מתי טובלים במקווה בערב יום כיפור? הרחבה לספר "לימים טובים"

 

מתי טובלים במקווה בערב יום כיפור?

 

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 58


לרכישת הספר לחצו כאן

כתב הרמ"א (תקפא, ד) בשם הכלבו שיש נוהגים לטבול בערב ראש השנה משום קרי.

וכתב המשנה ברורה (ס"ק כו) בשם החיי אדם שלא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום. וזה על פי הקבלה.

והסברא לטבול מחצות ואילך היא כמו שכתב בערוך השולחן שאז ניכר יותר שהוא לכבוד החג והיום טוב. ואין זה חובה אלא רק עדיפות ולכן מותר לטבול כבר מהבוקר, כמו שכתב ערוך השולחן ושו"ת עמק הלכה.

לאור זאת, בספרי "לימים טובים" לא הצרכתי לטבול דווקא משעה מסויימת. ביסוס הדברים להלן.

 

הרחבה ומקורות:

1.    כתב החיי אדם בהל' יום כיפור קמד, ז:

"מצוה לטבול בערב יום הכפורים אף על פי שהוא טהור... ועיקר זמן הטבילה לאחר חצות. ומיהו הרוצה להקדים, לא יקדים משעה ה' על היום שעה אחת קודם חצות".

וצריך לומר שבהל' ראש השנה הנ"ל (קלח, ה) קיצר ולכן לא כתב מה עיקר זמן הטבילה ומה הזמן המוקדם ביותר, אלא כתב רק "ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום".

גם הקיצור שולחן ערוך בהלכות יום כיפור (קלא, ו) כתב "ועיקר זמן הטבילה היא לאחר חצות היום".

2.    אמנם בשו"ת עמק הלכה לרב יהושע בוימל (חלק ב סימן כד) דן באריכות ממתי אפשר לטבול, ונביא מקצת מאמצע דבריו:

"... והנה לשיטת הרמ"א בסימן תקפ"א ס"ד דטעם הטבילה בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים הוא משום קרי, אם כן בודאי דאין חילוק בין גילוח לטבילה, דהרי גם בטומאת קרי אי טבל מצפרא שוב יהיה טהור בכניסת יום טוב ושפיר דמי לטבול מצפרא.

אך לשיטת המהרי"ל הובא בדרכי משה סימן תר"ו ס"ק ג' דטעם טבילת ערב יום הכיפורים אינה משום קרי רק משום דדמי לגר שנתגייר שצריך טבילה +הערת המחבר: לכאורה הדבר תמוה, דמאי ענין טבילת ערב יום הכיפורים לטבילת גר. ואפשר דהכוונה היא להך דקידושין נ"ג ע"א ההוא בישראל כתיב, וברש"י שם ד"ה ההוא והם קרוים קדש לה' עיין שם, דמבואר מזה דישראל נקראים קדש, וחיוב טבילת גר לפי זה הוא כמו הנכנס לקדש, קדושת ישראל, וממילא דביום הכיפורים שישראל נכנסין לקדושת מלאכי שרת, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר, הובא ברא"ש יומא פ"ח סי' כ"ד, על כן צריכין טבילה, דגם הנכנס מקדש לקדש צריך טבילה, כלשון הש"ס יומא ל"ב ע"א המשנה מעבודה לעבודה צריך טבילה+ ולכך אף מי שטהור מטומאת קרי בעי טבילה בערב יום הכיפורים עיין שם היטב, אם כן לדידיה אפשר דבעי טבילה לאחר חצות דוקא, דמצפרא לא מינכרא דהוי לקדושת יום הכיפורים...".  

3.    ולמעשה הסיק, בסוף סימן כה: "ולדינא נראה דשפיר דמי לטבול מצפרא בערב יום הכיפורים כפשטות לישנא דש"ס נזיר דף ד' ע"א הנ"ל, ואף שראיתי בספר חיי אדם כלל קמ"ג שכתב דעיקר טבילה זו היא אחר חצות ועל כל פנים לא קודם שעה ה', הנה לא כתב שום מקור לדבריו, ומדברי התשב"ץ הובא בב"י סי' ת"ר לענין אבל מפורש דגם בבוקר שפיר דמי לטבול, ועל כן המקיל לטבול בצפרא לא הפסיד".

4.    המקור לטבילה אחר חצות, לפי המובא בתוך דברי העמק הלכה הנ"ל, ראה שם, שלאחר חצות הוא קרוב ליום הבא וניכר יותר שהוא לכבודו.

וכן כתב ערוך השולחן רס, ו: "... ופשוט הוא דכל דברים אלו רחיצה וחיתוך צפרנים וגילוח טוב יותר לעשות אחר חצות דיותר ניכר שהוא לכבוד שבת ומכל מקום אם עשה קודם חצות גם כן טוב דכל שעושה בערב שבת ניכר שהוא לכבוד שבת וכן מפורש בנזיר [ה'.] עיין שם, ויש שמאחרין הרבה המרחץ והמקוה ואומרים שכן הוא על פי הקבלה וטועים הם ויש לגעור בהם ואדרבא דאם רק אחר חצות מצוה להקדים [ואין סתירה מרמ"א סוף סימן רס"ב]".

5.    אך גם על פי הסוד יש טעם, כמו שכתב השל"ה הקדוש שער האותיות (קדושה (קומה), תמב): "ומצאתי בכנפי יונה (ח"א סי' צ"ה), סוד הטבילה ערב שבת דוקא אחר חצות".

6.    מקור לשעה אחרי חצות, ראיתי בכתב העת בית אהרן וישראל (גליון קג עמ' קכז בהערה) שבשער הכוונות כתב שזמנו שעה קודם חצות.

 

בישול ביום טוב סמוך לכניסת השבת / אחריות רב קהילה לעשות עירוב תבשילין למי ששכח

 

בישול ביום טוב סמוך לכניסת השבת

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 45


לרכישת הספר לחצו כאן

 

כתבתי בספר "לימים טובים" עמ' 45:

האם מותר להכין אוכל סמוך לכניסת השבת?

מי שמבשל ביום שישי (היום השני של החג) לכבוד השבת, ראוי שיתחיל את הבישולים לשבת מוקדם, באופן שהאוכל יהיה מוכן ומבושל לגמרי והמים יהיו רותחים לפחות שעה קודם זמן הדלקת נרות וכניסת השבת (משנה ברורה תקכז, ג, וראו ערוך השולחן לרב יחיאל מיכל אפשטיין סע' ג).

בשונה מבישול, שהוא 'מלאכה', אם המאכלים מבושלים עוד מלפני החג, מותר להניח אותם על הפלטה לחימום לכבוד שבת גם סמוך לכניסת שבת, ואין צורך שהמאכל יהיה מחומם לפני כניסת השבת. מרק, כיוון שהוא נוזלי, חימומו נחשב לבישול לחלק מהדעות, וכדאי שיהיה ראוי לאכילה לפני זמן הדלקת נרות (מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר).

 

הרחבה:

מתי יש לשים את המאכלים על הפלטה ביום טוב לקראת השבת?

במשנה ברורה (תקכז, ג) כתב:

"וכתבו האחרונים דביום טוב שחל להיות בערב שבת יזהר להקדים הכנת מאכליו לשבת בכדי שיגמר מלאכתו בעוד יום גדול דסמוך לחשיכה בזמן דלא שייך שיצטרך לו ביום טוב גופא הלא יש כאן לתא דמלאכה דאורייתא".

אולם ראיתי בערוך השולחן (סע' ג) שכותב שהעולם אינו מקפיד על כך.

 

האם לכתחילה צריך לנהוג כמשנה ברורה? וגם אם כן, כמה זמן לפני השקיעה נחשב "בעוד יום גדול"?

כתב לי מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר שליט"א:

"המשנה ברורה מדבר על בישול מאכלים. בימינו מאוד לא רגיל שמבשלים ביום טוב, רק מחממים על הפלטה.  פשוט שחז"ל לא גזרו על החזרה ו'מיחזי כמבשל' ביום טוב, שהרי רשאי לבשל ביום טוב.  ולכן לא מדובר באיסור דאורייתא כלל, ואף לא באיסור דרבנן, שהרי הכל מבושל.

גם אם מדובר בדבר שלח, ופה בדרבנן ודאי אפשר להקל כבית יוסף שצריך שיהיה רובו לח, הרי סביר שאפשר להקל בספיקא דרבנן כרוב הראשונים שגם בלח אין בישול אחר בישול, ושוב אין כאן איסור. ובעיקר, אם יהיה מוכן לפני הדלקת נרות [אפי' רק מספיק חם שאפשר לאכול], שוב ודאי אפשר להקל.

לעומת זאת, אם מדובר בבישול ממש, אף שיש דעות בגמרא שיום טוב מכין לשבת, ירא שמיים ובן תורה ראוי שיחמיר שיהיה ראוי לאכול לפני הדלקת נרות שעה קלה – רבע שעה או חצי שעה, כדי שאם יבואו אורחים יהיה ראוי לתת להם.  למרות שהרי אנו מדליקים נרות בירושלים 40 דקות לפני השקיעה, ובכל הארץ 20 דקות לפני השקיעה, וגם זה ראוי אם יבואו אורחים.  ואם אפו ובישלו לשבת, הרי אסור לאכול סעודת פת בערב שבת אחר פלג מנחה קטנה.  אלא מדובר באורח מאוד רעב שלא אכל כל היום [לפחות] או באורח לא כל כך ירא שמיים, שיאכל גם ממש לפני כניסת השבת. ולכן נהגו להקל כדעת ערוך השולחן שאם מוכן הבישול לקראת הדלקת נרות, ויבוא אדם ממש רעב, הרי יתנו לו גם לפני השקיעה אחרי הדלקת נרות. 

למרות זאת נראה לענ"ד, שבבישול ממש ראוי שיגמר כרבע שעה עד חצי שעה לפני הדלקת נרות, לפחות כמאכל בן דורסאי.  אבל זה רק בבישול ואפיה ממש, אבל רק בחימום על גבי הפלטה, לא נראה לי שצריך להחמיר כלל.  ובעיקר שביבש [ואפי' יש בו הרבה לח, כל עוד שרובו יבש] אין כלל איסור, כי, כפי שכתבתי, לא נראה שחז"ל יגזרו על 'נראה כמבשל' ביום טוב [גם אחה"צ כשבישול ממש אסור].  ולכן זה רק סתם דין הכנה, ולא גרע מסידור השולחן וקל וחומר מהדלקת נרות [שמברכים להדליק נר של שבת, ולא צריך את האור עד הלילה כששבת]".

 

רב קהילה מזכה את העירוב לכל מי ששכח

נזכיר שמקובל שרב קהילה דואג לעשות עירוב תבשילין לא רק לביתו אלא לכל מי ששכח.

בשונה מאדם רגיל שמגביה את העירוב ואומר את הנוסח, הרב צריך להקנות את העירוב לכל אלה ששכחו לערב בעצמם, כך שיהיה להם חלק בעירוב שלו. לכן יבקש הרב מאדם אחר שיגביה את העירוב ויתכוון לזכות כל מי ששכח לערב שיהיה לו חלק בעירוב, ואז יאמר את הברכה והנוסח של עירוב תבשילין.

כששאלתי את מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר אם עליי לזכות את העירוב לכל המושב, ענה הרב שאזכה למושב אך לא לכל המושב כי אז מי שיערב אחריי אולי יהיה בכך ברכה לבטלה. אלא לכל מי ששכח או ישכח במושב. וגם הפנה אותי להלכות עירוב תבשילין בספר עולת ראיה.

 

סוד י"ג מידות הרחמים - הרחבה לספרי "לימים טובים"

ב"ה

 

סוד י"ג מידות הרחמים

מקורות לעיון

להזמנת שיחה על הסוד הגדול של י"ג מידות הרחמים,

מתאים בפרט לחודש אלול,

נא להתקשר 054-670-2319

הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 22


לרכישת הספר לחצו כאן

 

א.   קירבה מתוך משבר – שמות (פרקים לב-לד)

וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.

וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה'...

וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ...

וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ...

וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ.

וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ...

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.

 

ב.    סוד הנהגת היחוד מול הנהגת המשפט – הרמח"ל בדעת תבונות (סע' קסא-קע)

ועד כה עזרני ה' לבאר לך מה שאת צריכה לו בענין הנהגת השכר ועונש, עתה נבוא לבאר ההנהגה השנית שזכרנו, שהיא ההנהגה המסותרת ההולכת אל התכלית של השלימות הכללי...

כללו של דבר - שני דרכים הם: דרך השכר ועונש ודרך המזל, והאדון ב"ה משתמש מהם לפי מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו.

בעקבות משיחא שולטת בעיקר הנהגת המזל, ודומה שבטל הצדק, אך הכל בהשגחה לתיקון הבריאה... שיש זמן שאין האדון ב"ה מנהג העולם בהנהגת השכר ועונש, אלא בהנהגת המזל, וכמו שביארנו, שהטוב והרע נמשך ובא לפי עניני ההנהגה לצורך התיקון הכללי. אך ודאי שהשכר ועונש יהיה לעולם הבא, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו...

הקב"ה מרכיב שתי ההנהגות אלה ביחד, ואף גזירות המזל לא יבואו אלא על ידי ענין מה המתיחס אל השכר ועונש.

 

 

ג.     ברית כרותה לי"ג מידות – ראש השנה דף י"ז

אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כרת ברית...

"ויעבר ה' על פניו ויקרא", אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם.

 

ד.    רבינו בחיי (פרשת כי תשא)

והנה בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו, ולא מזבח להקריב עליו קרבנות, ולא בית המקדש להתפלל בתוכו, לא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי"ג מדותיו, ומתוך י"ג מדות אלה למדנו סדרי תפלה ובקשת רחמים מאת אדון הכל יתעלה.

 

ה.   לחיות את י"ג מידות הרחמים – ראשית חכמה לרבי אליהו די וידאש (שער הענוה פ"א)

ושמעתי בשם הגאונים כי על כוונה זו [שהאדם יתנהג במדת הענוה להיות עובר על מידותיו ומרחם] אמרו במסכת ראש השנה "אמר רבי יוחנן ... יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם".

והדבר קשה שהרי אנו רואים כמה פעמים שאנו מזכירים י"ג מדות ואינם נענים. אלא אמרו הגאונים כי כוונת "יעשו לפני כסדר הזה" אין הכוונה לבד על עטיפת טלית, אלא שיעשו סדר המידות שלימד הקב"ה למשה שהוא אל רחום וחנון. דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וכן כל י"ג המידות.

 

ו.       ספר תומר דבורה לרבי משה קורדובירו (תחילת הספר)

האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה דמות תבנית אבריו ובפעולות לא ידמה לקונו, לפיכך ראוי שידמה אל פעולות הכתר שהן י"ג מדות של רחמים עליונות ורמוזות בסוד הפסוקים מי אל כמוך, ישוב ירחמנו, תתן אמת, אם כן ראוי שתמצאנה בו י"ג מדות אלו, ועכשיו נפרש אותן הפעולות י"ג שראוי שתהיינה בו.

 

ז.      הלב של הסליחות – הלבוש לרבי מרדכי יפה (או"ח סימן תקפא)

... סדר הסליחות שנתקנו, כולם על סדר התפלה של כל היום: כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י"ח, שעיקר התפלה הוא י"ג מדות, ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין 'ואנחנו לא נדע', לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה.

 

ח.   למה מוסיפים אחרי י"ג מידות "וסלחת לעוונינו..."? ספר המנהיג (הלכות תענית עמוד רעה) בשם רבנו תם:

ולפי שאינן חוזרות ריקם היה מנהג לרבינו יעקב מנוחתו כבוד ז"ל, שתכף שהיה משלימם היה אומר "ונקה - וסלחת לעוונינו וגו'" בלי להפסיק, שלא להמתין לחזן, להודיע כי הברית כרותה להם ואנו מבקשי' ממנו מה שהתנה לנו והבטיחנו!

 

ט.   פירוש לכל מידה בי"ג מידות

 

הוי"ה הוי"ה – מסכת ראש השנה (יז, ב)

ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.

רש"י: ה' ה' - מדת רחמים, אני מרחם קודם שיחטא, ואני מרחם אחר שיחטא, אם ישוב.

רא"ש (פרק א סימן ה): ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם אני הוא אחר שיחטא האדם. וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא.

וי"ל אף על פי שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם...

 

אל – ספר עקידת יצחק - שער נד:

אל. היא מידה שלישית, הוא לשון חוזק ותוקף. כמו ואת אילי הארץ, והוא גם כן מידת רחמים, כמו שאמר  כי א-ל רחום ה' א-להיך, וכמו שהוכיחו חז"ל מאומרו א-לי א-לי למה עזבתני, שאין אומרים כן למידת הדין. אבל זה השם הכובש למידת הדין בחזקה להציל ולהסתיר אשר לא חטאו, או אשר חטאו ושבו בהם.

 

רחום – מסילת ישרים פרק ד:

... ואם תאמר, אם כן, מדת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי, מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על - פי - כן אין מדת הדין לוקה, וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?

אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו: דהינו, שיתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש - שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.

 

וחנון – פירוש הריב"א שמות לד, ו:

וחנון גם הוא מענין אחד כי מדת רחום הוא בעת צרה כי בטרם תגיע צרה הוא מרחם שלא תבא אבל תחנון הוא שחונן בשעת הדוחק לגמול הצועק כדכתוב חנון יחנך לקול זעקך ומדה זו כביכול שבעל כרחי יש לי לחוס על הצועק אף לא כדין שנ' והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני... לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעניו. וגם יש בלשון חנון מתנת חנם כדאמ' בברכות וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון.

 

ארך אפים – ירושלמי (תענית פרק ב הלכה א):

ר' אחא ר' תנחום בי ר' חייה בשם רבי יוחנן "ארך אף" אין כתיב כאן אלא ארך אפים - מאריך רוחו עד שלא יגבה התחיל לגבות מאריך רוחו וגובה.

 

פירוש קרבן העדה:

התחיל לגבות. כשהאריך לו ולא שב בתשובה מאריך רוחיה וגובה אחת לאחת ולא הכל ביחד אולי ישוב מתוך צרה והיינו אריכת ב' כעסים.

 

ורב חסד ואמת – רש"י שמות (לד, ו):

ורב חסד - לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך:

ואמת - לשלם שכר טוב לעושי רצונו:

 

נוצר חסד לאלפים – בכור שור (שמות לד, ז):

נוצר חסד לאלפים: אם אדם עושה חסד אני מזכירו לבני בניו לטוב, אפילו לכמה אלפים.

 

נושא עוון ופשע וחטאה

רש"י על החומש:  עון ופשע - עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס.

בכור שור: נושא עון... כל אלה אני נושא ואיני פורע מהם מיד, שיפרי"ש בלע"ז, אבל איני מנקה אותו לגמרי, אם לא על ידי תשובה ומעשים טובים. וכן דרשו רבותינו מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינם שבים...

 

ונקה

רש"י: ונקה לא ינקה - לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים:


כל כמה זמן בודקים תפילין ומזוזות? הרחבה לספר "לימים טובים"

כל כמה זמן בודקים תפילין ומזוזות?


הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים"


לרכישת הספר לחצו כאן


בספרי "לימים טובים" כתבתי בעמ' 21-22:

לגבי תפילין ומזוזות כתוב בקיצור שולחן ערוך[1]: "אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש הזה תפילין ומזוזות". בתלמוד הירושלמי[2] ניתן למצוא אסמכתא למנהג זה אולם אין חובה לבודקם כפי שנסביר בהמשך.

› כל כמה זמן יש לבדוק את המזוזות?

מן הדין, מזוזה צריכה להיבדק בערך אחת לשלוש שנים וחצי[3]. אם הקלף של המזוזה נמצא בכלי סגור ואינו נוגע ישירות בקיר, יש מקילים שאין צריך לבודקה משום שהיא נשמרת בתנאים טובים[4].

מזוזה החשופה ישירות לשמש ראוי לבודקה פעם בשלוש שנים וחצי. במקרה כזה כדאי לשים בית מזוזה שאינו שקוף כדי לשמור על הקלף. הרוצה להדר יכול לבודקם בכל שנה בחודש אלול.

› כל כמה זמן יש לבדוק את התפילין?

דין התפילין שונה ממזוזה. כיוון שהקלף סגור ומחופה היטב, אין חובה לבודקן כלל כול זמן שהן שמורות בתנאים טובים ומשתמשים בהן תדיר[5].

[1]  קכח, ג.

[2]  עירובין י, א.

[3]  ראו שולחן ערוך יורה דעה רצא, א.

[4]  הרב שלמה זלמן אוירבך, הליכות שלמה תפילה ד, לו.

[5]  שולחן ערוך אורח חיים לט, י.

 

הרחבה:

מעניין לציין, שמסתבר שלא סתם בחרו להדר במזוזה ותפילין באלול, מכל שאר המצוות, משום שבירושלמי (עירובין י, א) ומכילתא (סוף פר' בא) יש דעה שצריכות בדיקה אחת לי"ב חודש. ואף שלא נפסק להלכה כדעה זו, מי שרוצה להדר ולבדוק באלול – תבוא עליו הברכה.

האם כדאי לעשות כך גם בימינו? נראה את יסוד הדין ואת דברי הפוסקים האחרונים.

 

כתוב בשולחן ערוך (יו"ד רצא, א) לבדוק מזוזה פעמיים בשבע שנים. ויש שהסבירו שהכוונה היא פעם אחת בכל שלוש וחצי שנים.

ולגבי תפילין (כתבו הפוסקים – משום שאין האויר שולט בהן) כתב השולחן ערוך (או"ח לט, י) שאינן צריכות בדיקה כלל. אלא אם אינו משתמש בהן, שאז צריכות גם כן פעמיים בשבע שנים.

אבל בגלל שהמציאות הוכיחה שלפעמים בגלל הזיעה (והחום) הן מתקלקלות, כתבו המגן אברהם ועוד שראוי לבודקן (מ"ב ס"ק כו בשם המג"א). אך הם לא ביארו כל כמה זמן לבודקן, ודן בכך בשו"ת ציץ אליעזר (יח, ח סק"א) והביא שהחיי אדם (יד, כ) הניח שזה פעמיים בשבע שנים. וכן ראיתי בשו"ת יחוה דעת (חלק א סימן מט): "... שהכנסת הגדולה והמגן אברהם כתבו, שבהיות וכבר נבדקו כמה זוגות תפילין ונמצאו פסולות מחמת הזיעה שמקלקלת את האותיות לכן מן הראוי להחמיר לבדקן לפחות פעמיים בכל שבע שנים".

אמנם בשם הרב שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה ח"א – תפילה - ד, לו) כתוב שבתפילין שבזמננו שעשויות בהידור (כנראה הכוונה לעור בהמה גסה שהוא חזק, בשונה מעור בהמה דקה שהיה מצוי בעבר), אין לחוש לזה ואדרבה על פי רוב פתיחת התפילין וסגירתן גורמת לבעיות. ואף לגבי מזוזה אם היתה אטומה בכלי זכוכית, ואינה נוגעת בכותל עצמו, אין מקפידין לבדוק פעמיים בשבע שנים. הנה דברי הרב אוירבך:

אומנם כאשר התפילין היו ב'תנאי שטח' קשים, כדאי לבודקן אחר כך. כגון שבמהלך השירות הצבאי הן עברו ימים רבים בחום גבוה מאוד, שיכול לפגוע באותיות. או כאשר ניכר שהתפילין מתקלפות, שכתב המשנה ברורה (לט, כו) שיש לבודקן.

 

חשוב לציין שכאשר קונים תפילין – לא קונים אותן כמו שקונים ירקות בשוק, אלא דווקא במקום ששמעת עליו שהוא אמין. חשוב שהתפילין שמלוות אותנו למשך כל חיינו יהיו כשרות.

כמו כן כאשר לוקחים תפילין לבדיקה – חשוב לא למוסרן לכל מי שמגיע לבית הכנסת ופותח דוכן עם שלט, אלא דווקא אצל אדם אמין. וידועים לנו כמה וכמה מקרים לא נעימים על הדברים האלה, שה'בודק' לקח את הקלף הכשר לעצמו והכניס במקומו קלף מזויף ופסול.