בשנים האחרונות מתרחבת התופעה של שיווק ישיר מהחקלאי לצרכן – מבית הגידול במושב, דרך נקודות מכירה בצמתים ועד לצימרים ומשקים פרטיים. לצד הרצון הטהור לתמוך בחקלאות ישראלית ובתוצרת מקומית, עולות שאלות כשרות מורכבות:
האם אפשר לסמוך על אמירות כמו "אני הפרשתי"?
ממה נובעות הטעויות השכיחות בהפרשת תרומות ומעשרות (מטבע מעשר שני למשל)?
איזה סיכון כשרותי ייחודי קיים דווקא בתוצרת של חקלאים פרטיים ומשקים קטנים (כמו ערלה)?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה