האם
מותר לפנות בתפילה אל המלאכים
או
אל צדיקים שנפטרו?
תפילה אל המלאכים
האם מותר לפנות למלאכים עצמם שיתפללו עלינו, או
שאסור לפנות אליהם בדרך תפילה?
היו ויכוחים סוערים בנושא זה. אצל האשכנזים יש
פיוט "מכניסי רחמים". בהתחלה אומרים "הכניסו תפילותינו",
ובהמשך אומרים: "השתדלו והרבו תחינה ובקשה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך
הוא". ניתן להבין שזו בקשה מחודשת יותר, שהם עצמם יתפללו עלינו. אך יתכן שזה
אותו ענין – שיתפללו וירבו תחינה לה', שיקבל את תפילותינו. בכל אופן, בדרך כלל אין
בתפילותינו דברים כאלה.
המהר"ל מפראג (נתיב העבודה
פי"ב) מתנגד לכל פנייה של תפילה שאינה אל ה' יתברך. ומה שמותר לבקש מחברו
שיתפלל עליו, הוא לבקש טובה וחסד, אך אינו מתפלל אל חבירו. המהר"ל נוטה לשנות
את הנוסח ולפנות אל ה' שיתן למלאכים להכניס תפילותינו, ולכן לומר לה':
"מכניסי רחמים יכניסו תפילותינו וכו'". אומנם יש שהצדיקו את הנוסח
המקובל, ומנהג ישראל תורה הוא. נוכל להבין את המחלוקת דרך הדיון על קברי צדיקים.
תפילה על קברי צדיקים
דיון דומה אנו מוצאים כשנמצאים על קברי צדיקים,
כמו רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס ועוד.
עצם התפילה על קברי צדיקים, יסודה בחז"ל. רש"י
כתב בפרשת המרגלים, שכלב הלך להתפלל בחברון במערת המכפלה, להינצל מעצת המרגלים.
הרמ"א (סוף סימן תקפא)
כתב בשם הכלבו לגבי ערב ראש השנה, ש"יש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות
שם בתחנות".
כתב על כך המשנה ברורה ס"ק כז:
"דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר אך אל ישים
מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".
וכן כתבו החיי אדם (קלח, ה) והקיצור
שולחן ערוך (קכח, יג) והוסיפו שמי שפונה אל הצדיק שיבקש עליו רחמים, "
קרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים"! ומקור דבריהם במהרי"ל
(המובא באליה רבה ס"ק לט ובפרי מגדים כאן).
נראה שההבדל הוא בין פנייה אל הצדיק
שיושיעני, לבין פנייה אל הקב"ה, בזכותו של הצדיק.
אומנם יש הרבה שאומרים שמותר לפנות אל הצדיק
לבקש שיליץ טוב עליי לפני הקב"ה. וכך פשט הגמרא בתענית (טז, א)
לגבי תעניות:
"למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי
לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר: כדי שיבקשו
עלינו מתים רחמים". והמהר"ל הנ"ל דוחה שלא כתוב שאנו
פונים אליהם, אלא שעצם המפגש בין החיים והמתים יוצר קישור וחיבור, והם
מעצמם מתפללים עלינו כיון שאוהבים אותנו.
גם בספר חסידים (מרגליות) סימן תנ כתב:
"... וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים על החיים".
וכן כתב ילקוט יוסף (קצוש"ע מהלכות
ערב ראש השנה סע' ו): "... ויזהר שלא ישים מגמתו אל המתים, אלא יתפלל שהשם
יתברך יתן לנו רחמים בזכותם, ושהנפטרים יהיו מליצי יושר עלינו, ויבקשו רחמים
עלינו לפני הקדוש ברוך הוא".
אומנם נראה לכאורה מהמהרי"ל שהובא במשנה
ברורה ובעוד כמה אחרונים שמחמיר בזה, אבל זה לא מפורש בדבריו ולכן איני יודע מה
דעתו בעניין. ומלשון הפרי מגדים (אשל אברהם, טז) מדוקדק שהבין שהמהרי"ל מחמיר
בזה: "ועיין אליה רבה [ס"ק] ל"ט בשם מהרי"ל הלכות תענית [עמוד
ער] דבית הקברות מקום קדוש וטהור, יתכוין שה' יתן לו רחמים בזכות הצדיקים, ואל
ישים מגמתו נגד המתים. ובסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברים, משמע קצת
שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו".
לעומת זאת, מדברי המשנה ברורה (תקנט, מא) שהביא
את לשון הגמרא כפשוטה, "כדי שיבקשו עלינו רחמים", משמע לעניות דעתי
שמיקל בזה.
בנוסף, יש הרבה נוסחי תפילות שיש בהן פנייה
כזו, וגם ברוב הקהילות שראיתי, כן אומרים בסליחות "מכניסי רחמים".
ונראה שהעיקר הוא לזכור שישועתנו בידי
הקב"ה, וגם המלאכים בידו הם, וגם הצדיקים בידו הם, וגם אנחנו בידו. ועל זה
אומרים בתפילות "כי לישועתך קיוינו כל היום" – לישועה שלך ולא של
מישהו אחר.
אלא שיש שהקפידו להתפלל שבזכות הצדיקים ירחם
עלינו ה', ולא לפנות אליהם כלל.
למעשה נראה לעניות דעתי שכל אחד יעשה כמנהגו.
וכל מקום שאומרים "מכניסי רחמים", ימשיכו להגיד. [וראו מקורות נוספים בפסקי
תשובות תקפא, יב].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה