שימוש בפרגולה כסכך או כבסיס לסכך - הרחבה לספר "לימים טובים"

 

ב"ה

שימוש בפרגולה כסכך

או כבסיס לסכך


הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 86

לרכישת הספר לחצו כאן

 

בבתים רבים מקובל לבנות כיום פרגולה צמודה לבית והיא משמשת גם כסוכה בחג הסוכות.

האם הפרגולה עצמה יכולה לשמש כסכך, במידה והקורות שלה צפופות ויש יותר מ-50% צל?

ואם הפרגולה פסולה, האם ניתן להניח עליה סכך כשר ובכך הסוכה כשרה?

למקורות נוספים אפשר לקרוא בשו"ת באהלה של תורה של הרב יעקב אריאל (ב, פה), בספר מקראי קודש של הרב משה הררי (ה, לה) שמרחיב בנושא. וכן בשו"ת במראה הבזק ה, נט.

 

הנה מה שכתבתי בספר "לימים טובים", עמ' 86:

האם פרגולה יכולה לשמש כסכך מבלי לשים סכך נוסף עליה?

ישנם הרבה פרטי דינים בכך. בדרך כלל פרגולה אינה כשרה לכתחילה לסכך. נציין בקצרה את פרטי הדינים שנחוצים כדי שהפרגולה תשמש כסכך:

1. הקורות יהיו מעץ ולא ממתכת או אבן.

2. קורות הפרגולה לא יהיו מחוברות חיבור של קבע, בברגים או במסמרים, לקיר ולעמוד, אלא יהיו מונחות באופן שאפשר לשלוף אותן (שער הציון תרלג, ו; ערוך השולחן תרכט, לב; וראו ילקוט יוסף מועדים, דיני הסכך, יד).

למשל, הקורות יישענו על מגרעות בצורת U שעשויות מעץ או מאבן אבל לא ממתכת (דין מעמיד).

3. הפרגולה תיעשה מראש לשם צל וסוכה, ולא למטרה אחרת (שולחן ערוך תרלה, א).

4. צילתה של הפרגולה מרובה מחמתה. כלומר יש יותר מ-50 אחוז צל.

5. הדפנות צריכות להיבנות לפני הסכך. לכן צריך שיהיו לפרגולה דפנות כשרות לסוכה כל השנה, כגון שיש שניים וחצי קירות של בית ליד הפרגולה. לחלופין, פעמים רבות יש לפרגולה שוליים שיורדות קצת מהפרגולה כלפי מטה. די באורך של טפח אחד (8 ס"מ) שהוא התחלה של דופן (ראו רמ"א תרלה, א ומקראי קודש לרב הררי, עמ' שנ).

6. כל קורה בפרגולה תהיה רחבה פחות מארבעה טפחים, דהיינו עד 30 ס"מ (ראו שולחן ערוך תרכט, יח; מקראי קודש עמ' שנא).

7. חורים של אוויר — אם ישנם מקומות בפרגולה שבהם ישנו חלל, הדבר עשוי להיות בעייתי. כגון מלבן של 8 ס"מ על 24 ס"מ (ראו משנה ברורה תרלב, יב; פסקי תשובות. ספרדים אינם חוששים לכך, ראו מקראי קודש ג, כג). או שיש רווח של 8 ס"מ לכל אורך הדופן (ראו שולחן ערוך תרלב, ב).

 

האם אפשר לשים סכך מעל פרגולה?

כפי שראינו, קשה להכשיר פרגולה כסכך. הפתרון הוא להניח סכך כשר מעל הפרגולה על כל שטח הסוכה.

בפרגולה שהקורות שלה צפופות וסמוכות זו לזו, כל עוד הרווח בין קורה לקורה הוא יותר מהקורה, כך שיש יותר מ-50% אוויר, הסוכה כשרה (אין אומרים לבוד לחומרא — משנה ברורה תרכו, ג; תרלב, כ; באהלה של תורה לרב יעקב אריאל ב, פה).

אבל אם קורות הפרגולה ממלאות יותר מחצי השטח — "צילתה מרובה מחמתה" — רוב צל הסוכה מגיע מהפרגולה, שהיא פסולה לסיכוך, ולכן יש להסיר לפני סוכות חלק מהקורות עד שיהיה רוב אוויר (משנה ברורה תרכו, ב).

לגבי אופן הנחת הסכך: אם קורות הפרגולה עשויות מעץ או מבטון, ניתן לשים ישירות על הפרגולה את הסכך הכשר (ואין לראות בפרגולה "מעמיד" פסול שאין להניח עליו את הסכך — הרב דב ליאור בשו"ת דבר חברון ב, שיט; מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר; ראו ביאור הלכה תרל, א).

אבל אם קורות הפרגולה עשויות ממתכת, שהוא חומר הפסול לסיכוך, יש להניח מעל הפרגולה קורות עץ דקות, ומעליהן את הסכך.

 

1. הרחבה לגבי פרגולה המשמשת כסכך

נרחיב מעט לגבי הסעיפים שהוזכרו לעיל.

בסע' 3 לעיל כתבנו שהפרגולה תיעשה מראש לשם צל. בספר מקראי קודש שהוזכר מקודם הביא מחלוקת בין פוסקי זמננו אם סתם פרגולה נעשתה לצל או לא. ומי שעשה את הפרגולה במיוחד לסוכות, ברור שכשר.

מסברא נראה לעניות דעתי פשוט שנעשה לצל בדרך כלל. וכן אמר לי מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר.

 

בסע 5 כתבנו שהתחלה של דפנות צריכה להיות לפני הנחת הסכך. אם הדפנות נבנות אחרי הסכך יש בעיה של 'תעשה – ולא מן העשוי'.

המשנה ברורה (תרלה, י) כותב שבדיעבד "הב"ח מכשיר והרבה אחרונים חולקין עליו" ופסול.

במקראי קודש (עמ' שנ) נוטה לומר שלאשכנזים פסול גם בדיעבד, ולספרדים לכתחילה יש להיזהר ובדיעבד כשר. ולכן למעשה כתב שצריך שיהיה טפח בדופן ליד תקרת הפרגולה ואז כשר. או לפקפק את הקורות של הפרגולה – אבל זה בעייתי לאלה שהפרגולה שלהן מחוברת בברגים חזקים.

הרב יוסף צבי רימון אמר לי שודאי שלכתחילה זו בעיה, אך בדיעבד גם אשכנזים יוכלו להקל כיון שיש מקילים בזה.

מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר אמר לי גם כן שזו בעיה, ושניתן לבדוק אם אין דפנות אחרות סביב הפרגולה, כגון קיר הבית או מעקה, שכל עוד שהם במרחק פחות מג' טפחים מהפרגולה, זה בסדר; אך אין להקל במרחק גדול יותר (עד ד' אמות) מדין דופן עקומה, כיוון שבאויר אין אומרים דין דופן עקומה, וגם אם לפני סוכות יוסיף שם איזו תקרה כדי להשתמש בקיר הבית לדופן – עדיין יוצא שבזמן עשיית הפרגולה היה סכך בלי דופן.

 

בסע' 6 כתבנו שהקורות יהיו רחבות פחות מד' טפחים.

חז"ל פסלו קורה רחבה ד' טפחים. לכן צריך לשים לב שכל קורה בפרגולה היא לכל היותר 31 ס"מ. ובד"כ הקורות לא רחבות כל כך.

במקראי קודש ציין דין זה, והוסיף שבשו"ת ישכיל עבדי ובציץ אליעזר הקלו בימינו בנסרים כיוון שאין נוהגים לבנות קורות מנסרים. ולא עיינתי בדבריהם לבדוק אם הם מקילים אף לכתחילה או רק בדיעבד.

 

האם יש לפסול פרגולה מדין גזרת תקרה? קורות של פרגולה שמחוברות על ידי מסמרים, יש שרואים אותן כתקרה אחת עם רווחים. בספר מנחת כהן לידידי הרב רותם אפלבוים כתב שהרשב"א מביא דעה שקורות שמחוברות זו לזו במסמרים, נחשבות כולן כגוף אחד, ולמרות שכל אחת מהן פחותה מד' טפחים, ויש אויר ביניהן, חז"ל פסלו זאת מדין גזירת תקרה. ויש שהקלו בזה.

 

האם פרגולה נחשבת למבנה קבע שמצריך להרים את הקורות ולהניחן מחדש?

בשו"ת חבל נחלתו (יד, כד) חידש חומרא לגבי פרגולה שהיא נחשבת כ"סוכת יוצרין" שצריך לנענע את כל הקורות לפני החג. הנה מקצת מדבריו:

"אולם יש לדון על סכך מעין זה מצד האמור בסוכה (ח ע"ב): "אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה".

ופרש רש"י: "... הכא אינה סוכה, דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו, דהא כל ימות השנה דייר התם, ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם". וכ"כ המאירי.

היינו סוכה שמשמשת כל השנה למעין דירה כגון למשחקי ילדים תחת גג מוצל או סעודות גן או סתם מנוחה וכד' מחשיבה את המקום לדירה והוא נפסל על כן מלהיות סוכה ללא פעולות המכשירות אותו.

לא נראה לי שנהוג להחמיר כמותו, וכל שאר הפוסקים שדנו בפרגולה לא ציינו בעיה זו. וכן שמעתי מכמה פוסקים שאין לדין פרגולה כסוכת היוצרים.


 

2. קורות עץ המחוברות בברגים או מסמרים

בדרך כלל ברגים או מסמרים מחזיקים את קורות הפרגולה שלא ייפלו ולא יזוזו. הברגים עושים את הסוכה לדירת קבע שפסולה לפי חלק מהפוסקים.

בתחילת מסכת סוכה (דף ב, א) סובר רבא שסוכה צריכה להיות בנויה כמבנה ארעי ולא קבוע:

"ורבא אמר: מהכא בסכת תשבו שבעת ימים. אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי".

התוספות מסבירים שהסכך צריך להיות ארעי ולא הדפנות:

"וא"ת וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשותה עראי ואף על פי שעושה אותה קבע אם כן אמאי אמר (תענית דף ב, א) גשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה

ואפילו תימצי לומר דאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין (דף יד, א) גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת ביתי וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר שהגשמים סימן קללה

וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי".

לפי התוספות אם הסכך מחובר במסמרים כך שגשם אינו חודר לסוכה, הסוכה פסולה. ויש לדון אם עצם השימוש במסמרים הופך את הסוכה לדירת קבע, משום שמסמרים וברגים נועדים בדרך כלל ליצור מבנה קבוע. או שרק שימוש במסמרים שמהדק את הקורות כל כך שגשמים לא חודרים פנימה הופך את הסוכה לדירת קבע, כמו בבית שעושים את התקרה כך שלא ייכנסו גשמים.

 

הדעות המחמירות

ספר האגודה (סוכה סי' א) סובר שעצם המסמרים פוסלים את הסוכה:

"פירשו התוספות [דסכך] בעי' עראי שלא יכסה בנסרים נטועים במסמרים ואפילו פחותה מארבעה טפחים".

דבריו הובאו להלכה במגן אברהם (תרכז, ב):

"באגודה ריש סוכה כ' בשם התוספות שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע עכ"ל".

וכן כתב האליה רבה (תרכט, טו).

גם המשנה ברורה פוסל סוכה כזו (שעה"צ תרלג, ו):

"וכתבו התוספות והר"ן דכל זה בדפנות, אבל בסכך, שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מתכשרא מן התורה עד דעביד לה ארעי, דהיינו, שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים".

הפוסקים הנ"ל לא הזכירו גשמים ונראה מכך שהם פוסלים בגלל עצם השימוש במסמרים.

 

וכן כתב ערוך השולחן (תרכט, לב): "... אך לא יקבע אותם במסמורות דבכה"ג בית גמור הוא ופסול מן התורה [עמג"א סקכ"ב וא"ר סקט"ו בשם אגודה שפסק כמ"ש]".

וכן הביא הפסקי תשובות (תרכט, יא), וציין שהאלף לך שלמה מיקל שרק כאשר הגשם לא יכול להיכנס פוסלים המסמרים, אך דחה שמסתימת המגן אברהם והמשנה ברורה משמע שבכל ענין אין לקבוע במסמרים.

הרב אברהם דב אוירבך אמר לי ששער הציון מחמיר, ושאלתיו אם צריך להחמיר במקרה של פרגולה שמעליה סכך כשר שמעליו קורות עץ שמהודקות בברגים לקורות הפרגולה (כך שאינו מחובר ישירות לבית אבל כן לפרגולה) ואמר שקשה להקל.

וכן אמר לי מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר שאין לחבר את הסכך בברגים או מסמרים.

הרב יוסף צבי רימון אמר לי שפרגולה המחוברת בברגים זו בעיה לכתחילה. ולכן אם השואל הוא מסורתי אפשר להקל ולומר לו שבינתיים זה בסדר. אומנם לאדם ירא שמיים זו בעיה לכתחילה.

גם הרב שלמה אבינר כתב בתשובה (תשרי תשע"ט) "יש לפתוח את הברגים שמחזיקים את הקורות כדי שיהיה לסכך דין עראי".

 

גם הפניני הלכה (סוכות ב, יז) החמיר בזה כי זהו ספק בדין תורה:

פרגולה הינה מבנה עץ קבוע שמקימים בחצרות וגינות כדי ליצור מקום מוצלל לשבת תחתיו, השאלה, האם עצי הפרגולה הקבועים יכולים להיחשב סכך כשר? יש מתירים וסוברים, שהואיל והפרגולה לא נועדה לדירה, וגם אינה ראויה לדירה, שהרי הגשם חודר דרכה, עצי הפרגולה כשרים לסכך. אלא שנכון להוסיף לכבוד החג מעט סכך, כדי שהפרגולה לא תחשב סוכה ישנה (כמבואר לעיל בהלכה יב). ואם חמתה של הפרגולה מרובה מצילתה, צריך להוסיף עוד סכך עד שצילתה תהיה מרובה מחמתה.

לעומתם יש מחמירים וסוברים, שהואיל ומבנה הפרגולה חזק וקבוע, דין עצי הפרגולה כדין עצים שקבועים בגג הבית, שהם פסולים לסכך מהתורה. שכן היסוד העיקרי בסכך הסוכה שהוא צריך להיות ארעי, ופרגולה היא מבנה של קבע. למעשה, כיוון שמדובר בספק הנוגע לדין תורה, צריך להחמיר.

לפיכך, אם רוב שטח גג הפרגולה מקורה בקרשים קבועים, יש למעט את הקרשים הקבועים, עד שרוב שטח הגג יהיה פתוח ותהיה חמתו מרובה מצילתו. ויניחו על כל שטח הגג סכך כשר, באופן שגם בלא העצים המחוברים בפרגולה, צילתו של הסכך הכשר תהיה מרובה מחמתו, ועל ידי כך תהיה הסוכה כשרה.

אפשרות נוספת להכשרת פרגולה שצילתה מרובה מחמתה – להסיר את הקרשים הקבועים שבפרגולה ולהניחם שוב בלא להדביקם או לחברם במסמרים, וכל קרש שהונח מחדש כשר לסכך (שולחן ערוך תרלא, ט).

כפי שלמדנו (בהלכה יג), צריך להקפיד להתחיל להקים את הדפנות לפני הנחת הסכך, וכל זמן שהקים בתחילה דפנות בגובה טפח סמוך למקום הסכך, כבר נחשב שהתחיל את הדפנות, והסכך שהניח אח"כ כשר. בהרבה פרגולות יש דפנות של טפח סמוך לגג, ואזי אין צורך לדאוג לקבוע דבר בדופן לפני הנחת הסכך (כמבואר בהערה 18).[22]

הע' 22: בין המתירים: הרב רבינוביץ' (שיח נחום לט, ובתנאי שלא יצבע את הקרשים), הרב אריאל (אהלה של תורה ב, פה, אומנם לכתחילה החמיר), הרב לאו (יחל ישראל לה), הרב פרופ' הרשקוביץ (תחומין יט). בין האוסרים: הרב מרדכי אליהו (הלכות חגים נ, מב-מג), הרב אלישיב (שבות יצחק עמ' סח), והרב שלזינגר (אלה הם מועדי א, לח). וכך נלעניות דעתי מסברא כמבואר בהרחבות. ובכל אופן כיוון שמדובר בספק דאורייתא יש להחמיר.

 

פתרון אפשרי הוא לעשות פרגולה שנשענת על קורות עץ באופן יציב ללא ברגים ומסמרים. הרב בן מאיר אמר לי שכיום יש הרבה אנשי מקצוע שיודעים איך לעשות פרגולה באופן המועיל לסוכה – שבמקום לחבר עם ברגים ומסמרים את הקורות, הם מכינים תשתית של קורות עץ בצדדים, ועושים מעין מגרעות בקורות הללו, כך שהקורות של הפרגולה ישכבו בתוכם. וכך הפרגולה בטיחותית ואין חשש שהקורות יפלו, אך בלי להשתמש בברזל.

 

הדעות המקילות

הרב משה הררי במקראי קודש (עמ' שכט, שמט, רנא) עשה מערכה בנידון ונטייתו להקל: כתב שהספרדים יכולים להקל בזה לכתחילה ו'מהיות טוב' רצוי שיחמירו. עוד כתב שגם לאשכנזים כשר בדיעבד, אך הסתפק אם יברכו על סוכה כזו, ובודאי שלכתחילה אין לעשות כן.

וביאר: תרומת הדשן סי' פט מכשיר לכתחילה עם מסמרים, והובא פעמיים בבית יוסף מבלי להעיר עליו. אולם השולחן ערוך גופא (תרלא, ט) מצריך להוציא את המסמרים מהנסרים.

כדי ליישב זאת הרב הררי מציע לחלק בין תקרה של בית (בסי' תרלא) שנחשב כדירת קבע ופסול, ובין סכך של סוכה שחיזקוהו במסמרים, שבזה מיקל תרומת הדשן. או לתרץ שהבית יוסף סובר שרק כשגשמים אינם נכנסים (כמובא לעיל) פסלו התוספות, ולכן תרומת הדשן היקל בסתמא.

עוד כתב שבחזון עובדיה הביא דעות לכאן ולכאן ודייק מכמה ראשונים שהקלו בזה - הראבי"ה והאור זרוע בשם רבנו תם (במעשה המובא במחצית השקל תרמ, ט וגם ממחצית השקל נראה להקל לכתחילה בזה).

וסיכם שלפי האגודה דעת התוספות לאסור מן התורה, וכן הבינו באחרונים המגן אברהם, אליה רבה, משנה ברורה וערוך השולחן. לעומת זאת לפי הראבי"ה והאור זרוע, התוספות פסלו רק כשהגשמים אינם נכנסים, וכן באחרונים הרב שלמה קלוגר ומחצית השקל. והוסיף שמכמה אחרונים משמע (אף שאינו מוכח) שהפסול אינו מן התורה – האבני נזר, חמד ומשה וציץ אליעזר.

לדעת הרב הררי יוצא שרוב הפוסקים הקלו בזה, ולספרדים יש להקל לכתחילה מכיון שתרומת הדשן הובא הובא בבית יוסף ללא חולק, וגם בחזון עובדיה הכריע להתיר. ולאשכנזים יש להחמיר לכתחילה על פי המשנה ברורה שהתקבל, אך בשעת הדחק יש להקל על פי הפוסקים האשכנזיים שהובאו לעיל שהקלו – הרב שלמה קלוגר מחצית השקל ועוד. עד כאן מהמקראי קודש.

 

לעניות דעתי מסקנתו קשה: לפי האגודה והאחרונים המרכזיים (מגן אברהם ומשנה ברורה) מדובר באיסור תורה, ואף שתרומת הדשן היקל בזה, הם ודאי ראו דבריו בבית יוסף ולמרות זאת הביאו את דעת התוספות והאגודה להלכה. אם כן אין מקום לאשכנזים להקל בזה בשעת הדחק. ובפרט שלפי דבריו (אני לא עיינתי לעת עתה) האבני נזר והציץ אליעזר כתבו רק שאינו איסור תורה אלא דרבנן ואם כן גם לדבריהם הלכה למעשה אין להקל.

וגם לספרדים, דומני שדעה המוזכרת בבית יוסף אינה מהווה ראיה שסובר אותה להלכה, ובפרט שבפשט השולחן ערוך החמיר בזה, והחילוקים שהציע הרב הררי (בין בית לסכך, ובין יש גשמים ואין גשמים) יפים אך אם אינם רמוזים בבית יוסף ובשולחן ערוך, ולכן הם דחוקים.

דעת הרב עובדיה יוסף. הסיבה היחידה להקל היא דעת החזון עובדיה שהזכיר הרב הררי. וצריך עיון, שהילקוט יוסף (מועדים, דיני הסכך, יד) מביא תשובה בכתב יד מאביו שאומנם לא מחמיר מדין דירת קבע, כי נכנסים גשמים, אך פסק שאין להכשיר סוכה זו כיון שאנו חוששים לכתחילה לדין מעמיד.

והרב רותם אפלבוים כתב בספרו מנחת כהן (סי' יז) שביביע אומר (חלק י עמוד קמו אות לח) הקל בזה, אך נראה ששינה דעתו בספרו חזון עובדיה (סוכות עמוד מד הלכה כג) וכתב שהסוכה כשרה בדיעבד.

יוצא שאין סיבה להקל בזה לכתחילה לספרדים.

 

הרב דב ליאור במכתבו אליי כתב שבעל ערוך לנר כתב שרבים חלקו על התוספות שהחמירו בזה. ועוד יש לומר שתוספות פסלו בגלל שגשמים לא נכנסים. ולגבי דין מעמיד כתב שלפי ערוך השולחן מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה. ולכן אם אי אפשר למצוא בקלות פתרון אחר, אין להחמיר.

בסיכום דבריו כתב שאפשר להניח את קורות הפרגולה בתוך מגרעות כך שהמעמיד יהיה כשר, ולא יהיו ברגים. אך גם אם אי אפשר לעשות כן, יש לסמוך על הפוסקים שמקילים על ידי ברגים ומסמרים.

 

ידידי הרב רותם אפלבוים סבור גם הוא שיש להקל בזה, והפנה אותי לדבריו בשו"ת שלו מנחת כהן, עיין שם. ברור לו מתוספות שמדובר רק על גשמים ולא על מסמרים.

כתבתי לרב רותם:

לגבי גוף דברי התוספות בסוכה, עיינתי בהם ואיני רואה דרך להכריע בדברי התוספות מצד מה הם פוסלים.

התוספות שאלו מהגמרא שמדברת על גשמים (סימן קללה), ולכן גם התירוץ שלהם צריך להתיחס לגמרא שממנה נוצרה הקושיא. ולכן עיקר הנידון אינו על חיבור במסמרים אלא על גשמים. אבל עצם החידוש בתירוץ התוספות הוא שבסכך לא מספיק שהוא 'ראוי להיות ארעי' אלא עליו להיות ארעי ממש.

יש מקום להתלבט מה היוצא מדברי התוספות, האם גדר "סכך של קבע" הוא דווקא כשאין גשמים יורדים דרכו, או שגם עצם החיבור במסמרים מגדיר את הסוכה כקבע. נראה לי שבזה נחלקו הפוסקים שציינת בספרך.

תשובת הרב רותם:

כל הקבע ועראי שמדובר בתוספות זה רק מצד הגשמים כפי שמוכרח בשני מקומות. האחד שהוא כל ההכרח של תוספות שהסכך לא יהא בקבע, מהא דגשמים סימן קללה בחג וכתבו "והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה" - וכל מה שהזכירו מסמרים זה רק היכי תימצי לקבוע את הסכך במסמרים כך שלא יעברו גשמים.

והמקום השני זה בסוף התוספות: "ומהאי טעמא נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי' וסוכה תהיה לצל הא כתי' נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי ואם כן הוה ליה קבע". מוכח שוב שההגדרה של קבע ועראי זה מצד הגשמים. ואת זה הם כתבו אחר המסקנא שאין לעשות סכך קבע.  

הנקודה העיקרית שעליה סובב הכל: אין יסוד לפסול סכך קבע אלא רק מהמקור של גשמים סימן קללה בחג. והגע בעצמך אם הסכך תפוס במסמרים ועובר דרכו גשמים איזה מן בית קבע זה? אי אפשר אפילו לישן שם בלילה!

ואם כן אחר שיש לנו מקורות מפורשים להתיר המה: תרומת הדשן [סימן פט (מובא בבית יוסף סי' תרכו ובמ"א סימן תרכט סקי"א). וסימן צא (מובא בבית יוסף סימן תרכט ובשולחן ערוך שם סעיף ח)], תשובת רשב"א [מובא בבית יוסף סי תרכט], ר"ת בעצמו [מובא בראבי"ה ח"ב סי' תריא] ועוד מקורות ואחרונים.  

מאידך הצד להחמיר הוא דיוק בתוספות שאינו מוכרח כלל. ועוד דבר חשוב שהמגן אברהם בעצמו נקט (סימן תרכו סוף ס"ק ו) שאין פסול במסמרים בסכך (שכן מוכח בסי' תרלא ס"ט) - עיין שם ובדברי המחצית השקל שם. וכן מוכח עוד במגן אברהם (סימן תרכט סקי"א) שהביא להלכה דברי תרומת הדשן (סי' פט) דתלוש ולבסוף חברו כשר. ושם בתרומת הדשן דיבר כשחברו במסמרים ע"ש. וכתב המגן אברהם שכן כתב הבית יוסף ושכ"מ בסימן תרלא ס"ט.   

וגם אם אכן משמעות כמה אחרונים להחמיר בזה, מכל מקום יש לומר שמעיקר הדין לפי כללי הפסיקה הדבר מותר, שדעת רוב ככל הראשונים להקל בזה, וכן דעת הבית יוסף. ומאידך המקורות להחמיר קלושים ואינם מוכרחים. עד כאן דבריו.

 

בשו"ת במראה הבזק (ח"ה סי' נט) הביאו בסתמא שהסוכה פסולה במסמרים, והוסיפו שיש מכשירים. ולא הכריעו.

 

3. אם מותר לשים את הסכך ישירות על הפרגולה שמחוברת בברגים

לאור המסקנה שלנו לעיל שאין להתיר לעשות סכך מפרגולה שמחוברת עם ברגים, האם מותר לשים ישירות על הפרגולה סכך כשר?

בהמשך נתייחס לפרגולה שיש בה יותר מ-50% צל. כעת נתייחס לדין מעמיד: אם הפרגולה מוגדרת כ'סכך פסול', לכאורה אין לסכך לכתחילה על סכך פסול ויהיה צריך לשים קורות עץ מעל הפרגולה, ומעליהן את הסכך הכשר.

בספרי "לימים טובים" כתבתי להקל:

"לגבי אופן הנחת הסכך: אם קורות הפרגולה עשויות מעץ או מבטון, ניתן לשים ישירות על הפרגולה את הסכך הכשר. אבל אם קורות הפרגולה עשויות ממתכת, שהוא חומר הפסול לסיכוך, יש להניח מעל הפרגולה קורות עץ דקות, ומעליהן את הסכך".

 

בביאור הדברים, ראינו מקודם שלוש שיטות לגבי פרגולה שמחוברת עם ברגים: הסכך פסול מן התורה, הסכך פסול מדברי חכמים, הסכך כשר.

לדעת הגר"א והבאור הלכה (תחילת סי' תרל) בפסול דרבנן לא גזרו מעמיד.

אך לפי הפרי מגדים ירא שמיים יחמיר. הנה דברי הפרי מגדים (אשל אברהם תרכט, יא): "... והנה מעמיד בדבר הפסול מדרבנן, נסר ד' טפחים וכדומה, יש לומר לא גזרו, דהוה גזירה לגזירה, וצ"ע. ואם כן ראוי לכל ירא שמים שיהא הדפנות עכ"פ נסרים שאין בהם ד' טפחים, או המעמיד העליון הקורה שהסכך נשען עליו פחות מד' טפחים וכשר...".

בפסקי תשובות (תרכט, ט) נקט שנכון להחמיר כפמ"ג: "... נכון להחמיר ולא להעמיד הסכך על דפנות הסוכה אם כל דופן רחב יותר מד' טפחים אלא יניח הסכך על קורות צרים הכשרים לסכך והקורות נשענים על דפנות הסוכה".

בנידון שלנו נראה שאין צורך להחמיר ולחשוש לדין מעמיד שהוא דין דרבנן, מכיוון שכמה פוסקים חשובים שהוזכרו מקודם התירו לכתחילה לסכך בפרגולה כזו.

וגם המחמירים, חלקם סוברים שהפסול הוא מדרבנן, ולהלכה אין איסור במעמיד דרבנן כפי שהכריע המשנה ברורה בבאור הלכה (וגם הפרי מגדרים הסתפק ולא הכריע).

בשיחה טלפונית עם הרב יעקב אריאל הוא העלה צדדים לכאן ולכאן והפנה אותי לתשובה בשו"ת שלו ואמר שלכתחילה יש להחמיר לשים קורות, ולמיקל יש על מה לסמוך.

 

מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר הוסיף סיבה אחרת להקל בזה וכך כתב לי:

ראה מנחת שלמה תנינא [ב-ג] סימן נה שכתב שאין להחמיר כחזו"א, ובמהלך דבריו. אמנם חשבתי שאולי כאן כיוון שהמעמיד לא עומד כלל בלי הדבר המקבל טומאה, הוי כאילו מעמיד ממש בדבר המקבל טומאה.  אמנם ראה גם שו"ת בצל החכמה, ח"ה סימן מג, שם אדם רוצה לתלות בחבלים מכלונסאות ועל החבלים לשים את הסכך, והוא מתיר מצד מעמיד דמעמיד.

א"כ יוצא שמדובר במעמיד דמעמיד שאין בו בעיה. אמנם אתה שאלת שאולי הקורות עצמם פסולים, מצד שהם 'סוכת קבע'. כתבתי לך שנראה לי לחלק, שאף שפסול, לא פוסל מצד מעמיד.  זאת ע"פ סברת המג"א בסי' תרכ"ט ס"ק ט שבדבר המחובר אין גזירה שמא יסכך בו, ולכן אין בו גזירת חכמים שאסור להעמיד בו, ע"ש.

ואח"כ מצאתי באג"מ או"ח ח"ג בסוף סימן ע"ה, שדיבר ממש על כגון דא, שיש קורות שמהם עשוי הגג ומחוברים דרך קבע לבית, והתיר מצד המג"א הנ"ל. ושוב, המהדר ישים על גבי הפרגולה קורות, שיהיה מעמיד דמעמיד. אבל במי שאינו ת"ח, אין צורך להחמיר בספק גזירה דרבנן, כשהמג"א והאג"מ התירו, ובכל מקרה בדיעבד כשר.

 

כדי להבין דברי הרב בן מאיר, הנה דברי האגרות משה:

... ובדבר מה שפתחו התקרה לסכך שם ונשארו לאורכה קורות בנוים שהם פחות מג"ט ואין בין הקורות ג"ט אם כשר לסכך שם, הנה הקורות אף שהם פחותין מג"ט אף אם היו תלושין הם בזמננו סכך פסול מדרבנן כיון שהדרך לסכך הבתים בנסרים פחותים מג"ט ומצד שהם מהבנין הם פסולין ומדאורייתא אף אם היו דקין טובא. ולכן צריך שיהיה בין קורה לקורה יותר מרוחב הקורות כגון אם הקורות הם של שני טפחים יהיה ביניהם יותר משני טפחים שאז יהיה הסכך כשר מרובה מהסכך פסול שהן הקורות ותהיה סוכה כשרה. ומה שהסכך יהיה מונח על הקורות לא יהיה נידון בדין מעמיד בסכך פסול שאסור לכתחלה, לטעם המג"א בסימן תרכ"ט סק"ט במה שמותר לסכך בסכך כשר על השפודים, והכא הוא עדיף דנסרים אף הרחבים ד"ט הוא רק פסול דרבנן שנמצא שהוא גזירה לגזירה שודאי יש לסמוך על טעם זה דהמג"א דכיון דלא התירו לו אא"כ נתן סכך כשר עליהם אין לגזור.

 

שלחתי לרב בן מאיר:

איני מבין מהמג"א להתיר בנידו"ד. המג"א כתב שלא גזרו בכל מקרה שעל האדם לעשות מעשה כגון הסרת מסמרים, או הסרת חלק מהשיפודין, שאז הוא יודע שהסכך הזה פסול וליכא למגזר שיבוא לעשות סכך מדבר פסול. לעו"ז בסי' תרכט כתב שאין לסכך מעל סולם, כיון שלא עשה מעשה להסיר אותו וכד', יש לגזור.

אבל מהאג"מ משמע שמדובר אולי בקורות כאלה שאין צורך להסיר חלק מהן אלא רק להוסיף סכך כשר – ובזה איכא למיגזר. דאין הוכחה מכך ששם סכך כשר מעל הקורות, שהקורות עצמן פסולות. כי הסיבה שהוא שם סכך כשר היא שאין בקורות עצמן צילתו מרובה מחמתו. ולכן נראה לומר שהאג"מ דן על מציאות שהיה אפשר לסכך עם הקורות בפני עצמן, וזו כוונתו בשאלה "אם כשר לסכך" – כלומר בלי תוספת של דבר אחר.

וממילא בנידו"ד, שמדובר בפרגולה שאין צילתה מרובה מחמתה, וברור שמצד עצמה אינה כשרה עדיין – כשמוסיף עליה סכך אין נודע מכך לאדם שהקורות עצמן פסולות לסיכוך כלל. והמג"א והאג"מ לא יתירו בכה"ג.

תשובת הרב בן מאיר:

א. באג"מ מדובר ממש בקורות הבנויים בתוך הבית. והם בוודאי פסולים מצד דירת קבע, וכך כתב בעצמו מפורש שם. ובכל אופן אם יש בין קורה לקורה יותר משיעור הקורה, שהכשר מרובה על הפסול, הכשיר. ורק דן מצד 'מעמיד'. והאמת היא שבקופיה כרגע לא הבנתי למה בסוף שינה טעמו שהכא פסול רק מדרבנן, שהרי הפסול אינו מצד 'גזירת נסרים', אלא מצד 'דירת קבע'. רק כנראה דס"ל שלא גזרו כלל פסול מ'מעמיד' מצד 'דירת קבע', שהרי פשוט בגמ' ובמשנה שיכול להעמיד על מחיצות שהם קירות קבע. רק ס"ל דעדיין נפסול אותם, אי אפילו לא נבנו בתוך הבית יש להם פסול של גזירת בית, ובזה פסלו גם מעמיד, מחשש שמא יסכך בהם. וכתב שבזה כתב המג"א שאין פסול, כיוון שלא הכשירו אלא עם סכך כשר. וק"ו כאן שהנסרים פחות מד' והוי גזירה לגזירה.

ב. מ"מ – מפורש התיר האג"מ לסכך על קורות הבנויים בתוך בית. ולמה שמחובר במסמרים יהיה חמור מזה?

ג. לעצם העניין, לא כתוב במג"א 'שעושה מעשה'. המג"א אומר "כיוון שלא התירו לו אא"כ נתן סכך כשר עליהם לא גזרינן שיסכך בשיפודים". כלומר, כל ההתר בשיפודים, וכך גם בפרגולה, הוא שיהיה מעמיד. ובמעמיד לא גזרינן [בתירוץ זה כך סובר השולחן ערוך, שלא אסרו מעמיד אפי' בדבר המקבל טומאה. ומסביר המג"א שגזרו רק בדבר שהוא 'סכך' פסול]. אבל בבית ופרגולה וכדומה יודעים שזה פסול, 'דכ"ע ידעי דבכה"ג בית דירה מיקרי'. ולכן פה שהתירו רק להניח על המחובר לקרקע חיבור קבע, שוב לתירוץ זה במג"א מותר לכתחילה.

ד. ולגבי סולם, מה שפסול, זה רק אם יש בו שיעור סכך פסול שפוסל, דהיינו בד' טפחים באמצע ובד' אמות מהצד, ע' במחצית השקל מה שביאר במג"א בד"ה 'שהיא עצמה סכך פסול וע' בסימן תרל"ב'. וכמובן שבפרגולה צריך שלא יהיה ברוחב ד' טפחים, ושיהיה בין קורה לקורה יותר מכדי הקורה.

ה. אמנם בתירוץ השני כתב המג"א שלכתחילה אסור להעמיד בדבר המקבל טומאה. ובזה י"ל שגם אסור בדבר שפסולו משום דבר אחר. אבל בזה כתבתי לך, שב'מעמיד דמעמיד' לא מחמירנן כחזו"א.

ו. ורק לבן תורה לכתחילה שישים קנים מעל לפרגולה. ואז שוב 'עשה מעשה' כרצונך, שמסביר לו שהפרגולה פסולה [למרות שלדעתי אין שום דין כזה]. וגם אם נאמר שהפרגולה כולה סכך פסול, כי היא מחוברת במסמרים והוי דירת קבע, ולכן זה מעמיד ולא 'מעמיד דמעמיד', ע"י הקנים נהיה מעמיד דמעמיד.

ז. כאמור, זה ק"ו מדינו של האג"מ, שהרי כתב מפורש שצריך בין קנה לקנה יותר מכדי קנה כדי שיהיה רוב סכך כשר. ולמרות שהקנים הם ממש חלק מהבית, התיר.

ח. כפי שכתבת אין אנו מחמירים כפמ"ג, ומתירים להעמיד כל מחיצות שהם סכך פסול גמור, כמו דפנות מעץ ואף מברזל [כמו בסוכות נחלים]. וגם החזו"א התיר בזה כשזה רק בדופן.

ט. לכן לדעתי כאמור הסוכה כשרה, ולכתחילה בן תורה אפשר לרמוז לו שיחמיר לשים מעל לפרגולה קורות נוספים.

 

4. פרגולה שחוזקה מלמעלה על ידי מסמרים

יש מקרה מעניין שהגיע לפני, באדם שבנה את הפרגולה באופן הטוב, שהקורות מונחות על מגרעות עץ ובלי ברגים.

לאחר מכן הוא הניח על הסכך כמה קורות עץ שיתפסו אותו, ואותם הוא חיבר עם ברגים לקורות של הפרגולה.

לכאורה שבנידון הזה אין את הפסול שהבאנו בשם שער הציון ופוסקים נוספים. הסכך (הקורות של הפרגולה) אינו מחובר לדפנות על ידי ברגים, ולכן זו דירת עראי. אלא שאת הסכך עצמו, שמחובר באופן של 'ארעי' לדופן, חיזקו שלא יעוף, על ידי ברגים.  גם פסול של מעמיד אין כאן כי הפרגולה אינה עומדת בזכות הברגים שמעליה כיון שיש לה בסיס מתחתיה שמחזיק אותה עם מגרעות. ויש מקום לעיין בזה.

 

5. פרגולה שמונחת על מגרעות עץ אך מחוזקת על ידי ברגים

גם אם הפרגולה מונחת על מגרעות מעץ שמחזיקים אותה, מקובל לחזק אותה על ידי ברגים שמחברים את הקורות לבסיס שלהם. האם הברגים נחשבים כ'מעמיד' שאין לעשותו לכתחילה?

מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר אמר לי שאינו חושב שיש להקל בזה, אף אם יטען בעל הפרגולה שהקורות מחזיקות טוב גם ללא הברגים. שאילו היו יציבות הוא לא היה שם ברגים, ולא כדאי להקל בזה.

ידידי הרב בניהו שנדורפי אמר לי שלכאורה הגדר הוא שאם הקורות עומדות טוב ברוח מצויה גם בלי החיזוק של הברגים, אז אין כאן בעיה של 'מעמיד'. ורק אם במהלך סוכות תהיה רוח שאינה מצויה, שאז הברגים הם המעמידים של הסכך – תהיה בעיה באותם רגעים של מעמיד פסול, וגם אז הסוכה אינה הופכת לפסולה בדיעבד בגלל זה. ואולי מותר לעשות כן לכתחילה, כיון שרוח שאינה מצויה הוא דבר שאינו מצוי.

ומצאתי כעין זה בפסקי תשובות (תרכט, י) תוך כדי שדן על חומרת החזון איש, אלא שהוא מסתפק אם כשיש רוח שאינה מצויה יש פסול מעמיד לפי החזון איש: "... ודע, כי באם הסוכה עומדת על מעמדה ללא עזרת דברים המקבלים טומאה, וכנתבאר, ולא תפול ותתפרק ברוח מצויה אם תנשב שם, מותר לחזקה ולהעמידה ביתר שאת בעזרת כל הדברים המקבלים טומאה כגון ברגים, מסמרים, קורות ברזל, קשירתה לעמודי ברזל ולסורגי מרפסת וכיוצ"ב כדי שלא תפול ע"י טלטול בני אדם או רוח שאינה מצויה".

 

במקראי קודש (עמ' שמט) הביא שבשו"ת יחל ישראל כתב שיש להתיר פרגולה רק אם אין ברגים. אולם בהמשך חידש (עמ' שנ) שלרוב הפוסקים מסמר אינו נחשב בכלל למעמיד! משום שאינו כלי ואפילו אינו 'פשוטי כלי מתכות'. ועוד שלפי הדעה שמעמיד אסור מדרבנן ולא מהתורה, וכן נוקטים להלכה, הגזירה היא שיאמרו כשם שראוי להעמיד, כך מסככים בו. ואם כן כשם שמותר לסכך על כותל, משום שלא שכיח לסכך בו, קל וחומר שמותר במסמרים שודאי אין מסככים בהם.

מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר אמר לי שסברות אלה הן סברות חלשות. שאם מחט נחשבת כלי לטומאה, מדוע שבורג לא. ושאולי דווקא בכותל הקלו, שהוא מחובר לקרקע, מה שאין כן ברגים.

גם הרב יוסף צבי רימון אמר לי בכלליות שיש בברגים בעיה של מעמיד.

חשבתי על פתרון לפרגולה כזו: לשים מעל הפרגולה כמה לייסטים ולקשור אותם היטב, באופן שגם בלי הברגים תחזיק הפרגולה היטב ברוח מצויה. וכך הסכך אינו זקוק כלל לברגים. הרב בן מאיר אמר שזה נשמע בסדר.


 

6. דין פרגולה פסולה שהקורות שלה צפופות

במידה והפרגולה פסולה, צריך לשים סכך כשר על גביה.

 

המרחק בין הקורות פחות מ-24 ס"מ

מצוי שקורות הפרגולה קרובות זו לזו כך שאין ג' טפחים (24 ס"מ) ביניהן, אבל אין בכך בעיה הלכתית מכיוון שלא אומרים 'לבוד' לחומרא. הנה הבסיס לדברים:

שולחן ערוך תרכו, ג:

העושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה.

משנה ברורה ס"ק יז:

כשרה - ... וכל זה דוקא כשעושה סוכה למטה תחת הגג אבל אם מסכך ע"ג הלאטע"ש אף על פי שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים הרי זו כשרה ואין אומרים כאן לבוד שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מסכך הפסול יותר מד"ט שהוא פוסל הסוכה כמבואר בסימן תרל"ב כיון שסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפין.

וכתב על כך בשער הציון ס"ק כד:

מגן אברהם ומאמר מרדכי ואליה רבה והגר"ז ושאר אחרונים, דלא כהב"ח שהחמיר גם בזה דבעינן ג' טפחים.

ובמקום נוסף - שולחן ערוך אורח חיים תרלב, ד:

אם יש סכך פסול ב' טפחים, ועוד סכך פסול ב' טפחים, ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם, יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה.

משנה ברורה סימן תרלב ס"ק כ:

מצטרפים - מיהו אם אין בפסולים ד' לא אמרינן שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר [טור].

 

וכן דעת הרב אריאל בשו"ת באהלה של תורה (ב, פה) שהביא ג' טעמים למה לפי רש"י (ולהלכה) הסכך הפסול לא מצטרף, והראה שלפי כל הטעמים אין בפרגולה פסול אף שאין ביניהן ג' טפחים.

כתב הפסקי תשובות (תרכו, ט) בשם שו"ת עמק התשובה לרב יחזקאל ראטה שלאו דווקא שהסכך ביניהם אלא גם על גביהם (וצריך רק להקפיד שהסכך הכשר יהיה צלתו מרובה מחמתו).

פסקי תשובות תרכו, ט:

סיכוך על גבי קורות עץ קבועים (פרגולה). שם: אבל אם מסכך ע"ג הלאטעש אף על פי שהם סמוכים זה לזה בפחות משלשה טפחים הרי זה כשירה ואין אומרים לבוד וכו' כיון שהסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפים.

ואין צריך שיהיה הסכך ביניהם ממש אלא כל שמונח עליו או תחתיו בצמוד אליו ג"כ מועיל שלא נאמר לבוד להחמיר לצרף הקורות הפסולים.

ולכן אלו שיש להם במרפסת ביתם קורות קבועים במסמרים אחד ליד השני (פרגולה) מותר לסכך על גביהם אף על פי שהם סמוכים אחד לשני פחות מג' טפחים, אמנם אם בכל ימות השנה אין כיסוי על גביהם שסילקוהו לצורך שימת הסכך דין הקורות עצמם כסכך פסול, וצריך שיהיה סכך כשר באופן שאף אם ינטלו משם קורות אלו יהיה הסוכה צילתה מרובה מחמתה.

ראו עוד בספר במקראי קודש עמ' שנג.

 

פרגולה שהקורות יוצרות רוב צל – צילתה מרובה מחמתה

אם הקורות לא זו בלבד שקרובות אלא שהן יותר מ-50% מהשטח, יוצא שרוב צל הסוכה הוא צל פסול. אלא אם נאמר שהסכך הפסול בטל לסכך הכשר שהוא הרוב (כי הוא מכסה את כל שטח הסוכה).

להלן נראה שרוב הפוסקים החמירו בזה - משנה ברורה, הרב יעקב אריאל, פסקי תשובות, פניני הלכה.

והאור שמח שמובא להלן הקל אם מערב את הסכך הפסול לגמרי: "ועירבן עד שאינו ניכר סכך האילן, ומיבטל בטיל". ואיני חושב שזה קיים בפרגולה שלנו שהסכך מעליה וקורות הפרגולה ניכרות לעומד בסוכה (שלא כמו שכתב הפניני הלכה בהרחבות להלן שלפי דעת האור שמח הסוכה כשרה).

ולכן למעשה לכתחילה אין להקל בזה. כעת נביא את המקורות.

 

שולחן ערוך תרכו, א:

... והעושה סוכתו תחת האילן, יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין, אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה.

[י.ד. – היש אומרים השני מחמיר עוד יותר, כך שלעניננו דברי השולחן ערוך כאן מוסכמים].

משנה ברורה ס"ק ב:

בכל ענין - ר"ל אפילו אם השפיל הענפים למטה ועירבן עם סכך הסוכה וסכך הסוכה רבה עליהם ואינו ניכר אפ"ה פסול דאף שהסוכה צילתה מרובה מחמתה כיון שהאילן ג"כ צילתו מרובה מחמתו א"כ אין סכך הסוכה מועיל כלום [ב"ח].

 

אור שמח (שופר וסוכה ולולב ה, יב) החמיר אלא אם מערב לגמרי את הסכך הפסול:

והנה שיטת התוספות (סוכה) [דף ט' ע"ב ד"ה הא קא מצטרף] נראה ברור דכשהסוכה צילתה מרובה מחמתה כשירה דוקא כשהאילן חמתו מרובה מצילתו, אבל אם האילן צילתו מרובה מחמתו אז פסולה, דיושב תחת צל האילן וסוכך עליו האילן.

וכשהסוכה אין צילתה מרובה רק בהצטרף צל האילן אז פסולה אף אם האילן חמתו מרובה מצילתו דצל הסוכה צל אילן הוא, אלא כשחבטן מהני, דבטיל ברובא, אבל אם האילן צילתו מרובה מחמתו אז גם חבטה לא מהני, כדאמר רבא לא (שנא) [שני] דלא בטיל ברוב, ואיהו מיירי בחבטה, כן נ"ל בדעתם.

אך דא נראה לי דאם חבטן ועירבן עד שאינו ניכר סכך האילן ומיבטל בטיל, והסוכה התחתונה עשויה צילתה מרובה מחמתה, אז כשירה אף אם האילן צלתו מרובה מחמתו, וטעמא דמסתבר הוא, דכיון שהסוכה צלתה מרובה מחמתה הרי כשרה וחשיבה בעצמה, והאילן מיבטל בטיל בסכך הסוכה, תו לא אמרינן שיושב תחת צל האילן, ולפי זה שוה בין כשהם שניהם חמתו מרובה מצלתו בין כששניהם צילתו מרובה מחמתו דכשרים כשחבטן, ובטל הסכך פסול, וזה נכון בטעמא...

 

גם הפניני הלכה מחמיר בזה (הרחבות יז, ו):

על פי מה שכתבתי שעצי הפרגולה פסולים לסוכה, אם צילתם מרובה מחמתם, צריכים להסיר נסרים עד שחמתה של הפרגולה תהיה מרובה מצילתה. ואז יניח על הפרגולה שכעת חמתה מרובה מצילתה – סכך כשר שצילתו מרובה מחמתו בלא סיוע של קרשי הפרגולה. ואפשר גם להיעזר בעצי הפרגולה, וזאת בתנאי שלאחר שיעקור את עצי הפרגולה ממקומם יחזור ויניחם שוב בלא מסמרים ודבק, ואזי אותם קרשים נחשבים גם הם כסכך כשר, כדין מפקפק בתקרת הבית (לעיל ד, ה). ובתנאי שסך כל הסכך הכשר יתן רוב צל בלא קרשי הפרגולה שנשארו מחוברים.

ואמנם לפי האור שמח  (ה, יב), אם יניח על הפרגולה סכך כשר, שצילו יהיה מרובה מהצל שהפרגולה נותנת, למרות שגם הפרגולה לבדה צילתה מרובה מחמתה, הואיל והסכך הכשר מרובה מהפרגולה, הסוכה כשרה.

אלא שדעת שאר הפוסקים, שכל זמן שהאילן צילתו מרובה מחמתו, אין לו היתר (ב"ח, משנה ברורה תרכו, ב. אמנם כאשר מדובר בתערובת גמורה, כמו ענפים שיש בהם פירות, הולכים אחר הרוב, וגם אם כמות הפירות מספיקה לרוב צל, הרי הם בטלים ברוב סכך כשר).

עוד צריך להקפיד, שלפחות טפח מהדפנות יהיה קיים לפני הסכך, שכן למדנו (בהלכה יג) שלדעת הרבה פוסקים, אם הניח את הסכך קודם לדפנות – הסוכה פסולה. ואם הניח מתחילה סמוך לסכך דופן אפילו בגובה של טפח בלבד – הסוכה כשרה.

 

גם בפסקי תשובות (תרכו, סוף הערה 40) כתב אגב אורחיה שאם אין בין קורה לקורה אויר כמלוא קורה – פסול.

 

גם הרב אריאל החמיר לכתחילה (באהלה של תורה ב, פה). כתבתי 'לכתחילה' כי הוא כותב במפורש שיש לבנות פרגולה שחמתה מרובה מצילתה, ומעליה סכך כשר. אלא שאם כבר בנו פרגולה שצילתה מרובה, ואין לו מקום אחר לבנות סוכה, "יש מקום לסמוך על הסברה שהפרגולה אינה פסולה לסכך" כלומר להתיר את הפרגולה עצמה להיות הסכך.

אם כן הסיבה להקל היא להחשיב את הפרגולה כסכך כשר. אך הוא לא הקל מדין שהפרגולה בטלה לסכך הכשר.

 

ראו גם תשובת הרב שמואל אריאל באתר ישיבה – https://www.yeshiva.org.il/ask/100733

 

7. דין פרגולה עם קורות שוכבות באלכסון

יש פרגולות שכאשר מסתכלים מלמטה כלפי מעלה נראה שצילתו מרובה מחמתו. אך אם מסתכלים בזוית אלכסונית למעלה, רואים רווחים גדולים - לעיתים זה חצי חצי ולעיתים חמתו מרובה מצילתו.

דין זה יכול להיות קולא אם הפרגולה כשרה לסכך, שאין צריך לשים סכך מעליה. אבל בעיקר יכול להוות חומרה שאם הפרגולה פסולה מסיבה כלשהי (למשל עשויה מחומר שאינו כשר לסכך) אז צריך לבטל את הסכך הפסול, ראו בהמשך.  

בשו"ת באהלה של תורה (ב, פה) כתב:

"... ויש להעיר שבחישוב הצל והחמה יש לחשב את רוחב הקורה ולא את צילתה, וכן את המרחק שבין קורה לקורה ולא שבין צל לצל. רצוני לומר שאם הכלונסאות מונחות באלכסון, כדי למנוע חדירה של קרני השמש, יש לחשב את הכלונסאות כאילו היו מונחות במישור אופקי וכמבואר בציור.

 


יש להטיל אנך מנקודה ג' לנקודה ד' ולמדוד את המרחק מנקודה א' לנקודה ד'. מרחק זה חייב להיות קצר יותר מהמרחק שבין נקודה ד' לנקודה ה'. אין למדוד את רוחב הכלונס (המרחק בין נקודה ב' לנקודה א').

ואע"פ שבפועל הצל מרובה מהחמה, אין אנו מסתכלים על הצל בפועל אלא על רוחב הסכך המטיל את הצל. תדע לך שסוכה הבנויה בעשתרות קרניים, שאין שם שמש כלל פסולה ללא סכך כהלכה (סוכה ב' א'). ומאידך, סוכה המדובללת כשרה, אע"פ שבפועל קרני השמש חודרות לתוכה, כי אנו דנים את הסכך עפ"י ההלכה של חבוט רמי (עיי"ש כ"ב א')".

שאלתי על כך את מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר והרב יוסף צבי רימון, ושניהם אמרו שאינם חושבים שיש לחוש לבעיה, כל עוד בפועל יש ברוב הסוכה צל בכל היום.

אציין שבמאמר מרדכי לרב מרדכי אליהו (מועדים נ, מד) כתב על מקרה של אלכסון "יעשה שאלת חכם".

אציין גם שבשו"ת חבל נחלתו (יד, כד) חידש חומרה לגבי קורות אלכסוניות, שאם אין רווח ביניהן שרואים את השמים, יש להחמיר מדין תקרה ולהוציא חלק מהקורות לקראת סוכות.

 

8. פרגולה מבטון או אבן

בטון ואבן פסולים לסיכוך מכיוון שעשויים מן הצומח ולכן הם צריכים להיות פחות מ-50% משטח הסוכה, כדי שרוב הצל בסוכה יהיה מסכך כשר. אבל מותר לשים ישירות עליהם את הסכך כי לא גזרו בהם דין מעמיד, כמו שהבאנו מקודם.

צריך שקורות הבטון או האבן יהיו רחבים פחות מ-ד' טפחים – פחות מ-32 ס"מ. לעניות דעתי נכון שיהיו פחות מג' טפחים – פחות מ-24 ס"מ.

הסיבה היא שסכך פסול פוסל בד' טפחים (שולחן ערוך תרלב, א). לפי השולחן ערוך בפחות מד' טפחים מותר לאכול ולישון מתחתיו.

אומנם המשנה ברורה (ס"ק ג) מחמיר שאין לשבת מתחת לסכך פסול ברוחב ג' טפחים.

אבל ערוך השולחן (תרלב, ה) מיקל כשולחן ערוך:

ודע דבסכך פסול פחות מד' טפחים מותר לישן תחתיו דבטל לגבי כל הסוכה אבל מן הצד דפוסל בד' אמות ובפחות כשר לא יישן תחתיו כשרוחבו ד' טפחים שהוא מקום חשוב ובאויר אף בפחות מג' שאינו פוסל את הסוכה מ"מ לא יישן תחתיו אף על פי שפחות מג' מצטרף גם להכשר סוכה כמו שיתבאר מ"מ אין לישן תחתיו כשהולך על פני כל הסוכה דמינכר טובא או אפילו אינו הולך על פני כל הסוכה אלא שיש בו משך שהאדם יכול לישן כנגדו ראשו ורובו אבל בלא"ה מותר שהרי אין לך סוכה שאין שם נקבים נקבים אלא כשיש אויר משך נכון אין לישן תחתיו ולא לאכול ולא לישב תחתיו ואינו דומה לסכך פסול מפני שניכר הרבה.

למנהג האשכנזים נראה שלכתחילה יש לחוש למשנה ברורה שיהיה פחות מג' טפחים. ודעת ידידי הרב רותם אפלבוים שאם יש סכך כשר מעל הכל, זה נחשב מעורב ומבטל את הסכך הפסול. ויש לעיין בזה אם להקל בכך גם בסכך שפסול מן התורה כמו בנידון כאן.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה