אחד הימים
שלא שפר גורלם הוא אסרו חג. מוכר לרבים בעיקר כיום של חופש במערכת החינוך. סוד
גדול טמון ביום הזה וכוחו רב.
אסרו חג
הוא המתווך בין החג ובין שיגרת החול שבאה לאחריו. חלק מקדושת היום טוב
מאירה באסרו חג, כדי שתישאר לנו הארה מהחג (רבי חיים ויטאל שעה"כ עח) ולכן הוא
נקרא אצל חכמינו "בנו של המועד" (ירושלמי ע"ז א, א). המטרה
של אסרו חג היא לגרום לשפע הגדול שהגיע אלינו בחג, ללוות אותנו כל השנה.
בפסח –
אור של חירות ונאמנות עצמית. בסוכות – אור של שמחה ושל אמונה ובטחון. מטרת החגים
אינה רק לעצמם, אלא להיות כמו קפסולה שמרפאת את האדם לטווח ארוך ובכל יום יוצא
לפועל עוד חלק מהקפסולה.
זאת כוונת
חכמים (סוכה מה, ב) כשהסבירו את הפסוק הידוע שאנו אומרים בהלל:
אמר רבי
ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי, ור' יוחנן משום רבי שמעון המחוזי משום ר' יוחנן
המכותי:
כל העושה
איסור לחג באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנא'
'אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח'.
לעשות "איסור לחג" זה לקשור את החג ולשמר אותו בקרבך.
איך עושים זאת? דרך תענוג במאכל ובמשתה (עי' רש"י
שם). וכך פוסק הרמ"א (תכט, ב): "ונוהגין
להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא אסרו חג". ארוחה אחת לפחות
באסרו חג תהיה שונה מיום חול רגיל ותהיה בה תוספת למבוגרים ומשהו מיוחד לילדים.
"תכלית
סעודה זו היא הרי לגלות את גודל התשוקה שלנו להישאר תמיד מחוברים בקדושת היום-טוב
ולהימצא תמיד לפני ולפנים ביחד עם המלך... כשיהודי אוכל את המאכלים הרי הוא לוקח
את הבהמה והופך אותה לחתיכת יהודי קדוש שיעבוד איתה את ה', ובכוח זה נשפע עליו
שיהיה בכוחו במשך כל השנה הבאה עלינו לטובה להעלות את כל ענייני הבהמיות שבו לעשות
בהם את רצון ה' יתברך" (שיחות התחזקות דברים עמ' תרח).
ביטוי
נוסף ויפה כותב ה"בן איש חי" (תורה לשמה, קמ) שראוי ללבוש בגדי
שבת באסרו חג.
בנוסף, ראוי
להתפלל במהלך החג, וביום שלאחריו, שיישאר בנו רושם חזק מהקדושה של החגים (עי'
נתיבות שלום ב, קג). ועל כך מתפללים בחג "והנחילנו ה'
אלוקינו... מועדי קדשך", שהארת הימים האלה תהיה לנו לנחלה קבועה וקיימת (שפת אמת,
סוכות תר"נ).
אסרו חג שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה