שו"ת עשרה
בטבת (שנת תשפ"ג)
הרב יוני
דון-יחייא
מה מיוחד בצום עשרה בטבת?
יש נטייה
בנפש להתפעל מהתוצאות הנראות לעין כמו הרגע המזעזע של חורבן המקדש, ולשכוח את
נקודת הראשית שבה התחיל תהליך ההרס העצמי והתחיל המצור על העיר:
"בֶּן
אָדָם כְּתוב לְךָ... אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה – סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל
יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (יחזקאל כד, ב).
מהצום הזה
לומדים שבתופעות שליליות יש לטפל בשלבים הראשונים השקטים, לפני שמגיע השלב הבלתי
הפיך.
בדורות
האחרונים יש מימד נוסף ליום זה לפי תקנת הרבנות הראשית – יום הקדיש הכללי.
מי פטור מלצום ביום שלישי, יום הצום?
חולים,
מעוברות ומניקות (ערוה"ש תקנ, א; עי' שער הציון תקנ, ב, וכך הוא מנהג
ירושלים).
יש שהקלו
ליולדת אפילו שאינה מניקה 24 חודשים לאחר הלידה אבל מקובל להחמיר בכך אם היא
מרגישה טוב (מקראי קודש תעניות א, ד וחזו"ע פורים ג, ב).
מי שצריך
ליטול תרופות קבועות, ייטול גם בצום. ואם אינו יודע לבלוע כדור בלי מים, יבלע עם
מעט מים. ומי שחייב לפי הנחיות הרופא ליטול את הכדור עם שתייה ואכילה, מותר לעשות
כן.
מי שהותר לו שלא לצום אינו צריך
לשתות בשיעורים קטנים (כמו ביום כיפור) אלא שותה ואוכל כרגיל. אך יימנע מלאכול
ממתקים ומותרות כדי להשתתף עם הציבור בצער הכללי (מ"ב תקנ, ה).
גם קטנים בגיל חינוך, שפטורים מלצום,
ראוי לחנכם למעט בממתקים ביום זה.
האם מותר לצחצח שיניים?
בתעניות
הקטנות כמו עשרה בטבת מותר לצחצח למי שחש צער בלי צחצוח, בתשומת לב שלא יבלע מים
(מ"ב תקסז, יא).
האם מותר להתקלח ולטבול במקווה בעשרה
בטבת?
מותר. איסור רחיצה הוא דווקא בצום ט'
באב וביום כיפור. כמו שהאיסור ללבוש נעלי עור נאמר דווקא בט' באב (שו"ע תקנ,
ב).
האם מותר לשמוע מוזיקה, לכבס ולערוך
קניות בעשרה בטבת?
מותר. לא מדובר בשלושת השבועות שלפני
ט' באב שבהם חלק מהדברים הללו נאסרו.
האם צריך עשרה שצמים כדי לקרוא
בתורה?
לכתחילה
נכון שיהיו עשרה שצמים כדי לקרוא בתורה (עי' מ"ב תקסו, ד). למעשה די בששה שצמים
וארבעה שאינם יכולים לצום מחמת חולשה, תרופות וכדומה (יחו"ד א, עט,
פסק"ת תקסו, ד). אבל מי שאינו מקפיד לצום בלי הכרח כלשהו, אינו משלים לעשרה
לעניין קריאת התורה (ציץ אליעזר יד, נו).
העולים
לתורה יהיו אלה שצמים, וכן החזן (שו"ע תקסו ה-ו ומ"ב). ולכתחילה גם
הקורא בתורה.
מתי מסתיים הצום?
בצאת
הכוכבים (שו"ע רמט, ד). השנה סיום הצום ב-17:10.
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית
ל, ב)