שבת מלכה שלי
לפרשת בראשית
[מתוך ספר "הזורעים בגבורה"
שיצא לכבוד 80 שנה למושב הזורעים]
היסודות החשובים ביותר לחיינו טמונים
בפרשת בראשית, בסיס הבריאה: הקביעה האלוקית שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים; עקרון
הבחירה החופשית - "אם תיטיב שאת"; סוד הזוגיות - "לא טוב היות האדם
לבדו... ודבק באשתו"; מצוות פרו ורבו ועוד.
ברשימה זו ברצוני להתמקד באושיה אחרת
בפרשת בראשית, במתנה שבכוחה לשנות את החיים – השבת. "אמר לו
הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל,
לך והודיעם" (שבת י, ב).
מרתק לשים לב שהעולם כולו קיבל את חלוקת
הימים לשבועות בני שבעה ימים. אין סיבה טבעית לחלוקה כזו אלא סיבה אמונית – בריאת
העולם בשבעה ימים. זאת בשונה מחלוקות הזמן האחרות שאנו מכירים: היממה בנויה מהטבע
של יום ולילה – אור וחושך. השנה מתחלקת לחודשים, שבסיסם מחזור הירח המתחדש אחת
לחודש. ספירת השנה בת 365 ימים היא הזמן שכדור הארץ מקיף את השמש.
לעומתם, אין סיבה אנושית להחליט שכל שבעה
ימים מהווים יחידת זמן אחת. האנושות, מבלי משים, מעידה על בריאת העולם על פי
תורתנו הקדושה, כפי שציין כבר ספר הכוזרי (א, נז-נח).
השבת היהודית בנויה מכמה עקרונות חשובים.
את הצדדים המעשיים של השבת תפרט התורה בעשרת הדברות ובמקומות נוספים. כאן,
בפרשת הבריאה, נוכל ללמוד מהי התודעה הנכונה של השבת.
נציע כעת שלוש עצות טובות, ונדרוש אותן
בדרך רמז משלושת הפסוקים שאנו אומרים בקידוש בליל שבת. אלה תובנות על השבת כמקור
של חיים, שמחה וכוח. הנחת היסוד שלנו היא שהדברים שנכתבו בפרשת בראשית על יחסו של
הקב"ה לשבת, נועדו ללמד גם אותנו איך להתייחס לשבת.
א. "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם
וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם, וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ
אֲשֶׁר עָשָׂה" (ב, א). כל מה שעשינו במהלך השבוע, בין
דברים מהותיים ורוחניים ("שמים") ובין ענייני העולם הזה וטרחת הפרנסה
("והארץ") הגיעו לסיומם עם כניסת השבת.
השבת אינה יום של עשייה כלשהי! אנו רגילים
להרגיש סיפוק על עשייה ופעלתנות שלנו (doing). בשבת אמור לפעול עקרון הספיגה,
שבו אנו מקבלים קדושה וכוחות חיים מהקב"ה לשבוע שלם שמחכה לנו. הזוהר
הקדוש (ב, פח) קובע שכל הברכה של ימות החול מגיעה מהשבת שלפניהם.
עצירת הפעלתנות נחוצה מסיבה נוספת.
ה"מסילת ישרים" (פ' ב-ה) מפתיע וטוען שהגורם הראשי שמונע מהאדם מלהתקדם
ולשאול את עצמו "לאן?", אינו היצר-הרע, בקשת הכבוד או התאוות. האויב הוא
"הטיפול והטירדה העולמית... בכוח התמדת העבודה הבלתי מפסקת". שטף החיים
מונע התקדמות, והעצירה של שבת היא עצירה פועלת ומקדמת.
ב. "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (ב, ב). כבר נכתב שה' כילה את מלאכתו. מדוע אם כן מודגש שוב
"וישבות"? כי הראש שלנו ממשיך לעבוד גם כשהידיים אינן נעות והגוף
שובת ממלאכה.
הפסוק רומז לעקרון חשוב ביותר שאומרים
חז"ל במדרש (מכילתא, יתרו ז): "'ועשית כל מלאכתך' - וכי אפשר לו
לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים?! אלא שבות בשבת כאילו כל מלאכתך עשויה". וכך
קובע השולחן ערוך (שו, ח): "הרהור בעסקיו, מותר, ומכל מקום משום עונג שבת
מצוה שלא יחשוב בהם כלל ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה".
אם נתבונן בדאגות שלנו ניווכח
שרובן נובעות מהעתיד או מהעבר: איך הילד התנהג אתמול בבית הספר, מתי ייכנס כסף
לחשבון הבנק, תכנון של אירועים עתידיים, עומס המשימות שמחכה לנו השבוע, שמרוקן
מאיתנו כבר עכשיו כוחות.
כדי שלא נתעסק בעתיד ובעבר אלא נוכל לחוות
את ההווה, הורו לנו חכמים הלכה גאונית (שו"ע סי' שז): אין לתכנן בשבת דבר
שאינו קשור לשבת. כשילדיי שואלים אותי אם אוכל לקחת אותם במוצאי שבת או ביום ראשון
למקום מסוים, אני שואל אותם בהיתממות על מה הם מדברים? כשאני בשבת, אני משתדל (ולא
תמיד מצליח) שלא יהיו בתודעתי 'מוצ"ש' ו'יום ראשון'...
ג. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם
הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (ב, ג).
את "ויקדש אותו" אנו מקיימים באמירת הקידוש של שבת. אבל איך אנו יכולים
להוסיף מימד של ברכה לשבת? הויה של שפע והרחבה?
אחת הדרכים המקובלות מדורי דורות היא שירי
השבת. סעודת השבת אינה רק מפגש גסטרונומי איכותי שאין כמותו בכל השבוע. הסעודה
היא מקום התוועדות וחיבור עם דברי תורה, שיתוף ואחווה בין בני המשפחה. אחת מגולות
הכותרת בחויית השבת היא שירי השבת וניגוניה. כל השבוע אנו מאזינים לשירים איכותיים
שהפיקו אחרים. בשבת אנו צריכים ליצור את השירה, מתוכֵנו, בלי סיוע חיצוני של כלי
נגינה וקצב של תופים.
מסופר על שניים מגדולי הדור הקודם שנפגשו.
שאל האחד את רעהו: מהו סוד ההצלחה שלך בחינוך, כיצד דבקו ילדיך בתורה ונהיו תלמידי
חכמים דגולים, בשונה מילדיי? לאחר כמה הפצרות ענה לו הרב: יתכן שאצלך סעודת השבת
מסתיימת תוך חצי שעה כדי שתוכל לחזור ללמוד תורה, ואצלי הסעודה נמשכת כמה שעות,
ושירי שבת רבים משובצים בה. השירים יוצרים חיבור נפשי ורגשי אל הקודש, לעומת
הלימוד, שמחבר את האדם לשמיים דרך השכל והחשיבה.
בדרך כלל איננו אמורים לצפות לקבלת שכר
בעולם הזה על מצוות ומעשים טובים. "היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם"
(עירובין כב, א; ועי' קידושין לט, ב). אולם השבת היא "מעין עולם הבא"
(ברכות נז, ב) ומי שמשקיע בה זוכה ליהנות מיד מפירותיה. כמה שמחה ורוגע, כמה
התעלות והתרוממות, כמה משפחתיות ואחווה המשפחה כולה מקבלת מהשבת.
במושבנו, מושב הזורעים, שבת היא תענוג
מוחשי. גם אורחים שהזדמנו לשבת אחת, בוחרים לבוא לשבתות נוספות בגלל האוירה
המיוחדת. הקהילה כולה נפגשת בלב של הקהילה – בית הכנסת. התפילות שמחות, יש דיבוק
חברים, רבים מארחים בביתם בסעודות השבת, יש נחת ושקט קסום.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה