ב"ה, אדר תשפ"ה
אכילת ענבים בראש השנה
בספר לימים טובים (עמ' 29) כתבתי:
לדעת הגר"א
על פי תורת הפנימיות אין לאכול ענבים או צימוקים, ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים. אבל יש שלא קיבלו מנהג זה.
לפי כל
הדעות אפשר לשתות מיץ ענבים ויין, שהרי בהם עושים קידוש.
שאל אותי אחד הקוראים, מה לגבי ענבים אדומים
שמצויים כיום הרבה יותר מענבים שחורים?
נפתח בדיון על עצם המנהג המעניין
ושורשיו מתורת הפנימיות, שהפרי שחטא בו אדם הראשון בחטא עץ הדעת היה ענבים. וחטא
אדם הראשון היה בראש השנה.
נציג את הדעות שמבחינות בין ענבים
שחורים ללבנים. ונביא את המסקנה שלנו, שנכנסה למהדורה השנייה של הספר, שהכוונה של
הקדמונים שכתבו "ענבים שחורים" הייתה לכל צבע כהה, וגם ענבים אדומים
בכלל זה.
1. הדעות שמתירות לאכול ענבים בראש השנה
מחזור ויטרי סימן שכג
... נהגו בני צרפת לאכול בראש השנה תפוחים אדומים. וכן
בפרוונצא אוכלין ענבים לבנים ותאנים לבנים...
מטה אפרים סימן תר סעיף ו
אם מניח פרי חדש לצאת בו מספק ברכת שהחיינו אז תיכף אחר
ששתה מכוס של קידוש יברך על הפרי ברכה הראויה לה ויאכל מיד הפרי והעולם נוהגים
שכ"א מבני בית נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראויה וברכת שהחיינו ובאמת
שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה ואפשר שעושין כן לסימן טוב
לחידוש השנה
ויש ליזהר שהפרי יהיה נגמר בישולה ובמדינות אלו שאין
ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם, שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן
וכל שלא הגיע מברך בפה"א כמ"ש בסימן ר"ב. וגם שהם חמוצים עדיין
ואין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב
וכמו שאמרו לענין נובלות ולכן יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל.
אשל אברהם (בוטשאטש) על שו"ע רב, ב
הבוסר. נוהגים לברך בורא פרי העץ על ענבים בראש
השנה, וע"י מנהג מוכרע שאין בו חשש בוסר. ובפרט לפי מה שכתב
המג"א ז"ל [ס"ק ד] שעכשיו הענבים קטנים מפול.
ועל צמוקים אולי יש חשש בוסר אך אולי כל מינם קטן, וצל"ע היטב.
בן איש חי שנה ראשונה, פרשת נצבים סעיף ה
לא יאכלו בר"ה דבר חמוץ ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ,
וכן יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים
דה"ה שלא יאכל פרי שלא נגמר עדיין בישולו. ומנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני
מתיקה לסימנא טבא אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו. וישתה שתיות
עריבות על פי הכתוב בעזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי
קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם דפסוק זה נאמר על יום
ר"ה כידוע.
2. הדעות המחמירות באכילת ענבים וטעם
המנהג
מעשה רב – מנהגי הגאון מוילנא, סע' רי
בליל שני מברך זמן אף בלא פרי חדש ופעם אחד ביום ראשון לפנות
ערב הביאו לו דורון פרי חדש לברך עליו שהחינו בערב והוא תיכף כשראה אותו בירך עליו
זמן כמנהגו לברך שהחינו בשעת הראיה
ואין לאכול ענבים בר"ה והטעם ע"פ הסוד.
כף החיים תקפג, כא
אין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי הסוד מעשה רב אות
ר"ד
וכתב פעולת שכיר שם זכר לדבר עיין ברכות
נ"ו ע"ב הרואה ענבים וכר עכ"ל
ולפי זה משמע דוקא ענבים שחורים אבל ענבים לבנים אדרבא
סימן טוב הם כיעו"ש. וכן הוא בזוהר
פרשת תרומה דף קמ"ד ע"א ומיהו עיין שם בזוהר שכתב שהרואה אוכל ענבים שחורות
בחלום מובטח לו שהוא בן עולם הבא יעו"ש
ואפשר לענין
ראש השנה יש להקפיד שלא לאכול ענבים שחורים וגם להעלותם על השלחן בראש השנה יש
להקפיד מן הטעם הנזכר שם בזוהר יעו"ש.
ברכות נו, ב
הרואה ענבים בחלום, לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן -
יפות, שחורות, בזמנן - יפות, שלא בזמנן - רעות.
הזוהר הקדוש חלק ב (קמד, א)
אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו
ענבי רוש ואלין אינון ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין,
חוורין טבין דהא מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון.
ברכת הבית - שערי בינה (שער כד ס"ק יא) / הרב אברהם
חיים איינהורן
וה"ה בענבים לבנים ואדומים יש גם כן בכלל הספק
פלוגתא ולא יברך מספק אך אם רוצה להסתלק מן הספק יברך על פרי חדש אחר ויוצא גם את
זה. מיהו בליל ב' דר"ה שטוב ליקח פרי חדש בשעת קידוש אם כבר בירך זמן
על ענבים לבנים יכול ליקח ענבים אדומים בשעת קידוש, כן נ"ל. וגם
בחלוקים בטעמם ולא בשמם אין לברך אא"כ חלוקים בטעמם הרבה שזה מתוק וזה חמוץ
או מר אבל אם שניהם חמוצים או מתוקים אף שמשונה קצת בטעמו אין לברך. כן נ"ל.
[יוני.ד: לא ברור לי מדבריו אם לדעתו יש להחמיר באכילת ענבים בראש
השנה]
משנה אחרונה תקפג, יא
הערה סח: וכן ציינו לזוהר (תרומה, קמד) שחטא עץ הדעת שחטא
בו אדם הראשון היה עץ ענבים, כדכתיב 'ענבימו ענבי ראש', ואכילת עץ הדעת הייתה
בר"ה, שהוא היום שבו נוצר אדה"ר.
ובארחות רבינו (ח"ב עמוד (ריח) ובאעלה בתמר (עמ' סב)
הביאו בשם החזו"א דאין מניעה לאכול ענבים בר"ה, והטעם שהגר"א לא
אכל, משום שלא היו לו ענבים
בתקופת ר"ה, שהענבים בתקופת ר"ה היו בוסר.
מועדי ה' – ראש השנה / הרב יהודה אזולאי (ד, י הע' 13)
הנה בשו"ת מהרי"ל ס"ס קפג כתב שהיה
מונע עצמו מלאכול ענבים עד ליל תניינא דריש שתא כדי שיוכל לברך שהחיינו על יין חדש
ע"ש ומשמע שאלמלי ברכת שהחיינו היה אוכל ענבים
גם בלקט יושר
ח"א עמוד קכט ענין ה כתוב שלא רצה מהרא"י לאכול ענבים קודם ר"ה
ע"ש כלומר שלא היה אוכלם קודם ר"ה כדי לכבד את ר"ה באכילתם
[יוני.ד: לשון הלקט יושר היא די קצרה ולא מפורשת: "...
ולסעודה אחרת אכל קשואים שקו' קורבש עם בשר שמן בלא בצלים. ופ"א אכל קשואין
בשוגג לפני ר"ה, ולא רצה לאכול ענבים קודם ר"ה, ואינו אוכל ברצון [כל י'
ימי התשובה] זפרן..."].
וכן בספר מטה אפרים סימן תר ס"ו כתב שבמדינות אלו שאין ענבים מצויים
ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום
ספק ברכה לבטלה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכו' וגם שהם חמוצים ואין
לאכול דברים חמוצים בראש השנה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכף
ע"ש. ומשמע דמצד חשש בוסר וחמיצותם אין לאוכלם
וכ"כ הבן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים אות ה וז"ל יזהרו מפירות
חמוצים הן רמונים הן ענבים וכף ע"ש אבל ענבים מבושלות כל צרכם ומתוקים
שפיר דמי
וכ"כ באשל אברהם מבוטשאטש סימן רב שנוהגים לברך בורא
פרי העץ על ענבים בראש השנה וכף ע"ש וכן מצאתי
בספר תניא רבתי הלכות ר"ה דף קנד ע"ב שכתב וז"ל ואוכלים
בלילי ראש השנה דבש ותאנים וענבים וכל מיני מתיקה וכו' ע"ש.
אך ראיתי במחזור ויטרי סימן נב שכתב וז"ל
מכאן נהגו בני צרפת לאכול השנה תפוחים אדומים וכן בפרוונצא אוכלים ענבים לבנים
ותאנים לבנים וראש כבש וכף ע"ש ומשמע קצת דענבים שחורות לא נהגו
לאוכלם.
ואפשר דזהו על פי מה דאיתא בברכות דף נו ע"ב הרואה
ענבים בחלום לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן יפות שחורות בזמנן יפות שלא בזמנן רעות
ע"ש
והטעם מבואר בזוהר פרשת תרומה דף קמד ע"א
וז"ל דתנינן מאן דחמי ענבין בחלמיה אי חיורין אינון טבין אוכמין בזמנן טבין
דלא בזמנן צריכין רחמי מאי שנא חיורי ומאי שנא אוכמי ומאי שנא בזמנן ומאי שנא דלא
בזמנן ותו תנינן אכלן לאינון אוכמי מובטח ליה דהוא בן עלמא דאתי אמאי אלא תנינן אילנא
דחב ביה אדם קדמאה ענבין הוו דכתיב דברים לב ענבמו ענבי רוש ואלין אינון
ענבין אוכמין בגין דאית ענבין אוכמין ואית ענבין חוורין, חוורין טבין דהא
מסטר דחיי אינון אוכמין צריכין רחמי דהא מסטרא דמותא אינון. בזמנן טבין מאי
טעמא בגין דבזמנא דחוורי שלטן כלא אתבסם דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא וכלא
איהו שפיר וכלא תקונא חדא אוכמא וחוורא ע"כ
וכ"כ בספר מעשה רב סימן רי שאין לאכול ענבים בראש
השנה והטעם על פי הסוד ע"כ
ובהגהות אמרי שמואל שם כתב שאפשר שכוונתו לפי דברי הזוהר
הנ"ל ע"כ וכ"כ הכף החיים סימן תקפג ס"ק כ"א ובספר ארחות
רבינו הקהלות יעקב ח"ב עמוד ריח כתב ששאל למרן החזו"א זצוק"ל אם
מותר לאכול ענבים בראש השנה והשיב לו שמותר ומה שכתוב במעשה רב שהגר"א לא אכל
ענבים זהו משום שלא היה לו ענבים ע"ש ונראה שהחזון איש ז"ל לא עיין בספר
מעשה רב ששם לא כתוב שהגר"א לא אכל ענבים אלא כתוב שאין לאכול ענבים והטעם על
פי הסוד ולפי זה בוודאי שאפילו שהיה להגר"א ענבים לא היה אוכלם מהטעם
הנ"ל ודר"ק גם בשר"ת עולת יצחק ח"א ס"ס קעט אות יא כתב
שיש אומרים שאין לאכול ענבים שחורים אבל לבנים אין קפידא ע"ש וכ"כ
הגרב"צ מוצפי נר"ו בספר שופר בציוןעמוד קמא ושכן אמר לו הגה"ק מר
אביו ז"ל שעיקר הקפידא היא על ענבים שחורים דווקא ע"ש.
3. ענבים שחורים וענבים אדומים
הבאנו שלפי המעשה רב יש להימנע מאכילת ענבים. כף החיים סובר
שהכוונה דווקא לענבים שחורים.
הפוסקים שהביאו את החלוקה בין סוגי ענבים, לא הזכירו אדומים
אלא רק שחורים ולבנים. השאלה היא האם "שחור" של הקדמונים הוא אותו שחור
שלנו.
מצד אחד, מצאנו "שחור" שפירושו שחור ממש, כמו
בימינו. למשל בשיר השירים (ה, יא) "שחורות כעורב", והעורב שחור.
ובדיני מראות הדמים בהלכות טהרה, אמרו חכמים (נדה יט,
א): "אמר רבי חנינא: שחור - אדום הוא, אלא שלקה... משל לדם מכה - לכשנעקר הוא
משחיר". אומנם דם של מכה שמשחיר, אינו נהפך בדווקא לשחור ממש אלא לצבע כהה
יותר. אבל להלכה, הצבע השחור שאנחנו אוסרים הוא שחור ממש.
מצד שני, לשון הזוה"ק שהוזכר באחרונים הוא
"אוכמא", שלכאורה פירושו כהה כשחור – כצבע האוכמניות. וסביר
להניח שכאשר אומרים שחור בהקשר של ענבים, מתכוונים לזן המצוי הסגול-אדום.
שאלתי את פרופ' זהר עמר אילו ענבים היו מצויים בעבר,
שחורים או אדומים, ולמה התכוונו הקדמונים בדבריהם. תשובתו: "אין לי תשובה
מוחלטת, להערכתי ענבים סגולים כהים הם בכלל שחורים. כעיקרון היו בעבר זני ענבים
בעלי גוונים בדומה לימינו. החלוקה המקובלת היתה לרוב לשתי קבוצות: ענבים
אדומים-שחורים ובין לבנים-ירוקים".
לאור כל הנ"ל החלטתי לפרט יותר במהדורה השנייה של
ספרי: "ויש שהחמירו דווקא בענבים שחורים ואדומים".