בישול ביום טוב סמוך לכניסת השבת
הרחבה לדברים שנכתבו בספרי "לימים טובים" עמ' 45
לרכישת הספר לחצו כאן
כתבתי
בספר "לימים טובים" עמ' 45:
האם
מותר להכין אוכל סמוך לכניסת השבת?
מי שמבשל ביום שישי (היום השני של החג) לכבוד
השבת, ראוי שיתחיל את הבישולים לשבת מוקדם, באופן שהאוכל יהיה מוכן ומבושל לגמרי
והמים יהיו רותחים לפחות שעה קודם זמן הדלקת נרות וכניסת השבת (משנה ברורה תקכז,
ג, וראו ערוך השולחן לרב יחיאל מיכל אפשטיין סע' ג).
בשונה מבישול, שהוא 'מלאכה', אם המאכלים מבושלים
עוד מלפני החג, מותר להניח אותם על הפלטה לחימום לכבוד שבת גם סמוך לכניסת
שבת, ואין צורך שהמאכל יהיה מחומם לפני כניסת השבת. מרק, כיוון שהוא נוזלי, חימומו
נחשב לבישול לחלק מהדעות, וכדאי שיהיה ראוי לאכילה לפני זמן הדלקת נרות (מורי ורבי
הרב יהושע בן מאיר).
הרחבה:
מתי יש לשים את המאכלים על הפלטה ביום טוב לקראת
השבת?
במשנה ברורה (תקכז, ג) כתב:
"וכתבו האחרונים דביום טוב שחל להיות בערב
שבת יזהר להקדים הכנת מאכליו לשבת בכדי שיגמר מלאכתו בעוד יום גדול דסמוך לחשיכה בזמן
דלא שייך שיצטרך לו ביום טוב גופא הלא יש כאן לתא דמלאכה דאורייתא".
אולם ראיתי בערוך השולחן (סע' ג) שכותב שהעולם אינו
מקפיד על כך.
האם לכתחילה צריך לנהוג כמשנה ברורה? וגם אם כן,
כמה זמן לפני השקיעה נחשב "בעוד יום גדול"?
כתב לי מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר
שליט"א:
"המשנה ברורה מדבר על בישול מאכלים. בימינו
מאוד לא רגיל שמבשלים ביום טוב, רק מחממים על הפלטה. פשוט שחז"ל לא גזרו על החזרה ו'מיחזי כמבשל'
ביום טוב, שהרי רשאי לבשל ביום טוב. ולכן לא
מדובר באיסור דאורייתא כלל, ואף לא באיסור דרבנן, שהרי הכל מבושל.
גם אם מדובר בדבר שלח, ופה בדרבנן ודאי אפשר להקל
כבית יוסף שצריך שיהיה רובו לח, הרי סביר שאפשר להקל בספיקא דרבנן כרוב הראשונים שגם
בלח אין בישול אחר בישול, ושוב אין כאן איסור. ובעיקר, אם יהיה מוכן לפני הדלקת נרות
[אפי' רק מספיק חם שאפשר לאכול], שוב ודאי אפשר להקל.
לעומת זאת, אם מדובר בבישול ממש, אף שיש דעות בגמרא
שיום טוב מכין לשבת, ירא שמיים ובן תורה ראוי שיחמיר שיהיה ראוי לאכול לפני הדלקת נרות
שעה קלה – רבע שעה או חצי שעה, כדי שאם יבואו אורחים יהיה ראוי לתת להם. למרות שהרי אנו מדליקים נרות בירושלים 40 דקות לפני
השקיעה, ובכל הארץ 20 דקות לפני השקיעה, וגם זה ראוי אם יבואו אורחים. ואם אפו ובישלו לשבת, הרי אסור לאכול סעודת פת בערב
שבת אחר פלג מנחה קטנה. אלא מדובר באורח מאוד
רעב שלא אכל כל היום [לפחות] או באורח לא כל כך ירא שמיים, שיאכל גם ממש לפני כניסת
השבת. ולכן נהגו להקל כדעת ערוך השולחן שאם מוכן הבישול לקראת הדלקת נרות, ויבוא אדם
ממש רעב, הרי יתנו לו גם לפני השקיעה אחרי הדלקת נרות.
למרות זאת נראה לענ"ד, שבבישול ממש ראוי שיגמר
כרבע שעה עד חצי שעה לפני הדלקת נרות, לפחות כמאכל בן דורסאי. אבל זה רק בבישול ואפיה ממש, אבל רק בחימום על גבי
הפלטה, לא נראה לי שצריך להחמיר כלל. ובעיקר
שביבש [ואפי' יש בו הרבה לח, כל עוד שרובו יבש] אין כלל איסור, כי, כפי שכתבתי, לא
נראה שחז"ל יגזרו על 'נראה כמבשל' ביום טוב [גם אחה"צ כשבישול ממש אסור]. ולכן זה רק סתם דין הכנה, ולא גרע מסידור השולחן
וקל וחומר מהדלקת נרות [שמברכים להדליק נר של שבת, ולא צריך את האור עד הלילה כששבת]".
רב קהילה מזכה את העירוב לכל מי ששכח
נזכיר שמקובל שרב קהילה דואג לעשות עירוב תבשילין
לא רק לביתו אלא לכל מי ששכח.
בשונה מאדם רגיל שמגביה את העירוב ואומר את
הנוסח, הרב צריך להקנות את העירוב לכל אלה ששכחו לערב בעצמם, כך שיהיה להם חלק
בעירוב שלו. לכן יבקש הרב מאדם אחר שיגביה את העירוב ויתכוון לזכות כל מי ששכח
לערב שיהיה לו חלק בעירוב, ואז יאמר את הברכה והנוסח של עירוב תבשילין.
כששאלתי את מורי ורבי הרב יהושע בן מאיר
אם עליי לזכות את העירוב לכל המושב,
ענה הרב שאזכה למושב אך לא לכל המושב כי אז מי שיערב אחריי אולי יהיה בכך ברכה
לבטלה. אלא לכל מי ששכח או ישכח במושב. וגם הפנה אותי להלכות עירוב תבשילין בספר
עולת ראיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה