האם צריך לתקן את הקורא בתורה כשהוא טועה בקריאה?
הרב יוני דון-יחייא
ה'טור' (סי' קמב) פותח באופן הבא את ההלכה: "אם טעה הקורא או
החזן המקרא אותו, טוב שלא להגיה עליו על שגגותיו ברבים שלא להלבין פניו,
דאף על פי שטעה בה, יצא ידי קריאה".
עם זאת, חשוב שקריאת התורה תהיה מדוייקת ככל האפשר והאחראים על כך עושים
מה שביכולתם כדי שהקוראים יכינו היטב את הקריאה.
למעשה, הפוסקים חלוקים אם יוצאים ידי חובה בקריאה שיש בה טעות. לדעת
הרמ"א וכך מקובל להורות, רק טעות שמשנה לגמרי את המשמעות דורשת תיקון.
כלומר רק אם הקורא דילג על מילה או שינה לגמרי את המשמעות. רוב הטעויות לא משנות
את המשמעות.
הפיתרון שמקובל ברוב הקהילות הוא ה'סומך' שעומד ליד הקורא בתורה וכאשר
יש טעות שמצריכה תיקון, הסומך אומר זאת בשקט והקורא מתקן. ויש מקומות שגם הרב
מתקן.
המציאות של מעט אנשים שמעירים בקול רם לקורא לגמרי לא תקינה
וצריכה להיפסק, מכמה סיבות:
א. הלבנת פנים, כמו שכתב ה'טור'.
ב. הרתעה של צעירים שרואים שמעירים בקול רם לקורא בתורה ואינם רוצים
לקרוא בתורה בבר המצווה שלהם, ובמקום לקרב את הדור הצעיר לבית הכנסת מרחיקים אותו.
ג. פגיעה בכבוד בית הכנסת: בקריאת התורה תפקיד הציבור להקשיב בשקט מתוך
כבוד לקריאה, ולא אווירה של שוק שנזרקות הערות מכיוונים שונים בבית הכנסת.
אם אחד המתפללים חושב שנעשתה טעות והסומך לא תיקן את הקורא, בכל זאת
לא יעיר בקול רם, כי פעמים רבות אין צורך לפי ההלכה לתקן על טעות כזאת. ולעיתים
הקורא קרא נכון והמתפלל לא שמע טוב אות או מילה. מעבר לכך נזכיר את דעת הרב נחום
רבינוביץ' ראש ישיבת מעלה אדומים, שלבייש את הזולת אסור מהתורה וקריאת התורה היא
מצוה מדברי חכמים ולכן אין היתר לבייש.
שמו של המקום הוא בית כנסת, תפקידו לכנס ולחבר בינינו לעבוד את ה' ביחד. על כל אחד
ואחת מאיתנו מוטל להשתדל לגרום למי שסביבו לצאת עם חיוך מבית הכנסת, בהארת פנים
ויחס מכבד ואוהב. כמו המילים המתוקות שאומרים לפני קריאת שמע:
"וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים זה מזה, ונותנים
באהבה רשות זה לזה,
להקדיש ליוצרם בנחת רוח, בשפה ברורה ובנעימה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה