ב"ה
הנחיות ועצות לחזנים של ראש השנה ויום כיפור
הרב יוני
דון-יחייא
ראשית, ישר כח על הנשיאה בעול והמוכנות להיות
שליח-ציבור בימי הרחמים! זכות הרבים תלויה בך ותהיה לך סיעתא דשמיא מכח הציבור!
בהלכה וכן בספרי המוסר של גדולי הדורות, נכתבו
כמה דברים שנוגעים לחזנים ובפרט בימים הקדושים הללו. נפתח בשלוש הדרכות הלכתיות
ונעבור לדגשים בענייני מידות ועבודת השם.
א.
כוונה
להוציא את כולם.
פסק הרמ"א
שחייבים החזנים לכוון להוציא את כולם. ואם אינם מכוונים להוציא שונא שלהם, לא
מוציאים ידי חובה גם את שאר הציבור (סי' תקפא,
א).
ב.
שירים
בתפילה.
נוהגים
לשיר חלקים שונים בתפילה. אבל בחתימת הברכות ("ברוך אתה ה'"
והלאה) אין להגיד פעמיים את אותה מילה.
למשל
אין לומר תוך כדי ששרים: "ברוך אתה ה', מלך מלך מלך על כל הארץ...". [עי' ערוה"ש שלח, ח; אג"מ
או"ח ב, כב; יבי"א או"ח ז, יד. כולם נוטים לאסור לכפול תיבות בכל
שלב של התפילה. אנחנו הקלנו באמצע התפילה כמו שנהוג אבל בחתימת הברכות שתיקנו
חז"ל יש להימנע מכך].
ג.
חזרה בקול
על משפטים ששרים.
כאשר
הציבור שר קטע מהתפילה, אם מדובר בחלק מהברכה עצמה, ראוי שהחזן יחזור אחרי
השירה על המילים בקול רם. למשל: "אתה בחרתנו מכל העמים".
כמו
שאנו נוהגים לעשות ב"מגן אבות בדברו" בליל שבת, וב"אתה אחד"
במנחה של שבת.
לעומת
זאת, בפיוטים שאינם חלק מהנוסח המקורי של תפילת העמידה, אין החזן צריך לחזור.
ד.
תשומת
לב ב'עושה שלום במרומיו'.
כששרים
בקדיש במנגינה האשכנזית הידועה: 'עושה השלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, אה
אה... ואמרו אמן' – מדלגים על המילים 'ועל כל ישראל' (תבדוק ותראה). על כן
ישים לב החזן לקראת סוף המנגינה לשיר בקול רם "ועל כל ישראל, ואמרו
אמן".
ה.
תשובה.
נכון שכל
חזן יהרהר בתשובה לפני שניגש לעמוד, כיון שכתב השולחן ערוך (נג, ד): "ש"ץ,
צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן מעבירות" (ועי' שם במשנ"ב).
ו.
לשם
שמים.
יכוון להתפלל
ולהתחזן לשם שמים ולא לכבוד עצמו. כמו שכתב בשו"ת הרשב"א (חלק א, רטו):
"...
שליח ציבור זה, אם שמח ועומד ביראה וכדכתיב "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה",
הרי זה משובח. אבל אם מתכוין להשמיע קולו ושמח לקולו שישמעו העם וישבחוהו, הרי זה
מגונה. ועליו ועל כיוצא בו נאמר (ירמיה
י"ב) "נתנה עלי בקולה, על כן שנאתיה". והובא
בשולחן ערוך (נג,
יא). ועי' במשנ"ב שכתב דבר חריף בשם 'ספר חסידים'.
ז.
התקדשות
ג' ימים לפני החג.
כתב המגן
אברהם (תקפא, ט) ופוסקים
נוספים: "כתוב בשל"ה: השליח ציבור והתוקע צריכים להפריש עצמם ג' ימים
קודם, מכל דבר המביא לידי טומאה". [הכוונה למשל
להרהור רע (עי'
ע"ז כ'), אבל תשמיש המיטה מותר (עי' לבושי מרדכי א, קלא)].
ח.
מקוה.
יש
חזנים שנוהגים לטבול במקוה בבוקר לפני התפילה (בפסקי תשובות סי' תקפא, ו בשם המטה אפרים).
ט.
התרחקות
ממחלוקות.
כתב המ"ב
(נג, יז):
"כתב בתשובת מהר"מ מינ"ץ, יזהר החזן אם יש ריב וקטטה בין שני בעלי
בתים, שיהא בשב ואל תעשה, הן בדיבור הן במעשה הן בגלוי הן בסתר".
י.
להרגיש
בצרת הדור (מעבר לקשיים האישים שיש לכל אחד).
כתב המגן
אברהם (תקפא, ו):
"נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור (ד"מ, מרדכי, רוקח)".
יא.
לראות
בעין טובה את כל הציבור.
כתב רבי
נחמן מברסלב (ליקוטי
מוהר"ן, רפ"ב): "... ודע, שמי שיכול... ללקט הנקודות
טובות שנמצא בכל אחד מישראל, אפילו בהפושעי ישראל כנ"ל, הוא יכול להתפלל לפני
העמוד; כי המתפלל לפני העמוד, הוא נקרא שליח ציבור, וצריך שיהיה נשלח מכל הציבור,
דהיינו שצריך שיקבץ כל נקודה טובה שנמצא בכל אחד מהמתפללין, וכל הנקודות טובות
יהיו נכללין בו, והוא יעמוד ויתפלל עם כל הטוב הזה, וזהו שליח ציבור... דהיינו
שיכול לדון את כל אדם לכף זכות, אפילו את הקלים והרשעים...".
·
להרחבות
נוספות עי' שולחן ערוך סימן נ"ג. שולחן ערוך תקעט, א. בעל שם טוב על התורה
(ספר דברים, לראש השנה ויום כיפור, סע' ב וסע' יח).
שנה טובה ומתוקה!
