצעי ואם נחלק לא נחלק כי אם מעט כנ"ל ועט"ז.

 

כתב בספר ביכורי יעקב סימן תרמה ס"ק א:

עליו. לפעמים נמצאים לולבים, בפרט באותם הגדלים במדינתינו, שמחוברים כל העלים זה בזה ע"י אותו אדום שקורין פאסט בל"א, והלולב עי"ז הוא כמקל.

ולענ"ד אין נכון לטלו כן, שהרי בעינן בלולב טפח כדי לנענע בו יוצא חוץ לאגד, שמה שבתוך האגד אין ראוי לנענוע כמבואר בסוכה דף ל"ב (ע"ב). ומזה הוכיח הריטב"א שם דף ל"ח (ע"א ד"ה אמר רבא וכן ללולב) דנענוע הלולב הוא קשקוש העלין דוקא, ולא כדעת הגאונים שהוא הולכה והבאה לבד, ע"ש. וכיון שמחוברים העלים זה בזה הם כמו בתוך האגד ואין ראוי לנענע, ולכן צריך להפריד רוב העלים. אכן ג' העלים העליונים לא יפריד זה מזה כמש"כ ס"ק ט'.

ועיין בט"ז ר"ס תרנ"א (סק"א) דמטעם זה דצריך נענוע כתב שלא יאגוד הלולב למעלה שיעכב נענוע העלין, כש"כ בזה שמחוברים לגמרי, ותמהני שלא הזכירו הפוסקים מזה, ולכן בודאי צריך להפרידם.

וביו"ט נ"ל שאסור להפרידם דהוי מתקן, כמו ממעט ענבי הדס ביום טוב המבואר סי' תרמ"ו (ס"ב):

 

והוסיף הביכורי יעקב בס"ק ט:

העליון. הנה בהא דנחלק התיומת רבו הפירושים. לפי' הגאונים שהביאו התוס' (ב"ק צו. ד"ה נחלקה) הוא שנחלקו ב' עלין כפולים שהם למעלה על השדרה, ודרכן להיות מחובר ע"י אותו דבר אדום שקורין פאסט בל"א. ואם היו מחוברין ונפרדו פסול, אבל כשהיו מפורדין מתחלה כשר, כן כתבו התוס' בשמם... [י.ד וראו עוד בדבריו שהביא 8 שיטות מתי נחלקה התיומת פוסלת]

ומ"מ אם אפשר למצוא לולב שעדיין מחוברין עליו העליונים ע"י אותו אדום שקורין פאסט, הוא מצוה מן המובחר, שבזה יוצא אליביה דכל השיטות. וכש"כ שאין לו להפרידם לראות אם יש להם ב' עלין שוין שקורין ב' תיומות, דגם אם יש להם מ"מ כשר אפילו לב"י אליביה דהגאונים, כיון שעדיין מחוברין הן.

ואם כבר נפרדו עליו העליונים, אזי יש לחוש לפי' הב"י אליבי' דהגאונים, שלא ליקח אותן הלולבים שהשדרה כלתה בב' עלין שוין שקורין ב' תיומת, אם העלין נפרדים עד למטה. אבל אם עדיין מחוברים זה בזה ע"י פאסט מעט למטה סמוך לשדרה, וכש"כ ברובן, א"צ לחוש כלל אפילו לכתחלה...

 

כתב בספר פסקי תשובות תרמה, ג:

ואין לחשוש בלקיחת לולב המכוסה בקורא שמא התיומת חלוקה או סדוקה כהימנק, כי תלינן שמן הסתם לא נחלקה, ואף אם נחלקה לא נחלקה כי אם מעט שאינה נפסלת בכך, אך יש המהדרים לקחת לולב שאפשר לבדוק את תיומתו כי חששו לשיטות הסוברים שנחלקה התיומת או נסדק כהימנק פסול אפילו במשהו (עיין להלן אות ד' ואות י'), וזה מצוי בלולבים שלנו.

ומכל מקום, אלו הלוקחים לולב המכוסה בקורא יש להם יסודות איתנים על מי לסמוך, אך נכון שיסירו את הקורא בצדדי הלולב (ולא בראשו) כדי שיוכלו לקיים מצוות נענועים ע"י כסכוס העלים.

ובהערה 13 ציין:

עיין בשד"ח אס"ד מערכת ארבעת מינים סי' ב' אות א' שכן נוהגים הספרדים שבאר"י לדקדק לקחת לולב סגור בקורא וגם בין האשכנזים יש הלוקחים לולב כזה, ובאוצר מנהגי חב"ד שכן מנהגם

וע"ע ס' אורחות רבנו ח"ב מעמ' רל"ב ולהלן שהחזו"א והגריי"ק זצ"ל היו מקפידים לקחת לולב שאפשר לבדוק התיומת, אך היה פעמים שלא היה מצוי לולב שתיומתו סגורה כהוגן ולקח הגריי"ק זצ"ל לולב עם קורא, ואמר שאף אם יש קורא בין עלי התיומת, אין זה 'נחלקה' דהקורא הוי חיבור, עיין שם בארוכה.

 

שינה בנסיעות בחג הסוכות - הרחבה לספר "לימים טובים"

 

סוכה הצמודה לבית ויש גג מעל חלק מהסוכה וצירוף שתי 'הלכה למשה מסיני' - הרחבה לספר "לימים טובים"

 

סוכה הצמודה לבית ויש גג מעל חלק מהסוכה

וצירוף שתי 'הלכה למשה מסיני'

 

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 83

לרכישת הספר לחצו כאן

 

בספרי "לימים טובים" עמ' 83 כתבתי כך:

סוכה הצמודה לבית והגג עובר מעל חלק מהסוכה, מה דינה?

אם הקיר של הבית משמש בתור אחת הדפנות של הסוכה, הסוכה כשרה לפי הכלל "דופן עקומה": רואים את הדופן כאילו היא מתעקמת וממשיכה בגובה עד שמתחברת לסכך הכשר (בסוכה של דופן עקומה, הדופן שמתחת לתקרה צריכה להגיע עד הסכך ולא מספיקה דופן בגובה 80 ס"מ שמעליה יש אוויר. במקרה שלנו הדופן היא הקיר של הבית והקיר מגיע עד לסכך).

זאת בתנאי שהמרחק בין הסכך הכשר (שאין מעליו תקרה) עד לדופן הוא פחות מארבע אמות, כלומר עד 190 ס"מ. ראו איור (קרדיט: מאיר ראש).

  

 

נוסף לכך, צריך שהסכך הכשר יגיע עד המקום שבו מתחיל הגג של הבית, ולא יהיה שטח שפתוח לאוויר השמיים, כי מרווח של שלושה טפחים (24 ס"מ) פוסל את הסוכה (ראו שולחן ערוך תרלב, א ומשנה ברורה ד).

כמו שרואים באיור, אין הכרח שהסכך וגג הבית יהיו באותו גובה. אם למשל הגג בגובה 3 מטרים מהרצפה ואילו הסוכה בגובה 2 מטרים, הסוכה כשרה. הרוצה להדר ימלא את החלק הריק בכיסוי כלשהו, כגון בד או יוטה (ראו אשל אברהם סימן תרלב; פסקי תשובות סע' ד).

 

הרחבה ומקורות

1. הדיון העקרוני לגבי צירוף שתי 'הלכה למשה מסיני': במקראי קודש הררי לרב משה הררי בסופו הביא קונ' רחב בנושא, והביא שיש אומרים שלעולם אין מצרפים תרי הלכתות (לעניות דעתי לא ברור שיש מי שאומר זאת).

ויש אומרים שלעולם מצרפים ב' הלכתות.

ושיטת רבי עקיבא איגר שרק היכא שהלכה אחת תלויה בשניה אז אין אומרים צירוף.

 

2. מהשולחן ערוך תרל, ט מוכח שאומרים בדופן גם גוד אסיק וגם לבוד, ואפילו לבוד נוסף בסכך.

והסכים לכך המשנה ברורה ולא הביא חולק. אם כן ודאי שלהלכה אין לומר שלא מצרפים תרי הלכתות כיוון שהשולחן ערוך מיקל.

 

3. בדופן עקומה יש כבר מחלוקת גדולה, כאשר הדופן אינה גבוהה ואינה מגיעה לסכך, אם אומרים גוד אסיק ודופן עקומה: הר"ן מחמיר והטור מיקל.

באנצי' תלמודית [דופן עקומה] כתבו שנחלקו האחרונים למה הר"ן פוסל, אם בגלל שיטתו שדופן עקומה זה המשך של הכותל ולכן כשיש רווח אינך יכול ליצור רצף כזה. או כמו שכתב רבי עקיבא איגר מפני שלא אומרים 2 הלכה למשה מסיני ביחד. אמנם עיין להלן ששבט הלוי דחה פירושו.

השולחן ערוך לא התייחס לכך במפורש.

המשנה ברורה תרלב, ד מביא בסתמא להחמיר, ויש אומרים להקל. ובמשנה ברורה תרלג, כ מפורש להחמיר.

אמנם שבט הלוי נוטה להקל אבל  למעשה גם הוא כתב שזה 'בשעת הדחק' ושיש מקום לא לברך שם מספק, משמע שלכתחילה לא נקל בזה.

הנה דבריו בשו"ת שבט הלוי חלק ו סימן עה:

... ולהלכה אם נפסוק באין דפנות מגיעות לסכך דין דופן עקומה דעת הט"ז כהטור להקל, והמגן אברהם העתיק דברי הר"ן להחמיר ולפי מה שביאר הגרעק"א דלא אמרינן ב' הלכות היכא דצריכים זל"ז אם כן יש סתירה בדברי מגן אברהם מיני' ובי' דבסק"א העתיק דברי הר"ן, ובמגן אברהם ס"ק ב' לענין חביט רמי ולבוד ביחד כ' דלא אמרינן לבוד וחביט להחמיר והוא כתוס' עירובין ט' ע"א ומשמע דמעיקר הדין אמרינן ב' הלכות יחד, ובמחה"ש שם הרגיש בזה, ומש"כ לחלק בין הלכה דחביט להלכה דלבוד, לא זכינו לעמוד על טעמו, - אבל למה שכתבתי בטעם השני דהר"ן כ' כן דלית לי' כלל גוד אסיק לענין סוכה וטעם דמועיל דופן עשרה דכך הלכה בסוכה, ואם כן א"ש דלהלכה ודאי אית לי' למגן אברהם ב' הלכות ושאני אין דפנות מגיעות לסכך.

והשתא דאתינא להכי הרי העתיק השולחן ערוך סי' תר"ל ס"ו דיש מכשירים בשפת הגג משום גוד אסיק, ואף על גב דהתם לא קיי"ל כן להלכה היינו משום דאין מחיצות ניכרות כלל דעשה על הגג בשפת הבית, אבל במחיצות גבוהות עשרה סוגיא דעלמא כהריטב"א סוכה ט"ז דטעם דמספיק עשרה טפחים מחיצה הוא משום גוד אסיק, וכבר האריך בפני יהושע סוכה ד' ע"ב לתמוה על מש"כ הר"ן דלית לן גוד אסיק בסוכה, ועוד מצדד בפ"י שם דדוקא מדרבנן לית לן גוד אסיק אבל מה"ת גם בסוכה מהני לכו"ע יעש"ה, - ואם כן בפלוגתת הטור והר"ן פה ההלכה נוטה למש"כ הטור להכשיר דו"ע באין דפנות מגיעות בשעת הדחק עכ"פ.

ואפי' למש"כ הגרעק"א דפלוגתתם אם אמרינן ב' הלכות ביחד וכמש"כ ג"כ בחמד משה מכ"מ סתימת השולחן ערוך ושתיקתו על מש"כ הטור להקל משמע דהסכים למש"כ הטור וכט"ז, ומידי ספיקא עכ"פ לא נפקא וחייב לשבת אם אין לו סוכה אחרת, רק לענין ברכה יש מקום שלא לברך מספק דברי הר"ן.

גם הרב אהרן איזנטל רבה של חספין אמר לי שיש להחמיר בזה.

בהסבר המחלוקת כתב הרב הררי שהר"ן הסביר שתליא בגדר דופן עקומה: אם הדופן ממשיכה דרך הדופן עקומה (בצורת האות ר) אזי צריך שיהיה רצף, אבל אם הדופן שבצד כאילו זזה ומתחברת ישירות לסכך הכשר, אז אומרים גוד אסיק כמו בכל מקרה של דופן רגילה. והר"ן סובר כאפשרות הראשונה ולכן מחמיר.

הרב הררי הביא הסבר אחר לדעה המקילה - הבית יוסף בדעת הטור, שאין הפסק אויר פוסל אלא בגג הסוכה ולא בדופן. ולא הבנתי מה נקודת המחלוקת לפי זה.

והנה רבי עקיבא איגר טוען שהר"ן מחמיר כי לא אומרים תרי הלכתות התלויות זו בזו כמו כאן: כל עוד לא השלמת את הדופן בגוד אסיק, אינך יכול לומר דופן עקומה אל הסכך.

הרב הררי דן אם לפי זה יש לפסול לפי הר"ן מקרה מצוי של סוכה שעשויה מחוטי לבוד עד י' טפחים. שצריך לומר בה גם לבוד וגם גוד אסיק. כנגד השולחן ערוך שהוזכר לעיל. אם זה נכון – אז מוכח שהמשנה ברורה לא סובר כרבי עקיבא איגר בהבנת דעת הר"ן, כי בסע' ט לא הביא חולק על השולחן ערוך בדין הזה, ואילו בדין דופן עקומה הביא מחלוקת ואף החמיר.

ונראה שיש ראיה פשוטה יותר – המשנה ברורה כתב (תרלב, ד) שאם הדופן קרובה לסכך ויש רווח של פחות מג' טפחים, אולי לכולי עלמא כשר. ורבי עקיבא איגר (לפי המובא בפסקי תשובות סע' ג) חולק על זה כי לא אומרים ב' הלכתות. כעת נציג דעתו.

המשנה ברורה תרלב, ד הביא בסתמא את דעת המגן אברהם והר"ן להחמיר בדופן עקומה שלא לומר גוד אסיק, ובתור יש אומרים הביא את הט"ז ע"פ הטור שמיקל. ובסימן תרלג, כ הביא רק כר"ן. אם כן הוא מכריע לחומרא.

לאור מה שכתבנו מקודם, נראה שהמשנה ברורה מבין בר"ן שבדופן עקומה דווקא יש קפידה שנוכל לראות דופן שלמה כדי לומר שהיא מתעקמת.

וכך הבנתי גם את החזון איש (שהביאו הרב הררי ועוד) שאומר שאפשר שדווקא בדופן עקומה יש קפידה של הלכות ולא בשאר דברים. אבל לא ראיתי דבריו בפנים.

למעשה יש להחמיר בזה, כמו שהבאנו מהמשנה ברורה, והרב הררי כתב שכן נראה מכה"ח, החזון איש וספר הסוכה.

 

4. חבוט רמי. מצוי שקיר הבית משמש כדופן לסוכה ויש בקצהו בליטה של הגג מחוץ לבית ואז אנו נזקקים לדין דופן עקומה. בד"כ הגג גבוה במטר או יותר מגובה הסוכה. האם אמרינן דופן עקומה וגם חבוט רמי?

הרב הררי (עי' עמ' 830 ובפ"ה הע' סו-סז) כותב שלפי המחמירים בכל מקרה של ב' הלכות – פסול. אך לפי הרבי עקיבא איגר נראה שמותר כי דופן עקומה הוא דין בדופן וחבוט רמי הוא דין בסכך (עי' להלן בפסקי תשובות). כל שכן שלשאר הדעות שאומרים ב' הלכות, שיש להכשיר כאן.

ולעניות דעתי, כל מי שרואה בדופן עקומה דין מיוחד שבו צריך רצף של דופן – גם כן מסתבר שיקל כאן כי אין שום חסרון בדופן.

מי כתב על כך במפורש? האשל אברהם בוטשאטש הקל, וזו לשונו:

... מה שאין כן כשיש הגעה מכותל לגג בתוך ד' אמות מהסוכה, הגם שהגג גבוה הרבה ומופלג יותר מד' אמות בגובה מהסכך, על כל זה שייך בזה חביט רמי, והרי זה כאילו הוא בשווי עם הסוכה תוך ד' אמות, והרי הסוכה כשירה. וכן משמע שם לשון הפנים מאירות ז"ל שכשאין הדפנות מגיעות לגג דוקא איירי, ע"ש. וכן הוא כדי שלא לאפושי פלוגתא, והרי הט"ז ז"ל [ס"ק א] מכשיר גם כשאין מגיעות לשום גג, והגם שראוי להחמיר בכזה שהוא דאורייתא, על כל זה נראה ששייך חביט רמי לכולי עלמא בהנ"ל.

הזכירו אותו הרב הררי, והפסקי תשובות בסי' תרלב. ואילו ה'בני דוד' (פאלקון) והשדי חמד שמביא דבריו, החמירו שאפילו לפי המקילים לעיל (הט"ז והטור) דווקא כאן יש להחמיר יותר. ולא עיינתי בדבריהם להבין  מה הסברא בזה.

בפסקי תשובות סע' ד הביא דיוק מהמשנה ברורה להקל:

משנה ברורה סק"ה: ואם הוא עקום למעלה, ולמטה בסמוך לו יש קורה, ועם הקורה יהיה ד' אמות, אף על פי שאינו נמשך הקורה ממנו ג' טפחים, כיוון דבגובה רחוק ממנו ג' טפחים, אין מצטרפין, דלא אמרינן חבוט רמי ולבוד להחמיר.

מדברי משנ"ב אלו נלמד עוד כלל לענין דופן עקומה המצויה מאד בינינו, בסוכה שאחת משלשה דפנותיה היא מחיצת הבית, וגג הבית (או המרפסת של השכן) בולט למעלה גבוה מעל הסוכה, שאמרינן חבוט רמי וכאילו הגג נמצא בקו ישר עם הסכך ואמרינן דופן עקומה (אם הוא פחות מד' אמות) והסוכה כשירה.

(הערה 22: ... ובשו"ת ארץ צבי סי' מ"ח תולה הדבר במחלו' הנ"ל אי אמרינן תרי הלכתא, אמנם עפ"י דברי שו"ת רעק"א הנ"ל גם בנידו"ד ליכא חסרון דתרי הלכתא כי כל הלכה לא צריכה את השניה, ודו"ק).

אמנם יש המפקפקים בזה ולדבריהם אין אומרים דופן עקומה אאם כן הסכך הפסול והסכך הכשר באותו גובה.

לאור מה שכתבנו, נראה לכאורה שבדין זה יש מקום להקל מצד הדין. וטוב להחמיר כשאפשר למלא את החלק שמתחת לתקרה בסכך פסול כלשהו כדי שיהיה רצף בין הסכך הכשר ועד הקיר.