ב"ה, מנחם אב תשע"ו
הלכות ועצות לנוסעים
לחו"ל ולנופשים בצימר
הרב יוני דון-יחייא
יש
שנוסעים לחו"ל לקברי צדיקים, ביקור משפחתי או למנוחה. יש מחלוקת בין הפוסקים
בענין: יש מתירים לטוס לחו"ל לצורך מיוחד כגון לשאת אשה או ללמוד תורה. ויש
מתירים גם לצורכי פרנסה (רמב"ם מלכים ה, ט). פוסקים
רבים אוסרים לצאת לטיול (עי' שו"ע תקלא, ד ומ"ב). ויש מתירים
לטיול זמני להינפש ולנוח (עי' שבט הלוי ה, קעג).
הלכות
חשמל בשבת להלן, רלוונטיות גם לחלק מהמלונות בארץ.
הלכות טלטול
בשבת שייכות למתארחים בצימר במקום שאין בו עירוב.
חלק
מהלכות כשרות שייכות למתארחים בצימרים ובמלונות.
צאתכם
לשלום ושובכם לשלום!
1. מה כדאי לקחת?
תפילין, סידור,
תהילים, ספר לימוד, ספר שמירת שבת כהלכתה או פניני הלכה, תאידנט ונרונים (לנרות שבת).
במקום שאין כשרות טובה – קופסאות שימורים ואוכל, סכין חיתוך (לשים במזוודה ולא
בתיק של הטיסה) וסיר קטן למקרה שתרצו לבשל לעצמכם. אפשר גם לקנות בחו"ל
ולטבול במקוה או בים.
לפני
הנסיעה טוב לתת צדקה, שנאמר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו",
וכן ללמוד מעט תורה, וגם בדרך נכון ללמוד (אליה רבה סי' ק"י). יש נוהגים
ליתן מטבע לנוסע כדי שבהגיעו למחוז חפצו יתנו לצדקה, ועל ידי זה נעשה שליח מצוה ומועיל
לשמירה (כף החיים קי, כז).
2. בטיסה
א. טווח בטחון לפני שבת. בערך
ברבע מהטיסות יש איחור בזמנים ובמיוחד בתקופות של עומס. פעמים רבות מגיעים לשדה
התעופה דקות ספורות לפני שבת ועומדים בפני חילול שבת ח"ו או שנאלצים לשהות בשדה
התעופה בשבת (לעיתים בצום). חשוב לקחת טווח בטחון כך שהנחיתה תהיה שעות רבות לפני
השבת.
ב. ארוחות. בחברות טיסה זרות יש
להזמין מראש מנות כשרות. באל-על ובחלק מחברות התעופה האחרות ניתן להזמין מנות
מהדרין. חשוב לוודא לפני הטיסה שהמנות הכשרות רשומות, כדי למנוע תקלה.
ג. כשרואים את הים התיכון, אם לא ראהו שלושים יום, מברכים:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית, עושה הים הגדול (וזאת
הברכה עמ' 154).
ד. תפילת הדרך. אומרים פעם
אחת ביום (גם כשיש כמה טיסות שונות באותו יום):
יְהִי
רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ
שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַטִּיסֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז
חֶפְצֵנוּ לְשָׁלוֹם, וּתְמַלְטֵנוּ מֵרוּחַ סוֹעָה וָסַעַר, וּמִשָׁעוֹת רָעוֹת
הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם, וּמִכָּל מִינֵי תַקָּלוֹת וּפֻּרְעָנֻיּוֹת,
שֹׁמְרֵנוּ וְהַצִילֵנוּ בְּתוֹךְ כָּל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַטָּסִים
בִּנְתִיבֵי אֲוִיר, וְהָעוֹבְרִים בְּאֹרְחוֹת יָם ודַרְכֵי יַבָּשָׁה מִכַּף
כָּל-אוֹיֵב וְאוֹרֵב, וּמִכֹּל אָסוֹן וָנֵזֶק, וּמִכֹּל צַעַר וְצָרָה. אָנָּא
אַמֵּץ יְדֵי הָאוֹחֲזִים בַּהֶגֶה, וְהָכֵן רוּחָם לְהַנְהִגֵנוּ לְשָׁלוֹם, כִּי
בְּךָ בִּלְבַד חָסִינוּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה
וְתַחֲנוּן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
ה. עדיף שגבר ישב ליד גבר ולא ליד אשה זרה; וכן באשה (ועי'
אגרות משה אה"ע ב, יד).
ו.
תפילה. זמני
התפילות הם ע"פ הזמן ביבשה או באוקיינוס שמתחת למטוס (מו"ר
הרב יהושע בן מאיר). יש לשים לב לזמני התפילות, ובפרט כשטסים לא"י
והזמן קופץ קדימה, שלא לפספס זמן קריאת-שמע ותפילה.
ז. לכתחילה יש להתפלל תפילת עמידה לכיוון
א"י (אפשר להיעזר במצפן ובהגיון פשוט). ולעמוד בפינה שמותר לעמוד בה, שאינה
מפריעה ושאין מעבר של נשים שאינן צנועות מולו. אם אין אפשרות למצוא מקום ללא
הפרעות, עדיף להתפלל במושבו בישיבה ולכוון את לבו לא"י ולבית המקדש (עי'
אג"מ או"ח ד, כ).
ח. נטילת ידיים לאכילת
לחם או אחרי שינה, ניתן ליטול בתוך השירותים עם כוס, ולברך מחוץ לשירותים (עי'
מנח"י א, ס ובאול"צ ב, א, ט-י).
ט. לחמניות. שמעתי מהרב יוחנן
חיות, הרב של אל-על, שלחמניה בסל הלחמניות הרגיל, אם אין עליה סימון של
הבד"ץ, היא לחמניה רגילה שברכתה המוציא. לעומת זאת כל הלחמניות במנות המהדרין הן
לחמניות "מזונות". אבל יש פוסקים שאם הלחמניה נאכלת כחלק מארוחה מרכזית,
דינה כלחם רגיל וצריך ליטול ידיים ולברך המוציא.
י.
יין. מהרב של
אל-על: היין במחלקת תיירים מבושל, למנוע בעיה של יין נסך. במחלקות מתקדמות יותר יש
תפריט אישי של מסחר ביין, אך גם שם ניתן תמיד להזמין יין מבושל. זכות הנוסע לבקש
מהדיילים לקבל בקבוק סגור חדש ולא בקבוק פתוח.
יא. כשרות. בכל דבר שנמכר בטיסה יש
לבדוק כשרות. באל-על כמעט הכל כשר. מעט הדברים שאינם כשרים נועדו לנוסעים זרים וכתוב
עליהם במודגש "לא כשר".
3. שבת
א.
לבקש מפתח
לחדר לשבת, בנוסף לכרטיס האלקטרוני. אם אין מפתח, לבקש מהגוי לפני כניסת השבת
(ובלית ברירה גם בשבת), "כשתראה אותי - תפתח" (ואכלת
ושבעת עמ' 253). אפשר גם לשים לפני שבת כרטיס דק בין הדלת לנעילה,
כך שהדלת נראית נעולה אך באמת אינה.
ב.
מעלית. מותר רק
אם הגוי אינו עושה בשביל היהודי כלום אלא בשביל עצמו. כלומר להיכנס אחריו למעלית,
ולצאת ממנה היכן שהוא יוצא. אם דלת המעלית מתחילה להיסגר, אין להיכנס, כדי לא
לגרום לדלת להיפתח. אם הגוי שואל 'איזו קומה?', יש לענות לו 'זה בסדר לקומה שלך'.
יש מחמירים שלא להיכנס למעלית כלל (עי' שמירת שבת כהלכתה ל, סד).
ג.
אור בחדר
המדרגות. במקומות שבהם האור נדלק בחדר המדרגות ברגע שנכנסים
אליו, ובכל קומה שעולים אליה, יש מחמירים להיכנס רק אחרי גוי שנכנס לשם. ויש
מתירים כשאין ברירה אחרת, ובתנאי שגם בלי התאורה היה ניתן להשתמש בחדר המדרגות (עי' שבט
הלוי ט, סט).
אור ומזגן
בחדר. בחדרי מלון שבהם כל כניסה לחדר מדליקה את האור
והמזגן, ונאלצים לשבות שם בשבת, יש לבקש מהגוי שייכנס ראשון ויגרום להדלקתם. מותר
לצאת מהחדר, אף אם לאחר כמה דקות האור והמזגן נכבים (מנחת אשר
א, לב).
הוצאת חפצים
ד. כדאי ללמוד לפני הנסיעה דיני הוצאה ועירוב, למשל
ב'פניני הלכה' שבת (בחלק ב פרק כא).
ה. במקום שאין עירוב, יש לרוקן לפני שבת את כל כיסי
הבגדים של שבת. גם במהלך השבת יש לבדוק את הכיסים לפני היציאה מהחדר (שו"ע
רנב, ז ומ"ב).
ו.
אסור
לטלטל כל חפץ מחוץ למבנה. אסור גם לזרוק ולגרור (שו"ע
שמו, א; שח, מא). גם ב'שינוי' אסור (בה"ל
שא, ז). למשל אין להחזיק סידור או טלית בדרך לבית הכנסת.
אבל מותר להתעטף בטלית באופן הרגיל, וללכת איתה ברחוב, שאז היא נחשבת כלבוש (עי'
שו"ע שא, כט).
בתוך
הצימר מותר לטלטל. אבל אין להוציא חפצים מהחדר שבמלון אל הלובי וחדר האוכל, מכיון
שהמלון הוא מקום ציבורי (עי' שו"ע סי' שע), ויש
מקילים בתוך המבנה של המלון כולו (הגר"ד ליאור בדבר חברון א או"ח
תנז).
ז. מפתח. הדרך להתיר לטלטל את
המפתח לחדר, היא להפוך אותו להיות האבזם של חגורה; אבל לא מספיק לתלות את המפתח על
החגורה. וכך עושים: בשלב ראשון לוקחים חוט או שרוך, משחילים עליו את המפתח, וקושרים
את קצוות החוט זה לזה (נזכיר שאין עושים קשר כפול בשבת אלא קשר עניבה). בשלב שני יחגור
את עצמו עם החוט, באופן שהמפתח יהיה האבזם שאליו קושרים את החוט (ועי'
שש"כ יח, מט-נ). יש לעמוד במקום, בזמן פתיחה ונעילה של הדלת, כדי
שלא לטלטל את המפתח תוך כדי הליכה.
ח. ילד. אסור להחזיק ילד על הידיים, אפילו אם הוא
יכול ללכת בעצמו. ואפילו במקום שאינו 'רשות הרבים' מן התורה (שו"ע
שח, מא ומ"ב). וכן אסור להסיעו בעגלה (שש"כ
יח, נה). אמנם יש נוהגים בחו"ל להרים ילד כזה שיכול
ללכת בעצמו, ובפרט אם התחיל ללכת בעצמו ובאמצע התחיל לבכות או צריך עזרה (מו"ר
הרב בן מאיר שהעולם נהג להקל למרות שרוב הפוסקים מחמירים; והפנה למקורות
שבצי"א יג, לב). גם למחמירים, מותר לקחת ילד על-ידי גוי שנושאו
בידיים או בעגלה, אם מוציאו מהבית ומביאו לתוך המקום שאליו הולכים (עי' מ"ב
קנד).
ט. משקפיים – מותר לצאת עם
משקפיים רגילים כשהם על אפו. אין לצאת עם משקפי קריאה. משקפי שמש מותרים רק אם הם
חלק מהמשקפיים הרגילים, כגון משקפי שמש אופטיים, או משקפי שמש שמחוברים בציר למשקפיים
הרגילות (שש"כ יח, יח).
י.
טלטול שעון
– יש אוסרים ויש מקילים (עי' שש"כ יח, כז). מותר
למי שרוצה להקל בכך (פניני הלכה כא, טו).
יא. אין לצאת כשיש מאכל בפיו, למשל מסטיק (שש"כ
יח, ב).
יב. תכשיטים של נשים – אפשר
לסמוך על הדעות המקילות (פניני הלכה כא, יד).
יג. דבר המשמש לבגד - בטל לגביו, ומותר להוציאו. למשל סיכת
ביטחון או סיכת נוי בבגד. וכן אין איסור בכפתור רזרבי שתפור לחולצה מכיון שהוא בטל
לבגד (שש"כ יח, כט והע' קלג).
יד. מי ששכח וטלטל חפץ, ושם לב
לכך כשהוא ברחוב, לא יפסיק ללכת (נחשב כהנחת החפץ וזה אסור) אלא יזרוק בשינוי
(השמטה, הפיכת כיס). ראה בספרי הלכה שאר פרטי הדין.
4. דיני תפילה ועוד
א. כיוון התפילה הוא לארץ
ישראל. אפשר להשתמש בהגיון פשוט, למשל באמריקה – לכיוון מזרח.
ב. 'הגומל'. אחרי טיסה מברכים
ברכת "הגומל" בבית הכנסת בנוכחות עשרה גברים.
ג. נוסח בני חוץ לארץ. בחלק
מהקהילות בחו"ל מוסיפים לפני תפילת העמידה קטע מסוים. יהודים מארץ ישראל
שמגיעים לחו"ל אינם צריכים להוסיף קטע זה.
ד. ותן טל ומטר. בארץ
ישראל מתחילים לבקש 'ותן טל ומטר לברכה' בז' בחשוון. לעומת זאת בחו"ל מתחילים
מאוחר יותר. ישראלי שנוסע לחו"ל באופן זמני, אם נסע אחרי ז' חשוון וכבר התחיל
לבקש על גשמים בארץ, ימשיך לומר 'ותן טל ומטר' גם בחו"ל (ברכ"י
קיז, ו). אך אם היה בחו"ל ב-ז' חשוון, יאמר בברכת השנים
כמנהג תושבי חו"ל 'ותן ברכה', ובברכת "שומע תפילה" יוסיף 'ותן טל
ומטר לברכה', עד שיחזור לארץ (ילקוט יוסף קיז, טו; במראה הבזק
ח"ט).
ה. קריאת התורה. לעיתים
קוראים בחו"ל בשבת פרשה אחת אחרי הפרשה שקוראים בא"י. ואז מי שנוסע
לחו"ל מפסיד בחזרתו לא"י פרשה אחת.
ו.
כנסיות. אסור
להיכנס לכנסיה, אפילו רק להתרשם מהמבנה וכד' (רמב"ם
פיה"מ ע"ז א, ד; אג"מ יו"ד ג, קכט). לגבי מסגד,
יש מתירים להיכנס (הגר"ע יוסף ביבי"א יו"ד ז, יב), ויש
אוסרים (צי"א יד, צא; דברי יציב יו"ד מ).
5. כשרות
א.
מאכלים
ללא כשרות. המאכלים שמותר לקנותם בחו"ל גם ללא כשרות הם: פירות
וירקות טריים (בגלל שבחו"ל אין דיני תרומות ומעשרות). מים מינרליים בלי טעמים, סודה ללא
טעמים, 'קוקה קולה', 'ספרייט' ו-'7אפ' באריזתם המקורית,
שמן זית זך, סוכר, מלח, קפה שחור ותה טבעי ללא טעמים ותוספות, אורז בשקית, ביצי
תרנגולות (משום שישנן ביצים מעופות שאינם כשרים). באמריקה
ובאירופה גם: בירה ללא טעמים (וראו בסע' ח לגבי בעיית 'חדש') ודבש טהור
(הרב משה
ביגל והרב אורן דובדבני). בבית מלון שבו המוצרים מוגשים בלי אריזתם, יש לוודא
מה מוגש לפניכם, וראו להלן.
שאר
מאכלים ומשקים, אפילו כאלה שיש להם כשרות בארץ ישראל – מותרים
בחו"ל רק כשיש סימון כשרות, מכיון שיש בחו"ל שינוי ברכיבים (מפי
מומחים לכשרות). מומלץ מאוד לדבר עם הרב האורתודוכסי המקומי
(ובאינטרנט קל להגיע לשליח חב"ד במקום) כי פעמים רבות ישנם מוצרים שהקהילה
באותו מקום בדקה שהם כשרים אף שאין עליהם סימון כשרות.
ב.
סימוני
כשרות. יש מאות סימוני כשרות וחלקם אינם כשרים באמת כי הם
בהשגחה רפורמית או קונסרבטיבית, או שהיצרן כתב על דעת עצמו את האות K (מדריך
לכשרות המזון עמ' 326). הנה כמה סימוני כשרות שאפשר לסמוך עליהם (מאתר הכשרות
המובא להלן): 
(נקראת OU). 
(נקראת OK).
(כשרות MK).
KF. BD.
BDL. אפשר למצוא באינטרנט רשימה של השגחות
נוספות ויש לשים לב שמדובר בהשגחה אורתודוכסית. למשל באתר: kosher.co.il.
ג.
מסעדות. אפשר
למצוא באינטרנט רשימת מסעדות כשרות ולעיתים ניתן למצוא גם כשרות למהדרין. למשל
באתר שהוזכר לעיל, או באתר: http://www.kosherdelight.com/SpainMadridEstablishments.htm.
ניתן לשאול במסעדה אם יש להם פת ישראל וחלב ישראל (לעיתים הם מספקים זאת למי
שמעונין. וראו בהמשך).
אין
אפשרות לאכול במסעדה צמחונית או טבעונית, בגלל בישול נוכרי, יין גוים,
תולעים, גבינות נוכרי (ראו בהמשך) ועוד.
ד.
ארוחת
בוקר במלון. ניתן להשתמש בצלחות של המלון רק למאכלים קרים. מותר
לאכול: ירקות ופירות טריים (ולא מבושלים) כשהם שלמים ולא חתוכים, ויש מתירים גם
חתוכים למעט דברים חריפים כמו בצל וצנון. אין לאכול סלטים מתובלים. בשעת הדחק יש
מתירים ביצה קשה, אבל חביתה אסורה (מצוי שמכינים גם נקניק במחבתות וגם בגלל השמן).
(עי' 'ואכלת
ושבעת' עמ' 238)
מותר לשתות
קפה שחור או תה טבעי (ללא טעמים) עם סוכר, בכוס חד-פעמית או בכוס זכוכית (ויש מי שמיקל
בשעת הדחק גם בפורצלן). ויש מחמירים בזה. (עי' יחו"ד ד,
מב)
יש מתירים
חלב נוזלי ללא תוספים (במדינות מתוקנות, ראו סע' ט). ניתן
לשאול רב מקומי על מוצרים נוספים שכשרים באותו מקום.
ה.
מיחם
וקומקום. מותר לקחת מים חמים מהמיחם הגדול שבמלון, כי מקובל
לחמם בו רק מים. חוץ מבשבת מכיון שאין להם מיחם מותאם לשבת. וכן מותר להשתמש בקומקום
חשמלי בחדר שבמלון או בצימר (הרב דובדבני).
ו.
מיקרוגל. יש
מתירים להכשירו ע"י ניקוי הצלחת, ואת המאכלים שרוצים לחמם בו עוטפים בשני
כיסויים (הרב דב ליאור). יש שמצריכים
לחמם כוס מים בתוכו למשך כמה דקות. ויש אוסרים להשתמש במיקרוגל שהוא טרף (הרב
יהושע בן מאיר).
ז.
שימוש
בכלים שבחדר. במלון או בית הארחה שיש בחדר כלי אכילה – אין להשתמש
בהם. אבל אפשר להקל בכוסות זכוכית. אין לשפוך מים חמים (45 מעלות ומעלה) לתוך
הכיור כשמונחים בו כלים כשרים שלכם, משום שהכיור טרף (ואכלת
ושבעת עמ' 239).
ח.
ההבדל בין
כשרות בארץ ובחו"ל. הכשרויות הרגילות בחו"ל (אם אינן
למהדרין) מקילות בדרך כלל בכמה דברים שבארץ ישראל ברוך ה' אין צורך להקל בהם.
כגון: חלב נוכרי, פת נוכרי, חדש (כל דבר שעשוי מדגן צריך להיעשות מתבואה שנקצרה
לאחר ט"ז ניסן). ישראלי שמקפיד על חלב ישראל וכו' בא"י, ונוסע לזמן קצר
לחו"ל, יכול לסמוך בחו"ל על הדעות המקילות; והמחמיר לשמור על מנהגו
ומתאמץ להסתדר זמן קצר ללא מאכלים שיש לגביהם מחלוקת, תבוא עליו ברכה ('אכול
בשמחה' עמ' 40).
ט.
חלב
נוכרי. חלב נוכרי הוא חלב שנחלב ללא פיקוח של יהודי עליו.
נחלקו הפוסקים אם חלב נוכרי מותר במקומות שיש בהם השגחה ממשלתית ואכיפה על החלב (עי' אג"מ
יו"ד א, מו-מט). כגון: כל אירופה, כל ארה"ב וקנדה, כל מקסיקו
ואמריקה הלטינית והקריביים, אוסטרליה וניו זילנד, דרום אפריקה, אבל לא שאר אפריקה;
יפן, אבל לא סין ולא הודו (הרב אורן דובדבני).
להלכה
ניתן לקנות ולהשתמש בחלב נוזלי ללא תוספים, והמחמיר תבוא עליו הברכה. לעומת זאת,
כל מוצר של חלב כמו גבינה, קוטג' וכד', מותר רק כשיש עליו סימון כשרות, מפני שיש
אנזימים שיתכן שאינם כשרים, ובגלל גזירת חכמים (עי'
ערוה"ש יו"ד קטו, טז).
יש לדעת
שבכשרות OU ו-OK
מקילים בחלב נוכרי, אלא אם כן כתוב במפורש 'חלב ישראל'. מי שמחמיר, יימנע מכל מוצר
שכתוב ליד סימון הכשרות D שפירושו Dairy – חלבי.
י.
פת נוכרי. אסרו
חכמים לאכול את כל סוגי הלחם שאפה גוי בביתו, אפילו אם יהודי היה שם וראה שאין בהם
חומרים שאינם כשרים. אבל במקום שאין מספיק לחם שאפו יהודים, יש מתירים לחם שנעשה
במאפייה של גוי, אם ידוע שאין חומרים נוספים כגון שומן חזיר שנפוץ בכמה מדינות (עי'
שו"ע יו"ד קיב). יש לדעת שבכשרות OU
ו-OK מתירים פת נוכרי, אלא אם כן כתוב על המוצר
'פת ישראל'.
יא.
בישול
נוכרי. אסרו חכמים לאכול תבשיל שהכין גוי אפילו אם ראה
היהודי שאין בו חומרים שאינם כשרים. למעט מאכלים שניתן לאכול כשהם חיים או מאכלים שאינם
חשובים (שו"ע יו"ד קיג).
יב.
יין. גם יין
כשר יכול להיאסר אם יגע בו גוי. לכן במקום שמצוים גוים, יקפיד מרגע פתיחת הבקבוק
ואילך שלא יגע בו גוי. ביין מבושל או מפוסטר, שאינם מצויים בחו"ל, אין איסור
נגיעה (שו"ע יו"ד קכג, ג; מו"ר הגר"א
שפירא).
יג.
נטילת
ידיים. במלונות שיש בחדר ברז אחד בתוך השירותים, מותר ליטול
שם ידיים וכן לשתות מהמים הללו אך להקפיד לברך מחוץ לחדר; ועדיף לשתות מהמים מחוץ
לחדר (אול"צ ב, א, ט).
יד.
תרופות. הנזקק
לקנות תרופה בחו"ל, ינהג כדיני כשרות רגילים של תרופות: כל תרופה שבולעים
ואין בה טעם, אינה צריכה כשרות. אבל סירופים וכדורי מציצה שיש להם טעם, וכן
ויטמינים שאינו נוטלם לרפואה אלא לחיזוק כללי – צריכים כשרות. במקרה של סכנה
ח"ו כמובן שהכל מותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה