אופניים וקורקינט בשבת ובחג
משתף במכתב שפרסמתי במושבנו, מושב הזורעים. לגבי מקומות אחרים, כמובן שיש להתייעץ עם הרב המקומי אם יש הדרכות שמקובלות באותו מקום.
שאלה:
ילדים שמגיעים בשבת לתפילה או לפעילות בנ"ע על אופניים, האם הדבר מותר? והאם יש הבדל בין קורקינט לאופניים?
נתחיל באופניים.
מקובל על גדולי הפוסקים מכל העדות והחוגים שרכיבה על אופניים בשבת ובחג אינה מתאימה. למה? כי רכיבה על כלי תחבורה נתפסת כפעולה של חול ("עובדין דחול") - משהו שאנחנו עושים בימי השבוע, אבל לא בשבת, כדי לשמור על כבודה.
הנביא ישעיהו (נח, יג) ביטא את זה יפה: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ,
עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ".
ומכאן למדו חכמינו (שבת קי"ג) "שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול".
הפוסקים שבדקתי
(שמירת שבת כהלכתה, הרב יעקב אריאל, חזון עובדיה, הרב מרדכי אליהו - שכתב שאין להתיר על פי הבן
איש חי, פניני הלכה - ראו מקורות בנספח בסוף) כולם מסכימים שרכיבה על אופניים בשבת אינה במקומה.
אבל לילדים קטנטנים מותר לרכב על בימבות,
תלת אופן וכד', כי זה משחק ילדים, כל עוד לא עושים תיקון בכלי בשבת.
ועוד
הערה קטנה בהקשר של כלי תחבורה - יש היתר לשימוש בקלנועית בשבת. זהו היתר של שעת
הדחק לזקנים או חולים, כאשר הופעל "מצב שבת" של מכון הלכתי.
מה עם קורקינט
שאינו חשמלי, סטריטר וגלגיליות (סקטים)?
כאן המצב
קצת יותר מורכב, והדעות חלוקות. מצד אחד, גם אלה כלים על גלגלים, ויש מי שאומר שיש
בשימוש בהם ברחוב פגיעה בכבוד השבת. מצד שני, הם הרבה פחות 'תחבורתיים' מאשר אופניים.
למעשה
נראה שיש הבדל בין גילאים שונים:
לילדים
קטנים מותר, זה חלק מהמשחק שלהם.
לילדים בגיל
חינוך (6-7 ומעלה) - המעוניין רשאי לסמוך על הפוסקים המקילים. זה גם זמן טוב להתחיל
לשוחח עם הילדים על כבוד השבת.
מגיל בר/בת
מצווה והלאה - ראוי להימנע משימוש ברחוב בשבת ובחג (מקורות:
שמירת שבת כהלכתה, הרב יוסף צבי
רימון, פניני הלכה).
נקודה
חשובה לבטיחות: בבקשה, לא להשאיר קורקינטים בכניסה לבית הכנסת ליד המדרגות או כבש העלייה. לצערנו כבר קרה שמבוגרים נתקלו בהם, ויש
בזה חשש סכנה ח"ו. אפשר
להניח אותם במקום שלא חוסם מעבר.
כל האמור הוא בתוך תחום העירוב. לא
רוכבים על קורקינט מחוץ לעירוב.
וכמובן, בכלים חשמליים לא משתמשים בשבת ובחג
- גם לא על ידי ילדים.
לסיכום
אני רואה
בנושא הזה הזדמנות. הזדמנות לדבר עם הילדים על מהי השבת באמת. שבת היא לא רק "לא
לעשות דברים", אלא לעשות דברים אחרת.
אנחנו
שמחים בילדים שמגיעים לבית הכנסת ונהנים יחד בשבת. כדי לשמור על קדושת השבת אני מבקש
להסביר לילדינו האהובים שלא לרכוב על אופניים בשבת. וכדאי לדעת שיש שכר כפול על
הליכה ברגל לכבוד השבת.
קורקינט,
סטריטר, סקטים - ראוי שילדים מעל גיל בר/בת מצווה לא ישתמשו בהם בשבת ובחג, ככל
האפשר.
ובכל גיל
- להחנות בצורה בטוחה ומכבדת, ולא בכניסה לבית הכנסת.
אני מאחל
לכולנו שבתות של שלווה ותחושה שאנחנו שומרים על משהו יקר ויפה – השבת שלנו כקהילה
וכמשפחה.
בזכות
שמירת השבת, שהיא מקור הברכה, תתברכו מפי עליון בשמירה מעולה, בריאות איתנה ורוב
שפע בכל מכל כל.
נספח – מקורות לעיון
שו"ת רב פעלים חלק א - אורח חיים סימן כה
+בענין הקרון שקורין באי"י סכ"ל
/אופניים/, דרוכבים בו בשבת.+ שאלה. נשאלתי מאת היקר המשכיל סי' מאיר צאלח
נר"ו בעיר במביי, /בומבי/ נמצא קרון שקורין גאר"י שקבוע בו שני גלגלים,
ואינם מושכין אותו בהמות ולא בני אדם, אלא הוא מהלך מאליו על ידי אדם היושב בו,
שדוחה את הגלגלים ברגליו, ורצינו לדעת אם מותר לרכוב בזה הגאר"י בשבת
ויו"ט או לאו, יורינו המורה, ושכמ"ה.
תשובה. מרן ז"ל פסק בשה"ט בהלכות יום
טוב סי' תקכ"ב ס"ב, אין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה, ואיש שהיו רבים
צריכין לו מותר, ע"ש. והיינו טעמא דאיסורא משום זלותא דיו"ט, דמחזי
עובדין דחול. והנה דין זה אתמר בביצה דף כ"ה גבי יום טוב, והרי"ף
והרמב"ם והרא"ש הביאוהו בהלכות יום טוב, והטור הביאו ג"כ בהלכות
שבת סי' ש"א, וכתב מרן בב"י על הטור משמע מדבריו דאפילו להוציאו
לרה"ר =לרשות הרבים= שרי כשרבים צריכין לו, והרי"ף והרא"ש
והרמב"ם לא הזכירו דין זה גבי שבת, משום דס"ל דדוקא ביום טוב דלא מיתסר
הוצאה בכה"ג אלא מדרבנן, משום זילותא דיו"ט, היכא דרבים צריכין לו לא
גזרו רבנן, אבל בשבת לרה"ר ודאי אסור, ואפילו לכרמלית אסור אטו רה"ר
דקי"ל כרבא וכו', ואפשר דמשמע ליה, דכיון דקי"ל בשבת דף צ"ד דחי
נושא את עצמו לא מתסר להוציא את האדם אלא מדרבנן, ובמקום שרבים צריכין לו לא גזרו
עכ"ל ע"ש. ואין להתקשות בדברימ /בדברי/ מרן אלו, נהי דמטעם החי נושא את
עצמו לא נתסר להוציא את האדם אלא מדרבנן, מ"מ הלא הם ושאין /נושאין/ את הכסא
ג"כ ברה"ר, דאין זו קושיא, דידוע דכסא בטל לגבי אדם ואין חייבין עליו,
וכמ"ש את החי במטה המטה טפילה לו. והגאון דרישה ז"ל תירץ להערת מרן
ז"ל, דהטור מיירי בהיכא שמוצאין אותו למבוי שיש בו עירוב, ואין כאן איסור
הוצאה ורק משום עובדין דחו"ל /דחול/ נגעו בה. והגאון מג"א סי' ש"א
ס"ק כ"ז תירץ נמי בהכי, דהטור מיירי במקום שיש עירוב, דליכא איסור הוצאה
כי אם משום זילותא דשבת דמחזי עובדין דחול, ולהכי התיר כשרבים צריכין לו, ובספר
אליה רבה הביא דבריו וסיים וצ"ע יע"ש.
והנה אף על פי דמרן ז"ל הסביר לנו בכונת
הטור, דמתיר בשבת בהיכא דרבים צריכין לו, מטעם דהחי נושא את עצמו ואין בזה אלא
איסור דרבנן, אפ"ה השמיט דין זה בשה"ט בהלכות שבת משום דלא ס"ל
כהטור ז"ל בזה, דסבר מר דוקא ביום טוב דליכא אלא רק משום עובדין דחול התירו
ברבים צריכין לו, אבל בשבת דאיכא איסור הוצאה אף על גב דהאיסור הוא מדרבנן, מטעם
דהחי הוא נושא את עצמו, עכ"ז מאחר שהוא גדר מלאכה אין להתיר אפילו למי שרבים
לו, וכ"כ הגאון מש"ז בסי' ש"א ס"ק י"ב, דמטעם זה השמיט
מרן דין זה בה"ש בש"ע, וכתב שגם רמ"א שהשמיט דין זה בהגה"ה משמע
דס"ל דאין להתיר בכך בשבת כלל וסיים הגאון מש"ז שם וז"ל, ומיהו
למאן דמתיר שבות דשבות במקום מצוה, י"ל רבים ומיהו לת"ח שרי דהחי נושא
את עצמו, ואף ברה"ר שרי ע"י גוי בכה"ג, אבל הב"ח כתב דבשבת
נמי שרי דהוה דרבנן, ומה שנוהגין בקצת מקומות להושיב הסנדקית עם תינוק בכסא, ולשאת
אותם לבית הכנסת, בשבת על ידי ישראל ודאי אסור אף בכרמלית, דאין התינוק טפלה
לסנדקית וחייב עליו חטאת ברה"ר, עכ"ל.
וראיתי להגאון הצל"ח ז"ל במסכת ביצה דף
כ"ה בד"ה ת"ר וז"ל, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש
הביאו דינים אלו ביום טוב ולא הזכירו מזה בשבת, ונראה מזה שדעתן משום הוצאה נגעו
בזה וחוץ לעירוב מיירי וקמ"ל דאסור אי משום דלא מחשב צורך קצת, שאפילו אם זה
יש לו צורך שאינו רוצה להטריח ברגליו, מ"מ אלו הנושאין אותו אין להם צורך יום
טוב בזה, והמה מוציאין ביום טוב שלא לצורך, אבל ברה"י =ברשות היחיד= או בחצר
המעורבת אין כאן איסור כלל, ולכך לא הוצרכו להזכיר דבר מזה, שהרי בשבת אסורה
ההוצאה חוץ לעירוב בכל גווני עכ"ל, וכונתו הוא שביו"ט לא הותרה ההוצאה
בעיר שאינה מעורבת, אלא דוקא לצורך אבל שלא לצורך אסור להוציא, וכמ"ש בסי'
תקי"ח, וס"ל דדין זה נזכר ביום טוב על עיר שאינה מעורבת, וכיון דאין
לנושאין צורך בזה לכך אסור באין רבים צריכין לו, אבל בעיר שיש בה עירוב מותר ביום
טוב לכל אדם, דהוי כרה"י דמותר אפילו שלא לצורך, ולכן לא הזכירו דין זה בשבת,
יען כי בשבת ההוצאה בעיר שאינה מעורבת אסורה בין לצורך בין שלא לצורך. ועיין
להגאון הנז' בספרו נו"ב מ"ק א"ח סי' י"א, דמתיר לישא
כפו"ט שעז"א בעיר שיש בה עירוב אפילו למי שאין רבים צריכין לו,
דס"ל לא אתמר דין זה ביום טוב לאסור באין רבים צריכין לו אלא דוקא בעיר דליכא
עירוב, והאיסור משום זלזול יום טוב דמחזי עובדין דחול, אבל בעיר דאיכא עירוב ליכא
חשש משום עובדין דחול, ולכן בזה בין בשבת בין ביום טוב מותר, וכ"כ בספרו
נו"ב תניינא א"ח סי' כ"ח יע"ש.
גם הגאון שואל ומשיב תנינא בחלק ג' סי' ע"ד
הביא דברי נו"ב הנז', וכתב דשפיר דייק יע"ש, וטעם הגאונים הנז' הוא פשוט
כיון דאיכא עירוב הו"ל כל העיר כרשות היחיד, וכמו דתוך רשות היחיד ליכא איסור
הוצאה וטלטול, וליכא זלזול בטלטולו ומשאו של אדם מחדר לחדר ומזוית לזוית, כן הוא
ברחובות העיר שיש בה עירוב, דליכא זלזול בהכי.
גם הגאון מחב"ר סי' תקכ"ב, הביא לנו
דברי הרשב"א בספר עבודת הקודש, וכתב וז"ל עין רואה פום ממלל רברבן
הרשב"א שכתב בהדיה, דדין זה הוא לרה"ר, ומדברי מהרש"ל מוכח דבשבת
במקום שיש עירוב מותר, וכן מוכח קצת ממ"ש הרב אליה רבא סי' ש"א ס"ק
ל"ו עכ"ל. מיהו הרדב"ז חלק ה' סי' ב' אלפים קס"ג, אסר בשבת
בחצר המעורבת משום עובדין דחול, והביא דבריו בברכ"י ובמחב"ר, והוא לא
ראה דברי הרשב"א הנז', דמפרש דין זה דוקא לרה"ר, ואי הוה חזי ליה הוה הדר
ביה בודאי.
הנה כי כן נראה דיש להתיר לרכוב בגאר"י זה
הנזכר בשאלה, שהולך על ידי האדם עצמו היושב בו, בין בשבת בין ביום טוב בתוך העיר
שיש בה עירוב, דליכא בזה זלזול משום עובדין דחול, כיון שהוא בתוך העיר שיש בה
עירוב, דכל העיר נחשבת כרה"י, דיש לסמוך על המתירים בזה בפירוש.
ואמינא מילתא חדתא בנידון דידן, כ"ע יודו
להתיר בעיר שיש בה עירוב, כיון דהיושב הוא רק דוחה ברגליו, והוא מהלך מאיליו, שאני
טובא מדין הכסא דנושאין אותו בני אדם להדיה, וכן נמי שאני טובא מדין המקל שתופסו
בידו ומעלה ומוריד בו, משא"כ זה שהוא הולך מאיליו על ידי דחייתו ברגליו כלאחר
יד, ולכן נ"ל דיש להתיר בשופי בנ"ד בין בשבת בין ביום טוב, בעיר שיש
בה עירוב אפילו הולך לטייל, וכ"ש שהולך לדבר מצוה.
ועוד איכא סניף טעמא בנ"ד, דלא מחזי כעובדין
דחול משום שבזה הגאר"י הנזכר בשאלה על הרוב אינו עשוי לרכוב בו אלא רק אדם
אחד לבדו, ולכן אינו נראה כהולך למקום רחוק, דאין דרך לילך למקום רחוק אדם יחידי.
ודע דאין לנו לגזור בנ"ד שמא יבואו ללמוד
היתר לרכוב בקרון, שמושכין אותו בהמות או בני אדם, חדא דלא אתו למטעי, כי עין רואה
שיש הפרש גדול בין זה לזה, ועוד אין לגזור גזירות חדשות מדעתינו, ודי שיעמדו אנשי
הדורות האלה להזהר בגזירות המפורשים להדיא בדברי חכמים, על כן יש להתיר בשופי בין
בשבת בין ביום טוב, בעיר שיש בה עירוב אפילו הולך לטייל.
והנה נודע שיש בגאר"י זה הנזכר בשאלה סביבות
הגלגל עור אחד עשוי לאסתי"ג, והוא מקיף חודו של הגלגל, וזה העור מכניסין בו
רוח על ידי כלי אחד המוכן לכך, כדי שיהיה בו נפח, שזה העור הוא הנוגע בפני הקרקע
בהליכת הגלגלים, וצריך ליזהר שלא יעשה הכנסת הרוח בזה העור בשבת או יום טוב, משום
דהוי מתקן מנא, אלא יזהר לעשות דבר זה מע"ש או ערב יום טוב שיהיה נפוח ועומד
מבע"י, =מבעוד יום= ואף על פי שהעור מתחכך בסלעים ונגרר ממנו לית לן בה, דדבר
שאינו מתכוין דלאו פ"ר =פסיק רישא= מותר.
ברם בעיר שאין בה עירוב ורחובותיה הם כרמלית,
דההוצאה שם איסור, אין להתיר אלא רק למי שרבים צריכין לו, ולאו דוקא רבים צריכין
לו לשמוע חכמתו, או שהוא הולך לפקח על עסקי רבים, וכמ"ש בש"ע להגאון
ר"ז ז"ל, אלא ה"ה אם הוא שליח צבור, ואין מי שיכול לקרות הפרשה
זולתו, גם זה חשיב רבים צריכין לו, ולא עוד אלא דיש להתיר נמי בהולך לדבר מצוה,
כגון לבה"כ לשמוע קדיש וקדושה, שהיא מ"ע לדעת זוה"ק, והדרך רחוק,
והוא חלוש מאד מחמת חולי או זקנה, שאינו יכול לילך ברגליו, גם בזה יש להתיר כדין מי
שרבים צריכין לו. והגם שמצינו בענין לעבור בספינה העשויה כעין גשר, כדי להתפלל,
דיש מתירים ויש אוסרים, כנז' בברכ"י סי' של"ט ובמחב"ר ס"ס
רמ"ח ובתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' י"ג, התם שאני דאין לנו
לחדש היתר באיסור דרבנן מדעתינו, משום מצוה לדמות מילתא למילתא, דאיכא למימר אפשר
בדבר זה התירו, ובדבר זה העמידו דבריהם לאסור בכל גוונא אפילו בדאיכא מצוה,
וכמ"ש הגאון חוות יאיר ז"ל, ברם בנ"ד דמצינו שהתירו להדיא למי
שרבים צריכין לו, יש לנו להתיר ג"כ לצורך מצוה גדולה, ואין זה חידוש.
וכל זה בכרמלית, אבל בעיר שרחובות שלה רחבים
ט"ז אמה כעיר במביי וכיוצא, אין להתיר אפילו למי שרבים צריכין לו והולך למצוה
גדולה, יען דידוע כמה רבוותא ס"ל דאיכא דין רה"ר בזה"ז, בהיכא
דהרחובות רחבים ט"ז אמה, אף על פי שאין ס"ר =ס' ריבוא= בוקעים בו בכל
יום, ויש כמה מן האחרונים דס"ל בדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו דהכי
ס"ל. ועיין מ"ש בזה בסה"ק רב ברכות דף קנ"א וקנ"ב, ואף
על גב דאיכא דס"ל דאין להחליט דעת מרן בהכי, ועיין שיורי ברכה סי'
תקפ"ט, הנה אנא עבדא כתבתי בס"ד בתשובה אחרת, דהעיקר נראה בדעת מרן הוא
דס"ל יש דין רה"ר בזה"ז, דהעיקר נראה איכא פלוגתא בזה באיסור תורה,
דצריך למיזל לחומרא, וזה ההולך בקרון הנזכר בשאלה אף על פי דאפשר שיוציאו מרשות
לרשות ע"י גוי, הא עכ"פ כשהולך בו ברחוב העיר הוא מעבירו ד' אמות
ברה"ר, לדעת מאן דאמר יש רה"ר בזה"ז, על כן אין להתיר לרכוב בקרון
זה בעיר במביי אפילו מי שרבים צריכין לו והולך למצוה גדולה. ושמעתי שהרב החסיד
ראשון לציון מהר"א גאגין ז"ל, התיר לאנשי במביי לרכוב בפ' אלכ"י
שנושאין אותו בני אדם ביום טוב דוקא, אבל בשבת לא התיר להם...
הרב יעקב אריאל / אתר ישיבה
אם הבן איש חי היה רואה את התוצאות של נסיעה
באופניים בשבת היה חוזר בו. וחוץ מזה, הוא דעת יחיד, כל עם ישראל לא קיבל את פסיקתו זו.
אנו משתמשים בהיתרו רק במקרים חריגים, כגון:
רופא או אחות שיש להם תורנות בשבת וכדו'.
הגר"מ אליהו - שו"ת מאמר מרדכי, כרך ד
הלכות שבת סימן מה
נסיעה באופניים בשבת ויו"ט
בס"ד. לכבוד ידידי היקר והנכבד, הרה"ג
ר' אברהם הכט שליט"א רב ק"ק "שערי ציון" ברוקלין.
אחדשה"ט!
בעניין השאלה על אלו ההולכים בזמן החופש לעיר אשר
על שפת הים, עם נשיהם וטפם, וביום שבת קודש אחר התפילה וסעודת שבת, הולכים לשפת
הים לטייל או להשתכשך במים, ומאחר שהמקום רחוק, מתירים הם לעצמם ורוכבים על גבי
אופניים...
הנני מצרף פסק הלכה בנידון שכתבתי בקיצור נמרץ.
לא העתקתי את דברי הרבנים שהוזכרו מתוך השו"ת שלהם, כי לך נא ראה מה שהאריכו
למעניתם.
סיכומו של דבר: אסור לנסוע באופניים בשבת אפילו
בעיר שיש בה עירוב
וכ"ש בעיר שאין בה עירוב, בין אם היא כרמלית או רה"ר, ובאים ע"י כך
לחיוב סקילה, כרת וחטאת.
השומר נפשו ירחק מהם, "והתענג על
ה'" נאמר (תהלים ל"ז, ד') במאכל ובמשתה, לימוד תורה, שינה בשבת תענוג,
ללמוד עם בניו ובני ביתו, לקבוע עתים לתורה - ובעבור זה ניתנו שבתות וימים
טובים לעם ישראל.
השומע לנו ישכון בטח, שאנן ושקט, ובזכות שמירת
שבת שהיא מקור הברכה, יתברך מפי עליון בעושר, ברכה והצלחה בכל מעשיו, אכי"ר.
מרדכי אליהו הראשון לציון הרב הראשי לישראל
פתיחה
דין זה נפתח בגדולי האחרונים שדברו בנושא. ולאו
כי רוכלא אנא לימני וליזיל, ובכ"ז אזכיר אחדים מהם, וחלק מדבריהם אביא בהמשך.
הלא הם שו"ת רב פעלים (ח"א סי' כ"ה ובהשמטות בראש הספר, השמטה
השייכת לדף כ"ד ע"א), שו"ת ישכיל עבדי (חלק ג' סי' י"ב וסי'
י"ט וח"ה סי' מ'), שו"ת ציץ אליעזר (ח"א סי' כ"א
וח"ז סימן ל'), שו"ת שאילת יעקב (סי' מ"ה) ובספר מעשה אליהו (סי'
כ"ז וכ"ח מבן המחבר), ושו"ת איש מצליח (ח"א סי' ל"ה), ובכף
החיים (או"ח סי' ת"ד ס"ק ח') ועוד אחרונים.
עיקר הדין ומקורו הוא מטעם חשש של הוצאה במקום שאין עירוב. ואפי' במקום שיש
עירוב יש לאסור מטעם שמא יתקן, כמו שגזרו בכלי שיר, או מטעם שמא יחתוך זמורה
כמו שאסרו ברכיבה על סוס (עיין ביצה ל"ו ע"ב).
ומה שנראה לי עיקר גדול הוא אף אם אין את כל
החששות הללו, יש איסור גדול של זלזול בכבוד שבת והוא עובדין דחול. ובפרט לפי
הנאמר בשאלה שכל המטרה היא ללכת לשפת הים אשר אפי' ביום חול שומר נפשו ירחק מהם.
כמה איסורים רואים שם, כמה גופי עבירות וחטאים עובר שם האדם. וכ"ש ביום שבת
קודש אשר עליו נאמר (ירושלמי שבת פרק ט"ו הל' ג') שלא ניתנו שבתות וימים
טובים אלא ללמוד ולעסוק בתורה הקדושה.
יציאה מרשות לרשות בכסא בשבת ויו"ט
במסכת ביצה (כ"ה ע"ב) נאמר:
"ת"ר... ואין יוצאים בכסא, אחד האיש ואחד האשה", ופרש"י
(ד"ה ואין): "שטוענים אותם בנ"א והם יושבים בקתדרא" (לאפוקי
מגירסת הרמב"ם בהל' יום טוב פ"ה הלכה ג' המסביר שאדם הולך אחריהם ובידו
כסא, ובעת שמתעייפים יושבים על הכסא. ועיין לאור החיים הקדוש בספרו ראשון לציון
מש"כ בזה), שם איירי ביום טוב.
הגמרא מקשה: והרי מצינו, כמה רבנים שיצאו בכסא,
והגמרא מתרצת: "אם היו רבים צריכין לו - מותר". ופירש"י:
"צריכין לו לבית המדרש לדרשה - מותר להוציאו מביתו לבית המדרש", וכן
הגמרא מתירה מפני "ביעותתא", עיין שם. אח"כ הגמרא מביאה מעשה:
"אמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דריגלא משום ביעתותא, ואמרי לה: משום דוחקא
דציבורא". ופירש"י (ד"ה משום דוחקא): "שעומדים על רגליהם
וטורח דציבור הוא, הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר
למקומן" (ועיין לשו"ת הרדב"ז חלק ו' סי' ב' אלפים קס"ג;
מחב"ר סי' תקכ"ב אות א').
ובטעם האיסור כתב רש"י (שם בד"ה אין):
"דהוי דרך חול ואיכא זילותא דיו"ט". ועיין שם בהר"ן (י"ד
ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ואין) שפירש כן, וכ"כ בהדיא הרמב"ם
(הלכות שביתת יום טוב פ"ה ה"ג): "שלא יעשה כדרך שהוא עושה
בחול". הב"י (סי' תקכ"ב) הוסיף בשם הר"ן שדרכם של אנשים
חשובים שהיו נושאים אותם על כסא כדי שלא ידחפום בני אדם או שלא יטנפו בגדיהם
בדרכים, "והוא כעין עובדין דחול".
דבר זה חמור הוא, שאע"פ שהטור הזכיר דין זה
בהלכות שבת בסי' ש"א להקל, השו"ע לא הזכיר דין זה בהלכות שבת ודעתו
להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם. אמנם הרא"ש הזכיר דין זה רק לענין יום
טוב ולא לשבת (ועיין לצל"ח ד"ה ת"ר ולראשון לציון ביצה כ"ה
ע"ב שכתבו לאסור בשבת). וכבר הקשה מרן הב"י על הטור (בסי' ש"א דף
נ"א ע"א בדפי הטור) שכתב שבשבת מותר לצאת בכסא אם רבים צריכים לו,
וז"ל הב"י: "יש לתמוה על דברי הרב שכתבה לענין שבת, ומשמע מדבריו שאפי'
להוציאו לרה"ר - שרי כשרבים צריכים לו, כשאר ההוצאות הנזכרות בסימן זה.
והרי"ף והרא"ש והרמב"ם לא הזכירו דין זה גבי שבת, משום דס"ל
דדוקא ביום טוב דלא מיתסר הוצאה בכהאי גוונא אלא מדרבנן, משום זילותא דיו"ט,
והיכא דרבים צריכים לו - לא גזרו רבנן, אבל בשבת לרשות הרבים - ודאי אסור. ואפילו
לכרמלית - אסור אטו רה"ר, דקי"ל כרבא דפרק המוצא תפילין (עירובין
צ"ח ע"א), דגזר כרמלית אטו רה"ר. ואין לומר בטעמיה דרבינו משום
דאמרינן התם פרק אין צדין דאמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דריגלא אלמא דבשבת נמי
שרי, שהרי פירש"י דבבית המדרש היו מכתפים אותם עד מקומם, וכן משמע בגמרא. ועל
ד"ז יש לפרש ג"כ הא דמשמע בירושלמי פ"ק דביצה (הל' ז') דאדם שרבים
צריכים לו - מותר להוציאו בשבת. ואפשר דמשמע ליה דכיון דקי"ל במס' שבת
(צ"ד ע"א) החי נושא את עצמו, לא מיתסר להוציא את האדם אלא מדרבנן,
ובמקום שרבים צריכים לו - לא גזרו", עכ"ל הקדוש של מרן הב"י.
הרי שהאריך ומצא טעם לסברת הטור אעפ"י שהוא
טעם דחוק. ולפיכך, בשו"ע בהלכות שבת לא הזכירו ובהלכות יום טוב (סי'
תקכ"ב סעי' ב') הזכירו. ללמדך שדין זה לא שייך להלכות שבת (ועיין לב"ח
סי' ש"א ד"ה אין יוצאין בכסא, ועיין לנו"ב או"ח קמא סי'
י"א, ומג"א סי' ש"א ס"ק כ"ז וכה"ח בסי' ש"א
ס"ק ק"ז - ק"ח). ועיין לב"י (סי' תקכ"ב) שמשמע מלשונו שם
שדין שבת ויו"ט שווה. והוכיח זאת ממעשה דמר זוטרא (עיין לנו"ב שם שהקשה
כאילו מר"ן סותר את עצמו). אך הכוונה שם להתיר כיתוף בשבת ברשות היחיד (ועיין
להרמב"ם הוצאת הרב קאפח בגירסתו שאינו גורס שבתא דריגלא אלא בריגלא).
מזה אנו רואים שבשבת כולי עלמא לא פליגי ופוסקים
לאסור (אם אין עירוב) להוציא אדם על כסא, אעפ"י שהכסא בטל לאדם, מדין איסור
הוצאה, ואפי' במקום שיש בו עירוב משום עובדין דחול. וכאן מדובר שאדם יושב על כסא,
ומוציאים ומרימים אותו בנ"א, אבל לא מוזכר שהוא מנהיג את הכסא ע"י
גלגלים. ולדעת הרמב"ם אין שום היתר, אפי' ביום טוב, שישאו אותו על כסא, אלא
רק להוביל כסא אחריו.
ועיין לברכ"י (סי' ש"א ס"ק ג')
ולמחב"ר (סי' תקכ"ב ס"ק א') שהביאו את דברי המהרש"ל שכל
המדובר שם הוא ביום טוב ברה"ר או בכרמלית, לאפוקי שבת שהוא אסור. ואח"כ
הביא את הרשב"א בעבודת הקודש (בית מועד שער ג' אות ז') ואת דברי האליה רבה
(סי' ש"א ס"ק ל"ו), שמדבריהם משמע שמותר לצאת בכסא בשבת אם רבים
צריכים לו, במקום שיש עירוב. ואח"כ הביא את דברי הרדב"ז הנז' שהדבר אסור
בשבת אפי' בחצר מעורבת משום עובדין דחול, עיין שם. ודבר זה מובא גם ברב פעלים.
ועיין לדרישה (סי' ש"א אות ט"ו) שכתב
שמצינו שהשו"ע כתב את כל דיני הוצאה ביום טוב (בסי' תקי"ח), ואילו את
דין הכסא כתב בסי' מיוחד (סי' תקכ"ב), הוי אומר שאין כאן מדין הוצאה אלא מדין
עובדין דחול ומיירי בחצר מעורבת. ועיין שם בהגהות משם המהרל"ח (חידושי
מהרל"ח והגהות שם ס"ק י"ג) הסובר כן. וכ"כ המג"א (סי'
ש"א ס"ק כ"ז) לתרץ את קושיית הב"י על הטור כדלעיל. וכתב שם
שאפי' במקום שיש עירוב - אסור מדין זילותא דשבת, כלשונו: "ונ"ל מ"ש
הטור אין יוצאין בכסא וכו' ואם רבים צריכים לו - מותר. מיירי ג"כ במקום שיש
עירוב, ובזה מתורץ קושיית הב"י", עכ"ל.
ושם מדובר רק בהוצאת אדם על כסא, שהכסא בטל לאדם,
ולא בדין הרכיבה שיש בה יותר זילותא ועובדין דחול, שיש לאסור אפי' בחצר המעורבת.
דעת הרב פעלים לגבי רכיבה באופניים
ישנם המסתמכים על הרב פעלים (ח"א סי'
כ"ה) להתיר, והם טועים פעמיים. ראשית, כבר כתב הגאון בעל ישכיל עבדי
הנז"ל שהר"פ חזר בו מהפסק הנ"ל. וכן אנו מקובלים מרבני וחכמי בבל שהיו בדורו של הר"פ. שנית, הרי
בתוך התשובה התנה ג' תנאים להיתר: א. שיש בו שני אנשים ב"גארי", היינו
אחד גוי ואחד ישראל והגוי הוא הדוחה את הגלגלים. ב. שיהא ה"גארי" גבוה
עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים (שיהא דינו כרשות היחיד). ג. שלא ישא שום חפץ. ושלשה
תנאים אלו תלויים ועומדים: "והוא שרבים צריכים לו, או בשביל מצוה גדולה, אבל
לטייל - אסור", עיין שם. והגם שבסוף התשובה היקל אם ה"גארי" אינו
גבוה עשרה ורחב ארבעה, הרי התנה שם עוד תנאים נוספים. ולפיכך, כתבו האחרונים שאין
להקל בזה.
וכנראה לאחר זמן חזר בו מרן הרב פעלים לאחר שראה
שהאופניים עלולים להתקלקל תוך כדי הנסיעה ע"י שכנף נדחק לאופן ומנתקים אותו
וזהו תיקון כלי, או שהשרשרת נשמטת וצריך להחזירה לשיני האופן הקטן, או שהכידון
אינו מכוון וצריך ליישרו, או למתוח חוט ברזל הקושר את האופניים, או להדק את הכסא
שיושב עליו ע"י הידוק חזק, ופעמים שהדינמו מופעל ביום ומנתקים אותו, או בלילה
שמתנתק ומחברים אותו וכו' - דברים רבים שנעשים תוך הנסיעה ולפניה. והרי זה יותר
שכיח, ויש כאן יותר פרטים מאשר לחתוך זמורה. ומה נעשה עם עובדין דחול וביזוי שבת
קודש.
וכבר כתב הכה"ח (סי' ת"ד ס"ק ח')
על האופניים: "ובענין האופניים שקורין "בסקיליט" והוא כמו עגלה
קטנה שיש בה מקום ישיבת אדם אחד לבד, ואינה הולכת מכח האש אלא שיש בה שני גלגלים
וסביב של כל גלגל וגלגל יש עור ונופחים אותו ע"י ברזל הקבוע בו העשוי לכך,
ואז מתמלאים אותם העורות רוח מסביב כדי שיהא קל לרוץ ודורס ברגלו על איזה ברזל
העשוי לכך והולך מאליו. ולפעמים מרוב ההליכה ניקב אותו עור. ומזמינים עור ודבק לעת
הצורך כדי שאם ינקב בזמן ההילוך תיכף סותמין אותו הנקב בעור ודבק אצלם",
עכ"ל. ואח"כ הביא את סברת הר"פ האוסר ברה"ר ומתיר בעיר
מעורבת, עיין שם [אעפ"י שלכאורה אין ה"גארי" המובא בר"פ דומה
לאופניים שלנו או ל"בייסקיל" או "ביסיקלט" המובא בספרים
אחרים. בכל אופן מי לנו גדול מבעל כף החיים שידע את השפה הערבית המדוברת בעיר
מולדתו, והוא השוה את ה"גארי" לאופניים ול"ביסיקלט". וכן כתב
הר"פ בהשמטות שבראש הספר: "גארי" קורין "באייסיקל"].
ועיין בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל ששאלו
אותו: אם נכונה השמועה שבעל הר"פ חזר בו, למה לא כתב זאת בעל כה"ח? וענה
שבעת הדפסת ר"פ ח"א היה בעל כף החיים כבר בארץ ולא ידע מזה, עיין שם.
ואח"כ כתב: "שמנהג ארץ צבי שאין הולכים באופניים הנז' לא בשבת ולא ביום
טוב אפי' בתוך העיר שיש בה עירוב".
ועיין לציץ אליעזר (ח"ז עמ' קמ"ו סי'
ל' או' ד') שכתב: "והחובה על רבני ישראל די בכל אתר ואתר לגדור הדבר בגדרים
שלא יבואו לפרוץ בזה. ואם חלילה נפרצה כבר מחיצת הכרם בזה באיזה מקום או מקומות,
אומרים להם: גדור".
הלכה למעשה
סיכומו של דבר: אין שום מקום להתיר לנסוע
באופניים של שני גלגלים בשבת ברחובה של עיר - אפי' יש בה עירוב. וכ"ש
וק"ו בן בנו של ק"ו בעיר כעירכם שיש בה רה"ר דאורייתא אליבא דמרן
ואליבא דהחולקים עליו. ומי שעושה כן הוא פורץ גדר וכו' ואין רוח חכמים נוחה מן
המתירים והמקילים, ובאים מתוך כך לאיסורים חמורים של סקילה וכרת בר מינן.
והשומע לנו ישכון בטח ושאנן, ויתברך בכל מילי
דמיטב, באושר, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו, בבני חיי ומזוני רויחי ובריאות מעליא,
אכי"ר.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן ל
(א) מה ששאלני על אודות רכיבה על אופניים בשבת.
הנה אמנם בשו"ת רב פעלים ח"א חאו"ח סי' כ"ה כותב צדדים להתיר
זה בהיות שמהלך מאליו על ידי אדם היושב בו ודוחה את הגלגלים ברגליו ע"ש
ובההשמטות שבראש הספר.
אבל לפענ"ד יש מקום לדון ולדחות כל דבריו שם
בזה. ואת דעתי על כך כבר חויתי בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' כ"א
אות כ"ז מדי דייני שם על אודות נסיעה ברכבת המתנהגת ע"י עכו"ם,
וזאת הלכה העלתי דנראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יו"ט על אופנים אפי' בתוך
התחום מג' טעמים:
(א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום.
(ב) משום עובדין דחול ושבות דאורייתא בזה
דאינו שובת וגופו נע ונד, והבאתי סמוכין לזה מדברי הרמב"ן עה"ת
ושו"ת חתם סופר ח"ו סי' צ"ז.
(ג) יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא
שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל או מתרוקן האויר ויבוא לתקן אותו או למלאות
אויר בגומי וכדומה.
ורק לחומרא הוא דכתבתי בספרי צ"א ח"ד סי' ד' אות ח' לצרף
דברי הרב פעלים בזה. והוא מדי דברי על הצורך של הסעת מכונית משטרה ניידת
בשבת ושתונהג ע"י שוטר ערבי, ועלתה גם הצעה לקחת תחליף במקום מכוניות -
ניידות את אופניים - פשוטים, בשם כתבתי להוסיף לחזק את ההצעה בצירוף דברי הרב
פעלים כיעו"ש, אבל בלעדי זה לפענ"ד ברור ופשוט דאיסור גמור הוא לרכוב על
אופניים בשבת.
וכל עין רואה גם זאת דרכיבה על אופניים בשבת
מביאה בתוצאותיה לעוד כמה וכמה חילולים וזילזולים בכבוד שבת ואזהרותיה, וד"ל...
לזאת אין להאריך יותר כי אם לחזור ולכפול דאיסור
הרכיבה על אופנים בשבת או יום טוב הוא לדעתי ברור ופשוט והחובה על רבני ישראל די
בכל אתר לגדור הדבר בגדרים שלא יבואו לפרוץ בזה, ואם חלילה נפרצה כבר מחיצת
הכרם בזה באיזה מקום, או מקומות, אומרים להם גדור.
שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן תז
איסור רכיבת אופניים ביום טוב
מע"כ ידידי ורב חביבי הרה"ג וכו'
כש"ת מוה"ר אפרים גרינבלאט שליט"א ממעמפיס טנסי, בעמ"ח
שו"ת רבבות אפרים. אחדשכ"ת בידידות כראוי וכיאות.
ובד"ת אשר העיר על מה שכתבנו בח"ז סי'
ע"א לאסור לרכוב על אופניים ביום טוב וכ"ש בשבת וכ"ת ציין שכן מצא
בישכיל עבדי ח"ג א"ח סי' י"ב ושו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי'
ל' אות א' ובס' ש"ש כהלכתו סי' ט"ו או' י"ג ובשו"ת רב פעלים
ח"א סי' כ"ה התיר, אמנם בישכיל עבדי כתב שחזר בו מהתירו ואסרו.
ויפה העיר בזה ובודאי הוא איסור גמור וכ"ש
במקום שיש איסור הוצאה שרצה שם להתיר אפילו בכה"ג ודבריו תמוהים הרבה למעיין
שם. ועיין בס' כף החיים סי' ת"ד סק"ח ובשערים המצויינים בהלכה סי'
ע"ד אות ד'.
ועיינתי ברב פעלים הנ"ל וראיתי שם דבריו
סותרים באותה תשובה דבריש דבריו בד"ה ואמינא כתב וז"ל ואמינא מילתא חדתא
בנידון דידן כ"ע יודו להתיר בעיר שיש בה עירוב כיון דהיושב הוא רק דוחה
ברגליו והוא מהלך מאליו שאני טובא מדין הכסא וכו' ומדין המקל שתופסו בידו ומעלה
ומוריד בו משא"כ זה שהוא הולך מאליו ע"י דחייתו ברגליו כלאחר יד נראה
דס"ל דהילוך באופניים הוי כלאח"י ובסמוך שם כתב וז"ל ודע דאין
לעשות טעם היתר בנ"ד לומר כיון דדוחהו ברגליו הוי כלאח"י וכו' כי
בנ"ד אורחיה בהכי גם בימות החול שמהלך זה (הגאר"י) אופנים (בייסיקעל) ע"י
דחייתו ברגליו וכיון דאורחיה בהכי אין זה כלאחר יד עכ"ל.
גם מה שרצה לחדש דכיון דאינו דוחה הגלגלים ברגליו
אלא הוא דורס בשתי חתיכות המחוברות בזה הנקרא (פעדאל בלע"ז) וזה דוחה את
הגלגלים והגלגלים מושכין ומהלכין לזה הגרא"י שהאדם יושב בו הו"ל כח כחו
דקיי"ל בדיני הוצאה וטלטול מרשות לרשות בשבת דמותר לכתחלה ע"ש, והתיר
לפ"ז למצוה עכ"פ אפילו מרה"ר לרה"י או להיפוך.
ולפענ"ד אין לו מובן כלל דודאי כיון דאורחיה
בהכי לרכוב אופניים אלו אין זה כלאחר יד וכמ"ש בעצמו א"כ הרי זה כחו ממש
שמוציא ובר מן דין כי הוא הוא המיישר הגלגלים שלא יפלו בידים ויוכלו להלך דבלעדו
אם ידחוף הגלגלים ולא יעמוד ויישר האופניים בידיו ובגופו יפול לארץ ולא יתגלגלו
האופניים וכחו הוא דמעמידין את האופניים מנפילה א"כ פשוט דכה"ג הוה כחו
ממש ובמקום שאין עירוב הו"ל הוצאה ממש וזה פשוט מאד ובשבת אם הוציא כזה חייב
סקילה במזיד ועיין שבת ח' ע"ב אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפיה רמה
וזקפיה וכו' ועיין רשב"א שם,
אשר לכן לפענ"ד פשוט מאד דאסור לרכוב על
אופניים לא מיבעיא בשבת ובמקום דליכא עירוב אלא אפילו ביום טוב או במקום דאיכא
עירוב אסור לרכוב על זה וכמ"ש בס"ד בספרי הנ"ל.
ילקוט יוסף שבת ה (שנת תשנ"ד) שלז, ג
יש להורות להחמיר שלא לרכוב על אופניים [המיועדים
לאנשים גדולים] בשבת.
ובסוף ההערה משמע שלילדים מתחת לגיל חינוך
אין לאסור. גם בילקו"י חינוך קטן ובר מצוה (שלז, ב) כתב שמותר תלת
אופן לילדים, בלי בטריה ובלי מנורה שנדלקת.
ילקוט יוסף מועדים (יום טוב וחוה"מ, שנת
תשע"ט) תקב, יט
גם ביום טוב אין להקל לנסוע באופניים...
בהערה יט:
... והנה בחזון עובדיה שבת ד' עמ' מ' והלאה
חזר לכתוב בזה והעלה בזה"ל פשט המנהג לאסור רכיבה על אופניים בשבת או ביום
טוב ודומה למה שאמרו חז"ל שבת קיג אם תשיב משבת רגלך שלא יהא הילוכך של
שבת כהילוכך בחול ואפילו לדבר מצוה יש להמנע מרכיבה על אופניים. עכ"ל.
ושם בהערה (עמ' מד) ביאר הדברים וז"ל: ומכל מקום נלע"ד להחמיר ברכיבת
אופניים בשבת על פי מה שאמרו בשבת קיג, אם תשיב משבת רגלך מעשות דרכיך, שלא יהא
הילוכך של שבת כהילוכך של חול. ואסור לפסוע פסיעה גסה בשבת. והרי בדרך
כלל הנסיעה על אופניים היא למרחקים למהר לעבודתו והוי ממש עובדין דחול.
ע"כ.
אתר הלכה יומית
רבותינו הפוסקים במאה השנים האחרונות, דנו בענין
האופניים בשבת, האם יש לאסור נסיעה בהם בשבת, או שיש להקל בדבר?
ובתחילה, כתב הרב הגאון רבי יוסף משאש, שיש
לאסור נסיעה באופניים בשבת, מפני שיש חשש גדול שמא יתקלקלו האופניים תוך כדי
נסיעה, והנוסע יבא לתקנם בשבת. ולכן יש לגזור עליהם איסור, כמו שאסרו רבותינו לנגן
בכלי שיר בשבת, מחשש שמא יבא לתקנם בשבת.
ובאמת נכון הדבר, שרבותינו גזרו שלא לנגן בשבת
בכלי שיר, מחמת החשש, שמא יבאו לתקנם בשבת, וכפי שעינינו הרואות, שהמנגנים בכלי
שיר, רגילים לכוין מחדש את מיתרי כלי הנגינה שלהם, ואם יעשו כן בשבת, יש בדבר
איסור מן התורה. ולכן גזרו רבותינו איסור על נגינה בכלי שיר בשבת.
והוא הדין לגבי אופניים, שאילו היו רבותינו
גוזרים איסור על נסיעה בשבת, מחשש שמא יתקלקלו, היינו מבינים את טעם הגזירה,
והיינו אוסרים בהחלט נסיעה באופניים בשבת מטעם זה. אולם למעשה, כתב מרן רבינו
עובדיה יוסף זצ"ל, שמאחר והאופניים לא היו בנמצא כלל בזמן חכמי התלמוד,
וכיום אין בסמכות חכמי ישראל לגזור גזירות חדשות על ישראל, אם כן קשה לבוא
מטעם זה ולאסור נסיעה באופניים בשבת.
ובאמת שכן כתב הגאון רבינו יוסף חיים, בעל ספר בן
איש חי, שמכיון שאין בסמכותינו לגזור גזירות, כפי שהיתה סמכות זו נתונה בידם של
חכמי התלמוד, לכן אין לדמות את גזירת חז"ל בענין כלי שיר, לנידון השימוש
באופניים בשבת.
והגאון רבי עזריאל הילדיסהיימר, כתב לאסור את
הרכיבה באופניים בשבת, משום שגלגלי האופניים עושים "חריץ" בקרקע,
ויש בדבר איסור בשבת, משום מלאכת "חורש". אך גם את הטעם הזה דחה מרן
זצ"ל, שמאחר ועשיית החריץ אינה נעשית על ידי מחרישה, אלא בדרך אגב, על ידי
נסיעה באופניים, באופן שגם לא איכפת לנוסע אם נעשה החריץ, אם כן אין להחמיר בדבר
מטעם זה, וכל שכן בזמנינו, שאין האופניים עושים חריץ על הכבישים והמדרכות הסלולים.
אולם למעשה, הסכים מרן רבינו זצ"ל, (בספרו חזון
עובדיה שבת ח"ד עמוד מג, ובשו"ת יביע אומר ח"י, בהערות על הרב
פעלים), שיש לאסור את הנסיעה באופניים בשבת, על פי מה שאמרו במסכת שבת
(קיג.), "אם תשיב משבת רגליך - מעשות דרכך", שלא יהיה הילוכך של שבת
כהילוכך של חול. שמכאן למדו הפוסקים שאסור לרוץ בשבת, וכפי שנבאר בהלכה הבאה.
ולפיכך, מאחר ועיקר הנסיעה באופניים נעשית
למרחקים, שלא כפי הדרך ללכת ביום השבת, יש לאסור ליסוע בהן בשבת. והביא ראיות
רבות לדבריו, והאחת, ממה שאמרו במסכת ביצה (דף כה:), שאסור לצאת בכסא בשבת. כלומר,
היו נוהגים שאדם חשוב, יושב על כסא, ובני אדם נושאים אותו לכל מקום אליו הוא מבקש
להגיע (כפי שמקובל עד היום בארצות המזרח הרחוק). ואסרו לעשות כן בשבת, משום
שאין זה כבוד שבת, אלא דרך הליכה של יום חול. ועוד הביא טעמים אחרים להחמיר
בזה.
לכן להלכה, אין להקל ליסוע באופניים בשבת, ואפילו
לצורך מצוה יש להורות להחמיר בזה. ובהמשך יבואר הדין לגבי ילדים קטנים.
הרב דב ליאור – אתר ישיבה
מה הוא הבסיס לאיסור רכיבה על אופניים בשבת ועל
אלו איסורים עובר מי שמחליט לעשות זאת?
גדולי האחרונים אסרו רכיבה על אופניים בשבת, וזה
משום שחז"ל אסרו עלינו כמה דברים בשבת בכדי שלא נגיע לעשיית מלאכה ממש,
ודברים אלו מופיעים בתלמוד, וברכיבה על אופניים ישנן בדיוק את אותן חששות. לכן
כתבו האחרונים שאין לרכב על אופניים בשבת משום שיש סבירות שאם האופניים יתקלקלו
יבואו לתקן אותם, שתיקון האופניים הרבה פעמים זהו דבר שכל אחד יכול לעשותו ויבואו
לעשיית מלאכה האסורה מדאורייתא. סברא זו מופיעה בתלמוד לגבי דברים אחרים שהיו
בזמנם, והיא נכונה גם פה. כמו-כן אסרו רכיבה על אופניים משום "עובדין דחול",
שזהו מעשה הרגילים לעשותו בחול ושביתה ממנו מזכירה לאדם ששבת היום. חשש נוסף העלו
האחרונים, שמא יצא מחוץ לתחום עם האופניים, דבר שבנקל אפשר לעבור עליו כאשר רוכבים
ולא הולכים.
פניני הלכה שבת כב, ח
מוסכם על הפוסקים האחרונים שאסור לרכוב על אופניים בשבת. יש אומרים
שטעם האיסור מחשש שמא יצא מחוץ לתחום, ויש אומרים, שמא תארע תקלה באופניים ויבוא
לתקנם. והטעם העיקרי – משום ‘עובדין דחול’, שעיקר יעודם של האופניים כדי להגיע
בעזרתם לעבודה או לצורכי ספורט.
פניני הלכה שבת כד, י
אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני
גלגלים, משום ‘עובדין דחול’ (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור
לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם
אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים,
ולכן אין במשחק בהם משום ‘עובדין דחול’ (שם, 4).
יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים
בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או
סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה
הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית
יותר, והרי זה מעשה של חול.
ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון
להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על
אופניים משום ‘עובדין דחול’, שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב
על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו
הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.
שו"ת אור לציון חלק ב פרק מב - דיני משחקים
בשבת
א. שאלה. האם אפשר להתיר לילדים לרכב על תלת -
אופן בשבת.
תשובה. מותר לילדים לרכב על תלת - אופן בשבת.
ב. שאלה. האם מותר ללכת בשבת על גלגיליות (סקטים
- גלגלים קטנים שמניחים תחת הרגלים כעין נעלים).
תשובה. מותר ללכת בשבת על גלגיליות.
באורים:
א. מעיקר הדין היה מקום להתיר רכיבה על אופניים
רגילות בשבת, שהרי אינו עושה בזה שום איסור, וגזירות חדשות שלא גזרו חז"ל אין
לנו לגזור, וכמ"ש הרא"ש בפ"ב משבת סימן ט"ו שאין לחדש גזירות
אחר חתימת הש"ס, וכן כתב הרב המגיד בפרק ה' מהלכות חמץ ומצה הלכה כ',
ע"ש, וכן כתב להתיר רכיבה על אופניים בשו"ת רב פעלים ח"א סימן
כ"ה ובהשמטות שבראש הספר, ע"ש.
ומ"מ למעשה אין לרכב על אופניים בשבת,
שכבר נהגו שלא לרכב עליהם, וכן כתב בכה"ח בסימן ת"ד אות ח' שהמנהג
שלא לרכב בהם לא בשבת ולא ביום טוב, ולכן הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם
איסור, שאין אתה רשאי להתירם בפניהם, וכמובא בפסחים נ"א ע"א
ובשו"ע יו"ד סימן רי"ד סעיף א', ע"ש.
ומ"מ יש להתיר לרכב על תלת - אופן, כיון
שבהם לא נהגו איסור. ומשום
כך גם אין התלת אופן מוקצה, ומותר בטילטול אף לגדולים.
ב. כיון שאין עושה שום איסור בהליכה עם סקטים,
אין לאסור להשתמש בהם בשבת, ואף באופניים מעיקר הדין היה מותר לרכב בהם, וכמו
שנתבאר בבאורים לתשובה א', ולא מצינו שנהגו בזה איסור.
ארחות שבת חלק ב' (פרק יט הערה צה)
כתבו בקצרה בסוף הערה, שמאותו טעם של עובדין דחול
באופניים, נראה דאין לנסוע על סקטים ועל קורקינט.
אתר באור פניך – תשובת הרב יוסף צבי רימון
מה דין קורקינט בשבת? האם יש הבדל בין קורקינט
לאופניים? הבדל בין קטנים לגדולים? ומה בדבר אופני שיווי משקל (ללא פדלים) ורולר
לילדים?
תשובה: עיקר הבעיה באופניים היא פגיעה בכבוד
השבת ובאווירת השבת. מצוות כבוד שבת מופיעה בדברי הנביאים: "וכבדתו
מעשות דרכיך מצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נ"ח, נ"ג) לדעת
היראים מצווה זו היא מצווה מהתורה (יראים תי"ב). אך לדעת הרמב"ם
מצווה זו היא מדברי סופרים (פרק ל, הלכה א). יש סבורים שמצווה זו בדרגה יותר
גבוהה מאיסורי דרבנן רגילים, מכיוון שמבחינה מהותית דין הכבוד הוא בעל משקל גדול
בהלכות שבת. המטרה בשבת היא לצאת מעולם של חול ולהיכנס לעולם של שבת, עולם שהוא
"מעין עולם הבא". לכן יש חשיבות מרובה להקפיד על כבוד השבת ואווירת
השבת.
למעשה, אין להתיר נסיעה באופניים בשבת. בעניין תלת
אופן, קורקינט וכדומה – לא ראוי לנסוע בהם ברחוב. אומנם יש מקום להקל בבית או
בחצר, וכן לגבי אופניים מיוחדים (תלת אופן) לילדים קטנים שבהם אין בעיה. מכל מקום,
אין למחות בילדים שנוסעים בקורקינט ברחוב, כי דבר זה לא משמש לנסיעות ממשיות
כמו אופניים.
הרב יעקב אריאל – אתר ישיבה
האם מותר לנסוע בקורקינט בשבת? (לילדים) ישנו סוג
חדש של מעין אופניים קטנות לילדים, מדובר כמו "בימבה" שטוחה עם הגה
וגלגלים, האם מותר לילדים לנסוע בהם בשבת?
אם אין מנוע אין איסור הלכתי, אך מבחינה חינוכית
צריך לשקול כיצד מתפרש הדבר אצל הילד שהוא נסע ברכב בשבת. אולי יש להבחין בין
הקורקינט לבימבה, לשיקולכם.
מעין אומר לרב יהודה נקי ח"ב פרק ב
סימן כב שאלה האם מותר לתת לילדים ליסע בקורקינט
בשבת? תשובה: רק בבית [ראה מקורות]
סימן כג שאלה האם מותר לתת לילדים ליסע בקורקינט
בשבת [ציינתי שבנו הרה"ג אברהם יוסף שליט"א שאל זאת לפרסום התשובה ברדיו]
תשובה: מותר עד גיל חינוך ואפילו יותר מחינוך [ראה לעיל]
הערה כג: ראה לעיל סימן כב' מה שכתבנו בזה ומה
שהתיר זאת רבנו עד גיל מצוות זאת כנראה כי רבנו נוטה להחשיב זאת כמשחק ששם
מקילים זאת רק בילדים כמבואר בילקוט יוסף [חלק ד/ב עמוד שצ"א]. שני שאלות אלו
הבאתי במיוחד להדגיש שתשובות מו"ר נר"ו היו הרבה פעמים לפי האדם
השואל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה